הרבי של כולם Featured

 6 nachman

 

ראש השנה של רבי נחמן מברסלב בארץ ישראל
הוויכוח הבלתי פוסק סביב הנסיעה לאומן דורש לכל הפחות להזכיר את הסיפור המודחק של ראש השנה הגדול של רבי נחמן מברסלב בכבוד ובעצמו ואת המסע עתיר המניעות שעבר (סערות ים, חטיפה על ידי ספינת מלחמה ערבית, רעב, ניסים, מושיע אלמוני) כדי להגיע ליעד שייחל לו כל כך: ראש השנה בארץ ישראל. מסירות נפש ולהט שברגעים רבים מזכירים את חסידיו היום, רק בדיוק לכיוון ההפוך. את המסע הזה הגדיר רבי נחמן בערוב ימיו הדבר היחיד שנותן טעם לחייו * עולם הפוך

ארנון סגל

הדברים מבוססים על תיאור המסע בספרים חיי מוהר"ן ושבחי הר"ן ועל תורות מליקוטי מוהר"ן בעניין ארץ ישראל.

כשיצא מהמקווה בערב חג הפסח תקנ"ח (1798) גילה רבי נחמן בסוד באוזני אחד מאנשיו כי "בזאת השנה יהיה בארץ הקדושה". בני ביתו לא קיבלו בהבנה את ההחלטה של אבי המשפחה ולכן "געו בבכייה כמה ימים", אך זה לא הרשים כלל את אבי המשפחה, "לא היה לו שום רחמנות עליהם. ואמר: יהיה איך שיהיה הוא ייסע בוודאי, כי רובו כבר שם ומיעוט הולך אחר הרוב". הוא אף ביקש לנסוע מייד, "אפילו בלי מעות". חסידיו שמעו זאת ומיהרו לחזר על הפתחים בעיירות בעבור רבם, וכך הצליחו לקבץ סכום כסף מזערי להוצאות הדרך.

בל"ג בעומר יצא רבי נחמן מקהילתו באותה עת, מדוודיווקה, אל אודסה שלחוף הים השחור. משם תכנן להפליג לאיסטנבול עם אחד מאנשיו, שזהותו נשמרה בסוד מאז ועד היום. בתיאור המסע המפורט שהותיר לנו רבי נתן מנמירוב, תלמידו הנאמן של רבי נחמן, מכונה האדם הזה רק "האיש הנ"ל שנלווה אל רבנו".

בצאתם מאודסה ליווה את השניים בעגלות קהל גדול בשירה ובעליצות רבה. זו חלפה לחלוטין מרגע בוא השניים לספינה. כקדימון לכל מהלך המסע, מייד עם הרמת העוגן החלו העניינים להסתבך. הים השחור סער בזעף, ורבי נחמן ומלווהו הוכרחו להסתגר בחדרם מחמתו. שאון הגלים, הברקים והרעמים הכו אותם באימה שלא אפשרה להם לעצום עין בלילות.

גם כשכבר הגיעו לאיסטנבול, כעבור ארבעה ימים, סירבו ענייני השניים להתנהל על מי מנוחות. מסעות הכיבוש של נפוליאון באותה עת העמידו בספק גדול את המשך הנסיעה: "כאשר נשמע לאנשי איסטנבול שהמלחמה מתעוררת, אזי לא רצו להניח שום יהודי לצאת על הים". רבי נחמן אומנם נטה להתעלם מאזהרות מסע מהסוג הזה. לנלווה אליו הוא אמר שלצורך ארץ ישראל הוא מוכן להסתכן גם ב"סכנות גדולות ועצומות", אך הציע לו עצמו לשוב לביתו כי "את נפשך איני רוצה להפקיר, ואני אסע לבדי בהעלם ובהסתר מאנשי איסטנבול, כי את עצמי אני מפקיר יהיה איך שיהיה". האיש שעימו סירב להיענות להצעה מכול וכול.

מי ייתן ואהיה עם הארץ

רבי נחמן ביקש ממלווהו שלא יגלה לאחרים בשום אופן את זהותו האמיתית. הוא היה אז בן 26 בלבד וכבר מפורסם וידוע בעולם היהודי כולו, אך לארץ ישראל ביקש להגיע כאלמוני. תהיינה הסיבות לכך אשר תהיינה, העניין הזה סיבך מאוד את מהלך העניינים בהמשך. כשפגשו בעיר הטורקית צמד יהודים שהיו בדרכם חזרה מארץ ישראל ניסה העוזר להסתיר את זהותו של רבו. ואולם הסירוב העיקש לגלות פרטים על הצדיק צעיר הימים הוביל את השניים לחשוד שמטרת נסיעתו לארץ היא עימות חזיתי עם רבני ארץ הקודש. רבי נחמן, סיבותיו עימו, לא טרח כלל להעמיד אותם על טעותם.

לעיתים נדמה שהוא ממש נהנה להכניס את עצמו לצרות. השניים לא הצליחו להבין ממנו מה שמו, מהי עירו ומהי מדינתו. בכל שם שכינו אותו נענה להם "ובלבל דעתם מאוד ועיקם את מוחם עד שלא יכלו להבין ממנו לא דבר ולא חצי דבר". וכתוצאה מכך "התחילו לשנוא אותו בתכלית השנאה, וביזו וקיללו אותו בקללות נמרצות".

"כלל הדבר כי הוא בכוונה הניח עצמו לבזות בכל מיני ביזיונות". זה כבר ברור, אבל למה, למען ה'? "ואמר לאיש שהיה עמו שאלו הביזיונות יהיו לו טובה גדולה, כי לא היה לו באפשרי לבוא לארץ ישראל כי אם על ידי קַטְנוּת זאת, שראה שהוא מוכרח להישאר באיסטנבול למות שם, אך זאת הקטנות והביזיונות הצילו אותו". לארץ ישראל, כך הסביר רבי נחמן, מרוב גדולתה הרוחנית העצומה, אי אפשר להגיע אלא על ידי שיא הקטנות.

בערב ראש השנה, התאריך שבו נוהרים בימינו עשרות אלפים לציון קברו שבאומן, ניצבו רגליו של רבי נחמן מברסלב בארץ הקודש. "וגודל עוצם השמחה שהיה לו באותו הרגע אי אפשר לשער, כי כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג". מה רצה כל כך להשיג? אולי עלה אז בדעתו מה שביטא בפעם אחרת בדרשתו, שארץ ישראל שעליה נאמר שהיא "אוכלת יושביה", גורמת לכל מי שצועד בה, ולו ארבע אמות, "'להיאכל' אצלה ולהתהפך למהותה הקדושה". רבי נחמן היה שרוי בשמחה גדולה והורה להקריא לו את שמות כל אלו שנתנו לו צעטליך משמותיהם

 

עיקר חששו היה שגורלו יהיה כגורל סבא רבא שלו, הבעל שם טוב, שהגיע עד איסטנבול בדרכו לארץ ישראל, אך מניעות פלאיות בשל עודף גדלות רוחנית גרמו שלמחוז חפצו הסופי לא הגיע. כנראה חזה כאן, יותר משמונים שנה לפני העלייה הראשונה, שדווקא עמי הארץ יתקבלו באהבה יתרה בארץ המובטחת. יודעי התורה יישארו לצפות מהיציע.

ראש השנה בארץ ישראל

בזאת לא תמו הצרות: "כי אחר יום או יומיים נשארה הספינה בלי מים שראויין לשתייה, ולא נשאר להם כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים מרחשין בהם, ואלו המים חילקו לאנשי הספינה במידה. ואזי התפללו מקירות לבם, ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר... [יומיים] לעיר הקודש יפו".

כמתוכנן, רבי נחמן רצה לרדת מהספינה ולצעוד לעיר הקודש עם החכם הירושלמי, אך השלטונות הטורקיים לא הניחו לו, "כי הסתכלו על מלבושיו ועל תואר פניו שיש לו פאות ארוכים כנהוג במדינתנו ושאינו יודע לשונם ואמרו שהוא בוודאי אחד מהמרגלים של הצרפת, ולא הועילו שום פיוס ובקשות".

רב החובל תכנן לשהות עוד כמה ימים בקרבת יפו, "אך הספינה לא יכלה לעמוד שם מחמת גלי הים שרצו להופכה, והיה הדבר לפלא גדול בעיני הקפיטן ושאל 'מה זה ועל מה זה?' והשיבו החכמים של הספרדים שקבלה בידם איש מפי איש שבזה המקום נשלך יונה בן אמתי הנביא [לים]. ולא יכלה הספינה לעמוד, והוכרחו לזוז משם, ובאו בליל 'זכור ברית' לעיר הקודש חיפה".

בערב ראש השנה, התאריך שבו נוהרים בימינו עשרות אלפים לציון קברו שבאומן, ניצבו רגליו של רבי נחמן מברסלב בארץ הקודש. "וגודל עוצם השמחה שהיה לו באותו הרגע אי אפשר לשער, כי כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג". מה רצה כל כך להשיג? אולי עלה אז בדעתו מה שביטא בפעם אחרת בדרשתו, שארץ ישראל שעליה נאמר שהיא "אוכלת יושביה", גורמת לכל מי שצועד בה, ולו ארבע אמות, "'להיאכל' אצלה ולהתהפך למהותה הקדושה".

רבי נחמן היה שרוי בשמחה גדולה והורה להקריא לו את שמות כל אלו 'שנתנו לו צעטליך משמותיהם' [פתקים ובהם בקשות לתפילה עבורם בארץ ישראל]. ואולם שמחתו של מי שהורה להיות תמיד בשמחה לא נמשכה זמן רב, כי "בבוקר [ראש השנה] אחר שבאו מבית הכנסת נתעורר בו דאגה ולב נשבר מאוד, ולא דיבר מאומה עם שום אדם".

מייד לאחר ראש השנה ביקש הרבי לחזור לביתו. מטרת נסיעתו כבר הושגה במלואה לאחר שצעד ארבע אמות, והוא לא הפגין כל רצון להמשיך את הטיול בשיטוט, סתמי מבחינתו, בחוצות צפת או טבריה. ואולם עיכובים שונים, כמו נפילתו למשכב של האיש שאיתו, גרמו להשתהות השניים בארץ גם במהלך חג הסוכות.

לאחר שמחת תורה שוב ביקש הצדיק לשוב לביתו שבאוקראינה, אך האיש שהיה עימו "לא אבה לשמוע אליו כי אמר שרצונו להיות בטבריה". הרבי, אשר "דרכו היה לבלי להתעקש הרבה על שום דבר", אמר לתלמידו שאם הוא באמת חפץ בביקור בטבריה אין לו התנגדות. חמורים נשכרו לצורך המסע, והרבי ומלווהו יצאו, מגמת פניהם מזרחה. אנשי טבריה צעדו לקראתם לילה שלם לבושים בבגדי שבת. ואולם יום או יומיים לאחר בואו נפל הצדיק למשכב והיה מוטל ממש על ערש דווי.

אכן, דווקא מחלתו הביאה בסופו של דבר להצלתה של טבריה כולה. בדיוק באותה עת קיבל 'מסוּר' אחד, יהודי מומר שהתנכל רבות לאנשי טבריה, את רשות הפחה להגיע לעיר עם כוחות צבא ולעשות בה כרצונו. יהודי העיר ברחו כולם מלבד רבי נחמן, שכוחו לא עמד לו לברוח, ו"מאת ה' הייתה זאת כי על ידי רבנו חזרו כולם לתוך העיר כי המסור הכניע עצמו תחת רגלי רבנו". לא לגמרי ברור איך, אבל רבי נחמן הזכיר לבוגד את שורשיו היהודיים, והלה "התחיל מיד לומר תהילים בבכייה גדולה ודמעתו על לחיו".

הרבי נותר בטבריה כמה חודשים, אך מגפת דֶבֶר שפרצה בעיר הכריחה אותו לנטוש בחפזה. אך מכיוון ששערי העיר ננעלו בפקודה בשל סכנת ההידבקות ניסה הרבי להימלט מהמקום מוכה המגפה דרך מערה שסבר שתוביל אותו אל מחוץ לעיר. היא אכן הובילה אותו אל צידה האחר של החומה, אלא ששם מצא עצמו תלוי בין שמיים ומים, ידיו ורגליו אוחזות בחומה, והרחק מתחתיו הכינרת. איך ניצל? לא כתוב. בספר דברי ימיו נכתב רק שהבעיה נפתרה איכשהו ושכעבור ימים אחדים בא לצפת.

בעקבות לוחמים

שם, בקרבת ציונו של רבי שמעון בר יוחאי, הספיק לשבת רק ימים אחדים מפני ששמועת בואם הקרוב של צבאות נפוליאון למסע כיבוש בארץ הזכירה לו שבאוקראינה כבר ממתינים לשובו ושראוי להזדרז.

תלאותיו של רבי נחמן בחזרה עלו אף על התלאות בדרכו לארץ ישראל. המניעות לעוזבה, אם תרצו, היו גדולות עוד יותר.

רבי נחמן ומלווהו יצאו מצפת בליל שישי, ערב שבת זכור, והלכו כל הלילה לעכו, ואליה הגיעו רק שלוש שעות לפני השבת. כשהגיעו לבסוף גילו שבספינה הרגאזית כבר לא נותר מקום, מה שלא הותיר לשניים ברירה אלא לבלות את השבת בעכו, עיר שהייתה באותה שעה מוכת אימה מחיילי נפוליאון.

בתוך כך הופצה בעיר הוראה ישירה מאל-ג'זאר, שליט עכו האכזרי, שהורה לכל האזרחים ("מי שאינו יודע תכסיסי מלחמה") להימלט מהעיר בתוך שעתיים, ומכיוון שהדרכים היבשתיות לעיר היו חסומות, נותר לברוח רק בדרך הים. רבי נחמן נמצא לאחר חיפוש רב שעות בתוך "ספינה מלאה מישמעאלים, ורבנו יושב באמצע". הוא נכנס בטעות אל הספינה הלא נכונה. לגמרי לא נכונה: "ובאמת ספינה זו הייתה ספינה של מלחמה, ובוודאי הוא סכנה גדולה ועצומה מאוד להתוועד עמם יחד, בפרט עם אנשי חיל ישמעאלים שהם פראי אדם".

החיילים הערבים בספינה לא הפגינו פליאה מיוחדת מהעובדה ששני יהודים בעלי פאות מאוקראינה התנדבו לשרת באוניית המלחמה שלהם. בלי לחקור יותר מדי הם נתנו לשניים חדר לישון בו.

וכך מתגוללות התלאות הלא נתפסות של המסע הזה במדינה עלומה ששמה 'אדל', בהתמודדות עם סערה שאיימה להטביע את כל נוסעי הספינה, בייאוש כמעט סופי ובהצלות מפתיעות בכל פעם מחדש.

כל תחנה ותלאותיה הלא נתפסות: בערב פסח עגנה הספינה באי רודוס, וכעבור שלושה ימים נוספים עגנה הספינה באיסטנבול. מאיסטנבול הפליגו לרומניה, ומלבד עוד כמה זוטות, כמו כליאתם באי בודד בים השחור (שניצלו ממנו רק בעזרת שוחד), אירוע מטריד משהו בלב ים שבו נשברה אונייתם וכמעט כל נוסעיה טבעו (מלבדם, כמובן), וגם סירוב תקיף של פקידי הגבול האוקראיני להעבירם לא היו בגדול עוד אירועים חשובים יותר מכאן והלאה. מעט לאחר חג השבועות שב רבי נחמן לביתו.

***

בעת ביקורו בארץ, סיפר רבי נחמן, התוודו בפניו תלמידי חכמים גדולים שטרם בואם לכאן סירבו להאמין שארץ ישראל אכן קיימת במציאות. עיסוק רב שנים בלימוד קדושתה היתרה, סגולתה ומעלותיה גרם להם להאמין שארץ ישראל איננה ניצבת כלל בעולם הגשמי. "ובאמת", טורח רבי נחמן לשלול את דבריהם גם באוזני מי שרגלו לא דרכה מעולם במפרץ חיפה, "ארץ ישראל הוא כמו מדינות אלו ממש, ועפר ארץ ישראל הוא במראה ודמות עפר מדינות אלו ממש, כי מה שמביאין לפעמים עפר לבן [=חול?] משם [...] גם במדינה זו נמצא עפר לבן בכמה מקומות, כי באמת אין חילוק כלל בין ארץ ישראל ובין שאר מדינות". ובכל זאת, ובזה העיקר: "אף על פי כן היא קדושה מאוד מאוד בתכלית הקדושה. אשרי הזוכה להלך שם אפילו ארבע אמות".

ושמא נסע רבי נחמן את כל הדרך המייגעת אל הארץ הקדושה וממנה רק על מנת לגלות זאת: ארץ ישראל אכן קיימת במציאות, זו הממשית, ואפשר לנגוע בסלעיה, לנשום את אווירה. ובלי כוונות יתרות, סיגופים ותפילות, פשוט באמצעות פסיעה בה כאחרון פשוטי העם, 'פראסטיקים', אפשר לגמרי "להיאכל על ידי מהותה הקדושה", זו שלכאורה דומה כל כך לאורח חייו הנוכחיים, עם אותם השמיים ואותם האנשים והיצרים והמניעות והקשיים והייסורים, ואף על פי כן היא אחרת. אחרת לגמרי.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם