יהדות עושים מאהבה Featured

 10 tshuva
אם לא פגשתם אותו באחד מאינספור שיעוריו ברחבי הארץ, אתם בטח מכירים אותו מפינת השו"ת בסרטונים של 'כאן' * הרב יצחק גבאי התגלה כדרשן בחסד בגיל צעיר ונסק כמטאור – עד שעזב את המיינסטרים הדרשני ופיתח שפת קירוב חדשנית שלא תמיד שימחה את החוגים החרדיים שמהם הגיע * הוא מדבר על הסערה שעורר בסרטון הקנאביס, איך למד לגלוש בים ומדוע עזב את ערוץ 'הידברות' * בעקבות שיעוריו הרבים בתל אביב ובהרצליה הוא קובע: בעבודת ה' של היום, היראה קיימת רק כדי לרפא אותה. התשובה חייבת להיות מאהבה

נדב גדליה

בדרך כלל זה לא קורה לרבנים. אחד התלמידים קופץ ומבקש שהרב יזכיר בסוף השיעור – במקום שמות לעילוי נשמה – את מועדון גלישת ה'סאפ' שלו ויואיל בטובו לחלק מודעות פרסום לתלמידים כשעליהן תמונה לא צנועה בעליל, מתוצרת המים. זה מה שקרה למרצה הפופולרי לצעירים הרב יצחק גבאי, בשיעורו לצעירי הרצליה פיתוח.

"תראה את התמימות", הוא מתפעל ארוכות. "לקחתי את הפלאיירים, שמתי מתחת לספר שלי ואמרתי לו שאני אגיד לכולם על המועדון שלו. השמדתי את הפלאיירים, כמובן. היום הוא אברך כולל". מעשיית תשובה קלאסית המורכבת מתחילה וסוף, נטולת אמצע.

אני דורש מהרב גבאי את הפרקים הקודמים. "לא ביקרתי אותו על כלום. אמרתי לו אפילו שאני אבוא לגלוש איתו. ביקשתי שיעור פרטי. צריך לבוא אל מתחת לשולחן. כמו בסיפור ההינדיק של רבי נחמן, זה העניין. עם הזמן הוא למד ללמוד תורה ואני למדתי לגלוש. עד היום, פעמיים בשנה אני גולש. היו תקופות טובות יותר בגלישה. היום אין זמן".

בסיבוב האפל שמאחורי הישיבה

הרב יצחק גבאי, בסך הכול בן 31, מנחה שו"ת בתאגיד 'כאן' ומרצה אמונה מבוקש במגוון מקומות: מערוץ 'הידברות' הפופולרי בנוסח חרדי (שאותו עזב לא מזמן) ועד 'מרכז שורשים' התל-אביבי, עבור דרך שיעורים לבני 18 ומעלה במקלט בהרצליה ואינסוף שיעורים ברחבי הארץ. הרב גבאי כאן כדי "לקרב". מהמקום שממנו הוא בא, לא חוששים מהמילה הזאת.
הוא גדל כבן בכור בין חמישה בנים במשפחה ממוצא עיראקי בבני ברק. ההורים, חוזרים בתשובה, כיוונו אותו להשתלב באליטה של הציבור החרדי. יצחק הצעיר הצליח להשתלב במוסדות יוקרתיים כמו 'בית דוד' ו'כנסת יצחק – חדרה', ישיבות שהוגים את אותיותיהן בהבהרה אשכנזית וביראה. "אני בהיר, אז לא חוויתי גזענות או משהו", הוא צוחק.

שם למעשה החל הרומן האסור עם הקהלת קהילות הקודש ברבים. הוא נאלץ לכתת את רגליו בהיחבא ב'סדר שלישי' ולחמוק לרכב שאסף אותו, בסיבוב האפל שמאחורי הישיבה, לעוד אחד מהשיעורים שהעביר ברמלה, בלוד וביבנה בימים ההם. לדבריו, תמיד ידע שיום יבוא ויהיה מרצה. "מגיל שנתיים אני עומד על הכיסא כדי שישמעו אותי", הוא אומר. בפועל, בקריירה הרשמית נתקל באקראי אחרי שבבר מצווה גמגם כמקובל.


כוכב נולד

הכול התחיל כשבבית כנסת הגדול בבני ברק הבחין באדם אבל שאינו דתי שרצה ללמוד כמה הלכות לעילוי נשמת המנוח שלו. גבאי הצעיר היה אז בן 16, התקופה הייתה בין הזמנים והוא החליט להגיש סיוע לחילוני האבוד. לשאול אם אפשר לעזור במשהו. בכל זאת, חילוני בלב בית כנסת בבני ברק.
הם התיישבו ללמוד, והבחור האבל התחיל לקרוא לו "הרב". גבאי מחה, אך לא לזמן רב. בהמשך הוא הוזמן להרצות בכל ימי השבעה. היום האחרון נפל על תחילת ה"זמן" בישיבה. האבל לא ויתר על הכוכב הכריזמטי הצעיר. הבטיח שמישהו יבוא לאסוף אותו מהישיבה אל דרשתו בסוכת האבלים. "בסוף הגיע אופנוע", הרב גבאי נזכר, משועשע.

"מה התדר של השיח של חתן וכלה בחדר ייחוד? הרי החתן יכול להסתכל לכלה בעיניים ולהזהיר אותה על גבולות. 'אם תדברי מילה לא יפה על אימא שלי – אני בורח ומעגן אותך'. הם יודעים שלאהבה יש גבולות, ברור, אבל מה השיח? שיח של אהבה. אתה במערכת יחסים שלווה עם הקב"ה. נכון שיש גדרות מסביב – אבל זה לא התדר והיחס הנכון לקב"ה"

משם החלה הקריירה לנסוק. הרב של בית הכנסת הגדול בבני ברק, שנכח בסוכת האבלים, התפעם מכישוריו והזמין אותו לדבר בבמה הראשונית – בית הכנסת הגדול – שבו החלו לפעם גדולי הדרשנים המוכרים כיום בציבור. ה'קאמל קומדי קלאב' של הדרשנים, אם תרצו.
לגבאי היה תנאי: הוא הסכים לדרוש, אך בשם הבדוי יצחק גולדשטיין. "נשארתי לפחות עם השם הפרטי", מחייך הרב גבאי.
"לפעמים זה היה מביך. הייתי ילד בן 16. אני מוסר שיעור ופתאום נכנס הרב פירר ומקשיב לי עשר דקות. וואו". במקביל להתרגשות האופפת את הנער הצעיר המגלה את כישוריו בפרהסיה, היה החשש שבסופו של דבר הסוד ידלוף להורים.
"כשההורים גילו, זה היה לא נעים. אבא שלי פרגן, אבל לאימא שלי היה מאוד קשה. היא רצתה שאני אהיה 'סטנדרט'. בחור שיושב ולומד בישיבה. אני לא שופט את ההורים שלי. בעלי תשובה. כל דבר שהוא שונה הם חוששים לקראת ה'שידוכים'".

למרות החששות, "העוף המוזר" נחטף לחופה בעונת השידוכים כבר כשהיה 19 וחצי. אז גם התפוצץ הסוד בישיבה. "החבר'ה מהישיבה גילו בסוף את הרכב שמחכה לי בחוץ מדי פעם ולוקח אותו לשיעורים. אבל בסדר, זה היה כבר אחרי שהתארסתי". כיום, בביתו שבמודיעין עילית הוא מגדל עם אשתו חמישה ילדים מתוקים. חינוך חרדי קלאסי עם איזונים מהבית. יותר אהבה והקשבה, פחות אגרסיות דתיות. הוריו עדיין מחזיקים ברגשות מעורבים ביחס לבחירה שלו. "הם היו גאים כשהייתי בהידברות, אבל אני ממשיך לאתגר אותם".

כשגבאי מדבר על 'לאתגר' הוא מתכוון לשפה החדשנית שלו ולסגנון הרצאותיו הנוגעות בדברים שהם טאבו בחברת הצעירים דהיום. "בגלל זה גם עזבתי את 'הידברות'. לא בטריקת דלת, פשוט הסוגיות שאני מעז לגעת בהן לא עולות בקנה אחד עם ארגון רחב שמייצג מיינסטרים".


גם פחות פרנסה.

"אין ספק, מבחינת פרנסה – הדבר ניכר. בהידברות הייתי מוסר שיעורים לפעמים אפילו שלוש פעמים ביום. היום זה פחות. אשתי מברכת על זה שיש לי יותר זמן לעצמי ולמשפחה.

"זה כנראה גם משהו בהיפראקטיביות שלי. אני מגדיר את עצמי 'מחפש', מחפש את הדבר הנכון לעכשיו. לכן אני מאוד מזדהה עם צעירים שמחפשים. החיפוש הוא משהו בנפש. אני לא מחפש כדי למצוא אלא כדי לקדש את החיפוש. מה השאיפה שלי לעוד עשר שנים? להמשיך את החיפוש בלי כעסים, בלי גאווה שהיום יש לי ממנה המון. יהדות פתוחה היא תמיד מחפשת".

וכשהוא מחפש הוא מחליט לעיתים ללכת צעד אחד רחוק יותר מהפוליטיקלי קורקט ההלכתי, ומפרסם סרטון שמספר שקנאביס אינו אסור על פי ההלכה. הדבר גורר סערה, והיא הביאה אותו לכתוב את הספר 'שירת העשבים' הנותן דווקא כלים רוחניים לגמילת היהודי המשתמש.

 

"כמו חתן וכלה"

25 ספרים הספיק להוציא לאור עד היום. ההלכה חשובה לו, אך לא פחות ממנה חשוב לו הרגש הקמאי של אהבת ה', רגש שהלך לאיבוד בחשכת הלילה בין עצי השאלות. את הרגש הזה הוא מנסה להשיב לצעירי הדור, מכל הסוגים. באווירת שאנטי קלילה, אך כשגופו חנוט בבגדים שבהם גדל.

"אני דור שני לבעלי תשובה. זה בעצם לקבל ב'בום' את כל הדינים של החזרה בתשובה בילדות. ההורים שחזרו בתשובה – היה להם מאוד ברור איך עושים את זה, ככה שזה גלש לאגרסיביות וקיצוניות לפעמים. אני לא מאשים אף אחד. ככה הקב"ה רצה שיהיה הדור הזה, שיחזרו שוב בשאלה ושוב יתקרבו. אישית, אני מתמודד יום יום עם המחשבה שאני חוזר בשאלה".


וואו. סיפור מוכר.

"אם תנסח רק את המשפט הזה ככה – אכלת אותה. רגע, המחשבה הזאת מתבטלת ברגע שאני יודע שיש לי כל התירוצים: אני אנוס, תינוק שנשבה, דור שני לחוזרים בתשובה. אני לא מפחד מגיהינום כי כפו עלינו. אז יצאנו, נחמד, ועכשיו, כשאני באמת יכול לבחור – הנשמה שלי מתעוררת לבחור בטוב, בקב"ה. דווקא הנקודה שמביאה בן אדם לעזוב הכול – מחזקת אותי. אני יודע שאני יכול לבחור. זה סוג של ריפוי לאהבת ה'. הבחירה מחדש כל יום – כי אתה יכול.

"זה מה שאני מנסה ללמד את התלמידים שלי. לרפא את האהבה הזאת. אתה לא יודע כמה ישבתי עם עצמי כדי לרפא את עצמי ולמצוא את הנוסחה הנכונה של זה. דוגמה קיצונית: יש רבנים שמדברים על מידת הדין שהקב"ה יקרע לנו את הצורה. אני לא מסוגל לשמוע את זה".


מה ההגדרה של אהבת ה' כשבסופו של דבר יש הלכה די תכל'סית?
"אני מדמיין את זה כמו חתן וכלה בחדר ייחוד. הם יושבים לשתות משהו ומדברים. מה התדר של השיח שם? הרי החתן יכול להסתכל לכלה בעיניים ולהזהיר אותה על גבולות. 'אם תדברי מילה לא יפה על אימא שלי – אני בורח ומעגן אותך'. הם יודעים שלאהבה יש גבולות, ברור, אבל מה השיח? שיח של אהבה. לא אם תפגע בי – יפרקו לך את הצורה. אתה במערכת יחסים שלווה עם הקב"ה. נכון שיש גדרות מסביב – אבל זה לא התדר והיחס הנכון לקב"ה.

"התרגלנו שמה שמחזיק אותנו הוא הפחד. לא, יש תדר אחר. מאהבה. כתוב על הדור שלנו שיהיה מאהבה ולא מיראה".


אין מקום ליראה כלל?
"המקום של היראה הוא רק בשביל שנרפא אותה. היראה היום היא כדי להרגיש את הטראומה של היראה, ואז להביא את האהבה. רק אהבה. כך שהיראה שהכניסו לנו בעצם גורמת לנו לחפש איך לאהוב את ה'".


ומה היחס לחטא? האם המילה הזאת מדברת בכלל לדור הצעירים החדש?
"לא הפקרות, חלילה. אנחנו מאמינים שחטא פוגם, נכון? אז צריכים להאמין לא פחות שיש גם מושג של תשובה. 'הקב"ה תעזור לי לא ליפול'. קבלה לעתיד היא תפילה. לעשות תשובה לוקח בדיוק עשרים שניות אחרי החטא הכי חמור בעולם, חס וחלילה שלא ניפול בשום חטא".


גם אם מדובר ב'חטא קבוע' שאתה יודע שיקרה?
"אם תדע שהקב"ה לא אוהב אותך ולא איתך בטומאתך – אז אתה תעשה את זה יותר. אם אתה מתפלל ואתה מבקש את זה – מובטח שתפילה רוחנית לא שבה ריקם. להתחרט ולהתפלל שזה לא יקרה, זה הכול".

"אני מגדיר את עצמי 'מחפש'. לכן אני מאוד מזדהה עם צעירים שמחפשים. החיפוש הוא משהו בנפש. אני לא מחפש כדי למצוא אלא כדי לקדש את החיפוש. יהדות פתוחה היא תמיד מחפשת"

ואיך מסבירים היום טעם במצוות?
"הנקודה היא הגישה והתדר. אם התדר של מערכת היחסים עם הדת נכון ואוהב – אתה יכול להתחבר לכל המצוות גם אם אתה לא מבין אותן. זה הרעיון. קודם לרפא את הנפש הפצועה שמאחורי זה. אחר כך, ודאי שמקבלים את הטעם.
"כל מה שאדם עושה לאשתו כיפי? לא, אבל עושים מאהבה. זה כל הסיפור. אני לא רואה יהדות אחרת".


כשהלכה ו'מתחברים' מתנגשים


תגיד, אתה מתמודד עם תלמידיך על טקסטים חז"ליים המתנגשים עם הנורמות המודרניות?

"כן, מגיעים בחורים עם כל מיני דברים שלא מסתדרים להם בתורה. דברים כמו 'הדרת נשים'. המטרה שלי היא לא להמציא פרשנות אלא למצוא בספרים את הפרשנות הנכונה לזמננו".


ומבחינה הלכתית, איך אתה מנגיש את עניין הלהט"ב למתחבר החדש?
"יש הוראה לרבים ויש הוראה ליחיד. אני לא משנה דברים מההלכה ולכן חשוב להיראות ולהיות מי שאני. איני נותן היתר למשהו שאסור הלכתית. אני כן אפתח ספרים ואנסה לברר איך להגיד את הדברים בלי להתעלם ממה שיש בין השורות של השואל.

"בחור שבא לרב לא בא שתגיד לו 'שיקצע'. הוא יודע את זה. גדל על זה. טחנו לו על זה את המוח. עכשיו הוא רוצה לצאת מזה עם כמה שפחות נזקים ושידע שה' אוהב אותו. שום בחור לא מגיע לרב מתוך רצון שיתיר לו יחסים עם גבר. אדם מחפש מישהו שיבין אותו, יכיל אותו. ולדעתי זאת ההגדרה של הקהל שמתחבר לדברים שלי. אני מבין שכאשר מישהו ניגש לרב – הוא רוצה קשר לקב"ה", הרב גבאי נעצר לרגע, התרגשות בעיניו.

"זו נקודה אישית שהייתה לי קשה בתקופות מסוימות בחיים", הוא אומר. "לא תמיד הייתה הקשבה. בתחילת דרכי, כשהייתי בערוץ הידברות ובכל מיני מקומות, חשבתי שדרכו של רב היא לענות תשובה לשאלה, ואם לא – הוא חסר. אחר כך הבנתי שמציאות הדור היא אחרת לגמרי. אם אדם רוצה תשובה לשאלה, יש לו הרב גוגל. למה הוא פנה לרב? כי הוא רוצה שיקשיבו לו. הוא רוצה חיזוק לנפש. תפקידו של הרב נמצא הרבה יותר בעולם ערכים של רגשות ולא של הלכה, ולא שאני לא עוסק בהלכה, אבל הפופולריות מגיעה מההקשבה וממש לא רק מנושאים הלכתיים".


מה מעסיק את הצעירים של היום שניגשים ליטול עצה?
"יש הרבה התמודדויות חברתיות פנימיות שהן לאו דווקא עם הקב"ה. בעיות רגשיות: אוהבים אותי או לא, אני רצוי או לא. הדברים האלה. בתור 'איש דת', החיבור שאני מנסה לתת הוא שהקב"ה אוהב אותך בכל מצב, ללא תנאים, וזה מאוד מחזק אותם.

"בני נוער וצעירים רוצים את ה'. אני רואה את זה. יש לי הרבה חברים-תלמידים, שהם יוצאים בשאלה. המכנה המשותף שלהם הוא הרצון לבורא עולם באמת. אומרים לי: אם הייתי שומע רבנים שמדברים בסגנון כמו שלך – לא הייתי יוצא בשאלה. אם הייתי שומע את התדר הזה – לא הייתי חוזר בשאלה. אם הייתי במצב של להאמין... אבל האמון אבד ואז כבר יותר קשה לבנות אותו מחדש".


אז הרב הופך למעשה לפסיכולוג.
"זה לצד זה, זאת ההגדרה. בגלל הקשיים וההתמודדויות שהצעירים עוברים היום, התאמת החיים שלהם ליהדות, המציאות של דתל"שים – יש צורך גדול לאנשים להחזיר את האמון שלהם שה' אוהב אותנו, התורה מחברת והכול בסדר.
"יש אנשים תבניתיים שקשה להם עם דיבורים של הכלה. הם חושבים שאני מתיר. קראו לי כבר רפורמי וישו. אבל למשל, אחרי הסרטון שמראה כאילו אני מתיר קנאביס (שהפך ויראלי במהירות, נ"ג), היה חשוב לי להוציא ספר שיסביר רוחנית את העניין וייתן כלים לגמילה – כי חשוב לי שיבינו שזה רציני. יש הלכה אבל צריך להבין מה קורה בשטח. אדם מרגיש חוטא בגלל קנאביס וזה מוביל אותו לאבד את הכול. אחד בא וסיפר לי שנפל עם גויה, ה' ישמור איזה סיפור, ומאיפה זה הגיע? הוא לקח שאכטה והרגיש חוטא ואבוד, אז יאללה. אדם מסתקרן ועושה משהו ו'מבין' שאין לו תקנה – וזה לא טוב".

כפייה לא תעבוד בדור האנטי

זאת לא רק סערת הקנאביס. בציבור הדתי-חרדי המגוון לא יודעים איך 'לאכול' את הרב גבאי: צעיר, רהוט, מבין את שפת נטפליקס ושולט בחומר ההלכתי והמערבי גם יחד, ועם זאת מעז לומר את מה שליבו חפץ ולטעון בפומבי שנכון וראוי להפריד את הדת מהמדינה. "אני לא אומר חס וחלילה שהרב קוק טעה", חשוב לו להדגיש. "המוסד שהרב קוק יסד הגיע מאהבת ישראל. אפילו רבנים חרדים אמרו ש'אהבת ישראל שבו העבירה אותו' וכו'. אני לא רוצה להגיד את ההמשך של זה אפילו. אך בסופו של דבר, הרבנות מבוססת על לפגוש את העם. שאנשים יוכלו לשמור את ההלכה ולקבל את התמיכה החוקית. היום נוצר מצב הפוך: רוב האנשים שמחזיקים את המושכות של הרבנות – אין לי בעיה איתם, הם אחיי החרדים, עצם מעצמיי, אך אלו אנשים שלא מכירים בכלל ברבנות. כי החרדים הולכים להירשם לנישואין בבד"צים בכלל. יש ערים שלמות של מדינת הלכה סגורה. אם מישהו לא ילך שם על פי ההלכה – הוא יוחרם. הכוח הפוליטי החזק הזה לא משמש את הדתיים והחרדים".


אלא את צביונה של המדינה, לא אכפת לך מזה?
"ההגדרה 'הצביון של המדינה' משתנה. יש ירידת הדורות. לפני שנכנס חוק השבת, חוק החמץ וכו' – היו הרבה פחות חילולי שבת ומכירות חמץ. כשנוצר חוק – בהרבה מקומות יש חמץ. אנחנו דור של אנטי. הפוך. בתוך הצעירים הדתיים אתה רואה את זה, מתמרדים. זה הדור. לחזק את החוק כדי לחזק את ההלכה – זה רק מוריד ויוצר אנטי. ברגע שנמצא אלטרנטיבה, אני מדבר בצורת חזון משיחי... אבל אם חשוב לנו המקום של צביון המדינה היהודי והמקודש – צריכים לקרב לבבות. לגרום שיבואו לכאן יהודים מכל העולם ויעסקו בתורה ובמצוות. זה החזון. בכפייה זה לא יעבוד.
"אנחנו לא משנים את ההלכה ואת התורה אלא את הגישה. את הקשר של התורה עם החוק.
אם אתה מחייב מישהו – זה לא יקרה. צריך לתת לאנשים זכות בחירה. ברגע שיש בחירה – אדם בוחר בטוב, ברוב המקרים.
"כשאתה כופה עליו לבחור בטוב, הוא בוחר ברע. צריכים לחשוב איך אנחנו מקרבים את הדור הזה בפועל. לא חוכמה להגיד שהיהדות הייתה נפלאה עד שהגיע דור ה'אנטי', המטרה שלנו היא להמשיך את הפלא הזה שנקרא יהדות באופן שיתאים לדור הנוכחי".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק ובאינסטגרם.

 




אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ירושלים עולה עולה

  מאמר מאת עפר ברקוביץ

חופש טוב

  שלשה טיפים למימוש החופש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם