שור שנגח ומערכת המשפט Featured

 10 mishpat
שור שנגח ומערכת המשפט בישראל
הרחבתם של בתי הדין לממונות הייתה אמורה להיות משמחת פעמיים – גם להתמודד עם הבעיה ההלכתית להישפט על פי כללים לא יהודיים, וגם להקל על העומס האדיר בבתי המשפט הכלליים * אלא שבפועל במשרדי היועמ"ש לא ממהרים להעביר סמכויות לבתי הדין, וגם החלופה הרבנית עדיין סובלת מליקויים * ברשת 'ארץ חמדה – גזית' מנסים בהצלחה לא מבוטלת לבנות בשנים האחרונות חלופה לבתי המשפט ואנחנו גם מציגים לכם יוזמה חדשה ומבטיחה: הצטרפות לקהילייה המשפטית הראשונה בישראל

איתמר מור

רבות נאמר ונכתב על הרפורמות והשינויים שהכניסה שרת המשפטים הקודמת איילת שקד, בחקיקה ובתחום מינוי השופטים. אחת הפעולות הפחות ידועות שעשתה שקד הייתה הרחבת השפעתו של המשפט העברי במדינת ישראל באמצעות רפורמה שתאפשר לבתי דין תורניים לדיני ממונות לקבל תמיכה מהמדינה. לא מדובר בדבר של מה בכך לאור שנים ארוכות שבהן כל ניסיון להרחיב את השפעת המשפט העברי נתקל בחומה בצורה. גם התקנה התקציבית של שקד לא עברה בקלות. לאישור קדם קרב בתוך מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, בין המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר למשנה המקביל רז נזרי: זילבר נלחמה נגד היוזמה, נזרי גיבש חוות דעת הפוכה. בסופו של תהליך בחר היועץ מנדלבליט לאמץ את חוות דעתו של נזרי ולהכשיר את התמיכה. התקנה מתגמלת בתי דין לממונות על בסיס תבחינים של יעילות, שירות לציבור, עידוד פומביות הדיון ומתן פסקי דין מנומקים, ומתחשבת בשאלות אם הדיינים שירתו בשירות צבאי ולאומי, ואם הם בעלי כושר דיינות ותואר ראשון. בשנה הקודמת העניק משרד המשפטים חצי מיליון שקלים והם התחלקו בין תשעה בתי דין לממונות.

בתי דין לממונות הדנים לפי חוקי ההלכה והמשפט העברי פועלים על בסיס "חוק הבוררות" המאפשר לדון לאו דווקא על פי שיטת המשפט האזרחית או החוק הישראלי. מדובר בפתרון טוב למי שרוצה לקיים את ההלכה הנלמדת מהפסוק "ואלה המשפטים... לפניהם" – לפניהם ולא לפני גויים, וזאת מכיוון שלפי חלק מהשיטות בהלכה, מעמדו של בית המשפט האזרחי בישראל הוא כשל "ערכאות של גויים", מהסיבה הפשוטה שתשתית הדין בו מבוסס על עקרונות משפט שלוקטו מהדין האנגלי, העות'מאני ואפילו האמריקאי.

בציבור החרדי פועלים בתי דין לממונות כבר שנים רבות. בציבור הדתי-לאומי החלו לקום בתי דין כאלה לפני כשלושים שנה. החלוץ בתחום היה הרב ד"ר רצון ערוסי, רב העיר קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית. בית הדין לממונות שבראשו הוא עומד נחשב לאחד מהוותיקים והמנוסים. בנוסף פועלים בציבור הדתי-לאומי גם שתי רשתות של בתי דין לממונות. הגדולה והמוכרת שבהן היא "ארץ חמדה – גזית". לרשת יש כיום שמונה בתי דין (בירושלים, בחיפה, בפתח תקווה, ברמת גן, בבית שמש, בקריית גת, בעפרה ובקצרין). רשת נוספת, שבראשה עומד הרב ברוך פז, היא "איגוד בתי דין לממונות". אולם למעשה רוב תיקי הממונות של הציבור מובא בפני בתי דין מקומיים לא רשמיים שפועלים במסגרות של יישובים ומועצות דתיות. ברוב המקרים מדובר ברב הקהילה עם עוד שני אנשים, או כל הרכב אחר, כשהסטנדרטים, איכות הדיון וההקפדה משתנים מבית דין למשנהו.

פנייה לבית דין לענייני ממונות עלולה להצטייר כדבר הנוגע רק לשומרי הלכה, אבל מתברר כי מעבר לציווי הדתי, גם המדינה מבינה שמדובר בחלופה נצרכת שיש לה יתרונות רבים גם לציבור הרחב. מחקר של אוניברסיטת חיפה שנעשה לפני כעשור מצא כי מערכת המשפט הישראלית היא אחת העמוסות ביותר בעולם. שופטים נמצאים בלחץ בלתי אפשרי של תיקים, מה שמונע מהם אפשרות לקבל החלטות מושכלות ולהוציא פסקי דין בפרקי זמן הגיוניים. בחלק ניכר מהמקרים, אחרי הדיונים המייגעים השופטים מדרבנים את הצדדים להגיע לפשרה. מציאות זו מביאה לקביעת דיונים בפערים של חודשים ארוכים. מנקודת מבטו של האזרח המגיע לבית המשפט כדי לקבל צדק מהיר ויעיל מדובר בכישלון צורם. סכסוך כספי שאפשר היה לפתור אותו בדיון או שניים נסחב לעיתים שנים.

באולמות עצמם אפשר למצוא מעט מאוד סבלנות. הלחץ על השופטים יוצר אווירה של 'פס ייצור', במיוחד כשמדובר בתיקים 'אפורים' שאינם כוללים סכומים אגדיים ולא מעורבות בהם חברות גדולות. לכל אלה יש להוסיף את עלות הייצוג בידי עורך דין, שלעיתים הופכת את התביעה הממונית להרפתקה שיש בה יותר הפסד מרווח.

בתי הדין לממונות, לעומת זאת, מציעים פניוּת כמעט מוחלטת. גם הדיון מתנהל באווירה נינוחה וידידותית ו"בגובה העיניים". ברוב המקרים הצדדים יכולים לייצג את עצמם ללא סיוע עורך דין, מה שהופך את התהליך לזול בהרבה. יתרון נוסף הוא עקרון האמון שעליו מבוססת המערכת. בתי דין לממונות הם "סמכות בוררת". בשונה מבתי המשפט, שבהם לאדם אין כל שליטה בנוגע לזהותו של השופט, בבתי הדין לממונות בעלי הדין יכולים לבחור את ההרכב שלפניו הם מבקשים לעמוד. מכל הבחינות הללו בתי הדין לממונות מציעים גישה אחרת שיש בה לא רק מענה הלכתי אלא גם אוזן קשבת ואמפתיה.

"החזון שלי הוא שיבוא יום והאמון בדין תורה יתרחב מהמגזר הדתי אל כל העם", אומר הרב אהרן פלדמן, מנכ"ל רשת בתי הדין "ארץ חמדה – גזית". "אני לא מתבייש לומר שהחלום שלי הוא שעם ישראל כולו ירצה שמערכת המשפט הישראלית תתנהל לפי דין תורה. זה לא יקרה ללא אמון, וכדי להרוויח את אמון הציבור אנחנו צריכים לעבוד קשה. נקודת החוזק של בוררות בכלל ושל בתי הדין לממונות בפרט היא אמון וביטחון בכך שההתנהלות תהיה נקייה".

הכוונה רצויה, הליקויים לא מעטים

למרות כל היתרונות שנמנו לעיל, גם בתי הדין לממונות עלולים לגלות גם לא מעט כשלים. בעלי דין שכבר מסכימים ללכת לדין תורה חלוקים לא פעם בשאלת זהות בית הדין. כל צד מנסה למשוך לכיוון אחר, כשהמניע הוא לא בהכרח אמון. דוגמה מצויה היא שני שכנים מסוכסכים שכל אחד מהם למד בישיבה אחרת. כל צד ינסה לגרור את הצד האחר לבית הדין ששייך לבית המדרש שבו הוא למד, גם מתוך אמון, אך לא פחות מכך מתוך מחשבה שיאירו לו פנים.

גם סדרי הדיון, שאמנם מתנהלים לרוב "בגובה העיניים", מקבלים לא פעם גוון חברי מדי. הריחוק והממלכתיות המובנית בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים נעדרים מבתי הדין לממונות, מה שעלול לייצר תחושה של חוסר רצינות. סיפורים רבים שהגיעו לידינו מספרים על דיונים שבהם הפרוטוקול נרשם בצורה לקויה או לא נרשם בכלל; מקרים שבהם דיינים נמנעו משקילת ראיות או נמנעו מזימון עדים.; נטייה להגיע לפסק דין מיד בתום הדיון על מנת לחסוך את הצורך לכנס את בית הדין פעם נוספת; התערבות בתחומים שמחוץ לסמכות בתי הדין לממונות, ועוד.

הרב עו"ד יהושע הרשקוביץ, עורך דין וטוען רבני ותיק, שבעבר ישב גם בהרכבים של בתי דין לממונות, מספר כי במסגרת עבודתו היומיומית הוא נחשף שוב ושוב לכשלים שקיימים בצורת ההתנהלות של בתי הדין לממונות. בין השאר הוא מספר על חוסר מקצועיות ולעיתים התנגשויות בסגנון "חוק הדתיים השלובים" המביאים למצב שבו דיינים נמנעים מלשבת בתביעות מול מוסדות, רשתות או עמותות מוכרות בציונות הדתית – אם בגלל היכרות מוקדמת ואם בשל הרצון להימנע מ"שרפת גשרים" עתידית מול גופים חזקים אלה.

"לפני כמה שנים פנה אלי אדם ממרכז הארץ שנשא במשרה באחת מהאוניברסיטאות הגדולות", מספר הרב הרשקוביץ. "הוא קיבל פנייה מגרעין תורני בצפון הארץ שהציע לו משרת ניהול בית ספר ומשרה נוספת כמזכיר הגרעין. גם לרעייתו הובטחה עבודה. נחתם עימם חוזה לשלוש שנים מראש. בני הזוג התפטרו ממקומות העבודה, הוציאו את ילדיהם ממוסדות הלימוד, השכירו את ביתם ועקרו ליישוב שבו התנהל הגרעין התורני. שלושה חודשים לאחר מכן, בשל קשיים שונים, הודיעו מהגרעין התורני לבני הזוג כי הם מפוטרים. המשפחה נותרה ללא עבודה וללא דירה לחזור אליה. לאחר שהאיש והגרעין התורני הסכימו ללכת לדין תורה, התברר כי אין שום הרכב שמוכן לקחת לידיו את התיק. הגרעין התורני משתייך לרשת ארצית מוכרת וידועה, לכן שום דיין לא הסכים לדון בעניין, אם בשל נגיעות ואם בשל ניגוד עניינים. רק לאחר חצי שנה שבה האיש עבר מבית דין למשנהו נמצא הרכב שהסכים לדון במקרה. פסק הדין שניתן לבסוף היה מאוד פושר, ולא בכדי. אין לי ספק שהתנהלות שכזאת לא הייתה מתרחשת בבית משפט או בבית דין רבני.

"בשונה מבתי דין לממונות של רשתות כמו 'ארץ חמדה – גזית' שמנסים לשמור על סטנדרטים של רמת הדיינים וסדרי הדיון",, אומר הרב הרשקוביץ, "בבתי הדין המקומיים הפרטיים יש לא מעט כשלים בהתנהלות. בבתי הדין לממונות אתה יכול למצוא, במקרה הטוב, תלמידי חכמים שסיימו את מסלול ההכשרה של דיינות אך לא עוסקים במקצוע ביום יום. במשך היום הם משמשים מורים, מנהלי בתי ספר, ר"מים או אנשי היי טק, ומדי פעם קוראים להם לבוא לשבת בהרכב. יש מקרים שבהם מושיבים אנשים שכלל לא למדו דיינות. ראיתי לא מעט תיקים שבהם לא בדקו ראיות עד הסוף או לא זימנו עדים. אי אפשר לבוא בטענות לאנשים הללו, שהרי בסופו של דבר הם מתנדבים שאינם מקבלים שכר, או מקבלים סכום סמלי מאוד.

"היה לי לאחרונה מקרה של סכסוך שכנים שבו שני הצדדים הסכימו ללכת לדין תורה, אולם כל צד רצה להידון בפני בית דין אחר. הלקוח שלי רצה להידיין בפני רב היישוב. הצד שכנגד רצה בית דין של הישיבה שבה הוא לומד. הלקוח שלי החליט לוותר, אף שהזהרתי אותו שלא ילך. מה שחשבתי שיקרה אכן קרה ופסקו נגדו. אני יכול למנות כעת לפחות שלושה סעיפים מפורשים ב'שולחן ערוך' שמראים שהטענות של הלקוח שלי צודקות. יותר מכך, בבסיס המקרה לא מדובר בכלל בסכסוך ממוני, אלא בחוסר אכיפה של חוקי בנייה מצד הרשות שמאפשרת למצב הזה להתקיים. כלומר הסיפור בכלל לא נמצא בסמכות בית הדין, מה שמבטל את הדין מעיקרו.

"במקרים אחרים ביקשו ממני לייצג בתיקי גירושין, שאת החלק הממוני של חלוקת הרכוש והמזונות הם ביקשו לנהל בבית דין לממונות. כמעט בכל המקרים הללו היה מפח נפש גדול. בית דין לממונות שאינו מוסדר לא מבין, לא מכיר ולא מתעסק בגירושין, ומכאן שהוא גם לא יודע להתחשב במרכיבים שהם מעבר להלכה כמו מצבים סוציאליים ונפשיים ורווחת הילדים. בעוד שבבית משפט או בבית דין רבני יש עובד סוציאלי צמוד וגם עובדי רווחה, המרכיבים הללו אינם קיימים בבית דין לממונות. בבית משפט ובבית דין רבני יש קלדנית שתפקידה להוציא פרוטוקול מסודר. בבית הדין לממונות עושה זאת לרוב אחד הדיינים, מה שאומר שהוא לא פנוי לגמרי לדיון או שהפרוטוקול יוצא חסר. במקרים מסוימים ביקשתי לראות פרוטוקול ומה שהופיע בו היה לקוי. המזל היה שהקלטתי את הדיון והייתה לי הוכחה. ועוד לא אמרתי כלום על בתי דין לממונות שבציבור החרדי, שבחלקם הגדול כלל לא מנהלים פרוטוקול. רוב בתי הדין לממונות לא מאפשרים לערער, על אף האפשרות שהחוק נותן", אומר הרב הרשקוביץ בכאב.

מעבר לכך, ונראה שלא מדובר בדבר של מה בכך – בתי הדין הלא ממוסדים חסרים את הממלכתיות והייצוגיות של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים, מה שעלול לייצר אווירה של חוסר רצינות. "אין שום אחידות בצורת הדיון", מסביר הרב הרשקוביץ את חשיבות המרכיב הזה ביצירת דין צדק. "אין מערכת פיקוח ובקרה. אין מערכת שתדחוף להשתלמויות של הדיינים ותפקח על רמתם המקצועית. בקיצור, יש פה רצון טוב וחשוב, אך הדרך עודנה ארוכה".

עם כל זאת חשוב לרב הרשקוביץ לציין כי "למרות כל הבעיות, ברור שיש עדיפות לפנות לבתי הדין לממונות".

באנו לתקן

הרב פלדמן מכיר את החולשות שהרב הרשקוביץ מדבר עליהן, ומבחינות מסוימות הרשת הממוסדת של 'ארץ חמדה – גזית' אף קמה בעקבותיהן. לדבריו, רק רשת מסודרת שיש לה הרכבים מנוסים, סדרי דיון מוכתבים, סטנדרטים ברורים, מערכת ביקורת ושמירה על חוסר נגיעה בין הדיינים לבעלי הדין, יכולה לבטא בצורה נכונה את הרעיון של דין תורה, וממילא מתמודדת עם רוב הטענות שהועלו.

"אני יודע שיש אנשים שמחפשים לבוא לדין תורה לפני מישהו שהם מכירים. אני קובע בצורה חד-משמעית שברוב המקרים היכרות מוקדמת של דיין עם מי מהצדדים לא רק שאיננה מועילה, היא אפילו מזיקה. זו הסיבה שבגללה אנו מעודדים להגיע לבתי דין של רשת גדולה. כדי שיהיה לך אמון בבית הדין אתה לא צריך להכיר אישית את הדיין, אלא להכיר את שמו ואת שיעור הקומה שלו. אלה האנשים שיושבים בהרכבים של בתי הדין של הרשת.

מעבר לסדרי הדין המוקפדים אנחנו מאפשרים בכל בתי הדין שלנו לערער. מבחינת הכשרה, מעבר למסלול הרגיל שנמשך לפחות שמונה שנים, שמתאפיין בלימודים מאוד אינטנסיביים, תובעניים בצורה קיצונית. חוץ מההכשרה הלימודית, דיין חייב להיות גם בעל תכונות מתאימות כמו מזג שיפוטי, יכולת אבחנה בין עיקר לטפל ויכולת עבודה בצוות. תהליך הכשרה של דיינים כולל התנסות מעשית של צפייה בדיונים והקלדה שלהם. פרח-דיינות מצטרף לאחר מכן להרכב להתייעצות, כך שהוא לא עושה רק עבודה טכנית אלא גם לומד. השלב הבא הוא השתלבות בהרכב עם דיינים ותיקים ומנוסים. לאורך השנה אנחנו מקיימים השתלמויות וימי עיון בסוגיות רוחב וכנסי דיינים. זה הסטנדרט של רשת 'ארץ חמדה – גזית' ולדעתי הדרך הכרחית להבטיח שהדין יהיה דין אמת".

מה באשר לטענה שאיכות הדיון נפגמת מכיוון שהדיינים פועלים בהתנדבות ולכן לא יכולים להיות מסורים בצורה מוחלטת?

"ראשית אנחנו כן מתגמלים את הדיינים, אבל בהחלט ראוי היה לתת יותר. אבל מעבר לכך הדיינים בבתי הדין לממונות עושים את עבודתם קודם כול כי הם רואים בה שליחות קודש. הדיינים שאני מכיר פועלים בראש ובראשונה מתוך אמונה תמימה באידיאל של 'אשיבה שופטייך כבראשונה'. בכל מקרה דיין שמרגיש שאין לו פנאי או פניות צריך לומר זאת, כדי שלא תצא שגיאה מתחת ידו".

אחת ההצעות שמועלות היא שהמדינה תכניס את בתי הדין לממונות תחת חסותה, כמו בתי הדין הרבניים, מה שיהפוך את הדיינים לעובדי מדינה. איזו השפעה תהיה לצעד כזה לדעתך?

"אני חייב לומר שעל התרגיל התיאורטי הזה לא חשבתי עדיין. אפתיע אותך כשאומר שלדעתי החלטה שכזו פירושה צרות. משרה ציבורית זה אומר ג'ובים, מה שאומר עירוב של פוליטיקה, כפי שאומרים שקורה במינוי דיינים לבתי הדין הרבניים. אם יש משהו שהציבור סולד ממנו הרי שהוא עירוב של משפט עם פוליטיקה. בעיניי אמון בדיינים ובמערכת הוא סוגיית המפתח, ופרוטקציות ונפוטיזם לא הולכים יד ביד עם אמון".

הזדמנות מיוחדת לקיום המצווה למנות שופטים

לכול ברור שגם אם כל הבעיות שתוארו עד כה יבואו על פתרונן, עדיין תיוותר הבעיה המרכזית והיא חוסר ההסכמה של בעלי הדין בנוגע לזהות בית הדין. בחלק ניכר מהמקרים ההתעקשות של שני הצדדים ללכת לבתי דין שונים מביאה אותם בסופו של דבר אל בית המשפט. אולי הביטוי הבולט ביותר לכך הוא הסכסוך המתוקשר בצמרת ישיבת פוניבז' הליטאית בבני ברק. אף שלא חסרים בתי דין לממונות בציבור החרדי, הסכסוך הזה מתנהל באולם בית המשפט המחוזי בתל אביב, בדיוק מהסיבה שתוארה. ההתעקשות של כל אחד מהצדדים לגרור את האחר ל'בית הדין שלו' דחפה אותם לערכאה שהאמון שהם רוחשים לה היא הפחותה ביותר.

יוזמה חדשה שהוקמה לאחרונה בידי הרב אביב זגלמן, ראש ישיבת ההסדר בחולון, מנסה להתגבר גם על המכשול הזה. המיזם, "שלום ירושלים" שמו, מבקש ליצור קהילה שמתחייבת מראש שכל סכסוך עתידי שיהיה בין חברי הקהילה יידון אך ורק בדין תורה בפני בתי הדין של המיזם. לשם כך התאגדו יותר מ-80 רבנים המייצגים גישות שונות: הרב שלמה אבינר, הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל, הרב דוד סתיו, הרב יהושע שפירא, הרב ברוך גיגי ועוד רבים נוספים. ההצטרפות לקהילה נעשית באמצעות חתימה על הסכם בוררות מחייב משפטית באתר האינטרנט ותשלום חברות.

"המצווה 'שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך' אומרת שהציבור צריך למנות את שופטיו", מסביר הרב אביב. "אמנם ברגע שאדם מסכים להידון בדין תורה הוא נמנע מאיסור ערכאות, אך את המצווה אנו אמורים לקיים בלי קשר לשאלה אם יש או אי פעם יהיה בינינו סכסוך. הוויכוחים שפורצים כל פעם בין שני בעלי דין בנוגע לזהות בית הדין, ומסתיימים בניצחון החזק ולא הצודק, מתרחשים בדיוק מפני שאין מינוי מראש של בית דין מוסכם. התורה ציוותה שהציבור ייתן סמכות למערכת משפט, שאיננה תלויה בהתנדבות של בעלי הדין לקבל עליהם בורר מוסכם או להטיל מטבע.

"מצוות מינוי דיינים היא משבע מצוות בני נח, ואכן כל האנושות מקיימת אותה. כל חברה אנושית מסמיכה מערכת משפט להסדיר את מערכות היחסים בחברה על פי ערכיה. חוץ מאיתנו, שאיננו מסמיכים מערכת משפט העושה שלום על פי ערכי הצדק שלנו, כמצווה 'ושפטו את העם משפט צד'. זהו חילול השם נורא ואיום.

"הרעיון של 'שלום ירושלים' הוא ליצור מחויבות מקדמית כלפי דין תורה ובית הדין, כך שאם בעתיד יתגלע סכסוך ואי הסכמה על הבורר, האדם יהיה מחויב להידון בדין תורה בבית הדין של 'שלום ירושלים', או באחד מבתי הדין הקיימים שימונו על ידו. את האמון האדם קונה בזכות הרבנים שעומדים בבסיס המיזם. רבנים שונים ומגוונים שיש ביניהם לפעמים גם מחלוקות, אך עדיין הם מאוחדים ברצון לתת למשפט התורה את מקומו הראוי. כך נוצרת זיקה והזדהות כלפי משפט התורה, בדיוק כפי שבכל חברה אנושית קיימת הכרה ברורה שבית המשפט הוא הסמכות האזרחית לבירור סכסוכים".

למה שאדם יכניס את עצמו למחויבות מלכתחילה? הרי אין לי יכולת לדעת מה סוג הסכסוך שאולי יהיה לי בעתיד ומול מי הוא יהיה.

"למה אתה לא שואל את השאלה הזאת כלפי בית המשפט? הרי כולנו ממילא כפופים למערכת המשפט הישראלית ואי אפשר להתחמק מהמחויבות הזו. 'שלום ירושלים' בעצם מציב אלטרנטיבה התחייבותית. כעת מה שנותר לאדם הוא לבחור למה הוא מחויב: למשפט הגויים או למשפט התורה. מי שלא מצטרף בעצם מצהיר שהוא מעדיף את המחויבות למשפט הגויים על פני משפט התורה, כי זו ברירת המחדל. מי שמצטרף מצהיר שהוא מעדיף את משפט התורה. זו לא מידת חסידות, אלא חיוב ומצוות עשה של מינוי שופטים. מבחינה הלכתית, אם הייתה אפשרות לכך, היה צריך לכפות על כל אחד לשלם בעבור הדיינים.

"הרב קוק דיבר על שתי קומות בגאולה, תחיית החול ותחיית הקודש. בעיניי, מערכת המשפט התורנית 'שלום ירושלים' היא תחיית הקודש, כי הכוחות שפועלים עשרות שנים במדינה להגשמת ערכי התורה בנפרד ובכיוונים שונים מתחילים להתכנס למיזם משותף. זוהי עליית מדרגה בתהליך הגאולה".

לא קצת נאיבי לחשוב שאנשים יסכימו להתחייב?

"קודם כול אנשים חותמים ומצטרפים וברוך ה' בעקבות זה כבר היו כמה פעולות שהצליחו לעשות שלום בין אדם לחברו במקרים של סכסוכים. אולם אני חושב שאנשים יצטרפו כי לכולנו נמאס מפוליטיקות, מאבקי כוח וסכסוכים. הנתיב אל השלום עובר דרך המשפט. בעולם שבו יש בני אדם, כלומר בעלי דעות שונות ואינטרסים שונים, המחלוקת מובנית והכרחית, ורק מערכת משפט מוסכמת יכולה להשכין שלום. התאחדות הרבנים למנהיגות רחבה הפועלת יחד – זהו כבר חידוש עצום, וכעת הציבור נתבע לקבל על עצמו את המנהיגות הרוחנית של עם ישראל. ככל שהציבור ייענה, כך המנהיגות תתרחב, והשלום ירבה".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חוזרים לתוכנית אלון

  מאמר מאת ח"כ מוטי...

הסמארטפונים כאן כדי להישאר

  מאמר מאת הרב יניב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם