הגליל של ירושלים Featured

 11 gush etzion
בגוש עציון מתחוללת בחמש השנים האחרונות מהפכת תיירות של ממש. נכון שכדי למצוא חומרים על נופשים יש אחלה עלוני שבת אחרים, אבל הפעם השילוב הזה של ארץ ישראל היפהפייה עם התיישבות, תיירות בניחוח תנ"כי מתובל בערכים פלוס אירוח מפנק במידה הנכונה גרם לנו קצת לחרוג ממנהגנו. בשבע מילים: תכננו את הנופש המשפחתי הבא שלכם בגוש * בכלל, ארץ ישראל, את היפה מכולן

יוסף רוסו

אומר מראש – אובייקטיבי אני לא. גם כי כעיתונאי את עיקר האטרקציות והאירוח בגוש עציון קיבלתי בלי לשלם, אבל בעיקר כי אני לגמרי מודה שהגעתי ליומיים האלה עם אהבה מובנית ולא לגמרי מוסברת למחוז הזה של ארץ ישראל. אני מודה שיש סיכוי שגם אם היה פחות מרגש, נקי, מגוון ומקצועי ממה שראינו, אולי הייתי מספר כאן דברים בהתלהבות. האהבה לגוש עציון מקלקלת את השורה.

מהאזור היפהפה, הפעמים ירוק כמו הגליל ופעמים שקט וצחיח כמו המדבר, יש לי זיכרונות נעורים מעומעמים שבהם הלכנו בשבילים פירטיים לכל מיני ואדיות מדהימים כמו ואדי פוכין ומעיינות שהיום כבר הפכו לאתרי קמפינג מרגשים. מי שהכיר מעט את האזור לפני כמה שנים, רואה באופן הכי ברור את מהפכת התיירות שעבר המקום הזה בשנים האחרונות.

ברמת הנופש של הגוש, חיבור המנהרות היעיל עם ירושלים מקבל גם דחיפה תיירותית חזקה. בלי לתכנן יוצא שמי שמגיע לעיר הבירה לנופש אורבני, הקפיצה לאטרקציות הכפריות של גוש עציון יוצרת לו חוויה משלימה בטעם חזק של טבע ונופים. אבל אצל משפחות רבות זה עובד בדיוק לצד השני: הן באות לכאן לשכור חדרים בנופש כפרי עם נופים ואטרקציות, ואת ירושלים הן מוסיפות כחוויה משלימה עם קצת כותל ומחנה יהודה.

את יחידת האירוח שלנו קיבלנו בכפר האירוח שבנו בכפר עציון ממש לצד בית ספר השדה הוותיק. לצד המדשאות וחדרי האכסניה הקלסיים בנו שם בשנים האחרונות יחידות אירוח למשפחות ולזוגות. כיאה לאופי המגניב של המקום הזה, היחידות האלה אינן מהזן המפונפן. הן יפות, מאובזרות בכל מה שצריך כולל טלוויזיה ואפילו ג'קוזי קטן במקלחת למי שבעניין, אבל שומרות על קו צנוע ולא נופלות לבורגנות יתר. לנו זה התאים בול.

ברזיס הראה לנו איפה הלך אברהם אבינו ואיך פרצו לגוש ומהו אותו עץ בודד שכל הגוש מדבר עליו ולמה המקווה שנמצא רק כאן הוא כנראה היחיד והשלם מסוגו בארץ. הילדים שלנו קיבלו ממנו אישור מראש לכבות את הרמקול ברגע שמבחינתם הוא "חופר מדי". אבל וואלה, כל החבורה שלנו, בני 7 עד 15, היו מרותקים

 

הסושי של יהודה ואפקט החממה

מניין בוקר מוקדם בבית הכנסת המרכזי של כפר עציון. אף על פי שכמו בכל הארץ החקלאות כאן הפכה לנחלתם של יחידי סגולה, נותר כאן הניחוח הקיבוצניקי מהול בריחם של הרבה מאוד ספרים ישנים ומכנסיים קצרים. אישית אני מתרגש לחשוב שממש כאן התפלל הצדיק חנן פורת ז"ל. אני מקפל תפילין ובפעם הראשונה ממתין בקוצר רוח למיצג שמספר את סיפורו של הגוש.

שלושה שבועות עברו מאז, והמיצג של בית ספר שדה כפר עציון עדיין יושב לי בראש. זה לא מיצג לילדים קטנים. אצלנו בני 10 ומעלה מצאו בו עניין. הקטנה שלנו בת ה-7 יצאה לשחק בדשא מהר מאוד.

זה מיצג חזק מחומרים לא פשוטים. בסוף, אחרי כל היופי ותחושת ההפנינג של האזור הזה, אין איך להתעלם מהנפילה הקשה של המקום הזה עם קום המדינה. עבדו כאן חזק עם כל החושים באיכות גבוהה של הפקה, שחקנים מקצועיים, צילום פנורמי עוצמתי מסביב לכל הקירות, סיפור מסגרת שמחזיק הכול. וסיום – וואו – איזה סיום. כדאי לנסות לשבץ את הצפייה במיצג אחרי שכבר התחלתם להסתובב ברחבי הגוש, אבל חשוב ועוצמתי להמשיך אחריו. הסיפור הזה נותן עוצמה אחרת לכל מה שתראו אחר כך.

המסעדה הנודדת של הברסלברים

כמו בכל טיול טוב גם בטור הזה צריך לעשות הפסקת אוכל. אם אתם בעניין של לאכול גם בטיול הזה, חוץ מאינגליש קייק וגרג וגם סניף של ג'פאן ג'פאן שתוכלו למצוא כאן, כדי שתרגישו שהגעתם לאזור ישראלי נורמלי תוכלו גם ללכת למשהו קצת יותר אקסקלוסיבי, מקום מגניב ששמו חוות שדה בר, ובו יינות וגבינות וכאלה.

אם אתם ממש רוצים לשבור כמו שצריך את הקונבנציונלי, אתם צריכים להצליח לתפוס את הקרוון של בן ומשה, שני חסידי ברסלב מגניבים במיוחד. המסעדה שלהם נקראת Dos Locos. העניין הוא שאין לזוג החמוד הזה אישורים מהמועצה, ולכן הם פשוט מניידים את המסעדה שלהם מצוק לצוק. הם פורסים צילייה ומעמידים את המעשנה שלהם. הבשר יושב שם עשר שעות ומעלה, והסועדים מספרים ניסים על מה שיוצא לחברה האלה מתחת לידיים. לצערנו לא הגענו בשעות הנכונות, אבל לפי כמה מהתיאורים, הם לבד סיבה טובה לעוד גיחה לגוש.

בדרך כלל אנחנו בעניין של בשר, אבל הערב זרם לנו טוב יותר ללכת על חלבי. כולם ממליצים לנו פה אחד ללכת על 'החממה'. מתברר שהקונספט הזה קיים כבר בכמה מקומות נוספים בארץ: משתלה לכל דבר ולצידה מסעדה. המקום מפוצץ בערב הזה, ותהילה, שמרכזת כאן את האירוח, מאשרת שחוץ מימות החורף הקרים ככה פחות או יותר נראים כאן הערבים. גם הפעם אל תסמכו עליי בכל מה שקשור בביקורת מסעדות, אבל המנות נדיבות, חומרי הגלם טריים יש והרבה שמן זית מעל, וגם אשתי נהנתה. זה אומר לא מעט. וההמולה שמחה, דתית-לאומית לייטית וחרד"לית עם חילונים פה ושם. אם יש לכם יום הולדת, תקבלו גם עציץ מתנה.

את ארוחת הבוקר אכלנו בבית ספר שדה. סלחו לי שאני שוב מתעכב על אוכל, אבל אני מודה שהיה מתוק במיוחד לגלות שלצד החביתות וסלט הירקות הטריים והפשוטים הוגשה לנו גם צלחת עם סושי נוסח גוש עציון וחציל מוקרם בגבינה צהובה. יהודה, הטבח המקומי, מקפיד להוסיף טוויסט, בכל פעם הפתעה אחרת. זה עובד: השילוב הזה בין פשטות של התיישבות עם נגיעות בורגניות יוצרים משהו חדש. סושי חדש. ישראליות אחרת. יצירה מקומית מקורית.

ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה והאיש שמאחורי מהפכת התיירות בגוש עציון, יושב איתנו כמה דקות בארוחת הבוקר. כל ההצלחה הזו היא פרי עבודה של חבורה אידיאליסטית של יזמים שהקימו כאן עסקי תיירות משגשגים. הם חולמים כבר שנים להכניס לכאן ישראליות ונורמליות. מביאים משקיעים, מקימים עוד ועוד מיזמים, וזה פשוט עובד באופן מרגש ומרשים.

התיירות הזו טובה לא רק לתושבי הגוש, ומתברר שגם הערבים מתים מפחד מהאפשרות שעוד איזה פיגוע יעצור את החגיגה ולו עצירה זמנית. השפע והפרנסה שלהם, החל מאנשי תחזוקה שעובדים באתרים שמוקמים ומתרחבים ועד לדוכנים ועסקים שגם הם פותחים במקביל, תלויים ישירות בבואם של תיירים.

טרקטורונים בדרכו של אברהם אבינו

יומיים כאן אינם מספיקים, ולכן לצערי לא הצלחנו לבקר באמת הביאר, לא הצלחנו לטייל לפחות באחד מארבעת מסלולי הטיולים המרכזיים שמוצעים במפה המיוחדת שהפיקו בתיירות גוש עציון, לא הצלחנו לעלות לחוות לשמורת עוז וגאון, גם לא להרודיון ולעוד רשימה ארוכה. אבל ברור שעוד נחזור. בינתיים לטרקטורונים של ברזיס.

אני די משוכנע שאם מישהו יצליח לדרג באופן כלשהו את האנשים הטובים בארץ, אסף ברזיס יהיה בחמישייה הראשונה. את ברזיס אני מכיר עוד מימי הצבא. כשאנחנו מגיעים לשיירת הטרקטורונים שלו, "טרקטורוני גוש עציון", אנחנו מוצאים אותו מנקה את הכלים מהסיור האחרון בזרנוק השטיפה לבוש באותם מכנסיים קצרים שלדעתי לבש כבר אז, לפני הרבה מאוד שנים. אחרי חיבוקים חזקים במיוחד אנחנו עולים על הכלים.

אם אתם בעניין של עוד איזה טיול טרקטורונים עם הרבה אבק ואתגרי עבירות, אתם יכולים בכיף להסתפק באינספור שיש בגליל. את אלה מובן שיש גם כאן, ובשפע, אבל כאן בכל טרקטורון מותקן מכשיר קשר שמחובר לרמקול, ואת הטיול שלנו אנחנו עושים למשמע סיפורים מרתקים שברזיס מספר לנו לאורך הנסיעה.

ברזיס הראה לנו איפה הלך אברהם אבינו ואיך פרצו לגוש ומהו אותו עץ בודד שכל הגוש מדבר עליו ולמה המקווה שנמצא רק כאן הוא כנראה היחיד והשלם מסוגו בארץ. הילדים שלנו קיבלו ממנו אישור מראש לכבות את הרמקול ברגע שמבחינתם הוא "חופר מדי". אבל וואלה, כל החבורה שלנו, בני 7 עד 15, היו מרותקים.

"לפני עשר שנים היינו כאן לבד", הוא נזכר. "כמעט לא הייתה כאן תיירות. היום העומס כאן רק עולה ועולה. אולי אנשים הפסיקו לחשוש מכל שטות ואולי זה פשוט אפקט העדר. בשורה התחתונה, הישראלים באים לכאן בכמויות שמפתיעות אותנו בכל פעם מחדש".

אומגה מדרום אמריקה וחיות מגוש קטיף

חניית הטרקטורונים של ברזיס נמצאת בדיוק מחוץ למתחם היפהפה של ליאור לוי, חברו לילדות הירושלמית. ברוכים הבאים לחוות ארץ האיילים. פארק אטרקציות גוש עציוני לתפארת מדינת ישראל. גולת הכותרת היא ללא ספק האומגה הגדולה בארץ. עוד מעט נטפס עליה.

הכול התחיל בטיול של אחרי צבא לדרום אמריקה. ליאור וחברו גילו את ה'קנופי', אומגות ענק מעל יערות, ולרגע קט עלתה בהם מחשבת היצר לפתוח פארק כזה אי שם בארץ נכר. אלא שאז אמא של ליאור טסה עד לשם כדי להזכיר לליאור שמה שהוא באמת רוצה זה לפתוח חווה כזאת בדיוק, עם אומגת ענק, בארץ הקודש.

אומנם עברו כמה שנים טובות עד שהעסק היומרני נעשה משתלם, אבל היום בחוות ארץ האיילים עוברים בכל שנה 160,000 אלף איש. חוץ מהאומגה תמצאו במתחם הזה קירות חבלים, קירות טיפוס, טרמפולינות בנג'י, קליעה למטרה. לצד המתקנים תמצאו שם גם חי בר עשיר וחמוד במיוחד שחלק לא קטן מתושביו הם בעצם תושבי החי בר המיתולוגי של גוש קטיף. שלא כמגורשים, החיות האלה נקלטו כאן מייד והן ממתינות לחזרה לגוש בסבלנות. תנו להם ליטוף ולכו לקפוץ.

הצוות של ליאור רותם אותנו לציוד. לפנינו משפחה ענקית מראשון לציון, ומאחורינו משפחה חסידית חרדית מהצפון. מבט אל הוואדי למטה עוצר את הנשימה. החרדי שמאחוריי עולה למשקל ומתגלה שמאחר שהוא שוקל פחות מ-75 קילו הוא אינו יכול לגלוש באומגה לבדו. כל שילוב לא עובד טוב, ואני מוצא את עצמי נרתם איתו יחד אל ויו הגלישה. לא יכולתי לדמיין סיום יותר טוב ליום הזה: אברך חרדי ואני גולשים חבוקים מעל הוואדי היפהפה של גוש עציון, שהופך מיום ליום יפה יותר וישראלי יותר.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם