הפרשן Featured

 8 adin2
 
 
המהפכה שהוצתה בימי הארגון המחתרתי שלהבתיה. התעוזה לפרק את צורת הדף של התלמוד וההתנגדות החריפה של עולם התורה. מפעל הספרים העולמי חסר התקדים. פרס ישראל והיחס למדינה. החיוך שלא מש, והיכולת לנפץ כל דבר בדרך למציאת קול אלוקים חיים * הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ – הסיפור שרק התחיל
 

ארנון סגל

 

מי שזכה להכיר אותו עשוי לחשוב ששמו, עדין, היה בכלל כינוי ציני של האיש. עדינות, בואו נאמר בעדינות, לא הייתה אחת מתכונותיו הבולטות של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ • הוא מוכר בעולם בעיקר בזכות הפירוש לתלמוד כולו, מפעל שהחל עוד הרבה בטרם שוטנשטיין ושאר העזרים המנגישים כיום את הגמרא ללומד (שנוצרו כחיקוי למפעלו שלו), ושנועד לכך שיהודי שחשקה נפשו ללמוד גמרא לא ייאלץ לשבור ראש ושיניים על הארמית בדפי דפוס וילנה בעל האותיות המרוטשות כאילו ימי הביניים עוד כאן • הוא נולד ב-1937 כבן יחיד למשפחה חילונית גמורה שהתגוררה משום מה דווקא בשכונת מאה שערים בירושלים. אביו, אברהם משה שטיינזלץ, היה אמנם מצאצאי האדמו"ר הראשון מסלונים, אך עדין הקטן גדל על ברכי הקומוניזם. ממש בתקופה שבה נולד עדין, התנדב אביו ללחום במסגרת הבריגדה הבינלאומית לצד כוחות השמאל במלחמת האזרחים שהתנהלה באותן שנים בספרד (1936–1939), וכשחזר משם הצטרף ללח"י. "הוא אף פעם לא סיפר לי מה בדיוק הוא עשה שם", סיפר הרב. "להבדיל ממני הוא היה שתקן גדול". נראה שהאב הוא שהנחיל לבנו את הנטיות המהפכניות שפיעמו בו לימים (ובכלל, הרב שטיינזלץ העריץ מהפכנים מכל הסוגים). אימו, אגב, הייתה תופרת במקצועה • בבית משפחת שטיינזלץ במאה שערים לא צמו ביום הכיפורים ולא הדליקו נרות שבת. ולמרות זאת, עדין נשלחללמוד בבית הספר הדתי-לאומי "מוריה". אבל לא החינוך הדתי היבשושי שקיבל הוביל אותו אל עולמות התוכן היהודיים. "אם נהייתי דתי", הבהיר הרב שטיינזלץ בריאיון שהעניק בשנת 1987, "זה למרות בית הספר הדתי". זה היה חיפוש ארוך שערך בגיל צעיר מאוד, גיל מצוות ומעט אחר כך, שבאמצעותו הגיע אל זרועותיה של חסידות חב"ד • ב"מוריה" הכיר עדין את מי שהפך להיות שותפו למסע החיפוש, משה שפירא (הלא הוא הרב משה שפירא מעפרה שהלך לעולמו לפני שנה וחצי). משה היה מבוגר ממנו בשנתיים אולם הפך לחברו הקרוב. יחד הקימו במוצאי תשעה באב תשי"א, 1951, כשלעדין אך מלאו 14, ארגון מחתרתי מהפכני בשם "שלהבתיה" • התנועה הזאת חתרה למהפכה דתית במדינת ישראל החילונית-למהדרין של שנות החמישים, מעין זו שחולל הבעל שם טוב באוקראינה במאה ה-18 [ראו הרחבה במסגרת]. בשנת תשי"ט, 1959, נראה היה ששלהבתיה עולה על פסים מעשיים. זו הפכה אז לגרעין שירד דרומה, למושב בית הגדי ולמרכז תושיה, יישובים של הפועל המזרחי, במטרה להקים כשלב ראשון של מימוש המהפכה מוסד חינוכי ברוח תנועתם. החבורה קיבלה אחריות על התיכון הדו-שנתי בקריית החינוך עזתה, שהשתייך לזרם הממלכתי-דתי, ובמהרה מונה שם הרב עדין למנהל התיכון הצעיר בישראל, בן 24 בלבד. הרבנים שפירא ושטיינזלץ ניסו להנחיל שם לימודי קודש באופן יהודי חי, ולצד זה ביקשו להעמיק גם בלימודי חול. בקיצור, "להצמיח בני אדם חושבים ועצמאיים, שהאמונה והמחויבות הדתית צומחת על גבי אישיותם ולא כתחליף לה", כפי שהגדיר זאת יואב שורק שהקדיש את עבודת התואר השני שלו לחקר חבורת שלהבתיה (ושרבים מהנתונים כאן נשאבו ממחקרו), הגדרה שהרב שטיינזלץ היה מן הסתם חותם עליה בשתי ידיים • אלא שהממונים האזוריים מטעם הרשויות – בעיקרם אנשי המפד"ל – לא אהבו את הרוח החדשה שנשבה במקום, ובמהרה הביאו לפרישתו של הרב עדין מניהולו. "הם טענו שאנחנו לא ממלכתי-דתי, אנחנו חב"דניקים חרדים, והשתמשו בזה כתירוץ כדי לנשל אותנו מהתפקיד ומהשליחות", סיפר לימים בכאב הרב משה שפירא זצ"ל. "בתחושה קשה שבנו לירושלים, כאשר החלום שרקמנו התנפץ" • לדעת שורק, השניים פשוט הקדימו את זמנם. רק כעבור כעשרים שנה, כשהוכשרו הדור והשעה, הקים כל אחד מהם מוסדות חינוכיים ברוח חסידית שלא נודעה עד אז בציונות הדתית – הרב שטיינזלץ את רשת שפע – מקור חיים (המונה כיום ישיבה תיכונית בכפר עציון, בית ספר יסודי ותיכון בירושלים, ישיבה גבוהה בתקוע וכמה מוסדות ברחבי ברוסיה) ואילו הרב משה שפירא את מדרשת שובה (וילדיו – את הישיבות החסידיות ברמת גן ובקבר יוסף ויצהר) •

 
חמישה מיליון ספרים
 

אבל לא נקדים את המאוחר. קריסת המפעל של שלהבתיה הביאה את הרב שטיינזלץ להבנה שטרם בשלה העת למהפכה גלויה ושיש להשקיע בתשתיות. בעזרת קשריו עם זלמן שז"ר, אז נשיא מדינת ישראל וחסיד חב"ד בדרכו שלו, הקים הרב עדין עם חתונתו בשנת תשכ"ה את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים", והחל את עבודת הנמלים על ביאור התלמוד הבבלי. האב אברהם שטיינזלץ ניהל את המכון בתחילת דרכו, עזר לבנו וקישר אותו לגורמים רלוונטיים, מתוך הנחה שמדובר בגאון הדור ובמפעל חשוב • אגב, במכון קיים עד היום מכתב של מי שהיה ראש הממשלה בעת ייסוד המכון, לוי אשכול, שהועמד בכבודו ובעצמו בראש המכון וביקש מאנשי ציבור נוספים להצטרף למיזם • "הטקסט המנוקד עם התרגום המלא מארמית, עם פירושיו לפי ראשונים ואחרונים וההסברים המדעיים, כל אלה נכס חשוב לספרי הלימוד של מקורות העם היהודי. הוצאה כזאת עשויה להקל, לקרב ולמשוך כל מי שמתעניין באוצרות אלה", כתב אשכול • את הפירוש למסכת ברכות החל הרב עדין לכתוב כשהיה בן 27 ואילו המסכת האחרונה יצאה לאור בשנת 2010,כשהיה הרב בן 73 • הכרך הראשון התפרסם בשנת 1967, חודש וחצי לפני מלחמת ששת הימים • בעברית מכר המכון של הרב שטיינזלץ עד היום כמאה אלף ערכות ש"ס שלמות, ועוד כמה עשרות אלפים בשפות אחרות, כדוגמת אנגלית, צרפתית ואיטלקית (כמה מספריו של הרב תורגמו גם לרוסית, פורטוגזית, שוודית, גרמנית, ספרדית ואפילו סינית ופרסית) • היה מי שהגדיר זאת כמיזם היהודי הגדול של זמננו. כשהשלים את ביאור הש"ס אמר הרב לכתבים שאילו היה יודע בכמה עמל כרוך המפעל הזה ייתכן שלא היה נכנס אליו מלכתחילה. "ואולי טוב שלא ידעתי", הוסיף (בכתבה מצהיבה משנת 1965 שיער שמפעל הפרשנות יסתיים כעבור 11 שנים) • במכון המנוהל כיום בידי בנו של הרב עדין, מני, עובדים כיום על העלאת החומר לרשת האינטרנט. כאלף איש נכנסים בכל יום ללמוד דף יומי דרך אתר המכון באינטרנט • מלבד מפעלו הגדול, ביאור הגמרא, הוציא הרב שטיינזלץ עוד יותר משישים ספרים. הבולטים בהם: ביאור על ספר התניא בתשעה כרכים, ביאור על משנה תורה לרמב"ם ב-16 כרכים, תנ"ך מבואר, אישים בתלמוד, נשים במקרא, דמויות מן המקרא, הסידור והתפילה – מדריך למתפלל ולמעיין, מדריך לתלמוד ופירוש לסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב. בסוף ימיו עבד גם על פירוש לששת סדרי המשנה, והוא צפוי להתפרסם בחודשים הקרובים • כיום נפוצים ברחבי העולם יותר מחמישה מיליון עותקים מספריו, מספר מדהים כשזוכרים שמדובר במפעל שהחל מחלומו של אדם יחיד • ספר נוסף שכתב אך בחר שלא לפרסמו הוא ספר מדע בדיוני • אם לא די בכל הספרים, הרב גם לימד באוניברסיטת ייל וכתב בלוג בוושינגטון פוסט • את תלמידיו היה מקבל לשיחות בשעות הקטנות של הלילה, במכון, ואחר כך מוסיף לרכון על המחשב עד אור הבוקר כדי להספיק לבאר לעולם עוד משפט ועוד דף • ומצד שני, יש להודות, הייתה גם התנגדות לא מועטה לרב ולפועלו. בשנת 1989 הוטל על ביאור התלמוד של הרב שטיינזלץ חרם בידי הרב שך ורבנים חרדים נוספים. הרב שך כתב ש"על ידי הלימוד של התלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ סר כל זיק של קדושה ואמונה", והוסיף שהדבר יביא לשכחת התלמוד. הוא גם טען שבספרי הרב אבן ישראל מצויים "דברי מינות ואפיקורסות וחילול כבוד התורה". עיקר הכעס יצא בשל חוברת קטנה בשם "דמויות מן המקרא" שפרסם הרב עדין בהוצאת האוניברסיטה המשודרת ובה השווה את דמותו של שמשון הגיבור לדמותו של הרקולס מהמיתולוגיה היוונית. זה היה מעין קדימון למחלוקת "תנ"ך בגובה העיניים" שחצתה את הציונות הדתית כעבור שנים רבות • לרב שך הצטרפו אז רבנים בולטים ובהם הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן לייב שטיינמן. גם הרב שמואל הלוי וואזנר פרסם עם בית דינו פסק הלכה שעל פיו "איסור גמור לעיין ולהפיץ את ספרי הרב שטיינזלץ", בנימוק שבספרו "תלמוד לכֹּל" ובפירושיו לתלמוד יש "לשונות של זלזול" בחכמי הגמרא. הרב ניסים קרליץ פרסם אף הוא עם בית דינו פסק הלכה האוסר ללמוד בספרי הרב, שכונה לא פעם בכרוזים הללו בזלזול "המדען שטיינזלץ". בנוסף להם חתם הרב חיים קנייבסקי על פשקוויל החרם נגד כתבי הרב שטיינזלץ וקרא ל"מחאה נמרצת אשר תישמע מסוף העולם ועד סופו", ואילו הרב שלמה עמאר טען ששימוש בגמרות שטיינזלץ מביא ל"עצלות הראש" • למעשה גמרות שטיינזלץ הוחרמו בפועל גם במוסדות הציונות הדתית עד לשנים האחרונות, בשל חריגתו מ"צורת הדף" של דפוס האלמנה והאחים ראם בווילנה במאה ה-19, שקודשה משום מה כאילו ניתנה בסיני • הרב שטיינזלץ, אגב, לא כעס על המחרימים אלא קיבל את הדין ופרסם הבהרה ולפיה "בעקבות תוכחת הגאונים הבד"ץ של העדה החרדית שליט"א, תודתי נתונה להם על שהעמידוני על האמת, שרבים מהדברים בספרים אחדים שפורסמו על שמי נכתבו שלא כדת. והנני מפרסם בזה שאתקן כל הראוי תיקון בס"ד בהתאם להוראות גדולי הדור שליט"א. ואני חוזר ומבקש מכל אשר הספרים הללו נמצאים ברשותם להחזירם אליי ואחזיר לתמורתם, ובינתיים שלא ישתמשו בהם כלל". רק לימים, עשורים אחרי שוך האש שהוטחה בו, ציין הרב עדין בריאיון שהמלחמה נגדו לא נבעה ממניעים טהורים בלבד •

 
שלא על מנת לקבל פרס ישראל
 

ב-1984 הקים הרב שטיינזלץ עם הרב פרומן והרב שג"ר את ישיבת שפע ברחוב מקור חיים בירושלים, והתלמידים דרשו בדרך הלצה כי שם הישיבה בנוי מראשי התיבות של שמות המייסדים – שטיינזלץ, פרומן, עדין. דרכי השלושה נפרדו כעבור ארבע שנים, אולם במקביל נוסדה במקום הישיבה התיכונית מקור חיים בנשיאותו של הרב שטיינזלץ. היום נחשבת מקור חיים לאחת המובחרות בישיבות הציונות הדתית, אולם באותה עת היא עוד נחשבה לזרה ולמוזרה. ניגוני חב"ד, התוועדויות, ארבע בבות ואפילו מנגינותיו של הרב קרליבך שנשמעו בישיבה הזאת היו מושגים לא מוכרים בעת ההיא וטרם חדרו את סף ההכרה בציבור הזה ובארץ בכלל. מכאן, ממקור חיים, פרץ המהפך, המרד החסידי שהוצת בחבורת שלהבתיה יותר משלושים שנים קודם לכן והפך אט אט לשלהבת גדולה • עד שמדינת ישראל עצמה הכירה בגודל מפעלו של הרב עדין אבן ישראל עברו כמה שנים נוספות, אבל לבסוף זה קרה. ביום העצמאות תשמ"ח (1988) זכה הרב עדין בפרס ישראל, אולם שהה בארצות הברית באותה עת וכלל לא הגיע לקבלו • למה נהג כך? אולי מכיוון שלא רצה לבזבז זמן יקר של עשייה לטובת טקסים, ואולי גם בשל עמדה מורכבת ביחס למדינה. אגב, לפי המשתמע מדבריו, אותה נסיעה לארה"ב נערכה לטובת יהודי רוסיה הסובייטית. ואכן כעבור שנה, בשנת 1989, ערב נפילת מסך הברזל והתפרקות ברית המועצות, הקים הרב שטיינזלץ את הישיבה הראשונה במוסקבה • בשנת התשנ"א (1991) שינה את שם משפחתו ל"אבן ישראל", בהמלצת הרבי מלובביץ' שאליו היה מקורב מאוד. בריאיון לעולם קטן בערב חג השבועות תשס"ז (2007) אמר על הרבי מלובביץ': "הוא היה איש גדול באמת. ואני יכול להגיד שפגשתי לא מעט אנשים מפורסמים, בין בישראל ולהבדיל באומות העולם, אבל איש גדול כמוהו לא פגשתי. הוא היה בן אדם שכל ימיו שייכים לעולם של קדושה" • בשנת 1994 היה בין הנואמים בקונגרס האמריקני במעמד הענקת אות מדליית הזהב של הקונגרס לרבי מלובביץ' • הוא תמיד הצליח להפתיע בעמדותיו ובצעדיו את שומעי לקחו. כך, לדוגמה, הדהים את תלמידיו כשבמשך שלוש שנים, בין 2005 ל-2008, עמד בנשיאות גוף שהתיימר להיקרא הסנהדרין, וזאת לצד דמויות מהימין העמוק שחלקן אף נחקרו במשטרה בשל התבטאויותיהן בו בתקופת ההתנתקות ובשנים שאחריה, כדוגמת הרב ישראל אריאל ופרופ' הלל ויס. בנאום ההכתרה שלו לנשיאות הגוף השאפתני הזה טען הרב עדין ש"אנחנו רק מחממים את הכיסאות לטובת הרבנים הראויים לשבת במקום הזה שיבואו בעקבותינו" • באופן דומה למסופר על רבי מנחם מנדל מקוצק, תלמידי הרב עדין אבן ישראל נדרשו לעמוד לא פעם ביחס תקיף, בגערות ואפילו בעלבונות שהטיח בהם. כל זה נבע מסיבה אחת בלבד: רף דרישות עצום, אפילו בלתי אפשרי, שהציב הרב לעצמו ולאחרים. "בשביל לצאת מגדר עם הארץ מספיק לדעת רק ארבעה ספרים", גרס באוזני תלמידיו: "תנ"ך, ש"ס, שולחן ערוך וזוהר. כדי להיות תלמיד חכם יש עוד דרך ארוכה" • "אתם צריכים לעשות מהפכה גדולה", הוסיף וגער בהם, "לא מהפכה קטנה כמו המהפכה הצרפתית" • "בסוף תהיו מפד"לניקים שמנים", נהג לעקוץ את שומעי לקחו, שרובם ככלות הכול היו חובשי כיפות סרוגות, "אבל לפני כן תעשו משהו עם עצמכם".

 
חבר בוועד גן החיות
 

פרט צבעוני נוסף בדמותו אפשר למצוא בעובדה שהיה חבר בוועד המנהל של גן החיות התנ"כי המגזין "טיים" כינה אותו בשנת 1988 "משכיל של פעם באלף שנים" • "אני אולי אחרון הרבנים בארץ ישראל שאין לו רוח הקודש", התבטא בציניות אופיינית בריאיון ליאיר לפיד ב-2010. "לכולם יש חוץ ממני. אני לא יודע איך זה קרה, אבל כולם יודעים הכול ורק אני לא" • פעם הסביר מדוע השקיע שנים רבות כל כך מחייו בביאור הגמרא. "בגמרא שואלים כל הזמן שאלות ועוד שאלות. זו תופעה שאינה קיימת באף ספר אחר וזה שורש הריחוק מעולם לימוד הגמרא, שנעוץ ברצון שלנו לקפוץ למסקנות. החינוך לשאלות קשה לנו מאוד". הוא הוסיף ש"בן אדם מאמין הוא אדם שמלא בשאלות, וככל שהוא מאמין הוא שואל שאלות גדולות יותר". "במהות העניין, עולם הישיבות היה צריך להצמיח כמעט רק אינטלקטואלים", פרש בריאיון אחר את תסכוליו. "הם עוסקים בפילוסופיה ובמשפטים ובהרבה מאוד נושאים שכוללים בדיוק מה שהאינטלקטואל זקוק לו – חקירה, העמקה והסקת מסקנות. עם זאת, החברה נעשתה הרבה יותר מהודקת והיא כבר חוששת משאלות טובות. ויש על כך תשלום בכך שאתה לא מוצא אנשים גדולים חדשים. לצערי בעולם התורה אני לא רואה מספיק התפתחות ושיטות חדשות. כשיהיו אנשים עם אומץ רוחני, יהיו שינויים לטובה" • בריאיון למקור ראשון ב-2013 הסביר שעינו אינה צרה בפירושי התלמוד העכשוויים המתחרים שקמו בעקבותיו: "מבחינה זו, את מה שניסיתי לעשות, הצלחתי. הציבור נגמל מצורת הלימוד שהייתה, מהמחשבה שהגמרא צריכה להילמד בדרך המיושנת ההיא". ומצד שני, הוא הצר אז על כך שאין לומדים גמרא בבתי הספר החילוניים: "אחד החסרונות של מדינת ישראל הוא שכולם למדו רק תנ"ך, והבעיה עם התנ"ך היא שכל אחד שלומד אותו חושב שהוא נביא קטן. לכן אי אפשר לנהל שיחה בישראל: כל אחד חושב שהוא אומר לך מה האמת. הרי נביא לא מוכיח לך שום דבר, הוא אומר לך מה האמת. בישראל כל סנדלר הוא נפח, כל אחד יודע הכול. מבחינה זו, זה חיסרון גדול שהם (החילונים) לא לומדים שום מקצוע שמלמד אותם לנהל שיחה עניינית. אני כבר לא מדבר על הכנסת. מנהיגי הדור צריכים להיות החכמים והטובים, ולצערי זה לא בדיוק ככה" • במכון שלו מצויים מכתבי הערכה שקיבל מראשי ממשלות ונשיאים, מבן גוריון ועד בגין, רבין ופרס, ובנוסף מדמויות מרחבי העולם כדוגמת ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני. נשיא צרפת לשעבר, ז'אק שיראק, הביע הערצה לרב וממשלות צרפת ואיטליה העניקו לו מדליות של כבוד • המכתבים שבמכון מוכיחים גם שלחלוטין לא כל רבני ישראל הסתייגו ממפעל ביאור התלמוד. הרב מרדכי אליהו, למשל, כינה את גמרות שטיינזלץ "נכס יקר ואוצר בלום", וגם מי שנחשב עד היום לגדול פוסקי ההלכה בארצות הברית, הרב משה פיינשטיין, הביע בכמה מכתבים תמיכה פומבית במיזם • בריאיון ההוא לעולם קטן בתשס"ז שאלנו אותו אם אין ערך בלימוד בגמרא רגילה שאיננה "שטיינזלץ", לשם עמל תורה. "אין שום חובה לשבור את הראש", הוא השיב. "תאר לך שמאותם הנימוקים רש"י היה אומר 'בשביל מה לי לכתוב פירוש? שאנשים ישברו את הראש'. יש ערך גדול לעמל, אבל דע איפה להשקיע את העמל. בתנ"ך יש שני פירושים למילה 'עמל'. האחד הוא עבודה – 'אדם לעמל יולד', והפירוש השני הוא חטא – 'עמל ואוון'. כאשר עושים עבודה בחינם זה חטא" • בג' באב השנה עוד הספיק לחגוג עם תלמידיו במפגש זום את יום ההולדת ה-83 שלו, ובניגוד לימי הולדת אחרים ניכר בו הפעם שהיה מלא שמחה, על אף שיכולת הדיבור ניטלה ממנו – וזאת עקב שבץ שעבר לפני קרוב לארבע שנים. "התוועדויות יום ההולדת שלו לפני השבץ היו ממש איומות", משחזר אחד מתלמידיו, "כי הוא היה עושה חשבון נפש נוקב עם עצמו ברבים על כל מה שהוא לא עשה. מהבחינה הזאת יום ההולדת הפך הפעם להיות אירוע משמח יותר, כי לא היה מי שיפוצץ את המסיבה" •

 
היכן הכול התחיל? על סיפורה של חבורה שחפצה לשנות את פני המדינה
 

איתמר סג"ל

 

סיפורה של 'אחוות שלהבתיה', החבורה הסודית שביקשה לחולל מהפכה רוחנית בעם ישראל, מתחיל עם הקשר שנוצר בין משה שפירא, לימים ממקימי מכון מאיר ומייסד מדרשת 'שובה', ובין עדין שטיינזלץ הצעיר בשנות הקמת המדינה, עת היו שניהם נערים בגיל העשרה, בנים למשפחות ירושלמיות. שפירא היה בן למשפחה דתית ממוצא חסידי, ושטיינזלץ, אף הוא נצר למשפחה חסידית שהתרחקה מתורה ומצוות, התגוררה בשכונת מאה שערים אך ניהלה אורח חיים חילוני. משה שפירא הרבה לבקר את עדין הצעיר בביתו, ובין השניים התקיים קשר חברי. בשנים שלפני הקמת המדינה היו השניים שותפים במאמץ לגרש את הבריטים מארץ ישראל, ועם הקמת המדינה נפרדו דרכיהם. שפירא החל ללמוד במוסדות דתיים, ובמקביל, בגיל 14 בלבד, החל חברו עדין להתקרב לשמירת תורה ומצוות.

 

השילוב של הרב משה שפירא עם הרב עדין שטיינזלץ, אז בחור צעיר ומבריק שלא מכבר חזר בתשובה, הוליד את הקמת הקבוצה הסודית שמטרתה הייתה לחולל מהפכה רוחנית בעם ישראל ובמדינת ישראל שזה עתה קמה. חבורה שהייתה הבסיס להמשך הפעילות הרוחנית של השניים בהמשך חייהם, איש לפי דרכו.

 

חבורת שלהבתיה, או 'אחוות שלהבתיה' כפי שנקראה בפי בני החבורה, הוקמה במוצאי ט' באב תשי"א, וכללה בתחילה בנוסף לשניים גם את בן דודו של הרב משה שפירא.

 

בני החבורה, שכללה בהמשך דמויות נוספות, בהם רבקה שנור – לימים אשתו של הרב משה שפירא, הרב מאיר רבי, הרב מאיר בקשי ועוד, החלו בהפצת רעיונותיהם הרוחניים באמצעות פנייה לאנשי רוח ולריכוזי נוער דתי. במשך כמה שנים הפיצו את רעיונות המהפכה הדתית בגיליונות שנשאו את השם 'רשפים', שאותם הדפיסו במדפסת סטנסיל שרכש הרב שפירא. הגיליונות כללו רעיונות מהפכניים דתיים, לצד מאמרים עיוניים ברוח החסידות החדשה, קראו ל"מדינה חדשה, יהדות חדשה, לב חדש ורוח חדשה", והופצו באמצעות הדואר לרשימת מכותבים ברחבי הארץ, רשימה שכללה אנשי רוח ואקדמיה. המכותבים לא ידעו את זהות השולחים, שכן העלון נכתב בעילום שם. בגיליון צוינה רק הכתובת למשלוח מכתבים. בין המכותבים היה פרופ' שמואל הוגו ברגמן, שכתב מאמר על התנועה החסידית החדשה שקמה בישראל, והוא כמובן אינו יודע כי מדובר בבחורים בני עשרים.

 

הרעיונות של אחוות שלהבתיה, שכללו רצון לחיות חיים חסידיים, להמשיך את התפתחות החסידות ולהביא לחזרה בתשובה בעם ישראל ברוח החסידות, כללו רעיון להקמת יישוב בנגב, יישוב שישמש דוגמה לחיים חסידיים מודרניים. ואכן, בשנת תשי"ט ירדה הקבוצה לבית הגדי, והקימה שם מוסד חינוכי שאמור היה לפעול ברוח רעיונות שלהבתיה, כגון לימוד אמונה וקודש בחיבור עם תזות מדעיות פילוסופיות מודרניות. מנהל התיכון היה הרב עדין שטיינזלץ, מנהל התיכון הצעיר בישראל. לימים הקים הרב את ישיבת 'מקור חיים' שמשלבת לימודי תיכון בשיטה הדתית-לאומית, מתוך אווירה חסידית חב"דית. התקופה בדרום לא האריכה ימים. התנגדויות של אנשי המזרחי למוסד, אי התרוממות של מספר בני הקבוצה ונישואיו של הרב שטיינזלץ הביאו להתפרדות החבילה.

 

הרב שפירא והרב שטיינזלץ נשארו חברים קרובים לאורך שנים, איש במפעליו. הרב שטיינזלץ עבר לירושלים, שם הקים את 'המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים', והחל במפעלו המונומנטלי – הביאור הידוע לש"ס, לצד שאר פרסומיו התורניים; הרב שפירא פנה לעבודה חינוכית בכפר פינס, במכון מאיר ובמדרשת 'שובה'. אך אין כל ספק שמפעלים אלה – כמו רבים שקמו לצידם – ינקו את כוחם מאותה רוח עזה שפיעמה בחבורת הצעירים הנועזת הזאת.

 

להרחבה מומלץ לקרוא את עבודתו האקדמית של יואב שורק בנושא.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם