חוזה מדינת ההלכה Featured

 8 hezog
שלוש אפשרויות עמדו לפני מקבלי ההחלטות בתחום המשפט ערב הקמת המדינה: החלת המשפט הבריטי, יישומו של קודקס משפטי אירופי-שווייצרי או חזרה אל המשפט העברי, ואפילו החילונים בוועדה שהוקמה לנושא תמכו בשיבה למקורות. מחטף פרקליט המדינה טרף את הקלפים * אבל הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לא הניח לרגע לחזון מדינת ההלכה שלו עד יומו האחרון, ובהיותו חריף, אקדמאי, פתוח, פורץ דרך וגדול במיוחד בתורה – הוא התווה את הדרך לאימוץ המשפט העברי * 60 שנה חלפו מפטירתו ונראה שחזונו עודנו ממתין ארוז ומוכן בתוך הספרות המשפטית המדהימה שהותיר. ממשיכי דרכו משוכנעים שימיה של מדינת ההלכה בוא יבואו. אפילו נכדו בוז'י הרצוג מבין שהמילה האחרונה בעניין הזה עוד לא נאמרה

ארנון סגל

ממש ערב קום המדינה, כשהמאמץ לכונן בה משפט עברי הוכשל וירד מהפרק, כתב הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בייאוש גדול: "כמעט שלא היה יכול לעלות על הדעת של שום יהודי דתי שהמדינה היהודית תעזוב מקור מים חיים, את תורתנו הקדושה, לחצוב לה בורות בורות נשברים, לסגל לה חוקים ומשפטים של עם אחר. הלא זו הייתה מהפכה איומה מבפנים, וחילול השם נורא מבחוץ".

השר סמוטריץ' אולץ לאחרונה להתייחס לשאלה בעניין ייסוד מדינת הלכה, והארץ רעשה מתשובתו. "חוקי התורה עדיפים בהרבה על מדינת ההלכה של אהרן ברק", השיב סמוטריץ' תשובה לגיטימית, אבל אפילו במפלגות החרדיות התנערו מכך וגינו אותו. והנה מתברר שכבר בראשית ימי המדינה היה כאן מי שחתר בכל הכוח להקמת מדינת הלכה – ומדובר בלא פחות מרבה הראשי של ארץ ישראל, הרב הרצוג. בי"ט בתמוז ימלאו ששים שנה לפטירתו.

הרב עדו רכניץ, מחבר הספר 'תורה כהלכה' ומרצה במכון משפטי ארץ, כותב כעת דוקטורט על משנתם המדינית של הרב הרצוג, של הרב אליעזר ולדנברג ושל הרב שלמה גורן. שלושתם, להבנתו, תמכו בייסוד מדינת הלכה – מושג שלדברי הרב רכניץ המציא דוד בן גוריון בשנת 1958 במהלך דיוני 'מיהו יהודי'. "ידוע לך", כתב אז בן גוריון לשר הדתות הראשון של מדינת ישראל, הרב יהודה לייב פישמן-מימון, "כי בהכרזת העצמאות הודענו על חופש דת ומצפון ולא קבענו שמדינת היהודים תהיה מדינת-הלכה, והרבנים ישלטו בה. להפך, הכרזנו שזו לא תהיה מדינה תיאוקרטית". תיאוקרטיה פירושו 'שלטון הא-ל', מונח שהומצא כבר לפני אלפיים שנה, בידי יוסף בן מתתיהו. דווקא הסופר הזה, חביבם של טיטוס ואספסיינוס, שיבח את מדינת ההלכה והסביר שהיא מאפיינת יותר מכול את המשטר היהודי.

"ממש ערב השואה", מוסיף הרב רכניץ, "בשנת תרצ"ח (1938) שלח הרב הרצוג מכתב לגדול התורה שבווילנה, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, ושאל אותו איך לדעתו אפשר יהיה להשליט את חוקי התורה בִּמדינה שבה קיים רוב חילוני וגם לא מעט גויים. הרב חיים עוזר ענה לו שאפשר לסמוך על הכתוב בדרשות הר"ן ולהחיל את משפט המלך על המדינה – מה שלמעשה מאפשר אימוץ מוחלט של המערכת החילונית בלי לנסות כלל לשלב בתוכה את המשפט העברי. הרב הרצוג, חשוב לומר, סירב מכול וכול לקבל את תשובתו של רֶבּ חיים עויזר והמשיך לחתור בכל הכוח לביסוס המדינה שבדרך על חוקי התורה.

"רב חיים עויזר נחשב כיום לאב טיפוס של התפיסה הגורסת שהרבנים הם המחליטים העליונים בכל שאלה", מעיר הרב רכניץ, "ובכל זאת הוא ענה כך, ודווקא הרב הרצוג הפתוח, הדוקטור בוגר הסורבון בפריז, נלחם על החלת המשפט העברי. "גם היום זה כך. הציונות הדתית מאיימת על מערכת המשפט החילונית הרבה יותר מאשר העולם החרדי. משה גפני הרי תקף את סמוטריץ' והסביר שהחרדים בכלל מתנגדים למדינת הלכה".

ייאוש בתש"ח

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג נולד בחנוכה תרמ"ט (1888) בלומז'ה שבפולין, אז בתחום האימפריה הרוסית. כנער עבר עם הוריו לאנגליה ואחר כך לצרפת, מכיוון ששם כיהן אביו ברבנות. בשנת 1908 הוסמך לרבנות בעצמו. הוא למד מתמטיקה ושפות קלאסיות ושמיות באוניברסיטאות לידס, לונדון והסורבון. הוא ערך מחקר על החילזון של התכלת הקדומה וקיבל עליו תואר MA, וב-1914 קיבל תואר דוקטור לספרות מאוניברסיטת לונדון. כשהיה בן 26 החל לכהן במשרה רבנית, בתחילה כרב של בלפסט, בהמשך של דבלין וכעבור עשור הפך לרבה הראשי של יהדות אירלנד.

אחרי פטירתו של הרב קוק נבחר בי"ז בכסלו תרצ"ז לתפקיד רבה הראשי של ארץ ישראל בתמיכתו של החזון אי"ש, אף שהיו מי שהסתייגו מגינוניו הליברליים ומנטייתו האקדמית. הוא נשא את המשרה הזו עד יומו האחרון בשנת 1959, אז הוגדר כבר כרב הראשי של מדינת ישראל.

"בסתיו 47'", ממשיך הרב רכניץ, "כשהקמת מדינת ישראל כבר נראתה באופק ונכנסה להילוך גבוה, בא ידידו הקרוב של הרב הרצוג, איש המפד"ל ולימים השר זרח ורהפטיג, והקשה: 'אנחנו מתאמצים כל כך לקבל הכרה של האו"ם במדינה יהודית, אבל לא עוסקים כלל בשאלה מה יהיה החוק במדינה הזו'. בעקבות זאת הוקמה 'מחלקת חוק' שהתבקשה להחליט על החוקה שתשלוט במדינה שעומדת לקום. הוועדה הזו פעלה להכין חוקה המבוססת על המשפט העברי.

"מתוך חשש ש'מחלקת חוק' תיטה בעמדותיה לכיוון הציונות הדתית הוקמה בדצמבר 1947 'המועצה המשפטית', בשיתוף פעולה בין הוועד הלאומי והסוכנות. בראשה עמדו ד"ר דב יוסף, היועץ המשפטי של הסוכנות, ועו"ד מרדכי עליאש שומר המצוות. בפני 'המועצה המשפטית' הוצגו שלוש אפשרויות: אימוץ המשפט האנגלי, אימוץ קודקס משפטי אירופי-שווייצרי למשל, או אימוץ המשפט העברי כמשפט המדינה. הנטייה הייתה, ראו זה פלא, לטובת המשפט העברי. חשוב לציין שבמועצה ישבו גם הרבה תומכי משפט עברי שאינם דתיים, שרצו להחיל אותו מתוך הבנה שמדובר ככלות הכול בתרבות הלאומית המשותפת".

והיכן עמד הרב הרצוג בעניין הזה? הנה משפט שכתב שלא מותיר ספק בכוונותיו הנחרצות: "האם מוכרחת המדינה היהודית, המכירה את המרות ההחלטית של התורה, להיות תיאוקרטיה? התשובה ברורה ופשוטה: הן והן!"

אולם היה גם מי שמשך בכל הכוח לכיוון השני: ב'מכתב הססטוס קוו' שנשלח לראשי אגודת ישראל בידי דוד בן גוריון, הרב מימון ויצחק גרינבוים עוד בחודש יוני 1947 נאמר בהקשר זה שהקמת המדינה זקוקה לאישור האו"ם, וזה לא ייתכן אלא אם יובטח חופש המצפון במדינה לכל אזרחיה ויהיה ברור שאין הכוונה להקמת מדינה תיאוקרטית.

ואכן, רגע לפני הקמת המדינה התהפך הכול. חיים כהן, פרקליט המדינה הראשון ולימים היועמ"ש ושופט בג"ץ, פשוט השליך לפח הזבל של ההיסטוריה את החלטות מחלקת חוק והמועצה המשפטית, ובחר לאמץ דווקא את החוק של השלטון שגורש מכאן, הבריטי, למעט הספר הלבן. בסופו של דבר נוסחה 'פקודת סדרי שלטון ומשפט' שקבעה את המשך התחולה של המשפט האנגלי גם לאחר קום המדינה.

בכך הוכרע כבר בראשית ימי המדינה הוויכוח על מקומו של המשפט העברי בה, והזמני הפך לקבוע. חיים כהן, חרדי בעברו, ייצג ללא ספק תפיסה של ציבור בלתי מבוטל שלא רצה כאן משפט עברי, ובכל הנוגע להתנהלות המדינה עד עצם היום הזה – הוא ניצח.

איתמר ורהפטיג: "הוא רצה שלרבנות הראשית תהיה זכות וטו על החוקים, ושגם אם יהיו בתי משפט חילוניים, לבתי הדין של תורה יהיה מעמד משפטי מקביל. הוא גם תיקן תקנות, כמו למשל שחובתו של האב לזון את ילדיו לא תסתיים בגיל שש כפי שכתוב במשנה, אלא בגיל 15, והעלה את סכום הכתובה. אינני חושב שלמישהו בזמננו יש כוח לתקן תקנות כפי שהוא תיקן, ובתקנות הללו הוא דווקא הצליח. הן התקבלו. בדברים הנועזים יותר שלו – הרצון למדינת הלכה – הוא לא הצליח"

"הרב הרצוג", ממשיך הרב רכניץ, "שהיה מקורב מאוד לזרח ורהפטיג ושותף מלא למאמצים לבסס את משפט התורה במדינה המוקמת, נחל אז מפח נפש אדיר. התחושה שלו הייתה שאוטוטו זה קורה והמשפט העברי יקבל את המקום הראוי לו, והנה כל המאמץ ירד לטמיון. בחורף תש"ח הוא עוד הספיק להתיישב לכתוב את תשתית החוקה שהציע למדינת ישראל מתוך ידיעה שמקורבו ורהפטיג ידאג להביא את ההצעה לפסים מעשיים. חשוב לציין שהרב הרצוג היה דמות בעלת שם ברמה בינלאומית בהקשרים כאלו. עוד בעת כהונתו באירלנד הוא ייעץ לאירים איך לכתוב את החוקה שלהם.

"הרב הרצוג גם לא היה מנותק מהוויה הציבורית. הוא הבין היטב שיש להתאים את המשפט העברי לזמננו ולכן התמודד בכתביו עם כמה אתגרים כדוגמת זכויות של לא יהודים, מעמד האישה וגם הדמוקרטיה. הכרך השני של ספרו 'תחוקה לישראל על פי התורה' עוסק בתקנות בירושה לנשים, מכיוון שהוא נתקל בטענות קשות על כך שעל פי המשפט העברי נשים אינן זכאיות לירושה. כך או אחרת, כל המאמץ הגדול היה לשווא, מפני שהשיטה כולה נדחתה בידי ראשי המערכת המתהווה".

נסיגה איטית

כשהשאיפה לכונן את משפט התורה במדינה קרסה בקול רעש גדול, מה שנותר הוא יבנה וחכמיה. על רקע התחושה ש'פקודת סדרי שלטון ומשפט' המתנכרת למשפט העברי היא בסך הכול פתרון זמני ועוד תהיה הזדמנות לשלב את המשפט העברי בחוק של מדינת ישראל, החלו הרבנים הרצוג, ולדנברג וגורן לנסח את משנתם המדינית. גם לאחר שנסתם הגולל על רעיון אימוצו של המשפט העברי כמשפט המדינה הם המשיכו במשימתם, מתוך אמונה שעוד יבוא יום ותהיה עדנה לשיטת המשפט הזו. הרב הרצוג הקים לשם כך את מכון הארי פישל במטרה שבו ינסחו את התורה כחוק, הכנה לעתיד רחוק שבו המדינה היהודית תתעשת ותחזור לעצמה. נכון לעכשיו זה טרם קרה.

"היה פה תהליך איטי של נסיגה", מוסיף הרב רכניץ לנגוע בנקודות הכואבות. "אם בהתחלה הרב הרצוג הציע למדינה חוקה המבוססת על המשפט העברי וזה לא התקבל, אחר כך הוא התאמץ לפעול לפחות לכך שחוקי המדינה יחוקקו בדרך שאיננה עוקרת דין תורה. גם בזה הוא לא הצליח. התקבל אז למשל חוק של שוויון בירושה בין נשים לגברים שלא לוקח בחשבון את דעת התורה בכלל. קו ההגנה הבא של הרב הרצוג היה דרישה לכך שאדם שנתבע לדין יוכל לידון בבית דין רבני. גם זה, כמובן, לא התקבל.

"קו ההגנה האחרון שלו היה חוק נישואין וגירושין שמקבע את מעמד בתי הדין הרבניים ואת סמכותם הבלעדית בעניין המסוים הזה. בזה הוא הצליח, וזה ההישג הגדול ביותר שלו שנותר שריר וקיים עד היום הזה. בלי זה, מי יודע איפה היינו עומדים מבחינת הצורך לנהל רשימות שחורות של פסולי חיתון. חלק מההישג ההיסטורי הוא ביסוס של מעמד בית הדין הרבני בתוך העולם היהודי. גם כיום, 99% מהעולם התורני מקבל את סמכות בית הדין הרבני. אין עוד מוסד כזה שזוכה לתמיכה מקיר לקיר.

"התפיסה הרווחת כיום באולמות השופטים", משוכנע הרב רכניץ, "זו שרואה במשפט העברי לא יותר מפולקלור המצוי בשולי השוליים של המשפט הישראלי, הפוכה ב-180 מעלות ממה שהוא ביקש ליצור".

נכון, מכון הארי פישל שהקים הרב הרצוג מוסיף לפעול, ולצידו גם 'יד הרב הרצוג' שמוציאה לאור כבר עשרות שנים עוד ועוד כרכים של האנציקלופדיה התלמודית. גם אוניברסיטת בר אילן שחנך הרב מתוך אמונה גדולה בחשיבותו של מוסד אקדמי שיגבה את עולם התורה ("פה ילמדו ברוח של אמונה בבורא העולם", הכריז חגיגית במעמד ייסוד האוניברסיטה) עוד לגמרי כאן, בצל הוויכוח אם המוסדות הללו עדיין פוסעים בנתיב היומרני שהתווה הרב.

יש מקום לחשוב שמחשבתו התמימה של הרב הרצוג לכונן כאן בתש"ח מדינת הלכה לא הייתה מעשית מלכתחילה. הרי אי אפשר לכפות מדינת הלכה על ציבור חילוני, וכזה היה רוב מוחלט של אזרחי המדינה בעת ייסודה. ואולי דווקא בימינו הגיע הזמן להעלות מחדש את שאיפותיו של הרב הרצוג בתחום ולחתור למימושן. היום אולי זה כבר אפשרי.

איתמר ורהפטיג (76), בנו של זרח ורהפטיג, הוציא לאור שלושה כרכים של ספרי היסוד של הרב הרצוג "תחוקה לישראל על פי התורה". במשך שנים אחדות נבר לשם כך בכתבי הרב בחדרו שבהיכל שלמה.

הכרת את הרב הרצוג באופן אישי?

"פעם אחת לחצתי את ידו כשכבר היה זקן".

לדעתך הוא היה מרוצה ממדינת ישראל של היום?

"הוא היה בטוח שיוחל כאן משפט התורה. מבחינתו זה היה הדבר הפשוט והטבעי, אם כבר חזרנו לכאן והקמנו מדינה. הוא התאכזב מאוד כשראה שזה לא הולך. בתחילה בן גוריון אמר לו: אתה רוצה שבת לא תוכל לירש במדינה הזו? הרב הרצוג הבין שצריך לחפש דרכים שבהן הדברים יתקבלו גם על העולם הדמוקרטי. אבל ההצעות שלו בעניין לא התקבלו, לא אצל הרבנים וגם לא אצל החילונים. החרדים חשבו שהוא מרחיק לכת יותר מדי ואצל החילונים זה כלל לא עורר עניין. הוא הבין ששינוי ברוח שאליה שאף לא יכול להתרחש בבת אחת".

אם המדינה הייתה מתנהלת כפי שהוא דמיין, איך היא הייתה נראית? במה הייתה שונה מזו שלנו?

"הוא רצה למשל שלרבנות הראשית תהיה זכות וטו על החוקים, ושגם אם יהיו בתי משפט חילוניים, לבתי הדין של תורה יהיה מעמד משפטי מקביל. הוא גם תיקן תקנות, כמו למשל שחובתו של האב לזון את ילדיו לא תסתיים בגיל שש כפי שכתוב במשנה, אלא בגיל 15. הוא גם העלה את סכום הכתובה כי מאתיים זוז זהו סכום נמוך מאוד במושגי ימינו. אינני חושב שלמישהו בזמננו יש כוח לתקן תקנות כפי שהוא תיקן, ובתקנות הללו הוא דווקא הצליח. הן התקבלו. בדברים הנועזים יותר שלו – הרצון למדינת הלכה – הוא לא הצליח".

הוא רצה מדינת הלכה?

"ודאי. הוא לא חשב שזה ישׂים במלואו כבר בימינו, אבל הכין את הדרך ואת האמצעים לכך".

עברו שישים שנה ולא התקדמנו הרבה לכיוון שבו רצה.

"קשה לומר שהתקדמנו. מצד שני, בתי דין לממונות החלו לפרוח לאחרונה. זה היה חלק מהחזון שלו. הוא גם כתב שהוא מאמין שהתורה והדמוקרטיה יכולות לצעוד יחדיו".

נחרץ ואיש של פשרות גם יחד

לרב הרצוג היו שני בנים – האחד, יעקב הרצוג – שימש בין השאר כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בימיהם של לוי אשכול וגולדה מאיר, אולם הלך לעולמו בטרם עת מדום לב בשנת 72'. בנו הבכור של הרב, חיים הרצוג, לא נותר שומר מצוות. הוא שימש אלוף בצה"ל, שגריר ישראל באו"ם ולימים נשיא המדינה. בנו של חיים הוא מי שעמד בראש מפלגת העבודה וכיום הוא יו"ר הסוכנות היהודית – יצחק (בוז'י) הרצוג.

נכדו של הרב הרצוג, שאף קרוי על שמו, נולד בראש השנה תשכ"א, 1960, שנה לאחר שהסב הגדול הלך לעולמו. "השם שלו הוא הדבר החזק ביותר שטבוע באישיות שלי", מעיד הנכד בוז'י. "מרגע שהייתי מודע לעצמי ידעתי שאני נושא שם גדול. זה הוסבר לי בכל דרך אפשרית, החל מסבתא שלי הרבנית שרה הרצוג, שבעצמה הובילה מפעלות עצומים והייתה אשת ציבור אדירה ודומיננטית מאוד; בכל הזדמנות היא ידעה להכניס את זכרו של סבא עמוק לתודעה שלי, וכלה בגננת שבגיל ארבע צעקה עליי שאני מתנהג לא יפה ושובב מדי, ושזה לא מתאים לנכד של הרב הראשי.

"מאז שאבא שלי נפטר המשכתי את מפעל הוצאת הספרים של הרב הרצוג ואת מפעל ההנצחה. רק בשלוש השנים האחרונות הוצאתי לאור שני כרכים נהדרים מהספרים שלו, שנקראים 'היסודות העיקריים של המשפט העברי'. הוא כתב אותם במקור באנגלית כשחי באירלנד. הוצאנו לאור גם את הביוגרפיה המחודשת שלו שכתב שאול מייזליש – 'רבנות בסערת הימים'. לפני כמה שנים קיימנו אירוע גדול במלאת מאה שנה למחקר של הרב הרצוג על התכלת והארגמן ודרכי הפקתם – הגילוי המדעי המזהיר שלו שקשור קשר עמוק לצבע דגל המדינה.

הרב עדו רכניץ: "הרב הרצוג לא היה מנותק מהוויה הציבורית. הוא הבין היטב שיש להתאים את המשפט העברי לזמננו ולכן התמודד בכתביו עם כמה אתגרים כדוגמת זכויות של לא יהודים, מעמד האישה וגם הדמוקרטיה"

 

"הוא היה אדם נדיר בהיקף הידע העצום שלו. מפעים אותי שעד היום אני מקבל כמעט בכל שבוע איזו דרישת שלום ממנו: מכתבים, סיפורים, תמונות שאנשים מביאים לי כל הזמן. כיו"ר הסוכנות אני מבקר בכפרים נידחים ומגלה שגם הוא ביקר בהם. רק לפני שבועיים מישהו שלח לי בדוא"ל תמונות מהנסיעה של סבא שלי לארה"ב בשנת 1941 שבה ניסה לשכנע את הנשיא האמריקני רוזוולט להפציץ את מחנות ההשמדה. זה היה ביקור היסטורי.

"כשהוא עמד לחזור ארצה, היישוב היהודי בארץ היה נתון לאיום חמור מאוד של כיבוש נאצי, וכל הנהגת היהדות באמריקה התחננה בפני הרב שיישאר שם ולא יחזור. הרב הרצוג סירב בתוקף, והשיב באמרה המפורסמת: 'הנביאים ניבאו על שני חורבנות – על ראשון ועל שני, אבל לא על חורבן שלישי בארץ ישראל. לא יהיה חורבן שלישי בארץ, תהיה אתחלתא דגאולה במהרה בימינו'. מצד שני, הוא החמיץ אז את האונייה ארצה ונאלץ לשהות לילה נוסף בניו יורק. זה היה נס כי האונייה טובעה בדרך בידי צוללות גרמניות וכל נוסעיה טבעו למוות".

כעורך דין, אתה חושב שסבא שלך היה מרוצה מהצורה שבה מערכת המשפט בארץ מתנהלת כיום?

"לסבא היו עמדות נחרצות מאוד. סבא האמין בכל ליבו במשפט העברי. אף שהיה גדול בתורה הוא לא התבייש לעמול על השגת תואר דוקטור בשתי אוניברסיטאות גדולות: בסורבון בפריז ובאוניברסיטת לונדון. הוא לא ראה כל סתירה בכך, ובמסגרת של ההשתלבות בעולם הגדול ובגאונות הייחודית שלו הוא הפך את המשפט העברי לשיטת משפט – מה שבעולם המשפט קרוי קודיפיקציה. אם התנועה הציונית הייתה מקבלת את הקודיפיקציה שהציע אפשר היה לאמץ חלקים מהמשפט העברי לתוך המשפט הכללי. גם כך הרב הרצוג קידם הרבה חוקים ברוח המשפט העברי, כדוגמת חוק השומרים. לימים, כששר המשפטים משה נסים קידם את חוק יסודות המשפט, נכתב שם שהיכן שיש לקונה – כלומר חסר – במשפט, הפתרונות יישאבו מעקרונות הצדק והשלום של המשפט העברי".

אתה משוכנע שהחוק הזה היה מרצה אותו? סביר יותר שהוא היה רואה בכך מס שפתיים בלתי מחייב.

"אינני יודע. אני מניח שזה לא היה מרצה אותו, כי הוא היה אדם ירא שמיים ואדוק מאוד באמונתו, אבל היתרון של סבא שלי היה שתפיסתו הייתה מתפשרת, מגשרת ומוצאת פתרונות. הוא סיפק למשל את הפסק היסודי בעניין יהדותם של יהודי אתיופיה, הנושא הרלוונטי כל כך כיום. הרב עובדיה יוסף אימץ את פסק ההלכה הזה ויישם אותו.

"בניגוד לרב אבינר, סבא שלי עודד את סבתא שלי לצאת לפעילות ציבורית, להנהיג ארגונים ולעמוד בזכות עצמה. בית חולים הרצוג בירושלים הוא מפעל חייה, מוסדות אמונה ועוד הרבה מפעלים. גדלתי כשבבית של סבתא שלי סובבו חברות כנסת של המפד"ל, טובה סנהדראי ושרה שטרן קטן. הן היו נשות ציבור שעסקו בפוליטיקה, שומו שמיים.

"סבא שלי היה אמיץ מאוד כי הוא תיקן תקנות שלא היו קיימות במשך אלפיים שנה, למשל בנושא עדות נשים. איך אפשר לנהל בעולם המודרני מערכת בתי דין שאישה לא רשאית לשבת בה בדין? בעולם המודרני אי אפשר להגיד לאישה שהיא נחותה ומישהו אחר יקבע את גורלה.

"אני לא מתווכח עם סבא שלי. אינני יודע מה הוא היה אומר בדור הזה. אולי היה חושב על התאמה של מערכת הכללים של המשפט העברי למשפט המודרני, והיה מתמודד עם הקשיים שבדרך. הוא הרי התמודד עם המון נושאים שלא היו מוכרים עד אז. ככלות הכול זה היה אתגר הריבונות הראשון אחרי אלפיים שנה. סבא ראה בתקומת מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו והוא שחיבר את התפילה לשלום המדינה. לצערי מאז תקופתו שום רב ראשי לא תיקן עוד תקנות, וזה החסר הגדול של הדור הזה. אני הולך לגדולי תורה בארץ ואומר להם: אתם לא מתמודדים עם האתגרים הגדולים. צריך לדעת להתאים את ההלכה לעולם משתנה. אי אפשר רק להתבכיין".

כשסמוטריץ' מדבר על מדינת הלכה כולם תוקפים אותו, אבל סבא שלך דיבר על מדינת הלכה בחריפות גדולה בהרבה.

הרצוג רומז שההבדל בין שני האישים המוזכרים מצוי בעיקר בסגנון ופחות בתוכן: "במקום ליצור שיח שמרתיע אנשים, צריך ליצור שיח מלמד. הבן שלי שלמד בבית ספר לא דתי הלך כל שבוע ללמוד משפט עברי בקורס נהדר שמערכת החינוך אפשרה לו במסגרת העשרה באוניברסיטת תל אביב, ואף אחד לא ראה בזה הדתה.

"אם כבר סמוטריץ' ידידי רוצה משפט עברי, הוא צריך לזכור גם את מה שכתב הרב הרצוג ב'תחוקה לישראל' - שיש לנו חזקת שיתוף עם הערבים בארץ הזו. נכון, הרב הרצוג כתב טיוטה לקראת חוקה עברית והיא לא התקבלה, אבל קיימים שם דברים שעם השנים קיימת יותר הפנמה שלהם. המשפט העברי תופס אט אט את מקומו הראוי. צריך לדעת איך ללמד זאת באופן הנכון, שלא ירתיע, ולהפוך את זה לחלק מהמשפט הישראלי. הרי לקח הרבה מאוד זמן, שמונים שנה עברו, עד שספרי הרב הרצוג על המשפט העברי בכלל יצאו לאור. דברים כאלו אורכים זמן".

אתה עצמך רוצה שהמדינה תפעל על פי משפט עברי?

וכאן מודה למעשה הנכד שהוא עצמו דווקא מרוצה למדי מהמציאות הנוכחית: "כבוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב אני חושב שאי אפשר לבטל את מערכת המשפט הישראלית ולהנחיל במקומה מערכת משפט עברית. מצד שני, אין כל בעיה לשאוב ממערכת המשפט העברית עקרונות שהם חלק מנכסי צאן הברזל של המדינה שלנו, ובלבד שזה ייעשה בצורה מאוזנת. יש דברים בלתי אפשריים בעולם המודרני, אבל הכול תלוי בתרגום הנכון של דת, אמונה ושיטת משפט שיש בהן שבעים פנים. לא בכדי נאמר 'שבעים פנים לתורה', ולכן צריך למצוא מה שמתאים לעולם מודרני שמצוי כיום במהפכה אדירה מבחינת מתן שוויון לנשים. זו הסיבה שאהבתי מאוד את חוק יסודות המשפט, כי אני חושב שהוא מכניס בצורה מאוזנת את המשפט העברי לתוך המערכת הקיימת".

***


מדינת הלכה בחזונו של הרב הרצוג
  • התורה היא חוק המדינה.
  • ·חקיקת חוקים משלימים בכפוף לתורה על ידי השלטון באישור מועצת הרבנות הראשית.
  • ·שלטון נבחר בבחירות דמוקרטיות.
  • ·השלטון איננו בידי רבנים.
  • ·מערכת משפט דתית ששופטת על פי חוקי התורה וחוקי הכנסת.
  • ·תקנות ליצירת שוויון פוליטי ומשפטי ללא-יהודים ולנשים, למעט בענייני איסור והיתר.
  • ·ללא כפייה דתית.
  • ·שמירת הצביון היהודי בתחום הציבורי, כגון שבת וכשרות במוסדות ציבור ונישואין וגירושין על פי ההלכה בלבד.

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם