חופשיים לצלול Featured

 8 diveing
גם אתם שומעים את הים בקיץ קורא לכם לצלול במימיו? מתברר שלא חייבים לשם כך קורס ממושך וציוד יקר * הכירו את הצלילה החופשית, האחות הפחות מוכרת של צלילת המכלים, שחסידיה יטענו שהיא עולה על אחותה בחוויה ובריגוש * אסף בנדל, שהקים את בית הספר הראשון לצלילה חופשית המותאם להלכה, מספר מה למד מצבּי הים ועל מפגש מופלא עם לווייתן כחול * אלון ריבקינד, אלוף ישראל בצלילה חופשית, מאוכזב ממצב הענף בספורט התחרותי אך מעודד מההתעניינות הגוברת, ורוצה לקבוע בעוד כחודש שיא חדש בתחום * צלילה חופשית לעולם הצלילה

איתמר מור

בל"ג בעומר בשנה שעברה החלטנו במשפחה לנצל את החופשה מהלימודים ולרדת לחצי שבוע לאילת, לקצה הדרומי של ישראל: חוף הנסיכה בואכה מעבר טאבה.

העובדה שהחוף הזה הפך להיות ביתנו השני ביומיים וחצי שעשינו אילת (חוץ מדירת הנופש השווה ששכרנו) מדגימה את מה שכמעט כולם יודעים על אילת: האטרקציה בה"א הידיעה שהעיר הדרומית מציעה הוא העולם הקסום שמתחת למים.

מצוידים בשנורקלים מצאנו את עצמנו רוב הזמן כשהפרצוף שקוע במים בהתלהבות שאיננה יודעת שובע. אי אפשר לתאר את חוויית השחייה לצד יצורים ימיים רבגוניים, חלקם בגודל של אדם בוגר. הפער בין החיים שנגלים לך ברגע שאתה מכניס את הראש למים למראה שנשקף מעליהם, מחזיר אותך שוב ושוב לחוף ולעולם המופלא המסתתר בו.

אנשים רבים לוקחים את החוויה הזאת צעד אחד הלאה ומחליטים להירשם לקורס צלילה. בישראל פועלים כיום כמה עשרות מועדוני צלילה, חלקם הגדול באילת ועוד כמה לאורך חופי הים התיכון.

ברוב המועדונים מוצעות צלילות המכונות "צלילות סקובה", כלומר כאלה הנעשות באמצעות ציוד המאפשר נשימה מתחת למים באמצעות מכלים. למרות הנטייה לחשוב על צלילה כ"עולם הדממה", צלילת מכלים נחשבת רועשת ומסורבלת למדי. הבועות, האוויר העובר בווסת וכן הציוד הכבד מקימים רעש רב באופן יחסי ומגבילים את טווח התנועה של הצוללן.

צלילה מסוג זה גם דורשת הכשרה בשימוש בציוד. "חוק הצלילה" קובע כי יש לעבור קורס עם מדריך צלילה מוסמך, בעל רישיון הדרכה ממשרד התרבות והספורט. רק לאחר מעבר מבחן תאורטי ומעשי הצולל מוסמך. החוק הישראלי נחשב לאחד המחמירים בעולם (אולם יש מדינות שבהן ההגבלות חמורות אף יותר) מכיוון שהוא קובע רף של ציוד מינימלי, צלילה לפחות כל שלושה חודשים כתנאי לשמירת רישיון הצלילה בתוקף, וכן ביטוח. החוק מגביל גם את העומקים המותרים לכל צולל.

אסף בנדל: "לכל אדם שומר מצוות האווירה במועדוני הצלילה היא מאתגרת בלשון המעטה. כולם הולכים חשופים רוב הזמן, גברים ונשים. כשהתחלתי את דרכי בצלילה החופשית, היה לי ברור מראש שאני לא אצלול במעורב. זאת הייתה החלטה קשה, כי בחלק גדול מהמקרים הייתה מישהי מודיעה שהיא מגיעה ואני הייתי נאלץ לבטל. לא פעם מצאתי את עצמי מנוע מלהירשם למחנות אימונים משום שהם נקבעו לשבת. ככה יצא שהגעתי לאילת, ופתאום מצלילה עברתי בעיקר לשחייה"

 

אוצרות מספינות שטבעו

אולי בגלל זה ואולי מסיבות אחרות, יש המעדיפים להמיר את החוויה של צלילות סקובה בחוויית הצלילה החופשית.

הצוללים הראשונים בהיסטוריה היו אנשים שעסקו בשליית חפצים מספינות טבועות. ממצאים ארכאולוגיים חשפו כי כבר בשנת 300 לפני הספירה העסיקו האימפריות של אותה תקופה צוללנים מקצועיים לצורך שליית אוצרות. אמצעי העזר היחידים בתקופה ההיא היו אבנים ששימשו כמשקולות והקלו על שקיעת הצולל. בהיעדר עזרי נשימה, הצוללנים ההם יכלו לשהות מתחת למים דקות ספורות – משך הזמן שבו היו מסוגלים לעצור את נשימתם.

סגנון זה, המכונה "צלילה חופשית", משמש עד היום שולי פנינים וחובבי דיג, ובעשורים האחרונים אף זוכה לעדנה מחודשת כאלטרנטיבה לצלילת המכלים.

"צלילה חופשית" נחשבת גם כספורט אתגרי שבו הצוללים מנסים להגיע לעומקים ולמרחקים גדולים בצלילה יחידה אשר תימשך זמן רב ככל האפשר. הישג השיא בצלילה חופשית עומד כיום על הגעה לעומק של 253 מטרים, וזמן עצירת הנשימה הסטטית עומד על 11:54 דקות.

בניגוד לאינטואיציה הראשונית, צלילה חופשית נחשבת בטוחה יותר מצלילה בעזרת מכלים. במקרים מסוימים אפשר לצלול בצלילה חופשית לעומק רב יותר מאשר בצלילה בעזרת מכלי אוויר דחוס. הסכנה הגדולה ביותר בספורט הזה היא אובדן הכרה מתחת לפני המים. למרות זאת, לחלק מהאנשים, צלילה חופשית היא דרך ליהנות ממעמקי היםללא צורך בציוד מסורבל, כבד ולא נוח. מעבר לזה הצלילה החופשית נחשבת ספורט ייחודי שמתאפיין בשלווה עמוקה ושקט, בשונה משאר ענפי הספורט האתגרי.

תחרות מול עצמך

בישראל ישנם כיום 13 מדריכים לצלילה חופשית בסך הכול. אחד מהם הוא אסף בנדל בן ה-38 המתגורר עם משפחתו באילת. בנדל, שגדל בילדותו בכפר הרא"ה, עשה את קורס הצלילה הראשון שלו במהלך התיכון ומהר מאוד התאהב בים ובמה שיש לו להציע. לאחר סיום השמינית החליט בנדל ללמוד בישיבת ההסדר באילת. הישיבה, הים והצלילה השאירו אותו בעיר עד היום, ולפני כחצי שנה פתח את "צלול" – אחד מבתי הספר היחידים בארץ לצלילה חופשית, והוא מותאם במיוחד לציבור הדתי.

"את קורס הצלילה הראשון שלי עשיתי בגיל 14", הוא מספר. "צללתי עם מכלים וציוד מלא כמו כולם, אבל תוך כמה שנים הרגשתי שמיציתי. כמו כולם התחלתי לצלול בגלל הכיף וגם בשביל לראות את העולם שמתחת למים, אבל בשלב מסוים אתה מגלה שכבר ביקרת בכל אתרי הצלילה שיש לארץ שלנו להציע.

"לאדם שומר מצוות האווירה במועדוני הצלילה היא מאתגרת בלשון המעטה. כולם הולכים חשופים רוב הזמן, גברים ונשים. האווירה כיפית אבל לא צנועה בעליל. כשמוסיפים לזה את העלויות הכספיות, את הבירוקרטיה של שימור רישיון הצלילה בתוקף, ואת חידוש הביטוח – זה מוציא לך את החשק. ככה יצא שהגעתי לאילת ופתאום מצלילה עברתי בעיקר לשחייה".

לצלילה החופשית נחשף בנדל במקרה לפני כשש שנים, כשאירח בשבת בחור שומר מצוות שהגיע לאילת לקורס צלילת מכלים. הצעיר סיפר ששקל לעשות קורס צלילה חופשית, מכיוון שהדבר לא היה כרוך בשהות בשבת באילת. בסופו של דבר, מאחר שבחר בקורס הרגיל, הוא חיפש מקום לשבות בו. ההערה הזאת הייתה מספיק מסקרנת בשביל לגרום לבנדל לבדוק את הנושא בעצמו.

"כמה שבועות אחר כך היו לי כמה ימים פנויים. נרשמתי לקורס צלילה חופשית ובבת אחת גיליתי עולם חדש", הוא מספר. "בעולם הצלילה מחלקים בין צוללי מכלים לצוללים חופשיים בנוגע למה כל אחד מהם מבקש לראות. צוללי המכלים באים לראות החוצה, כלומר את העולם שמתחת למים. הצוללים החופשיים, לעומת זאת, יורדים מתחת למים כדי להתמודד עם עצמם, להביט אל תוך עצמם פנימה.

"מבחינה מנטלית, זאת חוויה אחרת מצלילת מכלים. צלילה חופשית מחייבת עצירת נשימה, מה שאומר שכדי לשהות כמה שיותר זמן מתחת למים חייבים לתרגל הרפיה, רגיעה ומודעות לגוף.

"מעבר לזה, התחושה במים היא של חופש. פתאום, בלי כל הציוד, אתה כל כך קליל, עולה ויורד בגמישות. כל התלות במועדוני צלילה והנטל הכלכלי נעלמו. בצלילה חופשית אתה הרבה יותר זורם גם בהתארגנות ובמיוחד בצלילה עצמה. החוויה היא של זרימה, שחרור ורגיעה. בבת אחת נהייתי אדון לעצמי. צולל כשאני רוצה עם החברים שאני בוחר".

עצירת נשימה נשמע כמו משהו קצת אקסטרימי.

"זה הדימוי שלרוב מתקבל, אבל זה לא באמת ככה. המילה 'אקסטרים' מתייחסת לרוב לאדרנלין גבוה. בצלילה חופשית אתה רוצה בדיוק את ההפך. אנחנו מחפשים רגיעה וקצב לב נמוך כדי שצריכת החמצן תהיה נמוכה. יש פה ריגוש אבל בסוג של מדיטציה פנימית.

"גם התחרויות בענף הזה הן מול עצמך. אתה מנסה להתגבר על המון חששות ופחדים ביחס למה שאתה מכיר מעצמך ומהחוויה שלך בפעם הקודמת. זה לא לעומת מישהו אחר, אלא מול עצמך. אתה מפתח אמון בעצמך, ביכולות שלך. זה שילוב של אתגר וחוויה פנימית.

"למי שלא חווה צלילה חופשית, התחום עשוי להיראות מפחיד. אחרי שאתה לומד ומתרגל עצירת נשימה ואתה נפטר מהפחדים הטבעיים שקשורים בזה, אתה פנוי להתרכז בהנאה ובחוויה. יש טכניקות להאריך את זמן עצירת הנשימה. בצלילה חופשית לא מגיעים בדרך כלל לקצה, לשלב שבו אתה מרגיש מצוקה".

מה שנמצא מתחת למים כבר לא מעניין אותך היום?

"כן ולא. יש צלילות שהן יותר כיפיות. כשאני יורד לעומקים יחסית נמוכים כמו 20 או 30 מטר זה באמת כדי להתבונן ולראות דגים ואלמוגים. הצלילות העמוקות יותר הן סיפור אחר לגמרי. זה אתה מול עצמך בריכוז טוטלי.

"בצלילה חופשית אתה לומד הרבה מאוד טכניקה. אתה לומד המון מבעלי החיים הימיים שסביבך, שהרי הם צוללים ללא מכלים. אני למשל מסתכל המון על צבי ים. המבנה שלהם מוגבל לחתירה באמצעות הגפיים ומרתק לראות איך הם מנצלים את התנועות כדי לצלול ולהשיג מקסימום טווח ומקסימום עומק. המראות ממשיכים לרתק אותי, אבל הפעם לא רק כצופה אלא גם כלומד. אתה לומד הרבה בצלילות על הגוף שלך. כמה אנרגיה להשקיע ומתי כדי לרדת למטה. לאורך הזמן אתה לומד איך להרפות את כל הגוף והמים מורידים אותך למטה בנפילה חופשית. זה כיף גדול.

"לפני כשנה זכיתי יחד עם חבר למופע אדיר מתחת למים. הגענו בטעות לחוף שונה מזה שהתכוונו לצלול בו. נכנסנו למים והתחלנו לעשות אימון עליות וירידות, כשלפתע התחלנו לשמוע צרחות וצעקות מכיוון החוף. אנשים צעקו שיש לווייתן במים.

"באופק, במרחק של כמה קילומטרים, זיהינו זנב ענק עולה מהים ונכנס בחזרה. החלטנו להתחיל לשחות לכיוונו, בצמוד לקו החוף, כשלפתע הוא פשוט הופיע מולנו – לווייתן כחול בחופי אילת ואנחנו פוגשים אותו במים, בלי שבכלל תכננו לחפש אותו.

"אין לי מילים לתאר את המפגש הזה. מדובר בבעל החיים הגדול ביותר בעולם. משהו ענק כמו אוטובוס, באורך של כ-20 מטר, ואתה קולט שהעיניים של הדבר הזה ממש מסתכלות עליך. זה היה מדהים, כי בעומק הים היו המון סירות מנוע שחיפשו אותו, והנה דווקא אנחנו זכינו לביקור שקט שכולו הוד ואצילות.

"התחלנו לצלול לידו ולעקוב אחרי תנועות הצלילה של הלווייתן. הספקנו אפילו לצלם וידאו קצר מתחת למים, כשלפתע הוא עשה את התנועה שדומה מאוד לזו שאנו עושים כשמתחילים צלילה, ונעלם במצולות. עוד הספקנו לראות את סנפיר הזנב הענק שלו מעלינו נוחת בעוצמה למים".

צלילה מחייבת התבוננות

שותפו של אסף לצפייה בלווייתן הכחול הוא אלון ריבקינד. ריבקינד היה גם מי שלימד את אסף לצלול חופשי, והוא אוחז כבר שש שנים בתואר שיאן ישראל בצלילה חופשית.

ריבקינד נמצא בתחום הצלילה החופשית כבר יותר משני עשורים. לפני שש שנים הוא קבע שיא של צלילה לעומק 120 מטר בסגנון שאיננו תחרותי. לפני שבוע בדיוק הוא שבר את שיא ישראל בצלילה בסגנון תחרותי כשצלל בסיני לעומק של 97 מטרים. באוגוסט הקרוב אמורה להיערך באילת תחרות נוספת וריבקינד שואף לשבור בה שיא ישראלי נוסף. ריבקינד משלים צלילות כאלה בטווח זמן של פחות משלוש דקות – מהירות עצומה. במצב סטטי ריבקינד מסוגל לעצור את נשימתו ליותר מחמש דקות.

את הרומן שלו עם צלילה חופשית החל ריבקינד דרך סדרת הטלוויזיה "האיש מהאטלנטיס" שבה צפה כשהיה בן חמש. לדבריו, הרושם שהותירה עליו הדמות מהסדרה המסוגלת לצלול כמו דג היה עמוק.

מה הביא אותך לרצות להיות שיאן ישראל בצלילה חופשית?

"אני חושב שהמוטיבציה שלי להכניס את האלמנט ההישגי-אתגרי לתוך הספורט הזה, שבאופיו הוא שקט, נבעה מכך שאין פה סתירה", עונה ריבקינד. "כל צלילה, גם אם היא בתחרות, באימון או סתם לכיף, מחייבת התבוננות פנימית.

"יש בי משהו ששואף כל הזמן לבדוק גבולות, ללכת על הקצה. בצלילה החופשית מצאתי פלטפורמה שבה אני יכול לבחון את הסנכרון המיטבי בין גוף ונפש. זו הרמוניה שכוללת מבחן כפול באקט אחד. אני קורא לזה 'צמצום הפער בין היכולת המנטאלית לפיזית'.

"יש בי גם רצון למצות פוטנציאל. לפני יותר מעשור, כשהבנתי שאני עושה את הספורט הזה בצורה טובה למדי, עלתה אצלי השאלה למה לא להיות הכי טוב. בתחילת הדרך, מה שהניע אותי בעיקר היה ההישגיות. אבל מהר מאוד הבנתי שהמניע העיקרי שלי הוא ההנאה שאני שואב מזה. ולהיות הכי טוב במשהו שאני הכי אוהב זה סוג של חלום".

כמה אנשים יש היום בישראל ברמה שלך?

"ענף הצלילה החופשית בישראל סבל בשנים האחרונות מנסיגה. לפני שבע שנים היו הרבה יותר אנשים בתחום ברמה התחרותית. כיום מדובר בבודדים לצערי. הדבר המשמח הוא שהחשיפה לתחום בשנים האחרונות נמצאת בגדילה מתמדת. אלפי אנשים היום לומדים וצוללים חופשי.

"ברמה הספורטיבית-תחרותית העניין הזה נמצא עדיין בחיתולים. הפעם האחרונה שבה נבחרת ישראלית בצלילה חופשית יצאה לתחרות בחו"ל הייתה ב-2012. הקיפאון בתחום קשור בעיקר לכך שאין מי שמוכן לעמוס את העניין על עצמו ולקדם את התחום בישראל לרמות בינלאומיות. מעבר לזה, אין היום בישראל מספיק אנשים ברמה גבוהה בענף. באוגוסט הקרוב תהיה הפעם ראשונה מאז 2012 שמשלחת של צוללים חופשיים מישראל תצא לאליפות העולם בצרפת".

למרות הרומנטיות שבה אתה ואסף מתארים את הצלילה החופשית, עדיין נשמע שמי שרוצה להתרכז בנופים שמתחת למים יעדיף צלילת מכלים.

"אני לא יכול ולא רוצה להתווכח עם האמירה הזאת. אני רק יכול לומר שכשהתחלתי ללמוד צלילה חופשית בצורה מסודרת, חוויתי חוויה אישית-פנימית חזקה מאוד. זה משהו שנטבע בך.

"בשורה התחתונה, מי שמחליט להתמסר לתחום הצלילה החופשית עושה זאת רק משום שהוא חווה חוויה עמוקה. קשה להסביר זאת במילים כי זה מצמצם את כל העניין. זה כמו שאדם שמעולם לא טעם שוקולד יבקש ממך לתאר לו את הטעם, או שתנסה להסביר לעיוור צבעים שלא ראה מעולם צבע אדום איך זה נראה. מבחינות רבות צלילה חופשית היא הדבר הכי קרוב ללעוף בלי כנפיים. הכי קרוב לחופש".

אסף בנדל: "בצלילה חופשית אתה לומד המון טכניקה מבעלי החיים הימיים שסביבך, שהרי גם הם צוללים ללא מכלים. אני למשל מסתכל המון על צבי ים. המבנה שלהם מוגבל לחתירה באמצעות הגפיים, ומרתק לראות איך הם מנצלים את התנועות כדי לצלול ולהשיג מקסימום טווח ומקסימום עומק. המראות התת-ימיים ממשיכים לרתק אותי, הפעם לא רק כצופה אלא גם כלומד"

 

צוללים בנפרד

"צלול", בית הספר לצלילה חופשית שפתח אסף בנדל, מתאפיין כאמור לא רק בהנגשה של ענף יחסית לא מוכר, אלא גם בהתאמה ספציפית לציבור שומר המצוות – הלימודים בהפרדה מלאה בין בנים לבנות, בנות לומדות עם מדריכה ובנים עם מדריך. כמו כן הקורסים קצרים (יומיים וחצי) ומתקיימים רק באמצע השבוע, כך שאין צורך למצוא פתרונות לינה לשבת.

"כשהחלטתי להקים בית ספר לצלילה, אחד הרצונות הראשונים שלי היה לתת פתרון לאנשים כמוני ולמנוע מהם את הצורך להתמודד עם הקשיים והדילמות הדתיות הכרוכות בצלילה", הוא אומר. "כשהתחלתי את דרכי בצלילה החופשית, היה לי ברור מראש שאני לא אצלול במעורב. זאת הייתה החלטה קשה, כי בחלק גדול מהמקרים הייתה מישהי מודיעה שהיא מגיעה ואני הייתי נאלץ לבטל. לא פעם מצאתי את עצמי מנוע מלהירשם למחנות אימונים או להשתלמויות משום שהם נקבעו לשבת.

"לאט לאט מצאתי פתרונות. כיום יש לי חברים שאיתם אני צולל. לרוב אני יורד לים מוקדם בבוקר, כשהחוף עדיין ריק, כדי לא להיכנס לבעיות צניעות. צלילה חופשית היא תחום שכמעט אין בו אנשים דתיים. לא מכירים אותו עדיין וחבל, כי לדעתי הוא עשוי להתאים דווקא לאנשים דתיים שאוהבים טבע וים".

***

צלילה חופשית – שאלות נפוצות

אילו אימונים עושים במסגרת לימודי צלילה חופשית?

אימוני שליטה בנשימה, הרגעת קצב הלב והשקטה פנימית. כושר גופני מסייע מאוד מבחינת יכולת של סבולת לב-ריאה. אימונים אנאירוביים של כוח מתפרץ כמו ספרינטים או ריצת אינטרוולים מסייעים גם בהתמודדות עם המאמץ הגופני בזמן שאספקת החמצן לשרירים נמוכה. ישנם גם אימונים במים הנעשים בים או בבריכה, וכל סשן צלילה הוא אימון בפני עצמו.

עם איזה ציוד יורדים בצלילה חופשית?

הציוד הדרוש לצלילה חופשית בסיסי ביותר, והוא כולל לרוב:

  1. חליפת צלילה שמטרתה לשמור על חום הגוף בלי לפגוע בגמישות.
  2. חגורת משקולות כדי לאזן את הציפה של החליפה.
  3. סנפירים מיוחדים לצלילה חופשית, ארוכים יותר מהרגילים, שמטרתם לאפשר מקסימום דחיפה במינימום מאמץ.
  4. מסכה לעיניים.
  5. אביזרי בטיחות כמו מצוף וחבל.

מותר לצלול עם שעון?

בצלילות הראשונות ההמלצה היא לא לענוד שעון כדי ללמוד את הגוף ואת הסתגלותו לעצירת נשימה בלי להיות בלחץ מהזמן האובייקטיבי. מחקרים שנעשו מראים כי לגוף יש תכונה המכונה "תגובת צלילה", המאפשרת לאדם העוצר את הנשימה במים להאריך את זמן השהות. בין השאר הגוף מאט אוטומטית את קצב הלב לרמה נמוכה מאוד. יש בנו משהו שמותאם לכך.

מי לא יכול לצלול צלילה חופשית?

כל מי שלא יכול לצלול צלילת מכלים. אנשים עם בעיות לב, ריאה או נשימה, וכן אנשים שסובלים מבעיות קצב או לחץ דם גבוה. רוב האנשים מסוגלים לצלול צלילה חופשית ללא הגבלה. בשונה מצלילת מכלים המתאפשרת רק מגיל 12, צלילה חופשית אפשרית גם בגיל צעיר יותר.

אפשר לצלול לבד?

הציוד החשוב ביותר בצלילה חופשית הוא בן זוג. צלילה חופשית מתבצעת תמיד בזוגות, כשאחד צולל והשני מאבטח ומשגיח מלמעלה שהצולל לא נכנס למצוקה או לוקח את עצמו אל הקצה. זהו למעשה הכלל החשוב ביותר בצלילה חופשית. לא יוצאים אף פעם לצלול לבד.

איך מצליחים לעצור את הנשימה מספיק זמן בשביל לצלול?

לאחר תרגולים בסיסיים ספורים, רוב האנשים יוכלו להגיע במצב סטטי ללא מאמץ לעצירת נשימה של כשלוש דקות. "זמן קצה" הוא התוצאה המתקבלת ממשוואה המורכבת מאורך זמן של עצירת נשימה ומאמץ. ככל שאדם מתאמץ יותר, זמן עצירת הנשימה מתקצר, וזמן הקצה הופך קצר יותר. בצלילות עומק, הריכוז של הצוללן הוא מוחלט כדי לעלות בחזרה בתוך טווח הזמן הבטוח. ככל שמתרגלים, מתאמנים וצוברים ניסיון, זמן הקצה מתארך וקנה המידה האישי בנוגע למה נחשב מפחיד ומה נחשב מהנה משתנה. עומקים חדשים נחשפים בים ובמקביל גם בנפש.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם