הרבי של האהבה Featured

 10 carlibach

עשרים וחמש שנים עברו מאז עזב ר' שלמה קרליבך את העולם הזה, אך אפקט קרליבך רק הולך ומתעצם * חוץ ממאות מנייני קרליבך רשמיים דומה שכבר אין היום תפילת שבת שיש בה לפחות לחן אחד ש'הוריד מהשמיים'. מאלפי השירים שהלחין מאות כבר תועדו, והסיפורים, הו הסיפורים... * נדרה קרליבך, יהודה כ"ץ, חנן אביטל ועוד אנשים שהיו קרובים אליו מספרים דרך הסיפורים האישיים שלהם על דמותו של הרבי שאהב יותר מכול את האהבה

נדב גדליה

חנוכה 1994. הרב שלמה קרליבך משתתף בריאיון נדיר בערוץ 7. המראיין שואל אותו את שאלת המיליון: "כמה שירים הוצאת עד היום?" והרב קרליבך מתחמק. המראיין לוחץ. איכשהו הרב קרליבך סותם את הגולל על השאלה הלא נעימה. "לא יודע, משהו בין 4,000 ל-5,000 שירים". כשנדרש פעם אחרת להשיב מניין הזמן להלחנת שירים רבים כל כך סיפר הרב קרליבך בפשטות שהשירים פשוט ירדו אליו משמיים, והוא בסך הכול פתח את ליבו ונשמתו כדי להביא אותם לעלמא הדין.

מאלפי השירים רק כ-400 שירים הוקלטו ויצאו לאור באופן רשמי. בכל הנוגע ליצירתו הספונטנית של הרב קרליבך קשה לשער את הנתונים המדויקים. חלק מהניגונים האבודים מתגלים כפעם בפעם בהקלטות ישנות מהופעות שערך הרב קרליבך בבתים פרטיים.

חסידיו מספרים כי לעיתים באמצע הלימוד הוא היה מתחיל לנגן ניגון. משקיבל את ההארה היה בודק בציציותיה אם מדובר בניגון טוב אם לאו. לא תמיד היה יוצא מזה שיר, אך חלק מתלמידיו היו משננים את השירים ההם. מעין תורה שבעל פה שנמסרה פעם אחת בלבד. חלקם נכנסו למנייני קרליבך, שעל פי הערכות כ-800 מהם פועלים ברחבי הארץ והעולם. נוסף עליהם יש בתי כנסת שמחזיקים מניינים 'שמרניים' ואפילו 'ישיבתיים', אך גם בהם מפזמים מנגינות קרליבך בראשי חודשים ובחגים כדי לצאת מהשגרה. כיום בליל שבת זה כבר נוכח כמעט בכל מקום; החל במנייני הבורגנים בגבעת שמואל וכלה במנייני החרדים, שספק אם לא היו צועקים געוואלד אילו הרב קרליבך היה מרקד כיום.

נוסף על כך סיפר ר' שלמה קרליבך אלפי סיפורים בהופעותיו. לעיתים מעשי חסידים בשפה קרליבכית, פעמים מעשה שלו ממש. רוב הסיפורים לא תועדו תיעוד מקצועי. בידינו נותרו עשרות סיפורים בלבד שיצאו ב'נעם הפקות'. בשנים האחרונות מתגלות הקלטות חדשות של ר' שלמה קרליבך המתעדות עוד סיפורים, חלקם יצאו בספרים.

שלא כנהוג בחסידות, ר' שלמה קרליבך נתן לחסידים שלו להיות אינדיבידואלים ואף התפאר בזה: "מעולם לא אמרתי לאדם מה לעשות", אמר. בחייו התקבצו סביבו קבוצות בתקופות משתנות. היו תקופות שעשרות הסתובבו סביבו, והיה תקופות ששכן בדד עם קונו. רק עם פטירתו החלו אלפים להתבשם משיריו ומסיפוריו. מה שבטוח הוא שאינה דומה העוצמה של השפעתו בחייו לזו שצמחה לאחר מותו.

מאז מותו התווספו על סיפורי ר' שלמה קרליבך שסיפר בעצמו הסיפורים שסופרו על ר' שלמה ועל חייו. כל העת מתגלים סיפורים נוספים השופכים אור על דמותו הרחבה של ר' שלמה קרליבך, שנדמה שמעיינה מעולם לא חדל לפעום. לרגל עשרים וחמש שנה לפטירתו יצאנו לשמוע סיפורים אישיים ממי שהיו קרובים אליו (פיזית, בכל זאת קרליבך היה אוהב האדם באשר הוא אדם). כל אחת מהדמויות שלפניכם בחרה את הסיפור שמבחינתה הוא החשוב מכולם. אולי בצירוף כולם נצליח לגעת במעט-מעט מסוד קסמו של הרבי שעשה מאהבת אדם פשוטה עניין גדול.

לאהוב את הילדים שלך עד הסוף

נדרה קרליבך, בתו של ר' שלמה קרליבך

לכל מקום שהיינו הולכים היה לו צורך להגיד שלום לכל אדם שהיה פוגש; בניו יורק, בישראל, ליהודים וללא יהודים. לכל אחד. כשהייתי קטנה לא ראיתי בזה וואו, זה אפילו קצת עצבן אותי. היה לוקח המון זמן להגיע ממקום למקום. הליכה של עשר דקות הייתה נמשכת שעה. הוא היה ממש מדבר עם כל בן אדם וחבק אותו. נותן לו מקסימום יחס שאפשר. גם כשהיינו הולכים למסעדות, אנשים נוהגים לשבת, והוא היה נכנס ומתחיל לעבור בין השולחנות עד שהיה אומר שלום לכולם, והוא אפילו עדיין לא הזמין. לא הבנתי למה צריך להגיד שלום לכל אדם.

אני זוכרת סיפור מיוחד: גרתי בטורונטו עם אימא שלי, והוא היה נוסע לכל מיני מקומות בעולם. כשהוא היה בא לטורונטו הייתי מבקשת ממנו שיבוא לבית הספר, שיגיד דברי תורה וישיר. המורים בתיכון היו מורים ישראלים בשליחות, והם אהבו את זה מאוד. כמובן, גם התלמידים, שהפסידו שיעור, אהבו את זה. כיף לכולם. פעם אחת כשהייתי בת 15 באתי לבית הספר, והוא היה צריך לבוא בשיעור השני או השלישי באותו יום.

לפני שהוא נכנס אמרתי לו שאנחנו אומנם נכנסים לבית הספר עכשיו, אבל אם יתחיל להגיד שלום לכל אדם, עד שנגיע לכיתה נפסיד את המפגש עם הכיתה. היה לו קשה מאוד עם ההגבלה הזו שלא לעצור בדרך. אפילו ראיתי כאב בעיניים שלו. אמרתי לו: "אבא, נו, באמת, אי אפשר". התקדמנו לעבר הכיתה ולרגע הייתי צריכה ללכת לשירותים, והוא היה אמור להמשיך לבד לכיתה. הוצאתי ממנו הבטחה שהוא לא עוצר בדרך וממשיך לכיתה שמחכה לו. הוא הסכים, ובאמת הגיע בזמן לכיתה. כרגיל, היה מיוחד וכולם נהנו.

יצאתי איתו מבית הספר, ובארוחת הצהריים פגשתי חברה טובה שלי, והיא סיפרה לי שהיה לה בוקר על הפנים. היא בכתה והיה לה מאוד עצוב וקשה. היא לא אמרה למה, אבל כשהיא יצאה מהכיתה וראתה את אבא שלי בדרך, מתברר שהוא הפר את ההבטחה; הוא בא אליה ואמר לה: "כל כך טוב לראות אותך" ו"את מיוחדת מאוד, אל תשכחי את זה". זה הכול. היא אמרה שהוא הציל לה את היום הזה.

זה היה שיעור גדול בשבילי. רק אז, בפעם הראשונה בחיים, הבנתי מה עושה ה"שלום" לאחרים. זה לא סתם. הוא מציל חיים. מאותו יום כשהיינו הולכים בדרך מעולם לא אמרתי לו שלא יעצור. הבנתי שה"שלום" הזה מחולל ניסים ונפלאות. זה מצריך כל כך הרבה סבלנות. מעולם לא הבנתי מהיכן הוא שואב את כל הסבלנות שלו לאחרים בכלל ולנו, ילדיו.

בפעם הראשונה בחיים הבנתי מה עושה ה"שלום" לאחרים. זה לא סתם. הוא מציל חיים. מאותו יום כשהיינו הולכים בדרך מעולם לא אמרתי לו שלא יעצור. הבנתי שה"שלום" הזה מחולל ניסים ונפלאות. קיבלתי ממנו משהו מבפנים, והוא נמצא בי עד היום ונותן לי כוח. פעם אחת התעוררתי בלילה, והוא אמר לי "תודה שהערת אותי", "כמה טוב שהערת אותי". שבועות אחר כך הוא היה מזכיר לי שהערתי אותו. היום אני אימא לארבעה, וזה מאוד משפיע על היחס שלי לילדים

 

הוא אף פעם אחת לא צעק עליי. הוא נתן לי כבוד כאילו הייתי ראשת הממשלה. תמיד הוא היה אומר לי כמה הוא אוהב אותי וגאה בי. קיבלתי ממנו משהו מבפנים, והוא נמצא בי עד היום ונותן לי כוח. פעם אחת התעוררתי בלילה, והוא אמר לי "תודה שהערת אותי", "כמה טוב שהערת אותי". שבועות אחר כך הוא היה מזכיר לי שהערתי אותו. היום אני אימא לארבעה, וזה מאוד משפיע על היחס שלי לילדים. יום ולילה אני איתם, ואחרים לא מבינים מאין הסבלנות שלי. אני אומרת להם: זה עושה לי כל כך טוב שאני יכולה להיות איתם. פשוט ככה.

אני מרגישה שאנחנו חיים בעולם שכולם חושבים שהחשוב ביותר הוא מה שהם עושים והמקום שהם צריכים להיות בו, כמה דולרים יש להם ואיך מחנכים בבית הספר. אנחנו שוכחים לגמרי שהחשוב ביותר הוא הקשר בינינו לבין הילדים שלנו. בזכות אבא, אף על פי שאני עייפה רוב הזמן, אני לא יכולה בלי הזמן שלי עם הילדים בלילה. זה הזמן שאני יכולה להגיד לילדים שלי שאני שם בשבילם. זאת המתנה הכי גדולה שאני יכולה לתת להם. זה פשוט מאוד אבל קשה כל כך. הדבר הזה זורם בדם שלי בזכות אבא. הוא חי את זה, את מה שאמר הרבי מפיאסצנה: הדבר הגדול ביותר הוא לעשות טוב ליהודי אחר. אבא חי את זה במובן הכי פשוט.

 

***

השיר שנכתב עליי ואני בכלל לא ידעתי

חנן אביטל, מייסד 'פרחי ירושלים'

נפגעתי בפיגוע בכיכר ציון לפני כ-45 שנה. זה היה בסמוך לשחרור שלי מהצבא, וכבר היה לי קשר עם הרב קרליבך. הוא היה נוהג להגיע עם החבר'ה שלו, ילדי הפרחים, כדי לשמח אותי בבית החולים. בזמנו הייתה תוכנית בהנחיית צמד רעים בשידור הציבורי, ערוץ 1 בטלוויזיה, שהיה הערוץ היחיד בזמנו. רק לפני חודש בערך התברר לי שהוא התארח שם ויצר בשבילי שיר: "לצנחן שנפצע". זה היה השיר 'חוננו כי בא מועד'. 45 שנה לא ידעתי מזה כלום.

לכו תדעו כמה שירים מסתובבים בינינו שהרב קרליבך כתב על בני אדם ואנחנו לא באמת יודעים על מי הם. אולי נגלה בעתיד

 

לפני כמה שבועות זה רץ בוואטסאפ. מישהו העלה את הקטע מהתוכנית הזו. הכרתי את השיר, כמובן, אבל לא ידעתי שהשיר הזה עליי. מאוד התרגשתי. הייתי בטוח שזה 'עוד שיר של קרליבך'. לכו תדעו כמה שירים מסתובבים בינינו שהרב קרליבך כתב על בני אדם ואנחנו לא באמת יודעים על מי הם. אולי נגלה בעתיד.

 

לדעתי זה סיפור קלסי על הרב קרליבך, שזכר כל אחד, אהב כל אחד, ולא עשה מזה סיפור. הוא פשוט היה מחובר לאחרים. היה לו טבעי להקדיש שיר לצנחן פצוע שביקר בבית חולים. זה לא היה 'עוד אחד' שפגש. הוא הרגיש ממש את הכאב של האדם שמולו.

 

***

להעריך באמת את מי שמשלם לך

יהודה כ"ץ, מייסד להקת רבע לשבע

ברוך השם הרבה סיפורים חוויתי עם הרב קרליבך כמי שהיה איתו די הרבה זמן. כשהיינו ברוסיה בשנת 1989 נחשפתי לנתינה שלו, אבל גם לאופן שבו הוא נותן. כשהוא נותן אתה ממש מרגיש שהוא נותן. יש מסירה ממש, אתה מרגיש שמה שהוא נתן לך שייך שלך. קשה להסביר את זה, והיה צריך לראות בעיניים. שלמה היה נותן, כולם יודעים את זה. אבל בכל פעם למדתי משהו חדש מפעולת הנתינה שלו.

היינו בהופעה בווילנה, ואני ושלמה היינו האחרונים שירדנו מהאוטובוס בדרך להופעה. אני הייתי חולה וחלש, ושלמה, מה לעשות, זה היה האופי שלו, היה הולך לאט. בזמנו לא היו הופעות של מוזיקה יהודית בארנה, מקום מאוד גדול שם, 3,500 מקומות. היה מאוד מרגש. אחרי הבאלנס (כיוון הצליל לפני ההופעה) שאל אותי שלמה: "נו, מה עושים אחרי הבאלנס?" אמרתי לו: "מכינים קפה". הוא אמר לי: "רעיון טוב, אני רוצה להכין קפה איתך, אבל מה נעשה עם האנשים שבאו? הרי כל אחד חסך כסף כל החודש כדי לשלם על ההופעה, אז בוא איתי ונגיד שלום לכל מי שבא לכאן לראות אותי מופיע". יצאנו החוצה ואמרנו תודה רבה לכל אחד ואחד. זה שלמה. להתייחס לכל אחד, להעריך באמת. כשהוא היה מתייחס אליך הוא היה מתייחס ממש. כאילו העולם שלו הופך לשלך לרגע.

אתה יושב עם בן אדם עשרים דקות? אתה לגמרי איתו. מרגיש שמי שמדבר איתך הוא החבר הכי טוב שלך כרגע. ככה נהגתי. כמו ששלמה הקפיד לעשות

בפעם אחרת חזרנו מבית הכנסת בפטרסבורג. הליכה של עשרים דקות לקחה לנו שעתיים. הוא הקפיד להגיד שלום לכל אחד שעבר ברחוב. קשה להבין את זה היום, אבל ככה זה היה. לקחתי מזה שני דברים: לפני כל הופעה שלי אני יוצא לקהל ואומר "תודה רבה שבאתם". ברור שלא לכל אחד, אני לא שלמה, כמובן. אבל כמה שיותר אנשים יותר טוב. אני ממשיך את משנתו. לדוגמה, כשהייתי עם להקת רבע לשבע בסיבוב הופעות בחו"ל פגשנו בדרך אלפי אנשים במהלך עשרים שנים של הופעות. אכלנו, דיברנו, ולקחתי את הזמן הזה עם האנשים, כמו ששלמה היה נוהג לתת לך את הזמן שיהיה רק שלך. אתה יושב עם בן אדם עשרים דקות? אתה לגמרי איתו. מרגיש שמי שמדבר איתך הוא החבר הכי טוב שלך כרגע. ככה נהגתי. כמו ששלמה הקפיד לעשות.

הדבר השני הוא אהבת ישראל. מדברים על אהבת ישראל, אבל מהי אהבת ישראל? את זה אפשר ללמוד רק מאנשים שעושים את זה בסבלנות אמיתית. אם אתה רוצה אהבת ישראל חייבים להיות יחד. זה לא רבי זה או אחר או יהודה כ"ץ. הנתיבות שלום אומר שצריך להיות ביחד, וזה מה ששלמה קרליבך עשה. הוא לא היה מוביל אלא חלק מהמעגל שבו הוא נמצא. את זה אפשר לעשות רק דרך שירה וזמרה.

הגאון מווילנה כתב שהגאולה יכולה לבוא רק דרך אחדות ישראל, ואחדות ישראל מגיעה דרך שירה וזמרה. זה לא אני אומר, לא הבעש"ט ולא שלמה קרליבך. הגאון מווילנה! לכן לעשות מעגל של עם ישראל בהופעה בכל שבוע, זה החלום שלי. אהבת חינם היא רק מוזיקה. כשמדברים כבר שומעים דעות שונות וחילוקים, ככה שלפעמים עדיף פשוט לשיר. אין דעות שונות, לא חושבים, רק מתחברים.

 

***

בעיניים של ילד

עליון שמש

הקשר שלי עם ר' שלמה קרליבך היה כשהייתי ילד, בזכות אבי, שהיה מקורב אליו. יש פן שפחות רואים אצלו בציבור וחשוב לי לדבר עליו. הייתי בן 15 ורציתי לעשות עגיל. אבל הצגתי סברה: אני רוצה להיות עבד לה', לעשות עגיל כמו עבד שנרצע. הוא אמר לי: "לא, אסור לך לעשות את זה". הייתה לו מחויבות גדולה להלכה, ואת זה לצערי לא כולם יודעים. גם כשהייתי ילד, והייתי צמא ביום כיפור ומאוד רציתי לשתות, הוא עודד אותי להתאפק ולהמשיך לצום.

הייתה תקופה שהיה אסור להביא 'מוצרי דת' לרוסיה. הוא הגיע לשם וחילק לכל יהודי את כל מה שהיה לו; ציצית, תפילין, הכול. כשהוא עלה למטוס הוא נתן גם את הכיפה. אחר כך הוא נכנס למטוס, בא ליהודי דתי שטס איתו וביקש שישאיל לו את התפילין שלו כדי שהוא עצמו יוכל להתפלל. זה היה יהודי חבוש כובע ולבוש חליפה, והוא סנט בו. לא האמין שר' שלמה קרליבך הידרדר עד כדי כך

 

כשהייתי ילד הוא העביר שיעורי גמרא לילדים בבית שלו. הוא שאל אותי איך הוא יכול לגרום שהילדים לא ישחקו כדורגל בשבת, דבר שאסור על פי ההלכה, ואמרתי לו שאם הוא יביא ווקמן לילדים הם יסכימו להפסיק. הוא הלך וקנה לכל ילד ווקמן! כזה הוא היה. הוא היה עמוק בתורה ובהלכה גם אם עשה דברים לא ברורים. הרבה פעמים הוא היה אומר שאסור לתלמידיו לעשות את מה שהוא עושה. הוא כמו רופא ומותר לו, אך להם אסור. צריך להבין את זה.

הייתה תקופה שהיה אסור להביא 'מוצרי דת' לרוסיה. הוא הגיע לשם וחילק לכל יהודי את כל מה שהיה לו; ציצית, תפילין, הכול. כשהוא עלה למטוס הוא נתן גם את הכיפה. אחר כך הוא נכנס למטוס, בא ליהודי דתי שטס איתו וביקש שישאיל לו את התפילין שלו כדי שהוא עצמו יוכל להתפלל. זה היה יהודי חבוש כובע ולבוש חליפה, והוא סנט בו. לא האמין שר' שלמה קרליבך הידרדר עד כדי כך. ר' שלמה קרליבך הצטער מאוד על הגישה הזאת, שפחות מבינה בני אדם.

בעיניי השם שלמה אומר שהייתה לו יכולת לדבר בשפת בני האדם כמו שלמה המלך, שידע את שפת החיות.

אגב, זכיתי לראות איך הניגון יוצא ממנו. יום אחד הוא לימד אותי גיטרה, ובהשגחה יצא לו שיר טוב והוא אמר מייד שחייבים להקליט את זה. בכלל, האהבה שלו ללמד ילד קטן איך לנגן והתמיכה שתמך בי כשהיה לי קשה בבית הספר מלוות אותי עד היום.

 

***

הרבי של 'הרגע הזה'

הרב שמואל זיוון

אפתח בזיכרון אישי: התפללנו קבלת שבת ליד הכותל באריכות, בניגון, בריקוד. ר' שלמה היה חזן, כמובן, ומדי פעם הוא הפסיק וביאר איזה פסוק ששרנו בביאור חדש ש'בא לו' באותו הרגע, וכך הוסיף לרומם את רוחנו. סיימנו בסביבות 22:00, צעדנו לעבר איזו דירה בירושלים לסעודת שבת, והתברר שהיא הייתה גם סעודת שבע ברכות. ר' שלמה כיבד בכל ברכה אחד מן החבר'ה שלו, וקרה שאחד מהם טעה וחזר על אותה ברכה פעמיים. ראיתי שהוא נבהל (הוא כבר ידע על ברכה לבטלה), אך ר' שלמה בחיוך רחב אמר לו מייד בהתפעלות: "ה' נהנה כל כך מהברכה שלך, שהוא רצה לשמוע אותה שוב!" כך הוא ניחם ועודד את הבחור הנבוך. זוהי דוגמה אחת מני אלף ל'תורה של הרגע' שלו.

לר' שלמה לא היה סדר בחיים שלו כשליח. נכון יותר, היה לו סדר אחר: הוא אכל רק כשהיה רעב וישן רק כשהתמוטט (לפעמים נרדם באמצע שיעור, ואז היה מבקש כוס קולה או חתיכת שוקולד בשביל להתעורר). הוא לימד שבכל רגע יש ייחודיות אלוקית חד-פעמית ואין-סופית, ולכן אתה צריך לתת את כל כולך לרגע הזה ולא להיות מקוצץ כנפיים מהאתמולים והמחרים שלך

ר' שלמה חי במלאוּת את הרגע הזה כאשר שאלה קבועה שוכנת בליבו: מה השם יתברך מבקש ממני ברגע הזה? איך אוכל במצב הייחודי הנוכחי להוסיף הכי הרבה כבוד שמיים?

כשהוא דיבר עם מישהו הוא היה כל כולו נתון לשיחה עם אותו אדם. לא הועיל לאף אחד לנסות למשוך את תשומת ליבו ולהסיח את דעתו. לעולם לא ידעת מתי הוא יגיע להופעה ומתי היא תתחיל, כי בדרך להופעה המון דברים יכולים לקרות: טלפון דחוף מאדם במצוקה, מפגש אקראי עם אדם שאפשר 'להדליק' אותו או סתם שלעפער רעב לאוכל או לחיבוק. וגם לאחר שהגיע להופעה הוא היה חייב לברך את רוב האנשים שבאו לשמוע אותו וללחוץ להם יד, ולכל אחד הוא נתן את כל כולו לכמה רגעים. טוב, נכון שבהופעה גדולה ורשמית כמו בבנייני האומה למשל הוא השתדל לעמוד בתנאים של המפיק ולא לגרום טרחא דציבורא מיותרת.

גם את השיעורים שלו בקושי הכין. זכורני פעמים רבות במרכז הישראלי או בבית הכנסת יקר שלפני שהחל לדבר היה מתרכז כולו, עוצם את העיניים, מתנדנד על מקומו ופתאום מתחנן: "חבר'ה! אני ממש מבקש מכם שתיתנו לי קצת שקט, כי אין לי מושג מה אני הולך לומר בעוד רגע".

אף שר' שלמה היה קשוב לעולם בפתיחות מרבית ופנה לכל אדם בקשב ובאהבה זה לא הפריע לו להיות דבוק בתורה בדבקות מעוררת התפעלות: הוא הסתובב תמיד כשלפחות שלושה ספרים בידו, ובכל רגע פנוי מבחינתו היה פותח אותם ומעיין בהם בריכוז עמוק אפילו לדקה אחת או שתיים.

לר' שלמה לא היה סדר בחיים שלו כשליח. נכון יותר, היה לו סדר אחר: הוא אכל רק כשהיה רעב וישן רק כשהתמוטט (לפעמים נרדם באמצע שיעור, ואז היה מבקש כוס קולה או חתיכת שוקולד בשביל להתעורר). הוא לימד שבכל רגע יש ייחודיות אלוקית חד-פעמית ואין-סופית, ולכן אתה צריך לתת את כל כולך לרגע הזה ולא להיות מקוצץ כנפיים מהאתמולים והמחרים שלך.

עם זאת הוא ידע וגם לימד שלפני התורה 'של הרגע' ישנה התורה 'של תמיד'. פעם אמר שיש צדיקים מסודרים כל כך שהם יודעים בדיוק מה יעשו בעוד שנה ברגע הזה, ויש צדיקים אחרים שאינם יודעים אפילו מה יעשו בעוד דקה. הוא היה מהסוג השני, כמובן.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם