איך אומרים ענווה בסינית? Featured

 390 738 sivan

סיון רהב מאיר

אחרי כל העדכונים על נגיף קורונה, הרב יוני לביא מציע לנו ללמוד לפחות שלושה לקחים מהווירוס שמבהיל את העולם:

  • פרופורציות. במאה ה-14 חיסל "המוות השחור" כשליש מאוכלוסיית אירופה. מגפות אחרות הרגו בעבר מיליונים רבים. הרפואה, ברוך ה', התקדמה מאז. המדענים יכולים לחפש תרופה, ובינתיים גם לטפל ולמנוע את התפשטות הנגיף. העולם מתקדם, וצריך להעריך את הזכות לחיות בעידן הזה. האנושות קיבלה כיום שפע של חיים ובריאות במתנה. האם היא מנצלת נכון את הברכה? זו כבר שאלה אחרת.
  • אבן קטנה במצח של גוליית. סין היא המדינה שלה האוכלוסייה הגדולה בעולם, אך היא חלשה מאוד מבחינה מוסרית. השלטון הקומוניסטי האלים והעוצמתי מתעלל במיליונים, ללא גבול, ובד בבד ממשיך לכבוש את העולם, שכולו הופך ל'מייד אין צ'יינה'. כזכור, הרופא הראשון שהזהיר מפני הווירוס נחקר במשטרה הסינית וננזף על "הפרת הסדר הציבורי". סין האדירה, הכוחנית, הכול-יכולה, קיבלה כעת קורס מזורז בצניעות וענווה מנגיף מיקרוסקופי.
  • והזוכה באוסקר היא... נכון, זה נגיף מסוכן ומפחיד. ובכל זאת: בכל יום מתים 14 אלף איש מנזקי עישון, 7,000 מנזקי אלכוהול ו-3,000 ממלריה. האם שמעתם על כך משהו במהדורת החדשות האחרונה? מה הממשלות עושות בנידון? איפה ההיסטריה? מתברר שהתרגלנו. כמה נוכל להציל ולהשתפר אם נשקיע עשירית מהמשאבים שמושקעים כעת בקורונה גם בתחומים אחרים?

רפואה שלמה.

2. "שלום סיון, שמי יהודית כהן. אני כותבת משדרות, מעוטף ישראל, ברגשות מעורבים. עד לפני כמה שעות היינו עסוקים באריזות לקראת הנסיעה לפולין של הבת הבכורה שלנו, נטע. זו נסיעה משמעותית מאוד בעבורנו. אבא שלי, יצחק גרשוני ז"ל, שרד את אושוויץ. הוא ראה עולם שנחרב ואז עולם שקם לתחייה, וחי את חייו בין שני פסוקים: 'לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָ-הּ, יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָ-הּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי' וגם 'טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן'. כך הוא חינך אותנו. הוא סיפר את סיפורו במשך שנים בכל מקום שאליו הוזמן, ועל מצבתו ביקש לכתוב גם את שמות בני המשפחה הרבים שלא שרדו. הטיסה לפולין תוכננה ל-5:00 בבוקר, אבל הלילה הבת שלי, כמו אלפי בני נוער, קיבלה הודעה מאכזבת. בגלל וירוס קורונה, המסע נדחה. עוד לא הספקנו לעכל, וכמה דקות אחר כך נשמעה בשדרות אזעקה. עוד לילה של רקטות. רצנו לממ"ד ועכשיו קיבלנו הודעה על ביטול הלימודים.

"מתוך הבלבול, ניסינו להיכנס לפרופורציות, לראות את התמונה הגדולה. השבוע חל ראש חודש אדר, בקרוב פורים. עברו כ-80 שנה מאז רצו לחסל את עם ישראל, את אבא שלי, על אדמת פולין, ולא הצליחו. עברו יותר מ-2,000 שנה מאז רצו לחסל את עם ישראל בשושן הבירה, ולא הצליחו. ואנחנו, צאצאיהם של מרדכי היהודי, צאצאיהם של ניצולי השואה, ממשיכים את המסע, מתקדמים בדרך. בתפילה שנזכה סוף סוף להתגשמות מלאה של המילים במגילת אסתר וגם לנו תהיה 'אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר'. חודש טוב משדרות".

3. מהי המלחמה הקשה ביותר? המלחמה על בניית האישיות שלנו. כך טען רבי ישראל סלנטר, שבימים אלה צוינו 137 שנים לפטירתו. הוא הקים תנועה חינוכית בעולם היהודי, תנועת המוסר, שמטרתה – תיקון המידות של האדם. הנה כמה משפטים קצרים ונוקבים מתוך המורשת העצומה שלו:

•           "קל יותר ללמוד את הש"ס כולו – מלתקן מידה אחת".

•           "המצוקות והצרכים החומריים של הזולת – הם-הם הדאגה הרוחנית שלי".

•           "הרוצה להתרומם על הזולת אין לו לכרות בור לחברו, אלא להקים ולבנות הר לעצמו".

•           "לא כל מה שחושבים צריך לומר, לא כל מה שאומרים צריך לכתוב, לא כל מה שכותבים צריך להדפיס".

•           "טבע הוא באדם – ככל שהוא מיטיב עם חברו, כך הוא נעשה אוהבו בלב שלם".

4. האנשים הכי גדולים שמים לב לדברים הכי קטנים. בשבת האחרונה מלאו שלוש שנים לפטירת הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל, רבה של רמת השרון. הנה שני סיפורים מתוך הספר שלנו "סולם יעקב", על היכולת שלו לרדת לפרטים:

•           מספר הרב יצחק זמל: "בתקופת האשפוז, הרב שהה במנוחה בדירה בנתניה. בכל ליל שבת הגיעה קבוצת חסידי צאנז מהעיר לשיר איתו זמירות שבת, בהרבה התרגשות ושמחה. אבל בדירה הסמוכה התגוררה אישה עיוורת. הרב פנה אליי וטען שאולי מכיוון שאינה רואה, חוש השמיעה שלה מפותח במיוחד, והיא שומעת את זמירות השבת באופן חזק שמפריע לה, וצריך לבדוק זאת. הוא אפילו ציין שהיא מעדות המזרח, ואולי לא אוהבת את השירים החסידיים. המחשבה התמידית שלו על האחר הדהימה אותי בכל פעם מחדש".

•           מספר הפרסומאי קיוי הס: "אימא צעירה נפטרה, והתבקשתי לנסח מודעה לאיסוף תרומות למען היתומים. כתבתי משהו עצוב ומרגש מאוד וביקשתי שהרב יחתום על הקריאה, אבל הוא לא היה מרוצה. אני מבין שאתה רוצה שאנשים יתרמו, הסביר לי, אבל אני חושב על היתומים. יום אחד הם יגדלו ויקראו את זה. אי אפשר לכתוב עליהם ככה: 'אין להם מנחם', 'הבית נשאר בלי משענת'. תכתוב בנוסח פחות מפוצץ, זו המילה שהוא השתמש בה. לדעתי זה היה הדבר האחרון שעליו חתם, כשהיה בן 93. עד סוף ימיו לימד אותנו שכל אדם הוא עולם מלא, שכל מכתב הוא חשוב, שאין קץ למידת האמת ולרגישות".

לזכרו.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם