אז מה היה לנו בתש"פ? Featured

 10 sikum
 

איתמר מור

 

אלכוג'ל – אלכוהול בתוספת חומרים מסמיכים כחומר חיטוי קיים בעולם הרפואי במגוון גרסאות כבר כמעט 300 שנה, אולם הגרסה מסחרית המוכרת לנו, המכונה אלכוג'ל, החלה להיות משווקת כמוצר מדף רק בעשור האחרון. הקורונה הפכה את המוצר האנונימי הזה, לפחות לזמן-מה, לחלק בלתי נפרד מרשימת הקניות של כל בית בעולם לצד לחם וחלב. מחירו של האלכוג'ל ידע גם הוא תנודות חריפות. בתחילת המגפה נמכר בקבוקון קטנטן של 100 מ"ל בסכום דמיוני, וכיום עמדות אלכוג'ל עומדות לשימוש חופשי של הציבור במכשירים אוטומטיים בכניסה לכל מוסד וחנות.

 

בג"ץ – שמחה רוטמן – בג"ץ, שחשבנו שכבר שבר את כל השיאים שהיה לשבור, התעלה על עצמו גם בתש"ף והמשיך באותו כיוון שגוי שמעורר את תגובות הנגד. בית המשפט העליון התערב בעבודת הכנסת התערבות בוטה וחסרת תקדים גם במונחים בינלאומיים. פסיקת בג"ץ שכפתה על יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת, לכנס את המליאה לצורך בחירת יו"ר חדש היא דוגמה לכך. עוד ביטוי בעייתי היה פסילת חוק ההסדרה. זכינו למופע מבזה של 11 שופטים הדנים בשאלה אם הבחירה של אזרחי ישראל בבנימין נתניהו לכהן בראש ממשלת ישראל לגיטימית, משל היינו איראן, שהמועצה המחוקקת העליונה צריכה לאשר את בחירת העם.

 

כל הסימנים מראים שגם השנה הקרובה תימשך במגמה דומה. כבר נקבע דיון בנושא חוק הלאום. ראינו את הפסיקה בנושא מצפה כרמים, ואופתע מאוד אם הפסיקה בנושא זה תשתנה. התקווה היא שנראה תגובת נגד של המערכת הפוליטית. יותר ויותר נבחרי ציבור פועלים כיום גם בהצעות חוק וגם בדיבורים להגביל את כוחו של בית המשפט העליון.

 

אגב, תיקי נתניהו מעודדים במידה רבה התגייסות של ח"כים לעניין הזה, ולא רק מהימין. לא מעט פוליטיקאים בשמאל חושבים היום שבג"ץ ומערכות המשפט בישראל יצאו מאיזון וחייבים טיפול בהלם. חיים רמון ופרופ' רות גביזון ז"ל הם דוגמאות לאנשים כאלה. אני חושב שאם נעבור היום בין חברי הכנסת, אחד-אחד, נשיג לפחות 70 ח"כים שמסכימים שהמערכת חייבת לעבור שינוי יסודי.

 

עו"ד שמחה רוטמן הוא היועמ"ש של התנועה למשילות ודמוקרטיה

 

בחירות – עמית סגל: פעם אירוע כמעט חגיגי, ארבע שנתי, שבו העם בוחר את מנהיגיו. כיום מצב קיומי של החברה הישראלית. במובנים מסוימים החלשת המערכת החיסונית הפוליטית הישראלית ואובדן אמון הציבור הם שהביאו עלינו את הגל השני של הקורונה. עם ישראל עסוק בהרגלו מימים ימימה להתכתש זה עם זה במקום להילחם במגפה שבחוץ. המחיר עד עתה הוא עוד 550 מתים, עוד מיליון מבודדים, עוד 200 אלף מובטלים ועוד 250 מיליון שקל.

 

עמית סגל הוא עיתונאי ופרשן פוליטי בחברת החדשות

 

בתי כנסת – בתחילת המגפה סומנו בתי הכנסת בישראל ובקהילות היהודיות ברחבי העולם כאחד ממוקדי ההדבקה העיקריים, מה שגרם לסגירתם הכוללת. אף שיש לא מעט בתי כנסת גדולים מאוד, עד לרגע זה בתי התפילה מפסידים בתחרות נגד איקאה, הקניונים והמסעדות. האם התרגלנו לנוחות של מנייני החצרות? האם ישובו בתי הכנסת לגדולתם? הגעגוע אליהם שהולידו חגי תשרי אומר שלא אבדה תקוותנו.

 

הגל הראשון, הגל השני – פרופ' רונית קלדרון-מרגליות – הביטויים האלה, 'גל ראשון' ו'גל שני', הם טרמינולוגיה מושאלת. הנגיף עצמו לא בא בגלים אלא קיים כל הזמן. אנחנו חווים התפרצויות שלו כפועל יוצא של מהירות ההדבקה. הגל השני החל בסביבות חג השבועות בהתפרצויות בתיכונים ובישיבות שחזרו מחופשת בין הזמנים. המגמה הזאת התחזקה לאחר ט' באב בעקבות חתונות במגזר היהודי והערבי והתקהלויות של חג הקורבן. כל זה התעצם עוד יותר בא' אלול, עם פתיחת הישיבות. מערכת החינוך הכללית נפתחה אחר כך, אך אין ספק שגם שם נראה את תוצאות ההדבקה.

 

הייתה תקווה גדולה בקרב המומחים ששמירה על ההנחיות והימנעות מהתקהלויות יביאו לידי דעיכה של ההדבקות. המגזר הערבי הוא דוגמה מצוינת לכך. בגל הראשון שמרו במגזר על ההנחיות שמירה מוקפדת וכמעט לא הייתה שם תחלואה. כעת, בגל השני, אנחנו רואים את תוצאות חוסר האמון שבא לידי ביטוי בחתונות המוניות, בריבוי התקהלויות ובאי-עטיית מסכות, והזינוק בתחלואה בהתאם. כל זה יוצר עומס כבד על בתי החולים בצפון.

 

תופעות דומות יש גם בציבור החרדי, שגם הוא חש חוסר אמון. בציבור החרדי יש קפיצה מטאורית בהדבקות של בנים בני 10–19, כלומר ההדבקות הן בישיבות.

 

אני פסימית מאוד באשר לתוצאות הסגר הקרוב. אנחנו עומדים במצב של 5,000 חיוביים ביום. זה קצב מטורף שכמעט אי אפשר לשלוט בו עוד. אם אנשים יישמעו להנחיות הסגר, יקפידו עליהן ולא יעגלו פינות, אנחנו אמורים לראות בתוך חודש צניחה לאזור ה-1,250 מאומתים ביום.

 

מכיוון שחוסר האמון רב וגם חלק מההנחיות מסורבלות, אני לא משלה את עצמי. אני מוצאת את ההנחיות שפורסמו לבתי הכנסת מסורבלות ומחייבות תואר שני במתמטיקה כדי להבין אותן. לדעתי מלכתחילה לא היה מקום להתיר תפילה בחללים סגורים. אם כבר הולכים על צעד רדיקלי כמו סגר, ראוי לתת לו לפעול את פעולתו. אין סוף לכל ההקלות למיניהן לכל מיני מגזרים. הראייה המגזרית בעוכרנו בעניין הזה. ללא סולידריות של כל המגזרים ומכל הכיוונים אני חוששת שהצעדים האלה לא יצלחו.

 

פרופ' רונית קלדרון-מרגלית היא מומחית בבריאות הציבור ופרופ' לאפידמיולוגיה בבית הספר לבריאות הציבור של הדסה והאוניברסיטה העברית

 

גשם – ואו, כמה גשם ירד פה בחורף האחרון. זוכרים? הטיילת בטבריה הוצפה מגלי הכינרת הגואים. עם שלם עקב בדריכות אחר סיכויי פתיחת סכר דגניה, וברמת הגולן גלשו כל המאגרים. אפילו הקורונה לא הצליחה להרוס את השמחה הזאת. באוגוסט האחרון איבדה הכינרת רק 14 ס"מ בזכות הספיקה הגדולה מאוד של נחלי הצפון גם במהלך הקיץ. ההערכה של רשות המים היא כי גם אם החורף הקרוב יהיה ממוצע, לא יהיה מנוס מלפתוח את סכר דגניה, אולי אפילו עוד בשליש הראשון של עונת הגשמים.

 

דף יומי – כל סוף הוא התחלה. בז' בטבת הסתיים המחזור ה-13 של לימוד הדף היומי שייסד הרב מאיר שפירא מלובלין זצ"ל. המחזור הראשון החל בראש השנה, א' בתשרי תרפ"ד (11 בספטמבר 1923), לפני 97 שנה בדיוק. המחזור ה-13 התאפיין לא רק במספר הלומדים הרב שסיים אותו אלא גם בקבוצות המגוונות (בני ישיבות, בעלי מקצועות חופשיים, נשים וחילונים, ומספרים שבחו"ל יש אפילו כמה קבוצות של גויים ש'נכנסו לזה'). ההערכות הן שהמחזור ה-14 שהחל השנה יהיה גדול אפילו עוד יותר.

 

הפגנות – לפני עשר שנים אמרו לנו שההפגנות מתו. שזה כבר לא כלי יעיל. שאימא של כל ההפגנות בכיכר רבין לא מדגדגת לפוליטיקאי בסוף הערב. אז איך חזרו ההפגנות לאופנה? התשובה היא שהן מעולם לא נעלמו. אף ששום הפגנה לא עשתה מהפך אמיתי (אם כי היו מי שצבעו אותן ככאלה), מחקרים עדכניים דווקא מצביעים על יעילות של הפגנות כל עוד הנוסחה הזאת נשמרת: מספר האנשים כפול משך זמן ההפגנה כפול הכיסוי התקשורתי.

 

במילים אחרות, הפגנה איננה שונה מקמפיין פרסומי: ככל שיש לך יותר מודעות שמופיעות בקביעות לאורך זמן ונחשפות בתקשורת, כך היעילות עולה. לכן הפגנות ענק (עצרות) שנערכות ולאחר מכן אין להן אירועי המשך, מתאיידות. בהיעדר כיסוי תקשורתי היעילות נעלמת. השמאל והמפגינים בבלפור מכירים את הנוסחה ואף שכללו אותה כשהוסיפו כרזות יצירתיות ומיצגים פרובוקטיביים. מה שנותר לשאול הוא איפה מפגיני הימין.

 

זום – טכנולוגיה שבמושגי תעשיית ההיי-טק נחשבת עתיקה. זום הפכה זמינה ברשת לכל דורש כבר לפני שבע שנים. היא לא ממש עניינה אף אחד חוץ מאנשי עסקים, שעורכים בה ועידות וידאו, ותלמידים באוניברסיטה הפתוחה (שלומדים תמיד למידה מקוונת).

 

ואז הגיעה הקורונה והצליחה להפוך גם את סבא וסבתא לשפיצים בזימון פגישה. מאז גילינו שלא רק לימודים, שיעורי כושר והדרכות טיולים יכולים להיות וירטואליים אלא אפילו חתונות ולוויות. כותרת של הניו יורק טיימס מהשבוע מספרת כי בארצות הברית אפילו הפסיכולוגים החלו להיפגש עם מטופלים בזום בלבד. הקורונה כנראה תעזוב אותנו בשלב כלשהו, אך מה שבטוח הוא שהזום כאן כדי להישאר.

 

חבל על דאבדין – בשנת תש"ף עזבו אותנו לא מעט דמויות מופת שהשפיעו על המדינה ועל העולם היהודי. לאחר חג הסוכות נפטר הרב שמריהו יוסף ניסים קרליץ זצ"ל, מבכירי פוסקי ההלכה החרדיים. ארבעה ימים לפני חג החנוכה נפטרה גאולה כהן, פוליטיקאית ותיקה שלחמה באצ"ל ובלח"י והקימה את מפלגת התחיה והייתה מרכזית במפעל ההתיישבות ביו"ש וגוש קטיף. הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון נפטר בחג הפסח עקב סיבוכי מחלת הקורונה.

 

הרב אברהם ישעיהו הבר זצ"ל, מייסד עמותת מתנת חיים לתרומות כליה, נפטר מנגיף הקורונה לאחר חג הפסח, והוא בן 55. הגרז"ן, הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, ראש ישיבה, דיין ופוסק מקורי באינסוף תחומים, נפטר בר"ח אלול עקב חבלה שאירעה בנפילה לאחר שלקה באירוע מוחי. האדמו"ר מסדיגורא, ר' ישראל משה פרידמן זצ"ל, נפטר בכ"א באב לאחר מחלה קשה. לפני מעט יותר מחודש נפטר הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ, שחולל מהפכה בעולם היהודי במפעל ביאור התלמוד ובהגותו המקורית והרחבה.

 

חיסולים – שני רבי מרצחים עזבו אותנו בשנה האחרונה. שניהם פטרו את העולם מנוכחותם בזכות הצבא האמריקני. מייד לאחר סוכות חוסל מנהיג דאעש אבו בכר אל בגדאדי במבצע אמריקאי. אל בגדאדי היה בשנים האחרונות המבוקש מספר אחת של כוחות הקואליציה שלחמו בדאעש. הוא חוסל בעת שניסה להימלט אל תוך מנהרה במהלך קרב באזור אידליב בסוריה. החיילים האמריקנים שחררו כלבי תקיפה צבאיים לתוך הנהרה, ואל בגדאדי בתגובה הפעיל חגורת נפץ שנשא על גופו. בפיצוץ נהרגו שלושה מילדיו שאיתם נמלט וכן שתיים מנשותיו, שנשאו אף הן חגורות נפץ על גופן. במסיבת העיתונאים שכינס הנשיא טראמפ לאחר המבצע אמר על אל בגדאדי "הוא מת כמו כלב".

 

שלושה חודשים אחר כך חיסלו האמריקנים בתקיפה אווירית את קאסם סולימני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים. סולימני הוא האחראי הישיר לכל פעילות הטרור של איראן מחוץ לגבולותיה, ובכלל זה בסוריה ובגבול ישראל. חיסולו של סולימני היכה את האיראנים בהלם, והם נשבעו לנקום את מותו.

 

חיסון – התקווה הגדולה לשנה הקרובה. האופטימיים מדברים על אזור ט"ו בשבט כתאריך שבו יחל השיווק העולמי של החיסון לנגיף הקורונה. הפסימיים מדברים במקרה הטוב על יולי 2021.

 

יורם לס – הפרופסור שניסה למכור לנו את covid-19 כ"שפעת עם יחסי ציבור". רצינו להאמין לו בתחילת הדרך. כשהמספרים החלו לעלות הוא הפך לדמות בארץ נהדרת ובה-בעת קיבל תוכנית רדיו משלו. כעת יש מי ששוב מקווים שיתגלה שכל הבלגן היה רק בגלל שפעת. מי אמר שאי אפשר לפצוח בקריירה חדשה בגיל השלישי?

 

ימינה – עמית סגל: מזכירה את המפעלים לייצור אלכוהול שבקורונה עשו הסבה לייצור אלכוג'ל. ימינה הייתה מפלגה לא פופולרית, אפילו שנואה, המאגדת רסק של מפלגות, והיא המציאה את עצמה מחדש והפכה לרשימה אטרקטיבית. גם נפתלי בנט המציא את עצמו מחדש. ממי שהיה אמור לאגף את נתניהו מימין הוא הפך לפרויקטור הקורונה החדש. בראש השנה תש"ף נפתלי בנט היה ח"כ מובטל, והקורונה מביאה אותו בראש השנה תשפ"א למרחק נגיעה ממשרד ראש הממשלה.

 

כלכלה – ארז צדוק – אי אפשר להסתכל על כלכלת ישראל בשנת תש"ף או בתקופת משבר הקורונה בלי להשוות לעולם, כיוון שאי אפשר להבין את התפקוד הממשלתי-כלכלי ללא מקור השוואה. סוכנויות הדירוג הבינלאומיות היו מורידות מזמן את דירוג האשראי של המדינות אילו היו שופטות כל אחת מהן בנפרד, דבר שלא נכון לעשות כשמדובר על משבר כולל.

 

הרבעון השני של שנת 2020 היה אסוני. הצמיחה השלילית של ישראל במונחים שנתיים הייתה בתקופה המדוברת 28.7%, אולם כשמביטים על העולם רואים שרוב המדינות ניזוקו הרבה יותר מאיתנו. למשל, ארצות הברית ירדה ב-32.9%, קנדה ב-40%, ספרד ב-55.8%, ואנגלייה ב-59.8%.

 

הגירעון התקציבי השנתי שלנו צפוי לעמוד על 14% השנה. זה המון. של ארצות הברית עומד על 16%, של אנגלייה על 18%, ושל מדינות גוש האירו הרבה יותר. אין ספק שיש מה לשפר. ישראל רחוקה מלהיות מושלמת, ולמרות הכול אנו במצב כלכלי טוב יותר משאר העולם. הממשלה מתפקדת, ובמבחן התוצאה אפילו מתפקדת טוב. הממשלה עוזרת כיום לעסקים יותר משעזרה בתחילת המשבר. מאז נכנס ישראל כ"ץ למשרד האוצר המענקים עוברים גם לעסקים שנפגעו, גם למובטלים ולמי שבחל"ת וגם למי שזקוקים ליותר, באמצעות הגדלת מענקי מס הכנסה שלילי.

 

אומנם אנשים מצפים שהמדינה תכניס את היד לכיס, אך חשוב להבין שלמדינה אין כיסים. לנו האזרחים דווקא יש. כשהמדינה עוזרת לעסקים ולמובטלים היא מכניסה את היד לכיס שלנו, של כל הציבור, כולל העסקים והמובטלים. כולנו נצטרך להחזיר את הכסף הזה בעתיד. כנראה כבר בעתיד הקרוב. מי ששפר עליהם מזלם וממשיכים לעבוד ולהשתכר כרגיל בתקופת הקורונה חייבים לזכור שמצוות צדקה איננה מוטלת על המדינה אלא על היחיד. על כל אחד ואחת מאיתנו. זהו מודל הסיוע של היהדות.

 

ארז צדוק הוא מנכ"ל 'אביב ניהול קרנות', המשקיעה בחברות הוגנות על פי ההלכה, פרשן כלכלי ומגיש התוכנית הכלכלית בערוץ 20

 

מאגר לווייתן – מאגר הגז הגדול ביותר בעולם שהתגלה עד כה במאה ה-21 במים עמוקים הוא ישראלי ומשמש עתודת האנרגיה של מדינת ישראל. בחנוכה האחרון החלה הזרמת הגז ממאגר לווייתן במסגרת ההסכמים הבינלאומיים שישראל חתמה עליהם עם מדינות במזרח התיכון ובאירופה. תוכניות עתידיות מדברות על צינור גז מלווייתן לאירופה. סנונית ראשונה נראתה לפני שבועיים עם ההחלטה המשותפת לקפריסין ולישראל להניח כבל תת-ימי שיחבר את מערך החשמל הישראלי לזה האירופי. הכבל שיונח במעמקי הים יאפשר מכירה וקנייה של חשמל בזול, במהירות ובהתאם לצרכים בשטח, ואלו חדשות נפלאות.

 

ממשלת אחדות – הממשלה הגדולה ביותר בתולדות ישראל היא גם ממשלת אחדות. בממשלה הזאת יש לנו שר מים, שר לענייני התיישבות ואפילו שרה לקידום קהילתי שלא ממש ברור במה היא נבדלת מהשרה לשוויון חברתי. יש לנו שר מקשר בין הממשלה לכנסת וגם את שר המודיעין, וכל אלה מציפים אותנו בציניות רבה, בייחוד מאחר שבתחילת הדרך כונתה הממשלה הזו 'ממשלת חירום לאומית'. ועם כל זה, למרות הכול, אי אפשר שלא להדגיש שוב את המילה 'אחדות', ולו משום שזה הדבר שהעם הזה הכי זקוק לו בשנה האחרונה.

 

מסכה – מבין המסכה, האלכוג'ל והכפפות החד-פעמיות הראשונה היא היחידה ששרדה ונשארה איתנו עד היום. בתחילת הדרך היו שטענו כי היא בכלל מיותרת. בהמשך היא נעשתה לפריט חובה שאי-עטייתה גורר קנס. לפעמים היא מציקה, חונקת ומגרדת. יש כמה שבעבורם היא אביזר אופנה שמתאימים לבגדים.

 

באחת הישיבות החרדיות אפילו התפתח דיון הלכתי אם גם בה קיים הדין ההלכתי של הקדמת אוזן ימין לאוזן שמאל בעת העטייה. בקרב הקונספירטיביים ו'מתנגדי המגפה' הפכה המסכה לסמל של דיכוי, סתימת פיות ושלטון הפחד. כמו האלכוג'ל גם במחירי המסכות נרשמו תנודות חדות. מארז של 50 מסכות כירורגיות חד-פעמיות נמכר בימי הפסח בחלק מהמקומות ב-200 שקלים. אותו מארז נמכר כיום בכל רשתות השיווק ב-10 שקלים.

 

נחל האסי – כמו פנקס אדום, כמו המעברה והשיכון, בית ספר המקצועי לעומת עיוני, אחת לכמה שנים נולד סמל שמנציח את הפער העדתי בישראל ואת תחושות הקיפוח שעליהן הוקמה מדינת היהודים. שוחרי הטבע והדמוקרטיה יאמרו שכל זה לא קשור ושמדובר רק בגישה חופשית לנחל האסי. מתנגדיהם, בעיקר תושבי קיבוץ ניר דוד שבתוך תוכי קיבוצם זורם הנחל, טוענים שהזכות של הרבים פוגעת בזכותם להמשיך לחיות את חייהם במקום שבו הקימו אבותיהם את הקיבוץ בשקט ובביטחון.

 

הסוציולוגים יאמרו שהמאבק הזה הוא סבב נוסף בהתנגשות הבלתי נגמרת בין 'ישראל השנייה' לזו שאינה מוכנה להכיר בחילופי האליטות שהחלו במהפך של 1977. לא בכדי מובילי המאבק מכנים את הנחל בשמו הערבי, 'האסי', ואילו תושבי הקיבוץ מקפידים על שמו העברי, נחל עמל. הטרמינולוגיה מלמדת על הסוציולוגיה.

 

סיפוח – שוב נדחה. מה יהיה איתו הלאה? לחייאני? נגנז? אורית סטרוק

 

עלייה – הקורונה לא רק שלא מנעה מיהודים בקהילות בכל רחבי העולם להתעניין השנה בעלייה לישראל, בקהילות יהודיות מסוימות מדובר במספרי שיא שיביאו את תש"ף למעמד של שנת שיא בפתיחת תיקי עלייה בעשור האחרון. בסוכנות היהודית צופים כי משבר הקורונה ימשיך להביא עלייה לישראל, כפי שקורה תמיד לאחר משברים בקהילות היהודיות. בינתיים נראה שאפילו הגל השני של הקורונה בישראל לא משנה את המגמה. מה שנקרא לעשות מהלימון לימונדה.

 

פורום השואה הבינלאומי – בסוף ינואר, כש'קורונה' הייתה מילה שהכירו רק בסין, התכנס בירושלים פורום השואה הבינלאומי החמישי לקראת יום השנה ה-75 לשחרור מחנה אושוויץ ויום הזיכרון הבינלאומי לשואה, על רקע העלייה בתופעת האנטישמיות בעולם. לירושלים הגיעו מנהיגים בכירים מ-45 מדינות בעולם: מלכים, נשיאים, רוזנים, ראשי ממשלות ויורשי עצר. הפורום היה אחד ממפגשי הפסגה הגדולים בתולדות מדינת ישראל ואחד המורכבים שבהם מבחינת סידורי האבטחה, האירוח ותפעול נתב"ג.

 

מספר המטוסים שהביאו את המשלחות היה גדול כל כך עד שלא נותרה ברירה אלא לאכסן אותם במהלך ימי הפסגה בנמל התעופה רמון על יד אילת. במגיעים היו נשיאי גרמניה, צרפת, רוסיה, מונטנגרו, קרואטיה, סרביה ואוסטריה, מלך ספרד, מלך בלגיה, הדוכס הגדול של לוקסמבורג, סגן נשיא ארצות הברית, יורש העצר הבריטי הנסיך צ'ארלס, יורש העצר הנורווגי, המושלים הכלליים של קנדה ואוסטרליה, ראשי ממשלות מונקו ודנמרק, יו"ר בית הנבחרים האמריקני, יו"ר הפרלמנט הבלארוסי, נציג בכיר של מדינת הווטיקן ועוד נשיאים.

 

פורים – קו פרשת המים של הקורונה בישראל. החג האחרון שחגגנו עם המשפחות, בבתי הכנסת, בסעודות ובקריאת מגילה. 14 יום לאחר הפורים הזה באה הקורונה לגבות את המחיר, ומאז הכול השתנה. איך ייראה הפורים הקרוב? שאלה טובה.

 

פיצוץ נמל ביירות – לפני כחודש וחצי החריד את ביירות פיצוץ בעוצמה אדירה שהחריב חלקים נרחבים בעיר, הרס את הנמל, גרם למותם של 170 איש ולפציעתם של 6,000 ולעוד מספר לא ידוע של נעדרים, שעד היום לא ברור מה עלה בגורלם. הפיצוץ אירע בשל התלקחות של זיקוקים במחסן סמוך עקב החום ולא מתקיפה צבאית. ההתלקחות הובילה את האש למחסן שהכיל 2,750 טון אמוניום חנקתי שהוחרם לפני כשש שנים מספינהשנאלצה לעגון בנמל. כתוצאה מהפיצוץ נגרמה רעידת אדמה קטנה, והיא הורגשה בקפריסין, בסוריה וגם בישראל. מזכ"ל חיזבאללה טען בעקבות הפיצוץ שארגונו לא החזיק נשק בנמל, אולם מקורות מערביים טוענים כי את החומר שאוחסן בנמל והתפוצץ רכשו חיזבאללה ממשמרות המהפכה באיראן, והוא היה אמור לשמש לייצור נשק.

 

שלום תמורת שלום – הביטוי הזה, שהיה עד לא מזמן נחלתו של הימין 'ההזוי', 'הקיצוני', 'התלוש' ו'הכובש', הפך בן לילה לסיסמה השגורה בפי כול עם חתימת הסכם השלום עם איחוד האמירויות ועם בחרין השבוע במדשאות ושינגטון.

 

בשונה מההסכמים שנחתמו בין ישראל למצרים, ירדן והרשות הפלשתינית, שבהם הנוסחה הקובעת הייתה תמיד 'שטחים תמורת שלום', הפעם כביכול לא מבקשים מישראל דבר. אך האמת היא שזה לא ממש נכון. עסקת מכירת מטוסי ה-F35 מארצות הברית לאיחוד האמירויות פוגעת בעליונות הצבאית של ישראל, שנשמרה עד כה בידי אמריקה. סעיף נוסף שכולל ההסכם הוא הרחבת הר הבית למוסלמים וכמובן הקפאת החלת הריבונות על גושי ההתיישבות ביו"ש. מסתבר שב'שלום תמורת שלום' אין מתנות חינם.

 

תוכנית המאה – כמו בכל פעם שמתחלף נשיא בבית הלבן מגיעה תוכנית חדשה וגרנדיוזית שמנסה לפתור את הבעיות פה בביצה הקטנה שלנו. וכמו תמיד זה לעולם לא נובע מאהבת ישראל אלא מהצורך של הנשיא המכהן להפגין בזירה הבינלאומית הישגים שיזכו אותו בנקודות במרוץ לקדנציה השנייה. אוסלו, ואי, שפרדסטאון. בכולם היינו. נשיאים באו והלכו, ואת המחיר ישראל משלמת בכל פעם מחדש.

 

הפעם תורו של הנשיא טראמפ, שעם חתנו היהודי ג'ארד קושנר הגה את תוכנית המאה. במקור היא הייתה אמורה להיות טובה יותר מכל מה שהציעו לנו עד היום, במיוחד בכל הקשור לריבונות. ההתנגדות הפלשתינית וכן זו הבינלאומית גרמה לאמריקנים לחשב מסלול מחדש. כשהבין טראמפ שפתרון הסכסוך בין ישראל לפלשתינים כבר לא יהיה רשום על שמו, הוא היה חייב משהו אחר. תוכנית המאה, ובעיקר כל מה שהופיע בה בנוגע לסיפוח, נזרקה לפח. במקום זה יש 'שלום תמורת שלום' (ראו את הסעיף הקודם). וכמו שזה נראה כרגע, טראמפ צוחק כל הדרך לכהונה שנייה בבית הלבן.

 

תרבות – עם בתי הכנסת ואולמות האירועים עולם התרבות הוא הבן החורג של המגפה הזאת. נכון שאומני ישראל הופיעו בסגר הראשון בזום והגיעו לכל סלון, וזכינו גם למבול של שירים חדשים ומקוריים על התקופה ואפילו לכמה סרטים חדשים, סדרות מקור ואלבומים שיצאו ממש כעת לקראת החגים. היו גם כמה בני מזל שזכו לשמוע הופעות קטנות במרחב פתוח כשאומן כזה או אחר פשוט יצא לרחוב והתחיל לנגן בגיטרה (חפשו בגוגל: "אלון עדר מופיע באיקאה"). אולם אין בכל אלה כדי להחליף את הדבר האמיתי. אחרי שבעה חודשים ללא תרבות, ללא הופעות, ללא בתי קולנוע וללא הצגות אפשר לומר בפה מלא: אין ולא יהיה בתחום הזה תחליף למגע האנושי.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם