מלחין פלאי Featured

 6 pelii
"אני חושב שהמוזיקה משלימה את התורה. למוזיקה כעומדת בפני עצמה אין מקום"
לאנשים בעלי תפיסה דתית-לאומית יהיה לא קל לעכל אמירה חריפה כמו זו שבכותרת ועוד כמה תפיסות עולם שתקראו כאן, אבל מחנך כיתה ח' בקריה החרדית בבית שמש שהפך לאחד המלחינים המבוקשים במוזיקה היהודית עומד מאחוריהן בלי היסוס * את הזמן שהוא מקדיש למוזיקה הוא תוחם בהקפדה, ועיקר חייו מוקדש במובהק ללימוד תורה * איך הוא מצליח למגנט אליו את גדולי המוזיקאים, כולל שלמה ארצי ועידן רייכל? "זה מסר שאני מנסה להעביר לדור הצעיר: יקרו את עצמכם, הכירו בערך שלכם ובערך עבודת ד' שלכם, ואל תרגישו נחותים". מבחינתו רק ככה אפשר לקדם מוזיקה שיש לה תכלית וממד של נצח *ריאיון עם הרב הלל פלאי, האיש והאגדה שמאחורי 'אוחילה לא‑ל'

איתמר מור

רחוב מהרי"ל דיסקין בקריה החרדית בבית שמש הוא למעשה סמטה הכלואה בין שני רחובות מקיפים. הגישה היחידה לבנייני השיכון הישנים היא ברגל. בבניין 13 אין מעלית. בכניסה הקטנה לחדר המדרגות שורה של עגלות ילדים, ובקומה העליונה מתגוררת משפחת פלאי. הרב הלל פלאי, מחנך כיתה ח' בתלמוד תורה ליטאי ברמת בית שמש, נחשב בשכונה לדמות תורנית ולמחנך נדיר. כך יגדיר אותו כל אדם שתעצרו ברחוב. אבל האיש הזה, הנחבא אל הכלים, אחראי במידה רבה להתרוממות הרוח ולחיבור של יהודים בכל רחבי העולם לתפילות הימים הנוראים. לפני שבוע, כשעמדתי מאוחר בערב בכניסה לבניין 13, התקשיתי לעכל שבתוך הבניין הפשוט והישן הזה מתגורר מי שהוריד לעולם את הלחן המושר ביותר ל'אוחילה לא‑ל' ולשירים מפורסמים אחרים, ובהם 'שירו למלך', 'הבט', 'התורה הקדושה', 'מתיקות התורה' ועוד.

היענותו של הרב פלאי להתראיין לא הייתה מיידית. נוסף על בקשתו לעבור על תוכן הכתבה ועל התמונות לפני הפרסום היה התנאי העיקרי שהציב "שיהיה בדבר תועלת". מטבע הלשון הזה, שלקוח מהז'רגון החרדי-ליטאי, עתיד לחזור ולהישמע כמה וכמה פעמים במהלך השיחה. סביר להניח שלרוב קוראי 'עולם קטן' יהיה קשה להבין את הסמנטיקה.

גם אני, רק אחרי חצי שעה במחיצתו של הרב פלאי הבנתי בפעם הראשונה את הפער בנקודת המבט של שנינו על יצירתו. הרב פלאי רואה בעצמו איש בית המדרש העוסק בלימוד וחינוך שלפעמים מלחין להנאתו מנגינה כזו או אחרת, ואילו אני רואה בו מלחין דגול שהצליח לעשות מה שהצליחו מעטים: להכניס מנגינות חדשות לפנתאון התפילות עד כדי הפיכתן לנכס צאן ברזל. אני איני מסוגל להבין את בחירתו להיות מחנך כיתה בתלמוד תורה, ואילו הוא מתנער לחלוטין מההנחה שמוזיקה יכולה להיות לו לקריירה.

"אי אפשר לדבר על העיסוק שלי במוזיקה במנותק מהשייכות שלי לציבור החרדי-ליטאי", הוא מסביר. "בציבור שלי יש חלוקה ברורה מאוד בין מרביצי תורה למי שעוסקים בשאר מקצועות. אתה לא יכול להיות גם וגם. או שאתה שייך לקבוצה הראשונה, או שאתה מהקבוצה השנייה. מאז ומתמיד הכוונתי את עצמי להיות חלק מהקבוצה הראשונה, שמקומה בבית המדרש. גם כשקרה מה שקרה, ולחנים שלי החלו להתפרסם, לא הייתי מוכן לוותר על המעמד שלי בקרב מרביצי התורה. לכן הרצון שלי להמשיך ולעסוק גם במוזיקה, בהיקף כזה או אחר, לא היה פשוט.

"בציבור הליטאי השמירה על התורה כערך עליון מוחלטת. יש הרחקה מובנית מכל דבר שעלול להתפרש כרפיון מהשמירה הזאת. בשנים הראשונות שלי כמלחין לא התרתי לאף אחד לצלם אותי שר או מנגן. ודאי שהיה אסור למחוא כפיים. בכל ישיבה שבאתי אליה לנגן היה ראש הישיבה חייב להיות נוכח במהלך כל ההופעה. כשהייתי יוצא מן הבית, את הגיטרה היה סוחב אחד מהילדים שלי כשהוא הולך במרחק ממני, משום שלא ייתכן שיראו אותי פה ברחוב מסתובב נושא גיטרה.

"למישהו מבחוץ זה עלול להיראות מגוחך, הרי כולם יודעים שהלל פלאי מלחין ומנגן בגיטרה, אבל בציבור שאני בא ממנו יש חשיבות גדולה מאוד לנִראות. מתחילת הדרך הקפדתי שכל העיסוק שלי במוזיקה יהיה על טהרת הקודש והרצינות. כיום אני יודע שההקפדה הזאת היא מה שבסופו של דבר אִפשר לשילוב הזה להתקבל גם בקרב הציבור שלי.

"אני לא עוסק במוזיקה כקריירה. אני חושב שהמוזיקה משלימה את התורה כשהיא מגבירה רגשות של קודש או מעודדת שבורי לב. למוזיקה כעומדת בפני עצמה אין מקום".

הצורך הזה, להיות וגם לא להיות מי שאתה, לא מתסכל?

"היו רגעים שחשבתי לעצמי 'מה חטאתי ומה פשעתי שאני צריך להיות כגנב במחתרת?' אבל זה חלק מתהליך שהייתי צריך לעבור עם עצמי בנוגע למה נכון, מה מותר, מה אסור ומה מועיל. הציבור הליטאי כולו עובר כעת את התהליך הזה. לא מדובר ב'פתיחות', כמו שאוהבים להציג את זה בתקשורת הכללית. מדובר בניואנסים דקים בחלק מסוים של הציבור החרדי.

"למפרע, כיום אני מבין שהייתי פורץ דרך. לקחתי סיכון בנוגע לשאלה עד כמה החברה שאני חלק ממנה תהיה מסוגלת להכיל את זה. לקחתי סיכון גם בנוגע לשאלה עד כמה אוכל להעביר את המורכבות הזאת לדור הבא, שאני מחנך לתורה כערך עליון, לצד מקומה החשוב של המוזיקה, אבל לא כקריירה".

"בשנים הראשונות שלי כמלחין לא התרתי לאף אחד לצלם אותי שר או מנגן. ודאי שהיה אסור למחוא כפיים. כשהייתי יוצא מן הבית, את הגיטרה היה סוחב אחד מהילדים שלי כשהוא הולך במרחק ממני. בציבור שאני בא ממנו יש חשיבות גדולה מאוד לנִראות. מתחילת הדרך הקפדתי שכל העיסוק שלי במוזיקה יהיה על טהרת הקודש והרצינות. כיום אני יודע שההקפדה הזאת היא מה שבסופו של דבר אִפשר לשילוב הזה להתקבל גם בקרב הציבור שלי"

 

חלון הזדמנויות

הרב הלל פלאי נולד בירושלים לפני 47 שנים. על אף כישרונו הבולט הוא לא גדל בבית מוזיקלי. בצעירותו למד בישיבת בית מאיר הליטאית בבני ברק. הוא בנו של איש העסקים והיזם החרדי יהודה פלאי ז"ל, שהקים את העיתון החרדי 'משפחה'. הוא אהב לשיר מגיל צעיר מאוד. "אימא שלי מספרת שכילד בן 4–5 הייתי יושב מתחת לשולחן ושר לעצמי מנגינות שעלו לי בראש. נולדתי עם נפש שיש לה משיכה למוזיקה.

"התגוררנו בעיר העתיקה באותם ימים. כשהייתי בן 7 או 8 נערך קונצרט בכיכר בתי מחסה עם פסנתרן עולמי כלשהו. כילד שלא מתחשב בכללים נעמדתי ליד הפסנתרן ולא הייתי מוכן לזוז. למחרת בתמונות שפורסמו בעיתונות ראו ילד ירושלמי קטן בעל פאות עומד מרותק לפסנתרן.

"מעולם לא למדתי מוזיקה. לימדתי את עצמי לנגן משמיעה בלבד. עד היום אני לא יודע לקרוא תווים. כשמבקשים ממני להשתלב עם תזמורת ושואלים באיזה סולם אני מנגן התשובה שלי תמיד זהה: 'תקשיבו ותצטרפו'. מעולם לא חשבתי, דמיינתי או חלמתי להיות מלחין. גם כשזה כבר קרה היה לי ברור שהעוגן שלי יישאר בלימוד".

לאחר נישואיו עבר הרב פלאי להתגורר בבית שמש. כשהיה אברך צעיר בן 24 פתח לו אביו כולל אברכים. בשנים הראשונות כיהן בראש הכולל תלמיד חכם מבוגר ממנו, והוא שהכשיר אותו לתפקיד. בהמשך החליף אותו הרב פלאי ושימש בעצמו בתפקיד. לאחר כעשר שנים בכולל הוצעה לו משרת ר"ם בישיבה לצעירים. עשר שנים נשא במשרה זו עד שבאחד הימים הגיעה לפתחו ההצעה ללמד בכיתה ח'.

"זה לא היה משהו שחשבתי או כיוונתי אליו", הוא מתוודה בנוגע לעיסוקו הנוכחי. "בהייררכיית התפקידים בציבור הליטאי, מלמד בכיתה ח', גם אם יצרפו לו את התואר ר"ם (רב מחנך), עדיין רחוק ממשרות רמות של 'ראש כולל', 'מגיד שיעור' בישיבה גבוהה או אפילו 'מגיד שיעור' בישיבה קטנה, כולן משרות שכבר שימשתי בהן. החלטתי בכל זאת להיענות להצעה כי נזכרתי שכשהייתי ילד השנה שנצרבה בי יותר מכול הייתה כיתה ח'.

"כיום אני מבין שמדובר בשלב שהוא חלון הזדמנויות ייחודי, שלא לומר אחרון, רגע לפני שהילד הופך לבחור. בשלב הזה יש עדיין די תום לקבל דברים בפשטות לצד בגרות שמאפשרת לנהל דיון. בשנה הזו השינויים מתרחשים לנגד העיניים משבוע לשבוע. אני רואה איך ילד מקבל בגרות ורצינות. גיליתי עולם קסום של חינוך שבנוי על הקניית יסודות בלימוד לצד בניית אישיותם של מי שיהיו הדור הבא של עולם התורה. בזמן האחרון אני מוסר שיעורים והרצאות לקהלים מגוונים בתחומים הנושקים לחינוך אך לא רק לו: תורה, אמונה וקיום המצוות".

שער אל הקודש

סדר יומו של הרב פלאי עמוס מאוד. הוא יוצא מן הבית לישיבה ב-7:00 ונמצא בה עד 18:30, לא כולל הפסקה קצרה באמצע. במהלך היום הוא מלמד לימודי קודש בלבד, בעיקר גמרא בעיון, לצד הלכה ומוסר. בערב הוא מעביר שיעור בדף היומי בקריה החרדית שבה הוא מתגורר, ולאחר השיעור הוא חוזר לרמת בית שמש, לישיבה לצעירים, ומשמש 'משיב' (רב שתפקידו לענות על שאלות בלימוד). רק בסביבות 21:30 הוא מתפנה להכין את היום הבא. את הפגישה שלנו אנו מתחילים בשעה 22:00, לאחר שהרב פלאי עוד הספיק לקפוץ לבר מצווה של אחד מתלמידיו כדי לברך אותו ולאחל לו מזל טוב. סדר היום התובעני מעלה את השאלה מתי יש לו זמן להופיע, והתשובה, שבשלב זה כבר איננה מפתיעה כל כך, היא שבאמת אין.

"יצא לי שם של מישהו עמוס מאוד שכביכול מופיע כל הזמן", הוא אומר בחיוך. "בפועל הערבים היחידים שבהם אני יכול להופיע הם ימי חמישי בערב או מוצאי שבת, מה שאומר שבאמת כמעט תמיד הכול מלא. בימי אלול ותשרי יש ביקוש עוד יותר גדול להופעות, והוא הופך אותי לכמעט בלתי מושג".

איך בעצם קרה שמאברך אלמוני הפכת לאחד המלחינים המפורסמים ביותר בשירה החסידית?

"אני מניח שאילולי קרוב משפחתי ידידיה מאיר, המוכר לכולנו, הייתי נותר באלמוניותי עד היום. לפני כ-20 שנה, כשידידיה עוד היה בחור ישיבה צעיר בבית וגן, הוא פגש אותי בשמחה משפחתית משותפת ושמע שם לחן שהלחנתי לפסוק 'אספרה אל חוק ה''. ידידיה התחיל לשגע אותי שאקליט לו את הלחנים. סירבתי שוב ושוב. הוא ניסה לשכנע שהוא ימכור את הלחנים בשבילי, אך לא נתתי לו או למחשבות האלה אחוז אחד של סיכוי. ניסיתי להיפטר ממנו בכל דרך.

"בסוף, רק כדי שהוא יניח לי, אמרתי לו שיבוא אליי למחרת בערב. הייתי בטוח שבכך הסתיים הסיפור, אך לתדהמתי הבחור הופיע למחרת אצלי בבית. ניסיתי לסגת ולהסביר שלא התכוונתי ברצינות, אבל ידידיה היה ממוקד מטרה ולא נתן לי שום אפשרות להתחמק. הוא הביא ווקמן, מכשיר פרהיסטורי מהימים ההם, ומיקרופון זעיר. באמצעים הפרימיטיביים האלה הוא הקליט את כל השירים שהיו אז באמתחתי. לאחר שהלך שכחתי מכל העניין. אחד השירים שהקליט אז ידידיה היה 'שירו למלך'. הוא התחיל לרדוף אחרי זמרים עד שמצא אחד שיהיה מוכן לעצור ולהקשיב רגע להקלטה. זה לא היה פשוט, אבל בסוף הוא הצליח, ומאז הכול היסטוריה".

חלק גדול מההופעות שלך הן לפני קהל מהציבור הדתי-לאומי. איך אתה מסביר את זה?

"זאת סוגיה מרתקת. בציבור הליטאי רואים במוזיקה משהו שעלול להביא לרפיון מהשמירה על התורה כערך עליון, ואילו בציבור שלכם רואים במוזיקה חיבור לרגשי קודש ולתורה. כלומר, כשמזמינים אותי מהמכינה בעלי או מהישיבה התיכונית ברמת גן או מהקהילה באלקנה או מישיבת הכותל, הם עושים זאת כי הם רואים מלכתחילה במוזיקה ובי חיבור אל הקודש ואל הנשמה.

"לפני כשמונה שנים התקשר אליי בפעם הראשונה הרב זיו-אור, ראש הישיבה התיכונית ברמת גן, וביקש שאבוא לערב התעוררות לקראת הימים הנוראים. לא הבנתי על מה הוא מדבר. חשבתי שהוא מבולבל; מה הקשר ביני ובין התעוררות רגע לפני היום הקדוש? הוא לא ויתר ואמר לי: 'אני חושב שאתה טועה בי. אתה חושב שאני מזמין אותך לאירוע מוזיקלי, ואני אומר לך שמדובר בהכנה לראש השנה'. סיכמנו שאבוא לעשר דקות, ואם זה לא יהיה נכון בעיניי אעזוב.

"הגעתי ונשארתי, ומאז האירוע הזה הפך למסורת ונערך מדי שנה בשנה. הישיבה ברמת גן מתכוננת כל חודש אלול לקראת הערב הזה. בשנה שעברה הצטרפו אליי לאירוע הזה שניים מהחתנים שלי. שניהם תלמידי חכמים, בוגרי ישיבות ליטאיות, ושניהם אמרו לי לאחר מכן: 'מעולם לא הגענו למקומות עמוקים כל כך בנפש כמו בערב הזה'.

"הציבור הדתי-לאומי מבין את כוחה של המוזיקה לגעת בנשמה. אני לא חולק דעות או השקפות עם הציונות הדתית, אבל בעוד החרדי הממוצע צריך לעשות הרבה מאוד שקלא וטריא עם עצמו לפני שהוא משתתף באירוע כזה מצד התועלת שבדבר, בציבור הדתי-לאומי החיבור אל המוזיקה כשער אל הקודש נקי, טבעי נטול תסביכים והתפתלויות ודיונים כמו כמה שירים ראוי להשמיע או מאיזה שלב ההופעה הופכת לביטול תורה.

"הציבור הליטאי גדל על הסיפור המפורסם על הרב אלישיב שכבר היה בדרכו לקונצרט של יוסל'ה רוזנבלט והחליט לחזור באמצע הדרך כדי להמשיך ללמוד. הסיפור הזה הוא אבן דרך במשקל האמיתי שעלינו לתת ללימוד התורה. 'כי הם חיינו ואורך ימינו', ולא כמליצה. אבל כאשר אנחנו משתמשים בשירה לאותה בחינה של שירת הלוויים במקדש, המוזיקה הופכת לכלי קודש לריבוי תורה וקרבת ד'.

"בימים האחרונים מצאתי מאמר מופלא בזוהר הקדוש שאומר כי התפקיד של שירת הלוויים בשעה שאדם מביא קורבן חטאת ושב בתשובה על חטאיו הוא להבטיח שהתשובה תהיה מתוך שמחה, משום שזהו תנאי הכרחי להיות במחיצתו של הקב"ה, כי 'עוז וחדוה במקומו'.

"השנה עשיתי את הלילה הראשון של הסליחות באלקנה בערב שהכותרת שלו 'הכנה לסליחות'. הבחור שהזמין אותי לשם עסוק בעניין הזה חודשים מראש, וככל שהתאריך מתקרב התלהבות שלו נוסקת לשמיים. הוא מציף אותי במיילים ובשיחות טלפון על תפקידי כ'טייס' שאמור לגרום לו ולציבור 'להמריא מעלה מעלה'. בעיני רוחי דמיינתי אותו חרד"לניק בכיפה גדולה וזקן מכובד. בשנה שעברה, כשפגשתי אותו בפעם הראשונה, גיליתי לתדהמתי בחור נחמד שכיפה זעירה לראשו המגולח בקפידה. לרגע לא יכולתו לשייך בין הדמות לאדם שתורם שעות רבות כל כך מזמנו ומכספו למען ההופעה.

"השנה שאלתי אותו לתומי מה עיסוקו. הוא סיפר שהוא כבר תשעה חודשים בלי עבודה, אבל על האירוע הזה הוא לא מוותר בשום מצב. מי כעמך ישראל. זה מה שהם חיים, והם רוצים כל כך להתקרב ולהתכונן. המפגש שלי עם הציונות הדתית הוא במקומות הכי מיוחדים שיכולים להיות, וזה נותן לי המון כוח ותעצומות".

"רק אחרי שאני מעמיק ומבין את המילים יכולה לבוא מנגינה מעניקה שתיתן את ההבעה והפירוש. מעולם לא הוצאתי תחת ידי מנגינה שהרגשתי שאיננה מבטאת ומביעה בצורה נכונה את המילים. פסלתי הרבה מאוד לחנים מהטעם הזה לאורך השנים"

אתה עובר לפני התיבה בימים נוראים?

"אכן, אני מתפלל בקהילה של הוריי בשכונת הר נוף. ביום כיפור לפני נעילה אנשים מביאים אליי פתקי בקשות כדי שאתפלל לזיווג, לרפואה, לפרנסה ולעוד עניינים שכאלה. הפתקים האלה נותנים לי בכל פעם את תחושת 'עיני עמך בם תלויות'. יש לי אחריות, ואנשים סומכים עליי כי אני השליח שלהם. זה מלחיץ בצורה שאי אפשר לתאר, אבל זה בדיוק הדבר האמיתי.

"שנה אחת התפללתי דווקא בישיבה. כשסיימתי את תפילת לחש של נעילה הרגשתי שליבי בל עימי. לא הרגשתי כלום. רגע לפני שהחלה חזרת הש"ץ ניגש אליי ראש הישיבה ואמר לי שיש סגולה לכוון ביעלה ויבוא במילים 'זכרנו בו לטובה' על זיווג למי שלא זכה. הוא המשיך ואמר לי: 'יש לי בת בוגרת שטרם התחתנה וזה שמה, ואני מבקש שתכוון עליה כשתגיע למילים האלה, ואני אבוא ואזכיר לך במהלך התפילה את שמה'.

"המחשבה שעברה לי בראש באותם רגעים הייתה 'ריבונו של עולם, אנחנו עומדים עכשיו בפני חיתום הדין, מתפללים על חיים ומוות, ומה שיש לו בראש זה שידוך לבת הבוגרת שלו?!' והתשובה לשאלה שלי עצמי הייתה 'כן!' הוא אכן עד כדי כך מוטרד מהעניין הזה. זו ההזדמנות שלו. יש לו פעם בשנה, ולכן הוא כל כולו בתוך הדבר. על זה הוא מבקש. לכן הוא רוצה שדווקא על זה אכוון. זה מה שפתח לי את הלב באותו רגע. לשמחת כולנו אותה בת גם נישאה למזל טוב באותה שנה".

מסורת שירה מאופקת

אחד המאפיינים הבולטים בלחניו של הרב פלאי הוא התחושה שהם מבוגרים הרבה יותר מסך שנות חייהם בפועל. הדוגמה הבולטת ביותר היא הלחן המפורסם ל'אוחילה לא‑ל', שנתפס בתודעה כוותיק, שלא לומר עתיק, אף שרק לא מזמן מלאו 17 שנים לחיבורו. הרב פלאי עצמו מספר אנקדוטה משעשעת שהתרחשה לפני שנים מספר עם החזן והמלחין העולמי ר' בן ציון שנקר ז"ל, ששמע חזן בבית הכנסת שר את הקטע 'ממקומך' בקדושה במנגינה של 'שירו למלך'. שנקר התפעל ושאל של מי הלחן. כשנאמר לו שמדובר ברב הלל פלאי, שאל שנקר בן כמה הוא.

"אמרו לו שאני בערך בן 80", מספר הרב פלאי בחיוך ענקי, "ור' בן ציון אמר בצער 'איך לא שמענו עליו עד היום? למה הוא חיכה עד עכשיו?' אני בן 47, אבל יכול להבין מדוע הלחנים שלי עלולים ליצור את הרושם שאני בן 100. הלחנים שלי בדרך כלל איטיים מאוד. גם אלו הקצביים יותר, כמו 'שירו למלך', 'שאי עינייך' או 'עד הנה', התפתחות בהם מאוד מאופקת. אני מבין שכתבו עליי בכל מיני מקומות שהסגנון המוזיקלי שלי מושפע מעולם הישיבות הליטאי. זאת הגדרה לא מוצלחת, ולו משום שאין עיסוק במוזיקה בעולם הישיבות הליטאי. אין הרבה מלחינים חרדים-ליטאיים, ולא במקרה. מה שכן, יש לליטאיים מסורת של שירה מאופקת, ודאי בהשוואה לשירה החסידית. בשירה הליטאית יש יותר דגש על דבקות ופחות על התלהבות. אני חושב שזה המאפיין העיקרי של הלחנים שלי, שמתכתבים עם מנגינות מסורתיות וישנות יותר.

"עוד דבר שאני מקפיד עליו מאוד הוא שיהיה קשר בין הלחן לבין התוכן. צורת העבודה שלי בכל השירים שהלחנתי עד היום היא להתחיל מהמילים עצמן. רק אחרי שאני מעמיק ומבין את המילים יכולה לבוא מנגינה מעניקה שתיתן את ההבעה והפירוש. מעולם לא הוצאתי תחת ידי מנגינה שהרגשתי שאיננה מבטאת ומביעה בצורה נכונה את המילים. פסלתי הרבה מאוד לחנים מהטעם הזה לאורך השנים. אני חייב להיות שלם עם הצורה שבה אני רוצה לבטא את הטקסט".

רבים מהלחנים שלך מוערכים גם בקרב הציבור החילוני. בלא מעט קיבוצים חילונים שרים ביום כיפור את הלחן שלך ל'אוחילה לא‑ל'. האם חשבת על שיתוף פעולה עם זמרים או אומנים ממגזרים אחרים?

"אני לא מרגיש את הנחיצות שבדבר. יש לי תחום שמיוחד לי ובו אני יוצר. יש בי הרבה כבוד והערכה ליוצרים וזמרים חילונים, אך אני לא חושב שאני זקוק לשיתופי פעולה שיאשררו את הדבר. הראיה היא שהם אכן מכבדים אותי בזכות מי שאני גם בלי שאפנה אליהם.

"לפני כמה שנים בשמחת בית השואבה בסוכה בבית הוריו של ידידיה מאיר במושב גמזו ישב לידי אדם ללא כיפה שאינני מכיר. הוא החזיק ביד מחזור ליום הכיפורים ועקב בהתרגשות אחרי המילים. בשלב כלשהו תפסתי את ידידיה ושאלתי אותו מי האיש הזה. ידידיה לקח את המיקרופון ובחיוך אמר לקהל הרב שהיה שם: 'רבותיי, הרב הלל פלאי שאל אותי מי האיש שיושב על ידו. בואו נקדם כולנו בברכת מועדים לשמחה את שלמה ארצי'.

"לפני שנה קרה דבר דומה כשישב בקהל עידן רייכל, שעליו לא שמעתי בכלל עד לאותו אירוע. שמתי לב שיש תכונה רבה בקהל, והסקתי שמדובר כנראה בדמות מאוד מפורסמת וידועה. פניתי אליו מהבמה וקראתי לו: 'עידן, תגיד, אתה יודע לשיר? כי מי שיודע לשיר נמצא על הבמה ולא יושב בקהל'.

"האיש, לתדהמת חלק גדול מהנוכחים, התיישב על ידי, ולפני שהתחיל לשיר את 'מי האיש' של הרב ברוך צ'ייט אמר את המשפט הזה: 'תדעו לכם שהמוזיקה שאני ואומנים נוספים עושים היא בת חלוף. היא תחזיק מעמד עשר, עשרים שנה מקסימום. אבל מה שאתה עושה, הרב פלאי, נצחי. כי זאת האמת'.

"עידן רייכל לא היה אומר את הדברים האלה אם הייתי מתבטל אליו. זה מסר שאני מנסה להעביר לדור הצעיר שלפעמים מרגיש נחות מול עולמות אחרים. אני אומר לתלמידים: 'יקרו את עצמכם ואת מה שאתם עושים. הכירו בערך שלכם ובערך עבודת ד' שלכם ואל תרגישו נחותים'".

האם יש לחן שלך שבעיניך הוא פסגת היצירה שלך?

"אני יודע שהרבה אנשים חושבים על 'אוחילה', אבל אני חושב שהשיא שהגעתי אליו ביכולת לחבר מנגינה עם הבעה ומילה היה בשיר 'אם היו בני אדם מרגישים', או בשמו האחר 'מתיקות התורה'. השיר הזה, שהולחן דווקא בשנים האחרונות, הוא בעיניי פסגת היצירה שלי עד כה. ההלחנה שלו הייתה מפרכת בעיקר בגלל השורה 'היו משתגעים ומתלהטים אחריה', שמתייחסת לתורה. חיברתי לשיר כמה גרסאות ולחנים, ואת כולם פסלתי בסופו של דבר, כי הרגשתי שהם לא מצליחים לבטא את המילים 'היו משתגעים ומתלהטים אחריה'. הגעתי לחוסר אונים פשוטו כמשמעו. היה לי דד-ליין דוחק, כי השיר היה אמור להיות מושמע בפעם הראשונה במרכזו של אירוע ענק בהיכל התרבות בתל אביב. תסכול זו מילה קטנה לתאר את המצב שהייתי שרוי בו. איך מנגנים 'משתגעים'?

"המנגינה הסופית הגיעה אליי רק אחרי שהרמתי ידיים והתחלתי להתפלל. זה היה ממש אירוע רוחני. בתוך הראש שמעתי כאילו מישהו שר לי את המנגינה. הייתי אחוז התפעלות לא רק מההארה אלא משום שבאותו רגע ידעתי שלא רק שהלחן מתאים אלא שהוא גם יתפוס ויצליח בגדול. זה לא מובן מאליו.

"כל מלחין מתייסר בשאלה אם לחן יצליח או לא. זו שאלת מיליון הדולר. במקרה הזה הייתה בי ודאות מוחלטת שהשיר עומד להפוך עולמות, מהסיבה הפשוטה שהלחן לא שלי. הוא שמימי לחלוטין. את האישור הסופי לכך קיבלתי בהלוויה של הרב רזיאל שבח הי"ד, כשאלמנתו ביקשה להשמיע את השיר הזה ברקע בזמן שבעלה הורד אל הקבר. טמנו את הנרצח לצלילי מה שסימל את מהות חייו".

הסיפוק הגדול יותר: תלמוד תורה

האם ההצלחה במוזיקה משמחת אותך? העובדה שיצירה כמו 'אוחילה' הפכה לחלק מובנה בסדר התפילה כמעט בכל בתי הכנסת בעולם לא משפיעה עליך בכלל?

"כשהחלו להתפרסם הלחנים הראשונים שלי הייתה בי איזו ציפייה לשמחה גדולה או לתחושת סיפוק יוצאת דופן. אני זוכר שאחרי שהלחנתי את השיר 'הבט' למרדכי בן דוד קיבלתי סקיצה ראשונה של התקליט, שגם קיבל את השם 'הבט', ונמלאתי התרגשות לקראת צאת האלבום. עברו שבועות מספר, התקליט יצא, המכירות היו בשמיים, ואני מצאתי את עצמי כמעט לא מתרגש. מובן ששמחתי, אבל פתאום הבנתי שטעמתי שמחות מהותיות יותר בלימוד בבית המדרש.

"אני לא אומר שאני לא מתרגש בכלל כשאני עובר ברחוב ושומע שירים שלי מתנגנים ממכוניות או ממרפסות של בתים. עם זאת ככל שהשנים חולפות אני מגלה שהרגשת הסיפוק הגדולה יותר, השמחה השלמה יותר, קשורה בלימוד התורה, בבחינת 'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'. אני יודע שזה נשמע תלוש, אבל אני באמת מרגיש כך. אני הרבה יותר מתרגש מערב התעוררות עם מאות אנשים משאני מתרגש משיר שהצליח".

איך הלחנת את 'אוחילה לא‑ל'? מה קרה שם שאִפשר את הופעת היצירה הזאת?

"אני מתנצל שאני נאלץ לאכזב, אבל ככל הזכור לי לא היו נסיבות מיוחדות. אני לא זוכר למה ואיך הגעתי למילים האלה וללחן הזה. 'אוחילה' הולחן בצורה סתמית לחלוטין. אני זוכר מתי הייתה הפעם הראשונה שביצעתי אותו לפני קהל. זה היה בשמחת בית השואבה לפני 16 שנה בסוכה של משפחת מאיר.

"הצעתי לידידיה שאבצע שיר חדש, והוא אמר: 'עזוב, השעה כבר מאוחרת, אל תעמיס על האנשים'. אחי הגדול, שהיה על ידי, אמר לי: 'הלל, המיקרופון אצלך ביד, מה אתה שואל שאלות בכלל? לך על זה'. בהחלטה של רגע התחלתי לנגן ולשיר את 'אוחילה', והניגון התפשט כמו אש בשדה קוצים.

"אני עצמי לא הייתי מודע עד כמה 'אוחילה' תפס. שנים רבות לא העזתי כשליח ציבור לשיר את הלחן שלי. בכל פעם התגובה הייתה זהה: הקהל היה מתחיל לשיר את 'אוחילה' בעצמו. רק אז נפל לי האסימון. 'אוחילה' הוא אולי הדוגמה הטובה ביותר לניגון שלא יכולתי לתאר לאן הוא יתגלגל. אני מסכים שהלחן של 'אוחילה' יפה ומיוחד, אך אני גם לא מבין את ההתלהבות הסוחפת ממנו. לי עצמי אין הסבר מניח את הדעת להצלחה שלו. דבר אחד אני כן יודע: כאשר ניגון מצליח ומתרומם הוא מרבה תורה בישראל". 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם