לכתוב סיפור אהבה בן חמישים Featured

 12 50 wedding
 
 
נדב גדליה בשיחה אינטימית עם הזוג שחגג חתונת זהב בקורונה בטקס יהודי-איטלקי עתיק: הכי לבד והכי מרגש * זוג מאוהב בצל קורונה
 

חמישים שנות נישואין מוכרחים לחגוג גם כשבחוץ משתוללים דיווחי קורונה עזים. דני (76) ומירלה (75) נסים, שניהם דוקטורים, הצליחו להגיע בגאון לחתונת הזהב בתזמון הכי לא מושלם שיכלו לבקש לעצמם. אבל למרות הגיל ואווירת הביאוס שהשתלטה על הכול הם לא אמרו נואש והחליטו להפיק לעצמם את טקס חתונת הזהב כשהם חוגגים לבדם. כמעט לבדם. הייתה שם גם מצלמת רחפן וצלם שעמד מרחוק לתעד את האירוע האינטימי והמרגש הזה.

 

קודם כול, אתם מוזמנים להיכנס ולצפות: https://katzr.net/a37fa5. אבל מאחר שתכף שבת אנסה לתאר את המתרחש בסרטון הארוך למדי הזה (19 דקות ושמונה שניות) שבו דני ומירלה עורכים טקס איטלקי-יהודי ייחודי המסמל את חתונת הזהב שלהם.

 

תחילה מוצגים בתמונות עתיקות בני הזוג צעירים ויפים בחתונתם המקורית, אי-שם באיטליה לפני יובל שנים. האמת היא שגם ביום נישואיהם השנה, בל"ג בעומר תש"ף, חיוכם הבוהק נותר כשהיה. רק קמטי החוכמה והאהבה נחרשו זה כבר. בטקס האיטלקי-יהודי גם בצפיית יוטיוב לא היה אפשר שלא להתרגש ולו רק על שהאהבה עדיין כאן.

 

הטקס כולל מעמד חופה המשחזר את החופה הראשונה הזכורה לטוב. החופה הסמלית קטנה מהמקובל ואמורה לעמוד מול ארון הקודש. בחתונת הזהב של דני ומירלה מחמת הקורונה הועמדה החופה באוויר הפתוח בחצרו של בית כנסת איטלקי ירושלמי בן 300 שנה. מסביב לחופה בלונים זהובים ועוד אביזרים וסרטים שהפכו לחופה וקישוטים. חופת חתונת הזהב גרסת עשו זאת בעצמכם. בני הזוג המתרגשים צעדו יד ביד קמוטה לעבר החופה, פניהם אומרות כבוד.

 

דני הזמין את מירלה שתיכנס ראשונה לחופה, כמקובל אצל ג'נטלמנים. אי אפשר לנהוג אחרת כשחובשים צילינדר ועוטים פראק. הכלה גמלה לו וחגה סביבו כמקובל בעדה. רק אז יכול החתן לזמר 'יהי כינור' – פיוט איטלקי עתיק יומין. את הברכה לזוג המאושר בירך דני בהתרגשות. אם אין אני לי, מי לי. "ה' יברך את שנותיהם בטוב ובנעימים", אמר בגוף שלישי. הטלית יצאה מהנרתיק, ודני התעטף בה. זו הייתה חתונת הזהב הכי אינטימית בעולם. הוא הכניס את מירלה תחת הטלית, והשניים מלמלו חרש תפילה זכה. אחר כך הגיעו הברכות: בורא פרי העץ על ענבים בשלים וגם 'שהחיינו' בשם ומלכות.

 

גם לברכות הקורונה נכנסה איכשהו. דף עצום ממדים נשלף, ושני בני הזוג בירכו יחד: "יהי רצון מלפניך שווירוס הקורונה יסתלק מאיתנו ומהעולם כולו ולא יחזור יותר". מירלה הוסיפה: "חתן יקר שלי, משפחה יקרה, אורחים וחברים יקרים, כולכם פה איתנו אבל וירטואליים. אני עומדת כאן היום מתחת לחופה הלא כל כך שגרתית וחושבת איזו דרך עשינו יחד ומה השתנה מהחופה שעשינו לפני חמישים שנה", קולה נחנק כמעט. "במילאנו כבר ידעתי שבחרתי את החתן הנכון. ואיך ידעתי? הלב אמר. ועכשיו בירושלים אני יכולה לומר לך, חתני הוותיק, שהבחירה שלי הייתה הדבר הכי נכון ויפה שעשיתי בחיים. קיבלתי ממך הרבה יותר ממה שחלמתי. הקב"ה היה שותף להצלחה בינינו ולכל אורך הדרך כשבנינו משפחה שמחה ובריאה בישראל".

 

דני בחר לומר כמה מילים באיטלקית. הזוג יצא מהחופה ושחרר אל השמיים את הבלונים המוזהבים. הם עפו קדימה אל האור. לא ויתרו למרות השמש המסנוורת.

חתן יקר שלי, משפחה יקרה, אורחים וחברים יקרים, כולכם פה איתנו אבל וירטואליים. אני עומדת כאן היום מתחת לחופה הלא כל כך שגרתית וחושבת איזו דרך עשינו יחד ומה השתנה מהחופה שעשינו לפני חמישים שנה. במילאנו כבר ידעתי שבחרתי את החתן הנכון. ואיך ידעתי? הלב אמר. ועכשיו בירושלים אני יכולה לומר לך, חתני הוותיק, שהבחירה שלי הייתה הדבר הכי נכון ויפה שעשיתי בחיים. קיבלתי ממך הרבה יותר ממה שחלמתי. הקב"ה היה שותף להצלחה בינינו ולכל אורך הדרך, שבנינו משפחה שמחה ובריאה בישראל
 
ביחד זה לגמרי לבד
 

ממה הכי התרגשתם?

 

"זרמנו יחד בכל ההכנות", אומרת מירלה. "היחד חיבר בינינו לא פחות מהטקס עצמו. המצאנו את הכול מאפס. הכול עשינו לבד. רצינו שאם כבר לבד, שתהיה הפתעה לכולם". דני מאשר: "הכול היה בשיתוף פעולה מלא".

 

"אנחנו כל כך שמחים שעשינו את זה ככה, קצר לעניין", אומרת מירלה. "קיבלנו תגובות מאוד טובות מהמשפחה. במקור אולי היינו עושים את הטקס הקטן בבית הכנסת ואחר כך קידוש או ארוחת ערב עם חברים. אנחנו לא אנשים שמזמינים מאות אנשים, אבל אולי כן היו 150 איש".

 

איך הכנתם את הכול?

 

"לכל אביזר ואביזר שהשתמשנו בו בחופה הייתה סמליות חשובה", מספרת מירלה. "החליפה שדני לבש היא חליפה יוקרתית של מלכים או נסיכים משנת 1938, מהחתונה של אבא שלו! אביו היה הרב בפדובה, המקום שבו חי הרמח"ל. בוויקיפדיה הערך 'פראק' מסביר את זה בדיוק. שני זנבות מאחורה ומכנסיים עם פסים אפורים. יש קוד לבוש מוקפד בעניין הזה. הכובע, צילינדר, הוא כובע שחבש סבא של החתן שלי כשנדד מעיר לעיר לעשות דרשות. הכובע מתקפל כמו צלחת שטוחה בשביל הנסיעות".

 

ואת לא לבשת בגדי כלה.

 

"אבל הכובע היה מלפני שלושים שנה, מהרבה אחרי החתונה. לבית הכנסת חבשתי לא מעט שנים את הכובע הזה. בקצת יצירתיות אפשר להפוך מכשול לדבר יפה יותר מהמקור.

 

"הבד של החופה הוא בד של חברה שלי שנתנה לי פעם מפה במתנה. הוספתי סרט עבודת יד שהיה של סבתא רבתא שלי. הסרטים היו מהמפעל של אבא שלי, שעסק בטקסטיל. גם הפרחים. הבלונים זה כמובן חדש".

 

דני מגלה את אוזניי כשעניין הבלון מופרח לאוויר: "היא שלחה אותי לקחת את הבלונים. הלכתי לחנות והבאתי 20 בלונים לא נכונים, שהיו מיועדים ליום הולדת. על כל בלון היה כתוב 'יום הולדת שמח'. ייאמר לשבחה שהיא לא התרגזה אלא לקחה אותם והחזירה לחנות והביאה את הבלונים הנכונים.

 

"הסיפור היה מאוד חסכוני, החתונה עלתה כמה מאות שקלים, וחשוב לא פחות: זו הייתה החתונה היחידה בעולם ללא טלפונים סלולריים. גם זה היה מיוחד. הכול שקט, ורק שנינו דיברנו".

 

מה אמרת לה שם באיטלקית?

 

"הפתעתי אותה כשאמרתי לה שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון לפני 56 שנים. שש שנים יצאנו ואחר כך התחתנו. שמחתי מאוד לראות ששום דבר לא השתנה מאז. אני אוהב אותה כמו אז. ראיתי במבט שלה שהיא הייתה מאוד מרוצה ממה שאמרתי", הוא צוחק.

 

מירלה, זאת אכן הייתה אהבה ממבט ראשון?

 

"אני מנועה מלהגיד", היא צוחקת לרגע. "האמת שאני בעצמי לא יודעת להגיד, אבל למה זה חשוב?"

מירה: חשוב מאוד גם שיהיה מקור פרנסה, כי קשה לצעירים לתחזק את עצמם בצורה עצמאית, ואז צריך עזרה מההורים פה או שם. אני לא שוללת, נישואין צעירים זה יפה, אבל כשאין עצמאות כלכלית אין גם עצמאית נפשית. אני חושבת ככה על סמך הניסיון האישי שלנו. אבל כמו שאמרתי, אולי לא נכון לומר את זה לכל אחד
 
ככה עושים את זה נכון
 

איך הכרתם?

 

"חברה משותפת הפגישה בינינו בקידוש", מספרת מירלה. דני מרחיב. כל פרט הוא זוכר. "ביקרתי בקיץ אצל דודים שלי בעיר טריאסטה. יש בה ים. עיר יפה ורומנטית. ובשבת הלכתי לבית הכנסת ענקי שיש בו אלפיים מקומות ישיבה. שם נפגשנו בעצם".

 

שש שנים בין הפגישה הראשונה לנישואין?

 

"קודם כול צריך להתחתן בוגרים, לא ילדים", אומרת מירלה. "אם אין בגרות ובשלות, לפעמים זה לא יכול להחזיק הרבה זמן. או שמתבגרים ביחד, כן, אבל לא תמיד זה הולך.

 

"חשוב מאוד גם שיהיה מקור פרנסה, כי קשה לצעירים לתחזק את עצמם בצורה עצמאית, ואז צריך עזרה מההורים פה או שם. אני לא שוללת, נישואין צעירים זה יפה, אבל כשאין עצמאות כלכלית אין גם עצמאית נפשית. אני חושבת ככה על סמך הניסיון האישי שלנו. אבל כמו שאמרתי, אולי לא נכון לומר את זה לכל אחד".

 

מה הדרך שלכם לפתירת משברים וליצירת אהבה יציבה?

 

"משברים תמיד יש וטוב שיש, כי זה מראה שאתה בן אדם ולא מלאך", טוענת מירלה, "פשוט צריך לנסות לדבר. אצלנו זה עזר ופתרנו דברים. אבל אם זוגות לא יכולים לדבר ולפתור בעיות, בימינו צריך מייד לחפש עזרה. אם סוחבים אי-נוחות, אי-סיפוק, אי אפשר לאורך זמן. זה לא עובר לבד. בגלל זה אמרתי 'בגרות', כי בוגרים יכולים לדבר ולפתור בעיות ומכשולים".

 

"אהבה והערכה וכבוד הדדי הן מילים יפות וחשובות", אומר דני. "אבל קשה מאוד לתחזק אותן כל יום במשך חמישים שנה. מה הסוד כדי להחזיק מעמד? אני לא אגלה לך את אמריקה אם אגיד חוש הומור או להשלים זה את זה ולתת חופש תמרון. זה ברור. אבל חשוב המימוש של כל אחד מבני הזוג, של האידיאלים שייתנו לכל אחד את הסיפוק שכל אחד תרם ותורם בחייו לעולם, אם בעבודה ואם בהתנדבות. אדם צריך להיות שלם עם עצמו ועם מה שהוא עושה, וזה משפיע על הזוגיות. אם אדם חוזר הביתה שמח ממה שהוא עושה בחיים, הזוגיות מצליחה. למשל, האסון של הקורונה הוא האבטלה. כי אדם שאין לו תעסוקה נופל לדיכאון, ודיכאון הוא המחלה הכי הרסנית לזוגיות".

 

מה השינוי הכי בולט שחל בחמישים השנים האחרונות?

 

"הגיל עושה את שלו", אומרת מירלה, "הייתי אומרת שעכשיו אנחנו מבחינים יותר בין עיקר לטפל. לראות על מה אפשר לוותר ועל מה להתעקש".

 

תני לי דוגמה.

 

"בעלי התעקש להמשיך לעבוד בקורונה. אני בשלב מסוים אחרי כמה שבועות התחלתי קצת לפחד שהוא הולך לעבוד בבית המרקחת ופוגש אנשים. בהתחלה זרמתי, אבל אחר כך היה לי קשה לשאת את הפחד עליו. לכן ביקשתי ממנו בתוקף שלא ילך לעבודה. אחרי יום-יומיים שהרגשתי שלא טוב לו לא לעבוד, כי הוא יודע שהוא יכול לעזור לאחרים, בדקתי וראיתי שבתנאים מסוימים הוא יכול לצאת לעבוד ושחררתי אותו".

 

ואתה דני, מה שחררת?

 

"זו שאלה קשה מאוד. בוא נגיד שאני די אוהב מכוניות יפות, ספורטיביות, כמו פרארי. היו לי לפחות 20 מכוניות. אבל פרארי, היא לא נתנה לי את זה בחיים. היא לא אוהבת ראוותנות, ומכונית כזאת זה סמל סטטוס. מפריע לה".

 

קשה לוותר כל החיים?

 

"היום אני מרגיש שרק הרווחתי. אם זה היה תלוי בי, אולי בדברים מסוימים הייתי עושה משהו לא טוב, ובזכותה לא עשיתי. בעוד עשר שנים נחגוג יהלום, אולי עד אז יהיה לי פרארי", הוא צוחק, "אבל גם אם לא, מה זו פרארי לעומת אהבה של חמישה עשורים?"

 

לתגובות: גדליה - כתב אמן. כתיבת תוכן איכותי - This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
למשוך שערה מכוס חלב

  מאמר מאת הרב חגי...

חייל של הרב

  דוד שמחון כותב על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם