מוטיבציות של הרס Featured

 4 heres
בזמן שהמדינה עדיין מושבתת חלקית, משרד הביטחון מחריב ארבעה מוקדי התיישבות ביהודה ושומרון * אותה מערכת, שבראשה עומד יו"ר מפלגת ימינה, טרם התפנתה עד עכשיו לסתום את חצי הבית של רוצח רנה שנרב הי"ד * את התעלומה הזאת לא הצלחנו לפתור, אבל לכל הפחות הבאנו כאן את סיפור העוול – עוול לאומי כלפי ההתיישבות ועוול אישי כלפי המשפחות

איתמר מור

בשקט בשקט, מתחת לרדאר של כולנו שבחודשים האחרונים קלט בעיקר חדשות על מטושים, מתחמי בדיקה ועקומות מושטחות, נבלעו ידיעות שבימים רגילים היו מסעירות את תוכניות האקטואליה לפחות לכמה שעות. אחת מהן היא הידיעה על הריסת מבנים בשכונת 'קומי אורי' ובשכונת 'תקומה' שביישוב יצהר לפני יותר משבועיים. כוחות משטרה ומשמר הגבול, עם פקחי המנהל האזרחי, פשטו בבוקר 22 באפריל על שבעה מבנים שבהם מתגוררות משפחות עם ילדיהן, והרסו אותם עד היסוד.

פעולות אכיפה של המנהל האזרחי בנושאי בנייה כלפי מתיישבים אמנם אינן חידוש, אולם הפעם התחושה היא שמדובר במחטף. תחושה זו מתחזקת לאור ההודעה הרשמית שפרסם המנהל האזרחי לפני כחודש ולפיה בתקופת הקורונה לא ייהרסו בתים מאוכלסים. בהודעה נאמר כי "לאור מצב החירום השורר בשל התפשטות נגיף קורונה, החליטו רשויות האזור להתאים את מדיניות האכיפה בעת הנוכחית ביחס לעבירות תכנון ובנייה, וככלל לא ימומשו בעת הנוכחית צווים סופיים להריסה שנמסרו ביחס למבנים מאוכלסים, וכן יעשה מאמץ לצמצום החיכוך עם האוכלוסייה, למעט במקרים שבהם יתעורר צורך ביטחוני מיוחד או צורך מיוחד לשם שמירה על הסדר הציבורי באזור".

בהודעה צוין גם כי במקרה שבו ההרס יידרש, "תינתן הארכה בטרם תתכנס ועדת המשנה לפיקוח על מנת לדון בצווי הפסקת עבודה שנמסרו. ארכה זו תאפשר למחזיקים במבנים שהות ארוכה יותר להגיש טיעוניהם ולפעול להסדרת הבינוי, במידת הצורך".

את דבר ההחלטה הקפידו אנשי המנהל האזרחי לשגר גם לאו"ם, תוך הדגשה כי לא יבצעו הריסות, למעט הריסות של תשתיות, כגון חיבור לחשמל, מים או דרכי גישה, ומבנים לא מאוכלסים.

אלא שבניגוד לכל האמור, מישהו במנהל האזרחי החליט שתקופת הקורונה היא העיתוי המתאים ביותר לגל צווי הריסה – המופנים רק כלפי יהודים. גורמים בהתיישבות אומרים כי מדובר בגל הרס שכמוהו לא נראה זמן רב, ומביעים תרעומת על כך שהדבר נעשה דווקא בתקופת כהונתו של נפתלי בנט במשרד הביטחון. לפני שבוע הרסו כוחות משטרה מבנים של ישיבת חומש המתחדשת. הישיבה פועלת כבר 12 שנים על חורבות היישוב חומש שתושביו גורשו בתוכנית ההתנתקות. באותו יום הרסה המשטרה מבנה שהקימו נערים על חורבות היישוב עמונה שפונה לפני שלוש שנים. הנערים הם ילידי עמונה שפונו מהמקום עם משפחותיהם. בתחילת השבוע הקודם הרסה המשטרה בית מגורים ביישוב חוות מעון.

בלי שום הכנה מוקדמת, ללא שום התראה ואזהרה, הם ביקשו לקחת ציוד אישי ולפנות את הבית בתוך חמש דקות. הזוג הצעיר היה בהלם. הם לא קלטו אפילו מה קורה. בתוך חמש דקות הם היו בחוץ, כשהשוטרים והחיילים זורקים החוצה את כל הציוד החדש בברוטליות. על מה ולמה מחריבים בית במדינת ישראל? ואם מחריבים, למה כך?

לפני כשבועיים וחצי נהרסו שבעה מבנים בשכונות 'קומי אורי' ו'תקומה' שביישוב יצהר. באמצע משבר הקורונה הוקצו כמה מאות חיילים ושוטרים כדי לזרוק יהודים מבתיהם, בהם אישה בחודש התשיעי להריונה וכן זוג צעיר שנישא שבועיים קודם לכן. לתושבים לא ניתנה התראה מראש. כמו כן לא הובהר מדוע הרס המבנים מצדיק החרגה מהמדיניות שעליה הכריז המנהל האזרחי. עו"ד חנמאל דורפמן שייצג את המשפחות פנה למנהל האזרחי במכתב בהול מיד עם הגעת כוחות המשטרה ליצהר, ובו הודיע כי בכוונתו לעתור לבג"ץ בקרוב בשם מרשיו. אלא שבמנהל האזרחי לא ענו לפנייתו והמשיכו בהרס.

זוג צעיר ובית חרב

ידיעה אחרת, שאף היא עברה מתחת לרדאר של כולנו, נוגעת להחלטת בג"ץ לקבל את עתירת משפחת שבלי שבנה קאסם עבד אל-כרים ראגח היה מעורב ברצח הנערה רנה שנרב הי"ד, נגד הריסת ביתה. שבלי הצטרף בתחילת 2018 לחזית העממית לשחרור פלשתין, השתתף בהכנת המטען שהופעל נגד בני משפחת שנרב במעיין דני (עין בובין), והשתתף בתצפיות לקראת הפיגוע. צה"ל החליט להרוס את הקומה העליונה בבית משפחת שבלי בכפר כובר ולאטום את קומת המרתף. בתגובה עתרה המשפחה לבג"ץ. השופטת יעל וילנראמנם דחתה את הטענות העקרוניות נגד הריסת בית המחבל, אך החליטה לחלק בין אזורים שונים בתוך הבית. וילנר קבעה כי מכיוון ששבלי התגורר בקומה העליונה אין מניעה להרוס אותה, אולם באשר למרתף המשמש מחסן של בני המשפחה מסקנתה הייתה שונה. השופטת פסקה כי מכיוון שהמחבל עשה במחסן שימוש זניח וזיקתו אליו חלשה יותר מזיקתו לדירתו, וכן מאחר שהמחסן אמור לשמש בלעדית את דודתו של הרוצח – הרי שאין מקום לאטום את המרתף. השופטים עוזי פוגלמן וענת ברון הצטרפו לחוות הדעת של השופטת וילנר, ואף הוסיפו כי אם אי אפשר יהיה להרוס את הקומה העליונה בלי לגרום נזק ליתר חלקי הבניין – כי אז יש להסתפק באטימתה בלבד.

מעבר להחלטה המקוממת של בג"ץ, בניגוד למבנים ביצהר, מתברר שכאן המנהל האזרחי לא ממהר לבצע את החלטת בית המשפט העליון. למעשה, נכון לשעה זו על אף החלטת בג"ץ בית המחבל עודנו עומד על תילו.

את השאלה בנוגע לאיפה ואיפה מעלה גם אפרת פייג, אימו של אורי פייג שנזרק עם אשתו הטרייה אלישבע מן הבית בגבעת תקומה. בפוסט כאוב ונוקב היא מתארת כיצד אחרי כל ההתלבטויות והקשיים שהיו כרוכים בחתונה בתקופת הקורונה, הזוג הצעיר נותר ללא קורת גג.

יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון: "מצער לראות הרס בתים בהתיישבות, כשעל הרים ממול בנויים מאות בתים לא חוקיים בעליל של אויבים. המדינה צריך לעודד ולחזק בנייה, לא להרוס. לא מצליח להבין את הבהילות להרוס ישיבה, בוודאי לא בתי מגורים, דווקא בימים שבהם כולם נדרשים להסתגר בבתיהם, ובוודאי כאשר לא נראית אותה בהילות להרוס בתי ערבים לא חוקיים באותו אזור בדיוק

"הזוג הצעיר בחר להקים את ביתו בגבעת התקומה שביישוב יצהר", כתבה האם. "הורי הכלה ואנחנו קנינו לזוג הצעיר ריהוט חדש: חדר שינה, מזרנים, ארון, ספרייה, פינת אוכל, מכשירי חשמל חדשים. הכול כדי שיוכלו להתחיל את חייהם ברגל ימין על הצד הטוב ביותר.

"כוחות הצבא והמשטרה שהגיעו ליצהר כדי להרוס בתים ולגרש משפחות התחילו בגבעת קומי אורי, שם החריבו חמישה בתים. לאחר מכן הם הגיעו לגבעת התקומה לבית של אורי ואלישבע.

"כך, בלי שום הכנה מוקדמת, ללא שום התראה ואזהרה, הם ביקשו לקחת ציוד אישי ולפנות את הבית בתוך חמש דקות. הזוג הצעיר היה בהלם. הם לא קלטו אפילו מה קורה. בתוך חמש דקות הם היו בחוץ, כשהשוטרים והחיילים זורקים החוצה את כל הציוד החדש בברוטליות. רהיטים נשברו, רכוש נהרס. כל מה שקנינו לילדינו בהמון אהבה – ואני לא מדברת על ההוצאה הכספית – הכול נהרס ונפגם לנגד עיניהם. הגרוע מכול הוא כבוד האדם שהושפל עד עפר כשמחריבים את ביתך עד היסוד. אני שואלת ולא מבינה, זועקת מדם ליבי: למה? על מה ולמה מחריבים בית במדינת ישראל? ואם מחריבים, למה כך? למה לא הודיעו? למה לא הזהירו? למה לא אפשרו לארוז ולפנות חפצים ורכוש בצורה מכובדת?

"אחרוני המחבלים לא זוכים ליחס משפיל שכזה. מחבלים שרוצחים וטובחים ביהודים זכאים לדיונים בבית משפט, נוהגים בהם בכפפות של משי, וגם אחרי שסוף סוף מתקבל האישור להרוס את ביתם, מבקשים מאותם רוצחים לפנות את ביתם, מודיעים להם מספיק זמן מראש, ולבסוף לא הורסים אלא רק אוטמים חדר. המחבלים הארורים ראויים ליחס מכבד יותר מאזרחים שומרי חוק, משלמי מיסים... והאם עכשיו זה הזמן? האם זהו העיתוי? מה כל כך דחוף לבוא בימים טרופים אלה, כשכל מדינת ישראל נמצאת בהסגר, לבוא להחריב ולהרוס בתים? לאן הזוג הצעיר אמור ללכת? להורים? אולי לסבא וסבתא?"

"נראה כמו מסע נקמה"

לא רק אזרחים תוהים על הרס הבתים. ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן אמר כי "מצער לראות הרס בתים בהתיישבות, כשעל הרים ממול בנויים מאות בתים לא חוקיים בעליל של אויבים, לא של אזרחי המדינה. המדינה צריך לעודד ולחזק בנייה, לא להרוס. אני לא מצליח להבין את הבהילות להרוס ישיבה, בוודאי לא בתי מגורים, דווקא בימים שבהם כולם נדרשים להסתגר בבתיהם, ובוודאי כאשר לא נראית אותה בהילות להרוס בתי ערבים לא חוקיים באותו אזור בדיוק. משהו לא טוב קורה כאן, ואני קורא לשר הביטחון ח"כ נפתלי בנט להידרש לנושא הזה באופן מיידי. מהי המוטיבציה יוצאת הדופן הזאת של כוחות הביטחון דווקא עכשיו?"

אולם מי שכתב את הדברים בצורה הפשוטה והחזקה ביותר הוא שר התחבורה וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני בצלאל סמוטריץ'. בפוסט ארוך שפורסם בלילה שלאחר ההרס ביצהר תמה סמוטריץ' על העיתוי וכן על אופן הביצוע, וקבע כי מדובר בנקמה של מערכת הביטחון ביישוב יצהר. לדעתו אין שום דרך להסביר את ההרס בלי לקשר אותו לאירוע זריקת בקבוקי התבערה בידי נערים רעולי פנים לעבר רכב מג"ב בגבעת קומי אורי לפני כחודש וחצי, ולאירועים של ניקוב צמיגים וריסוס כתובות שקדמו לאירוע החמור הזה.

"כבר הרבה שנים לא היו מראות הרס שכאלה ביצהר", כותב סמוטריץ'. "לא מדובר על אוהל או פחון באיזו גבעה בסוף העולם, אלא בבתים אמיתיים שמתגוררות בהם משפחות עם ילדים קטנים. זה עצוב, זה מקומם, זה מיותר וזה בעיקר מזיק מאוד... שאף אחד לא יספר לי שההריסות התבצעו במסגרת אכיפת דיני התכנון והבנייה. הללו הוקפאו על רקע משבר הקורונה. ובכלל, עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים של הערבים באזור זוכים למעין חסינות מהריסה כבר שנים רבות.

"מדובר בענישה קולקטיבית שהיא בגדר 'האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף'. מישהו החליט ללמד את תושבי יצהר לקח על מעשה שלא רק שהם לא עשו, אלא שהם עצמם מגויסים כבר הרבה זמן בכדי לעוקרו מן השורש...

"ביישוב יצהר מתגוררים אנשים נפלאים. לאחר זריקת בקבוק התבערה היישוב קיבל החלטה להוציא את הנערים שלא התקבלו ליישוב ולנהל הליך קבלה מסודר שלהם, כולל דרישה למשפחה שתלווה כל נער, תחנוך אותו ותוודא שהוא לא פורץ גבולות שאסור לפרוץ. רבים מהנערים הללו כבר היו באמצע תהליך שכזה, כולל חתימה על התחייבות (טריוויאלית ומתבקשת!) להימנע מפגיעה בכוחות הביטחון. עכשיו עומדים שם בפני שוקת שבורה. כל הלגיטימציה למהלך הזה נהרסה במסע ההרס הזה. במקום שיהיה קונצנזוס סביב הוקעת מעשי אלימות ומניעתם, יש עכשיו קונצנזוס של זעם על מערכת הביטחון. 'נזרקנו עשר שנים אחורה', אמרו לי שם תושבים היום. ילדים קמו בבוקר וראו מאות שוטרים הורסים בתים. מה אתה חושב שהם מרגישים עכשיו כלפי השוטרים?"

תושבים ביצהר אומרים כי מצער מאוד שזהו אקורד הסיום שבו בחר נפתלי בנט לסיים את תפקידו. חלקם אומרים כי עדיף ששר הביטחון יבוא ממפלגה אחרת ולא מ'ימינה'. "גם להצביע להם וגם לקבל אחר כך יריקה בפנים? אם השר יהיה ממפלגה אחרת, לפחות לא יתקיים בנו 'מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו'".

גם בני משפחת שנרב והחברים עומדים תמהים מול החלטת בג"ץ להיענות לחלק מדרישות משפחת המחבל שרצח את רנה הי"ד. במכתב פתוח לבית המשפט שפורסם לפני כחודש כותבות בנות כיתתה של רנה את מה שרבים חושבים באשר למושגי הרחמנות שהשתבשו לחלוטין.

"רנה הייתה נערה מיוחדת וחברה מדהימה", הן כותבות. "אי אפשר לתאר במילים את הכאב שאנחנו מרגישות מאז הרצח. בג"ץ קיבל את העתירה שהגישה משפחת המחבל מהחוליה שרצחה את רנה, והחליט להקטין את העונש שיועד לו. המשפחה טענה שהרס הבית יפגע בזכויות האדם שלה. אנו שואלות, לא ממקום פוליטי, לא ממקום של התרסה, אלא ממקום של כאב עמוק ורצון להבין: למה לעובדה שהמחבל פגע בזכות האדם הכי בסיסית של רנה – בזכות לחיים, ומעולם לא הביע חרטה על כך, למה לזכות הזאת לא התייחסו בהחלטה לצמצם את ההריסה?

"עורכי הדין של המחבל טענו שבבית קיימים דברים שחשובים למשפחה ויש להם ערך רגשי, כמו קירות, תמונות וחפצים של בני הבית. קירות יכולים להיבנות מחדש, תמונות אפשר לצלם שוב, אבל את רנה אף אחד לא יכול להחזיר. את הכאב והחלל שנפער בליבנו מאז הירצחה אף אחד לא יוכל למלא. לא הייתה שום סיבה לרחם על ביתו של המחבל אחרי שרצח את רנה באכזריות. בזמן שהוא החליט בשבילה וגמר את החיים שלה, שנייה לפני אותה לחיצה על הכפתור הוא היה צריך לדעת שההשלכות יהיו חמורות...

"ברור לנו שגם הריסת הבית בשלמותו לא הייתה משתווה ללקיחת החיים של רנה, אבל אנחנו חושבות שזהו העונש המינימלי שאפשר לצפות לו מהמדינה שלנו. המדינה צריכה לפעול ברגישות כלפי רנה, כלפינו, כלפי האזרחים שלה, ולדאוג לביטחונם. לא לרחם על רוצח".

נכון לירידת הגיליון לדפוס, לא התקבלה תגובת משרד הביטחון.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבועות – חג השלום

  מאמר מאת הרב אליעזר...

לא מחנה הימין עומד למשפט

  עו"ד נדב העצני על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם