היי, דרומי Featured

 6 dromi
"הגענו למצב שבו פיסת אדמה נתפסת רק על פי הערך הנדל"ני שלה"
אמיר ויעל דרומי נשלחו בשנות השמונים להקים חווה בשטח שכונה 'חרבת איסמאללה' כדי לשמור על שליטה בו ולמנוע השתלטות עוינת * במשך השנים פקדו רבים את החווה הגדולה כדי להתאוורר מהציביליזציה החונקת * אחרי עשורים שבהם החווה שלטה במרחב חרף ניסיונות התנכלות רבים, מרחפת מעליה סכנת פינוי * בני הזוג דרומי טוענים שהמדינה עודדה את הקמת החווה, אך נמנעה מלהסדיר אותה – דבר שהוביל לדרישה לפנותם * משרד החקלאות נפנה לעזרתם וכתב מכתבים על חשיבותה של החווה, אולם רשות מקרקעי ישראל לא מסדירה * רשות מקרקעי ישראל: "מוסדות התכנון לא אישרו את תוכניות הקמת החווה; אין מנוס מפינוי המקום". משפחת דרומי בתגובה: "המוסדות אישרו, רק רשות מקרקעי ישראל עומדת בסירובה"

ארנון סגל

במקום שבו שוכנת חוותם של אמיר (66) ויעל (62) דרומי וחלק משבעת ילדיהם ומ-16 נכדיהם, התגוררה עד תש"ח משפחה ערבית עוינת ורצחנית, אבו ערקוב, שארבה ליהודים שחלפו באזור שבין בית שמש לכפר אוריה ופרעה בהם. כשהזוג דרומי הגיע לכאן לפני 36 שנים כל מבני הכפר הערבי הזה היו מופצצים וחרבים עד היסוד, תוצאת פעולתם של חייליו של צ'יץ' – שלמה להט ז"ל, לימים ראש עיריית תל אביב המיתולוגי ובזמן מלחמת השחרור מפקד פלוגה בגבעתי. "חירבת איסמאללה" כונה המקום הזה, ובדיקה ארכאולוגית גילתה שהוא היה מיושב לאורך תקופות ממושכות באלפי השנים האחרונות. החל מתקופת המלוכה, אבל בהחלט גם לאורך התקופות הרומית, הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית ובימי הביניים. מערות המסתור ובורות המים רומזים כנראה שגם לוחמי מרד בר כוכבא היו כאן, כמו באתרים רבים בהרי יהודה.

כפי שמיישובם של אנשי בר כוכבא נותרו רק גלי חורבות, וכך להבדיל גם מכפרם של רוצחי תש"ח, ייתכן שלצער הלב זה מה שיישאר בקרוב מחוותם של הדרומיים. אם לא ישתנה משהו מהותי בימים הקרובים ממש, 36 שנים יימחו בקרוב באחת בדחפורי רשות מקרקעי ישראל. אמיר, יש לומר, הוא נצר למשפחת חוואים מפוארת. בין השאר הוא אחיו של שי דרומי — החקלאי מחוות בודדים בצפון הנגב שזוכּה מהריגה של פורץ לביתו לפני 12 שנים (לאחר שנעצר למשך כחודש), ואשר על שמו נחקק אז "חוק דרומי" – שמזכה את מי שהרג בנסיבות כאלה, המכונות בהלכה היהודית "בא במחתרת". לבן דודם של שי ואמיר יש חוות בודדים בגלבוע.

העניין מזכיר לא מעט אבסורדים המתגלים בצד השני של הקו הירוק דווקא. כך, מצד אחד המדינה אישרה ואף עודדה את הקמת החווה, כך לפחות לטענת הדרומיים, ומצד שני היא מנעה את הסדרת מעמדה מבחינה תכנונית, מה שהוביל לימים זרועות אחרות של המדינה להערים אין-ספור קשיים בפני בני הזוג עד לניסיון הנוכחי לאלצם להסתלק כליל מהשטח

כמו שי, גם אמיר ואשתו יעל התמודדו ועדיין מתמודדים עם מגוון התנכלויות, הצתות, גנבות ופלישות, ולמעשה זו בדיוק הסיבה שנשלחו לכאן בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת – לשמר את השטח הרחב והיפה הזה ברשות מדינת ישראל ולמנוע השתלטות עוינת עליו. האחים דרומי על חוותיהם הם רק חלק ממיזם רחב של חוות בודדים שהמדינה עודדה בעבר וכיום מעודדת קצת פחות.

כשהגיעו אמיר ויעל לכאן לא היו במקום לא מים ולא חשמל, רק שממה וחורבות. שטח החווה עומד על 850 דונם מרעה וזאת בנוסף לשטח חקלאי המורכב מטראסות חרבות ומבוסתנים זנוחים שמשפחת האיכרים המסורה שיקמה בעבודה של שנים. בחלוף השנים שונו נהלים וסעיפים, ועל פי הכללים החדשים נטען שאין אפשרות לאשר מתווה תכנוני להסדרת מעמד החווה. לדרומיים אין לאן ללכת מכאן ואין כסף פנוי כדי להתחיל הכול מחדש במקום אחר. אם מפעל חייהם על המיליונים שהושקעו בו יוחרב בידי המדינה, הם מתכוונים פשוט להקים אוהל על החורבות ולהמשיך להתגורר במתחם.

בשטח החווה קיים גם מקווה טהרה עתיק שכיום מלא שוב במים. מערה נושנה שופצה והפכה בידי הדרומיים למקום המאפשר הלנה של מתנדבים ואורחים. עד היום שואבים בחווה מים מבאר, והאותנטיות הנדירה של החיים בטבע מביאה לנהירה של רבים רבים לכאן, שמגיעים הנה לתקופות קצרות או ארוכות כדי להשתקם או סתם כדי להתאוורר מהעירוניות האינסופית המשתלטת על כל ההוויה. לחווה מגיעים בני נוער בסיכון, בעלי מצוקות נפשיות ובעיות מסוגים שונים, כדי ליהנות מאווירה משוחררת וחופשית מלחצי הציוויליזציה. מה יהיה על כל אלה כעת?

פינוי איטי

נראה שהעניין מזכיר לא מעט אבסורדים המתגלים בצד השני של הקו הירוק דווקא. כך, מצד אחד המדינה אישרה ואף עודדה את הקמת החווה, כך לפחות לטענת הדרומיים ("יש שלל מסמכים והבטחות המעידים על כך. ממשרדי הממשלה הרלוונטיים ועד יושב ראש המנהל דאז, יהודה זיו, כמו גם חוזים שנחתמו בפועל עם המנהל", טוענים הדרומיים), ומצד שני היא מנעה את הסדרת מעמדה מבחינה תכנונית, מה שהוביל לימים זרועות אחרות של המדינה להערים אין-ספור קשיים בפני בני הזוג עד לניסיון הנוכחי לאלצם להסתלק כליל מהשטח.

החוות בדרום הארץ כבר הוסדרו בהליך חקיקתי שמיושם בימים אלה ממש, אבל במרכז הארץ ובצפונה, מתברר, המדינה איננה מעוניינת עוד בקיומן של חוות בודדים. אין לה צורך בהן. "למעשה זו לא המדינה", טוענים במשפחה, "אלא כמה פקידים שמצויים כבר שנים בתפקידם ופועלים בניגוד לעמדת משרדי הממשלה הקשורים לעניין בשם השמירה על החוק ובעזרת תתי-סעיפים שהצליחו להשחיל. חברי כנסת שונים ניסו לקדם הצעת חוק להסדרת החוות הללו שבמרכז ובצפון, ואז הגיעה לפתע מערכת הבחירות האחרונה וכל התהליך נעצר ואין עם מי לדבר".

וכך, מי שעשה את שלו ונשכב על הגדר למען המדינה כדי להגן על שטחיה מפני פלישות – יכול פשוט לקום וללכת. כתבה שנכתבה לפני עשרים שנה ב'גלובס' מגלה שכבר ב-1999 משפחת דרומי שבסניף כפר אוריה הייתה נתונה בסבך אינסופי של הליכים משפטיים ובירוקרטיה ישראלית. למעשה, טענת המדינה היא שאמיר דרומי פלש לשטח הזה והפך אותו לחווה שלו, ולא נשלח הנה בידי המדינה.

זהר דרומי: "האם הגיוני שמי שתובע אותנו מעולם לא ביקר בחווה ולא מבין את מהות העניין? שם נתפסים רק לחוזים יבשים ולא רואים את הנשמה שבזה. כל הסיבות לכך שמלכתחילה הציבו כאן את ההורים שלי – עדיין קיימות. דרושה כאן נוכחות שתשמור על השטח למען עם ישראל"

 

הפרק האחרון, כמדומה, בתולדות התלאות המשפטיות של הזוג, הוא פסק של בית משפט השלום בירושלים שהחווה תפונה כליל עד סוף אוגוסט 2019. אוגוסט אמנם חלף והחווה עוד קיימת, אבל זאת רק בשל ארכה קצרה נוספת שהשיגה המשפחה לשבוע בלבד, עד לדיון נוסף בבית המשפט לאור הסתייגויות שהוגשו בנושא. מה יהיה אחר כך? כאן מעדיפים לייחל לטוב: "אנו פועלים ללא לאות לשכנע את רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) לאפשר ארכה של שנה שבה בעזרת ה' וכל הגורמים התומכים – המועצה האזורית, משרד החקלאות, הוועדה המחוזית וכולי, נוכל לקדם מתווה להסדרת מעמד החווה", מקווים שם.

נקודת ציון שהרעה מאוד את מצבה של החווה, ולא רק זו המסוימת, נרשמה לפני 14 שנים, אז אושרה בישראל תוכנית מתאר ארצית מס' 35 שמונעת הקמת נקודות יישוב חדשות באזור המרכז. זה כלל גם חוות, שעוד קודם לכן – בשנת 99' – המדינה החליטה שאיננה זקוקה להן עוד באזור הזה. למעשה, בחוות שמשון – כך קרויה החווה של אמיר דרומי – מתרחש כבר כמה שנים פינוי איטי, וחלק בלתי מבוטל מהמבנים נטוש. התגוררו כאן לא מעט עובדים ודמויות נוספות שהתגלגלו לחווה, אבל בית המשפט אילץ את דרומי לפנות את כולם.

"מטבע החיים ולאור הצורך בעזרה בעבודה הרבה כשאנחנו עם ילדינו הקטנים, הגיעו אלינו מתנדבים מהארץ ומחו"ל וגם כמה משפחות בתקופות שונות, שהתרשמו מהפעילות ובאו ללמוד את צורת החיים הייחודית הזו, וחלקם אף התגוררו במקום והפכו לחלק מצוות העובדים בחווה. בעקבות פסיקת בית המשפט נדרשנו לפנותם וכך גם נהגנו", מאשרים שם.

אדמה היא לא נדל"ן

זהר דרומי, הבן החמישי במשפחה (27), נולד כאן וגדל בחווה כל חייו. "עד א' באלול הנוכחי היינו אמורים להתפנות כליל", מסביר הבן. "הגשנו בקשה לארכה בעקבות התפתחות שהייתה בהליך הסדרה. משרד החקלאות הציע מתווה והלכנו עליו. המשרד מלווה אותנו כבר שנים ארוכות ומנסה לדחוף להסדרה של החווה ואנחנו מודים על כך מכל הלב. יש כמה וכמה מכתבים משרי החקלאות השונים שמדברים במפורש על חשיבות החווה ועל הצורך להסדירה. לפני שבועיים הוציאה הוועדה המחוזית לתכנון מסמך שלפיו קיימת היתכנות תכנונית להסדרת החווה, וזאת בניגוד לעמדה של רשות מקרקעי ישראל. בשבוע הקרוב רשות מקרקעי ישראל צריכה להגיב לו, ואז בית המשפט ידון בכך".

שניים מהבנים הנשואים מתגוררים עם ילדיהם בחווה, וגם שניים מהילדים שטרם נשאו. בתם הנשואה של אמיר ויעל התגוררה עד לא מכבר בתוך אוטובוס בחווה, אולם דרומי נאלץ לפנות אותה מהחווה על האוטובוס שבו התגוררה בשל הקשיים המשפטיים. "נוצר מצב שרשות שאמורה להסדיר ולקדם לא עושה את העבודה שלה", זהר מתוסכל, "ואנחנו צריכים לפתור את המציאות הזו".

ברשות טוענים שנתנו לכם הזדמנות להסדיר את המקום ולא הסדרתם.

"זה האבסורד שבכל העניין. התנהל נגדנו הליך ארוך במשך שנים ארוכות. ההורים שלי הגישו תוכנית הסדרה לוועדה המחוזית והיא אושרה, אלא שאז ערערו עליה מטעם הירוקים. כל פעם שולחים שם מישהו שמטרפד את ההסדרה. ועדה ארצית קיבלה את הערעור של הירוקים ואנחנו לא ערערנו בחזרה. זו הייתה אולי טעות של אבא שלי, אבל זה היה לפני שנים. הוא היה בעיקר עסוק בחווה וחשב שהעסק יסתדר. במקום להבין שזו תמימות של אנשי עשייה, הרשויות הפכו זאת לתיק משפטי נגדנו".

מה גורם לדעתך לרשויות המדינה לרצות להרוס את החווה?

"חוסר הבנה והיכרות של הרשויות עם המציאות. האם הגיוני שמי שתובע אותנו מעולם לא ביקר בחווה ולא מבין את מהות העניין? שם נתפסים רק לחוזים יבשים ולא רואים את הנשמה שבזה. כל הסיבות לכך שמלכתחילה הציבו כאן את ההורים שלי – עדיין קיימות. דרושה כאן נוכחות שתשמור על השטח למען עם ישראל. כל הפעילות החינוכית שנעשית כאן, ומגיעים הנה גם מחו"ל, חשובה ומועילה מאוד למדינה. זו צורת חיים נדירה מאוד כיום, ובמקום לשמר ולטפח את התרבות המסורתית הזו בארץ, נאבקים בה.

"זה לא נעשה רק כלפינו. קיימת מדיניות שיטתית לפרק את חוות הבודדים לנוכח תפיסה שגורסת שצריך לשמור את המרחב הפתוח ריק מאנשים, ומתלבשים דווקא על מי ששומרים על הטבע ומחוברים אליו יותר מכולם. זה קל יחסית כי מדובר בבודדים שאין קהילה שעומדת לימינם. הצרה היא שכל פיסת אדמה נתפסת רק על פי הערך הנדל"ני שלה. אין ייעוד מסוים לאתר הזה שבגללו רוצים להעיף אותנו מכאן. הם רוצים רק להרוס".

נדמה שהמציאות המשפטית היא שזה בסך הכול עוד ביטוי אחד מני רבים לעובדה שההתיישבות כבר איננה נחשבת לערך במדינה. לא מכירים בכך שאתם בעצם שליחים של המדינה ושל העם היהודי.

"נכון. הנה, במטה יהודה היו בעבר חמש חוות בודדים, כיום נשארו שתיים בלבד. מנהל מקרקעי ישראל מירר לתושביהן את החיים. חלקן פורקו בכוח, ובמקרה אחד המשפחה שגרה בחווה היגרה לפורטוגל. בני המשפחה אמרו: נמאס לנו להיחשב כאן כעבריינים. במקום שיכבדו את מפעל החיים שלנו ויתמכו בנו וידריכו אותנו, הורסים. כן, אנחנו שליחים של העם היהודי ושומרים על הארץ הזאת. המוני האנשים שבאים לכאן מקבלים חיבור פשוט לארץ".

"ההתיישבות בארץ ישראל היא ערך עליון"

הגשנו לרשות מקרקעי ישראל שאלה בעניין. שאלנו מדוע לדעת הרשות אין אפשרות להסדיר את החווה. שנית, הוספנו, האם בלב שלם אתם יכולים להכריז שהרצון להרוס את החווה איננו נובע כתוצאה מפיחות בערך ההתיישבות בארץ שחל בחברה בשנים האחרונות – ואולי גם אצלכם ברמ"י? אולי אם ברמ"י היו מבינים את ערך נוכחותה של החווה במקום, תהינו, כבר היו פועלים להסדרתה.

תגובת רמ"י: "רשות מקרקעי ישראל רואה בהתיישבות בכל רחבי ישראל ערך עליון, כמו גם בהקפדה על הוראות התכנון והבנייה ושימוש בקרקע בהתאם למותר על פי התוכנית התכנונית שבתוקף. רמ"י סייעה ככל שהיה בידה להסדרת חוותו של אמיר דרומי. בין היתר, באמצעות מתן הרשאה לתכנון החווה ומתן ארכה שוב ושוב על מנת לאפשר את הסדרתה מבחינה משפטית ותכנונית.

"לצערנו הרב, לאחר שמוסדות התכנון לא אישרו את תוכניות הקמת החווה במקום המדובר, אין מנוס מלממש את פסקי הדין שניתנו בעבר על ידי בתי המשפט והורו על פינוי המקום".

משפחת דרומי מתרעמת על התגובה הזו ומבקשת להוסיף: "המציאות הפוכה ממה שטוענים ברמ"י. כל ההתנהלות המשפטית לוותה בדחיות שניתנו בידי השופטים כדי לאפשר הליך הסדרה, דבר המופיע גם בכל פסקי הדין, והיום רק רמ"י עומדת בסירובה לכך. גם רשויות התכנון התייחסו לנושא בחיוב וציינו שקיימת היתכנות תכנונית לחווה".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם