יציאת תימן Featured

 10 yaman
 

חמישים שנה למבצע "מרבד הקסמים" הן הזדמנות מצוינת לנסות לפתור מעט מצפונותיה של אחת העדות הצבעוניות והמפולפלות של עם ישראל * נדב גדליה, תימני אסלי-משתכנז בעצמו, ישב לשיחה עם ד"ר משה גברא, כדי להכיר טוב יותר את סיפור עליית התימנים ארצה, ולשבור על הדרך כמה מיתוסים על מחלוקת פנים-עדתית, אוכל, מכות, קמצנות ושמרנות

 

נדב גדליה

 

הרשל'ה היה צריך בדיחות כדי לשרוד, ובמידה דומה התימנים נעזרו בהומור הייחודי שלהם כדי לשרוד חיים לא פשוטים בתימן, ולאחר מכן בשיכוני העולים. "בתימן לא היו ברזים של מים, היו הולכים לשאוב מים מהמעיין" – מסביר לי ד"ר משה גברא (61), מומחה ידוע לחקר יהדות תימן ומרצה במכללת אשקלון, שחיבר יותר מ-20 ספרי מחקר העוסקים בנבכי התימנים. "לא היו שירותים ולא חשמל. לקח זמן להסתגל לכל הקדמה בארץ. הילדים נקלטו מהר, אך ככל שהעולים עלו בגיל מבוגר יותר – היה קשה יותר מבחינה סוציאלית, כלכלית ומנטלית".

 

הוריו של גברא למשל, עלו לארץ הצבי כשהיו כבני שלושים, אחרי ששכלו ארבעה ילדים בתימן. "כמעט כל העולים מתימן עלו בלי כסף", מספר גברא. "אנשי הג'וינט טיפל בעלייה, אך חששו להיכנס לכפרים התימניים ולהתעסק עם השליטים המקומיים. הם העדיפו לפעול בעיר הנמל הגדולה עַדן שהייתה בשליטת הבריטים, ולשם נאלצו היהודים להגיע מכל רחבי תימן.

 

"רוב הרכוש נשאר בכפרים, והכסף שכן הצליחו לסחוב בדרכים נעלם אף הוא. המוסלמים הקימו בדרך לעדן עשרה מחסומים. בכל מחסום הם גבו מס בגובה עשרה אחוזים מהרכוש. בדרכים, בשטח הפתוח שבין הכפרים שנשלטו ע"י מוסלמים ובין עדן, שם שהו הבריטים, מתו הרבה תינוקות. כאלף אנשים נפטרו באזור הזה ממחסור במים, ממחלות ומתנאי מזג אוויר מדבריים קשים".

 

ממש מסירות נפש לעלייה ארצה.

 

"ללא ספק, אם הם היו נשארים במקומותיהם היו מתים פחות. זה אגב, מה שקרה פחות או יותר בקרב עולי אתיופיה. בדרכים – מתים יותר".

 

הייתה בתימן אנטישמיות?

 

"לא הייתי קורא לזה אנטישמיות, אבל המוסלמים ניצלו את העובדה שהיהודים רוצים לעלות ארצה, וניסו לסחוט מזה כסף, כמה שאפשר. היו מקרים שלקחו בני ערובה כדי שישלמו בעבורם כסף". בסופו של דבר הצליחו התימנים במשימת-העל: לעלות לארץ הקודש. מתוך כ-80 אלף יהודים, נותרו עד היום בתימן כמאה יהודים בסך הכול".

 
רק בישראל
 

"בארץ, המצב הכלכלי היה קשה מאוד, לכולם, אך בעיקר לתימנים; הם לא הבינו את השפה, דיברו עברית בהברה תימנית שלא הייתה ברורה לתושבי הארץ. עפרה חזה שרה 'ג'לג'ל ואופן' ולא הבינו שהיא מתכוונת לגלגל בכלל", צוחק גברא. "לא הבינו גם את העברית שדיברו בגלל ההגייה התימנית". מחסום השפה הוביל את העולים לעבודות פיזיות כמו סלילת כבישים ונטיעת עצים. "גם בזה לא תמיד היתה עבודה, היו שחילקו עבודה ומשכורת לשניים – כל אחד עבד שבועיים וקיבל את חלקו".

"התימנים ראו שיש בנות בחינוך הדתי-לאומי וזה לא התאים לתפיסתם השמרנית. הם היו קרובים מצד אחד לחרדי מבחינה דתית, אך מצד שני הם היו מאוד ציונים. הרבה נפלו בין הכיסאות ועזבו את הדת. להערכתי, כחצי מכל הצעירים התימנים פרשו. גם הפיתויים היו גדולים, ההורים היו 'פרימיטיביים' ובחוץ היו הדיסקוטקים ומועדוני הריקוד"

 

 

מעבר לקשיים הכלכליים הקשים שאפיינו את תקופת הצנע בשנותיה הראשונות של המדינה ופערי המנטליות, התימנים לא מצאו את מקומם בחברה הישראלית. "כמעט כל הילדים התימנים הלכו לתלמוד תורה חרדי", מספר גברא. "התימנים ראו שיש בנות בחינוך הדתי-לאומי וזה לא התאים לתפיסתם השמרנית. הם היו קרובים מצד אחד לחרדי מבחינה דתית, אך מצד שני הם היו מאוד ציונים. הרבה נפלו בין הכיסאות ועזבו את הדת. להערכתי, כחצי מכל הצעירים התימנים פרשו. גם הפיתויים היו גדולים, ההורים היו 'פרימיטיביים' ובחוץ היו הדיסקוטקים ומועדוני הריקוד. מתברר שזו הייתה עזיבה זמנית, גם אם לא חשבו על זה כך מלכתחילה; חלק גדול מהחוזרים בתשובה בעשרים השנים האחרונות הם אותם תימנים שפרשו בצעירותם. אחרי שהם הקימו משפחה - הם חזרו כך או כך, להיות מסורתיים, לציונות הדתית או לעולם החרדי".

 

זו הייתה חזרה בשאלה בלי שאלות באמונה?

 

"כשאני מסתכל על התופעה הזו במרחק של 45 שנה, אז בהחלט כן. הם לא עזבו את הדת מטעמים אידאולוגיים אלא מטעמי נוחות. תגיד לי אתה, למי נעים ללכת אחר הצהריים, לַמורי ועוד לקבל מכות אם אתה קורא לא נכון את הפסוק, או למקום אחר?"

 

המכות היו עניין נפוץ אצל המורי?

 

"בתימן, ההורים נתנו למורי חופש מוחלט והוא עשה בילד מה שהוא רצה. זה היה קיצוני מאוד. שמעתי מהרבה זקנים וזקנות ביטוי שהיה נפוץ בתימן: 'אתה יכול לעשות לילד מה שאתה רוצה, רק תשמור לו על השיניים והעיניים'. חלק מהעולים מתארים מכות רצח מהמורי. בדרך כלל ה'מורים' היו נערים או זקנים שלא מצאו עבודה אחרת ולא תמיד ידעו איך ללמד. ילד לא קלט - אז הם חשבו שהוא מתעצל ולא רוצה ללמוד. לא הכירו אז את הדיסלקציה. מקרה כזה יצר תסכול גם לילד וגם למורי. בתימן היו סיפורים על ילדים שברחו מהבית, מהכפר, על רקע המכות האלה. רוב המורים היו נורמליים ולא הרביצו חזק, אבל היו כמה קיצונים.

 

"גם לארץ הגיע העניין של המכות, אבל לא רק אצל התימנים. בתור ילד, גם למורים בבית הספר היה מותר להרביץ לתלמידים. לאט לאט מערכת המשפט אסרה להכות תלמידים, וזה נעלם. המכות של המורי הנורמלי, הלא קיצוני, לא היו רחוקות מהמכות של המורים בבתי הספר בזמנים ההם".

 

היום יש עדיין 'מורים' מכים?

 

"מה פתאום, אוי ואבוי! רוב הילדים היום בכלל לא רוצים ללכת למורי. אין הרבה 'מורים' ואין זמן, עם כל החוגים והמערכת הלימודית. הפכו את ה'מורי' לחוג של פעם-פעמיים בשבוע, ולא כמו פעם שזה היה יומיומי, ויש לזה השלכות: נערים לא יודעים לקרוא בתורה, לא יודעים לתרגם (לקרוא תרגום אונקלוס לצד הקורא בתורה בשבת, נ"ג). יום אחד הלכתי לאחד מבתי הכנסת המפוארים בארץ לתשעה באב, ומי תרגם את ההפטרה? אנשים מבוגרים. אחרי התפילה שאלתי בשקט: מה, אין כאן ילדים?. אמרו לי: ודאי שיש ילדים, אבל הם לא יודעים לתרגם. זה כואב. אבל זו תוצאה של מיזוג גלויות, יש רווח ויש הפסד".

 
מי המקורי?
 

ד"ר משה גברא (61), נולד במעברת זרנוגה (היום קריית משה ברחובות), למשפחה שבה שישה ילדים. כשהיה בן חצי שנה עברו הוריו לבני ברק, ושם הוא מתגורר עד היום. בילדותו למד בבית ספר ממלכתי-דתי ולאחר מכן בישיבת ההסדר הר עציון, שהייתה הזרז להשקעת עשרות שנים מחייו בחקר העדה התימנית.

 

"הפער בין מה שלמדתי בבית למה שספגתי בישיבה, היה הגורם המרכזי לבחירה בעיסוק שלי", הוא אומר. "הדוגמה הבולטת היא שאנחנו בבית מחממים מרק תימני בשבת, כך נהגנו. בישיבה בגוש עציון לעומת זאת למדנו שאסור לחמם נוזלים בשבת. זה לא הסתדר לי. היינו שני תימנים במחזור של שבעים תלמידים, והרבה אמרו לי 'ככה זה וזהו', זה מה שעושים. אבל אני רציתי לדעת. אני אוהב לעשות עבודה יסודית, לא חפיף. המשפחה שלנו 'בלאדים' ולא משנים מהמנהג.

 

"דוגמה אחרת: הפריע לי למשל החלוקה של הפרשות חוקת-בלק, יש הבדלים במנהג בין האשכנזים לתימנים. היינו קוראים בישיבה את הפרשה, ואז הייתי בא הביתה וקורא אותה עוד פעם, או להפך, מחסיר פרשה. הלכתי לרב ליכטנשטיין ושאלתי אותו מה עושים, ואני לא זוכר אם הוא ענה לי תשובה מסודרת, אולי משהו כמו 'צריך להשתדל ולחפש למצוא פתרון', מה הוא יכול לענות לי..."

 

ההתנגשויות בין עולמו התימני לציונות הדתית האשכנזית הובילו את גברא לאוניברסיטת בר אילן, ושם היה הראשון שכתב עבודת תזה על חקר מסורת ההלכה של יהדות תימן על פי דרכו של המהרי"ץ, הרב יחיא צאלח, מחשובי הרבנים התימנים. עד אז עסקו החוקרים בעיקר בחקר שירת תימן ופחות בענייני ההלכה ומקורה. ככל שהעמיק לחקור ולחפש התגלו לגברא עולמות חדשים בתוך יהדות תימן עצמה. "הייתי מבולבל", הוא מספר, "פתאום גיליתי דעות שונות בתוך התימנים עצמם. רגע, אז מי צודק כאן? אי אפשר להכריע, כולם היו גדולי עולם. אז הלכתי לכתבי היד המקוריים כדי למצוא את הנוסחים המקוריים". כך נוצרה בהמשך עבודתו "מחקרים בסידורי תימן" שזכתה בפרס מטעם משרד החינוך.

"זו הייתה עזיבה זמנית, גם אם לא חשבו על זה כך מלכתחילה; חלק גדול מהחוזרים בתשובה בעשרים השנים האחרונות הם אותם תימנים שפרשו בצעירותם. אחרי שהם הקימו משפחה - הם חזרו כך או כך, להיות מסורתיים, לציונות הדתית או לעולם החרדי"
 

תוכל להכריע בשאלה מי יותר מקורי: הבלאדי או השאמי?

 

"התשובה מורכבת, כי שני הנוסחים שילבו בין מסורת התימנים למסורת הקבלה והפיוטים הספרדיים. כל סידור תימני מלא בתוספות שנוספו על הנוסח המקורי. מה שקרה זה שהמהרי"ץ לקח את המסורת התימנית והוסיף עליה בעיקר את הפיוטים היפים מבחוץ שלא היו קודם לכן, ויצר את הנוסח הבלאדי המוכר כיום. בלי הפיוטים – הבלאדי הוא המקורי. נוסח תפילת עמידה נשאר כמו שהוא, כי המהרי"ץ חשש להפסק בתפילת עמידה, למשל. בנוסח השאמי לעומת זאת, יש הבדלים עצומים בין השאמי של אזור שרעב לזה של צנעא, אך כשמדברים על נוסח מקורי, צריך להסתכל על התמונה המלאה – נוסח תפילת העמידה המקורי לעומת התוספות שאינן מקוריות ושהוכנסו לאחר מכן, ויש לבחון כל קטע תפילה לגופו".

 
החילבה לא אסלי
 

מעשייה ידועה גורסת שקללה הוטלה על התימנים, ולפיה "כולם יהיו ראשים", כלומר מנהיגים, ומכיוון שכך יש להם הרבה בתי כנסת והרבה מחלוקות פנימיות. "אין קללה, אין שום קללה", מכריז ד"ר גברא, "אמנם יש אגדה כזו אך זה לא נכון. ההסבר לריבוי הדעות והמנהגים הוא שהתימנים מאוד שמרנים ודייקנים, הם לא אוהבים טעויות, ומכיוון שכך כל אחד אוהב את המסורת שלו. לדעתי כל הפיצולים נוצרו בארץ, אף שחוקרים מסוימים חולקים עליי בזה ואומרים שיש לתימנים 'תרבות של מחלוקת'".

 

דעתו של גברא מגובה במחקרים. "אני יכול לספר לך שבמסגרת אחד המחקרים שלנו – 'חיי היהודים בתימן בדור האחרון' – ראיינו אלף עולים מתימן, עברנו על כתבי יד, והמסקנות הן שלא היו מחלוקות ולא ריבוי בתי כנסת בתימן. בתימן היו עשר ערים גדולות והיתר כפרים, קרוב לאלף כפרים בסך הכול. בממוצע, בכל כפר היו עשר משפחות יהודיות והיתר מוסלמיות. ב-120 כפרים בתימן הייתה משפחה יהודית אחת בלבד. ולא, לא היו יותר מדי בתי כנסת. מה שקרה בארץ הוא שהגיעו לשכונה אחת מכמה מקומות. לדוגמה, בראש העין יש יוצאי שרעב, צנעא, תעיז, סעדה. ומכיוון שהם שמרנים ודייקנים ויש נוסח קצת שונה או מנגינה אחרת – הם לא מסוגלים לחיות עם זה, אז מקימים עוד בית כנסת. זה הסיפור של ריבוי בתי הכנסת".

 

בשביל מנגינה שונה לפתוח עוד בית כנסת?

 

"תשמע, במסגרת מחקר אחר הסתובבתי בהרבה בתי כנסת בארץ. במשך שנתיים, כל שבת התפללתי בשלושה בתי כנסת כדי לראות הבדלים, וגיליתי שהיום הרבה תימנים מתפללים בכלל אצל אשכנזים כי זה קצר יותר ומתפללים בשעה מאוחרת. על כל פנים, כשתימנים מתפללים בבית כנסת לא תימני – הם לא מעירים שום דבר. בעל הקורא טועה כל כך הרבה – אז אין טעם להתחיל להעיר. מה שמעניין הוא שאותם אנשים שלא מעירים שום מילה בבית כנסת אשכנזי, 'קופצים' כשיש טעות בקריאה בבית כנסת תימני. האוזן התימנית לא מסוגלת לשמוע טעויות. אתה עולה לתורה מגיל חמש ומחזירים אותך על כל טעות. התימנים 'יקים' באופי שלהם. הם אוהבים שלמות ולא מתפשרים. זה יוצר יתרון, שהם יודעים לקרוא היטב, אבל מקפידים הרבה יותר עד כדי כך שפותחים בית כנסת נוסף. אבל זה לא נובע משחצנות או ממחלוקת, אלא מאהבת הדיוק והמסורת שלהם".

 

איך התימנים שמרו על המסורת המדויקת?

 

"בגלל או בזכות העובדה שתימן הייתה שמורת טבע שהצליחה לשמר את היהדות שהייתה לפני 1,500 שנה. המוסלמים לא רצו לקדם את תימן והכול השתמר בדומה לתקופת המשנה, התלמוד והגאונים. כמו שחרשו עם שוורים עד לפני כמה עשרות שנים בתימן, כך גם המסורת השתמרה".

 

השמרנות היא גם מחוץ לתחומי היהדות?

 

"כן. גם בנושא של אוכל הם היו שמרנים. קח את החילבה; אני טוען שזה לא מאכל תימני בכלל. מצאתי סוגיה בבבא קמא שעוסקת ב'עשרה תנאים שהתנה יהושע בן נון כשנכנסו לארץ ישראל' ושם הגמרא מדברת על צמח התלתן, והוא הוא החילבה, זה שמו בערבית. כתבתי על זה מאמר אקדמי. גם ספר 'הערוך' מדבר על זה, וכשמזכירים במעשר שני תלתן הוא מבאר שזה חילבה, בלעז".

 
מיזוג גלויות ומחיר המסורת
 

מה יהיה בעוד 30 שנה, המסורת התימנית תיחלש או אפילו תיעלם?

 

"יש מגמות מורכבות שקשה לדעת לאן הן מובילות. מצד אחד, לתימנים יש כבוד גדול למסורת שלהם, אך מצד שני אי אפשר לשמר את המסורת של תימן כמו פעם, כמו הדור שלנו. אנחנו נשמנו את זה בשכונה, לא זזנו מבית הכנסת. כל דור יודעים פחות, אז מה יעבירו לילדים הלאה? קח בחשבון שמתחתנים היום גם עם בני זוג שאינם מאותה עדה ואין מה לעשות, למיזוג גלויות יש מחיר".

 

גברא עצמו נשוי ואב לחמש בנות, אחת מהן נשואה לאשכנזי דווקא. "ודאי שהיינו רוצים חתן תימני", הוא צוחק, "אבל קיבלנו אותו באהבה כמובן, כולנו יהודים". גם הוא עצמו, למרות העיסוק האינטנסיבי בחקר מסורת תימן ושימורה, "נפל" במיזוג הגלויות. בעבר עסק גברא בפוליטיקה המקומית ואף כיהן כחבר עיריית בני ברק בשתי קדנציות מטעם המפד"ל דאז, והוא לקח על עצמו את תפקיד הגבאי האחראי לשיקום בית הכנסת המרכזי של הפועל המזרחי בשיכון ה', שאיבד במשך השנים את צביונו הציוני. "לא רציתי לעשות את בית הכנסת רק תימני, זה לא חכם. הבנתי שזה יהרוס את המניינים האחרים של התימנים שיש בסביבה, אז החלטתי על 'נוסח מעורב' שבו מתפללים לפי הנוסח של החזן. הגעתי למסקנה שמיזוג גלויות ונוסח מעורב הוא בית כנסת העתידי בכל עם ישראל. להערכתי, כך יהיה ברוב הארץ".

 

איך המצב הכלכלי של התימנים של היום?

 

"התימנים חרוצים והאופי שלהם צנוע, ככה שהמצב הכלכלי שלהם יותר טוב מקבוצות אחרות באוכלוסייה".

 

וואלה, בזכות הקמצנות?

 

"בשביל הבדיחה זה בסדר", צוחק הדוקטור, "אבל זו בדיחה שצמחה גם מקנאה. התימנים הם עדה קטנה ויחסית הם מסתדרים טוב ויש להם גאוות יחידה, מוזיקה, אוכל; מדברים על התימנים יותר מעדות אחרות וזה כנראה מפריע לעדות מסוימות. אז אומרים שהם קמצנים, עושים בדיחות. אני זוכר שפעם אמרו את זה על הפרסים, אבל גם זה לא נכון".

 

אז אין בזה מן האמת?

 

"מי שאומר את זה – לא מבין. מה זה קמצן? אחד שלא מוציא כסף, בכלל. כשאתה מסתכל על התימנים, בדברים החשובים להם – הם מוציאים כסף. על קריאה בתורה – הם משלמים. לתימני חשוב לקנות לבן שלו את עליית 'שישי'. אפילו תפילות הם קונים בחלק מבתי הכנסת. להרבה משפחות יש ספר תורה משלהן בארון הקודש. מאה אלף שקל הוא מוציא והוא קמצן?! העניין הוא שהתימנים מחושבים. הם לא יגישו על השולחן ארבעה סוגי בשר, אצל ספרדים – יגישו. קח בחשבון שבתימן המצב הכלכלי היה קשה, וזה השפיע בסופו של דבר גם על החיים בארץ ועל הבחירה להמשיך לחיות במנטליות שיש בה הרבה פשטות וצניעות".

 
לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק ובאינסטגרם.
 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יוצרים זהות

  כשסיון רהב מאיר נפגשה...

שאף אחד לא יבלבל אתכם

  יוסי דגן במאמר על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם