ריחות תבשילי בלפור Featured

 4 balfur
האם תמונות מסיבות הרחוב וריחות האנרכיזם משקפות נאמנה את כל מה שקורה בבלפור? ומדוע הציונות הדתית לא מצליחה למצוא את עצמה שם וגם לא בהפגנות התמיכה בראש הממשלה? * אביגיל זית ביומן מוצ"ש סוער

הרבה זמן לא הייתי בתוך בליל אנשים צפוף כל כך. חודשים ארוכים שאין התקהלויות, הופעות או תפילות. יותר מזה, תחושת ההמון הלוחץ, השלטים, הרעש והצבעים כאילו נלקחו מתקופה אחרת לגמרי, מימים שהם רק זיכרונות, תמונות או סרטים. במרחק של כמה קילומטרים כבר שמעתי את הזמבורות והתופים, וככל שהתקרבתי נעשתה ההתרחשות ברורה יותר, ואיזה אדרנלין שמוכר לי מלפני עשור וחצי הציף את הגוף. הגעתי לכיכר פריז.

בפאתי ההפגנה חבר'ה מאופרים ומחופשים יושבים במעגלי שתיקה ותנועה, עשן קטורת מרחף מעליהם ופרחים פזורים סביבם. נראה כאילו סגרו להם איזו מסיבת טבע באמצע, אז הם העבירו אותה לרחוב קרן היסוד בירושלים, מיקום מעניין. התמונה הזאת מסמלת פן מסוים באירוע, אבל הניסיון לשים את מה שמתרחש כאן באותה שורה עם אירועי וודסטוק של שנות ה-70, כפי שניסו לתאר אותה בערוץ 12, מנותק מהתמונה הרחבה העולה כאן.

נכנסתי ללב ההמון, התופים רועמים בקצב הקריאות. אין לי ספק שבבסיס ההפגנה יש כאב ודאגה לעתיד המדינה. אין לי ספק שגם הנטל הכלכלי הוציא רבים לרחוב, זו נקודת המוצא שלי. אבל האגדה על מחאה כלכלית רחבה של עצמאים או שכירים שפוטרו מתנפצת במבט חטוף על התמהיל האנושי והשלטים המונפים. בהערכה של עין לא מקצועית ממוצע הגילים באזור עמד על 25. היו גם מבוגרים, היו גם בעלי עסקים, אבל רוב המפגינים היו צעירים חילונים, ורבים ממי שדיברתי איתם העידו שבאו מתל אביב. הסצנה החברתית שם הייתה חזקה ומורגשת. בעיניי זה חלק מהקטע של הפגנות המוניות, תערובת לא מאוזנת של המסיבה הכי טובה בעיר עם רצון אמיתי לשינוי.

השלטים שהונפו היו תערובת מוזרה: התחממות גלובלית, יוקר המחיה, שחרור פלשתין, צדק לאיאד, הכיבוש משחית, סרבנות אזרחית, שחיתות שלטונית וגם מוקד שידוכים. זה דווקא קונספט מעניין, הפגנה שבה כל אחד פשוט צועק את הכאב שלו, אבל המסרים הלא מגובשים והאג'נדות השונות גרמו לי לפקפק באמינות של כל העניין. לכן השלט שאולי הכי התחברתי אליו היה "זה כן פוליטי".

מהפכה

במחאה בבלפור שמעתי הרבה מסרים: קריאות אנרכיסטיות לסרבנות אזרחית לצד שלטי אהבה לארץ, "אין לי ארץ אחרת", וחלוקת פרחים לשוטרים. שירים כמו "מי שלא קופץ ליכוד", ובסמוך מפגין אוחז שלט בצורת לב שכתוב בו "ימין". לא היה לי ברור אם המסרים מבולבלים כי יש שם דעות שונות, כי הם לא יודעים מה הם רוצים או כי הם יודעים בדיוק מה הם רוצים אבל כדי שזה יצטלם טוב הם מוסיפים כמה לבבות ליד המילה מהפכה. יש מצב שכל התשובות נכונות.

נכנסתי ללב ההמון, התופים רועמים בקצב הקריאות. אין לי ספק שבבסיס ההפגנה יש כאב ודאגה לעתיד המדינה. אין לי ספק שגם הנטל הכלכלי הוציא רבים לרחוב. אבל האגדה על מחאה כלכלית רחבה של עצמאים או שכירים שפוטרו מתנפצת במבט חטוף על התמהיל האנושי והשלטים המונפים. תערובת לא מאוזנת של המסיבה הכי טובה בעיר עם רצון אמיתי לשינוי

 

במובן מסוים הרגשתי שאחד בשלט ואחד בפה, כי דווקא הקריאות במגפונים והצעקות היו חד-משמעיות: מהפכה. שוב ושוב קריאות מהפכה, האביב הישראלי כאן. שאלתי כמה מפגינים מה הכוונה, הרי לפני כמה חודשים נבחרה ממשלה. "צריכים שינוי בכל מחיר", "הוא (נתניהו) גנב את השלטון", "יש לו שלושה כתבי אישום", "המדינה לא מקיימת את חלקה ולכן אנחנו נפסיק לציית לחוקיה", "אם היה לנו אומץ, היינו עושים משהו אמיתי ולא רק צועקים". מתברר שלחלק מהמפגינים מדובר בעצרת תפילה המונית להפלת הדמוקרטיה, כי מה שווה דמוקרטיה אם אנחנו לא שולטים בה?

בשירים ובשלטים וגם בשיחות שמעתי שנאה יוקדת לנתניהו, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שאילו היה עומד בראש מחנה הימין כל אדם אחר הם לא היו אוהבים אותו הרבה יותר.

ברגעים שעלה גובה הלהבות נעשו גם הקריאות אלימות ומיניות יותר. באופן אישי לא הייתי ממליצה לאנשי ליכוד מזוהים להיכנס כאן ללב ההמון, אבל מעבר למתרס המצב נפיץ לא פחות: בקרב המפגינים פשטה שמועה על קבוצות ימין אלימות שאורבות להם ברחובות הסמוכים. אני לא חושבת שאלו ימי השסע החברתי החמור ביותר, אבל אין צורך שהחבית תתפוצץ כדי לרצות להרגיע מעט את הרוחות.

כיפות נעדרות

בשלב מסוים, כמעט באינסטינקט, התחלתי לחפש דוסים. טבעי לרצות למצוא בתוך כל ההמון את קבוצת השווים שלי, אבל היה קשה למצוא אותם למרות מקום ההפגנה בלב ירושלים. איפה הסרוגים? יש לזה כמה הסברים: הצלקות מההפגנות והפינויים עוד נותנות את אותותיהן, הם יודעים שזה לא יעזור ולא ישנה. אל האמונה הזאת מצטרפים התמהיל האנושי הזר, השפה הגסה והמינית שחלק מהמפגינים משתמשים בה ולא מתאימה לקהל הדתי וכמובן תערובת של אג'נדות שמאל ששולטות בכיכר פריז.

גם לבוגרי הציונות הדתית יש לא מעט ביקורת על התנהלות הממשלה, גם להם המינוס תופח ומערכות הבריאות והחינוך לא מתפקדות, אבל הם לא יכולים למצוא את עצמם בתוך קהל שמריע לאישה חשופת חזה המבזה את סמל המדינה או בוחר במייצגים של דגל פלשתין ושל סמלים נוצריים כמו חלוקת לחם הקודש והסעודה האחרונה כדי להמחיש את צעקתם. אגב, גם במאהל התמיכה בראש הממשלה לא תמצאו את בוגרי בני עקיבא הקלסיים בהמוניהם, נראה שגם פחות מדברת אליהם הפגנה פרסונלית.

שוב ושוב קריאות מהפכה, האביב הישראלי כאן. מתברר שלחלק מהמפגינים מדובר בעצרת תפילה המונית להפלת הדמוקרטיה, כי מה שווה דמוקרטיה אם אנחנו לא שולטים בה?

סכנות המקצוע

השעה 23:00 עברה מזמן. פחות מעניין כאן מה נוח לשכנים. גם חצות שייכת להיסטוריה, אבל לא נראה שהמפגינים מתכננים ללכת, וגם המשטרה רק עומדת מרחוק. בשלב מסוים נכנסות למוקד ההפגנה כמה שורות של יס"מניקים, והם מוציאים באיפוק מרשים קבוצות של מפגינים. וזה השלב לדבר על אלימות משטרתית: זה נורא תמיד, ויש לטפל בסטנדרט אחיד בכל המגזרים. אבל מי שמגיע להפגנה, חוסם ציר תנועה מרכזי ומסרב להתפנות, מפר חוקים ומפריע לאזרחים יודע שהעימות הוא חלק מסכנות המקצוע, ומקולות ששמעתי בשטח זה החלק שמלהיב יותר לא מעט מהחבר'ה.

אגב, בזיכרונות שלי מפינויים הכוחות חמושים באלות, ברימוני הלם ובגז מדמיע, אבל כאן הם חשופי ידיים. בהפגנות החרדים היו הרבה יותר פרשים, והמכת"זית השפריצה חומר שהסריח את הצמתים גם ימים ארוכים אחרי שההפגה התפזרה. אם כן, את דמעות התנין על אלימות מוגזמת כולם מתבקשים להשאיר בבית או להשתמש בהן באופן שוויוני.

הסיפור של ההפגנה מול בית ראש הממשלה מורכב ורב-ממדי. יש לו פנים יפות של אכפתיות, ציוניות ומעורבות, הזדהות עם כאב ושאיפה לשינוי, והפן הזה גרם לי אפילו לשמוח ולהתעודד לראות את הדור המתוק הזה שכולם מצקצקים על כמה הוא מנותק ותקוע ברשת עולה לירושלים כדי להגיד שמשהו לא בסדר בעיניו. אבל נוכחים שם גם הסמים, המסאז'ים והקטורת, והקשר בינם לבין מחאה מקרי לחלוטין. ויש שם קולות אנרכיסטיים, גסים ופוסט-ציוניים שהייתי שמחה להפריך בעדותי את קיומם, אבל התעלמות מהם היא עצימת עיניים לזרמים רעים שמקודמים שם ועלולים להביא להסלמה שאיש מאיתנו אינו רוצה בה.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם