עבודה חיונית Featured

 6 seder haavoda
 
הולכים לעבודה – דו"ח מצב על כל הדרוש לעבודת יום הכיפורים במקדש והיכן עומדים הדברים לעת עתה: מהיכן יגיעו מי המקווה שבו יטבול הכוהן הגדול, מהיכן תסופק הפרה האדומה שבאמצעותה הוא ייטהר מטומאת מת, ולהיכן לעזאזל יש להוליך את השעיר לעזאזל
 

ארנון סגל

 
עין עיטם
 

עין עיטם המסתורי הוא מקור המים שעל פי דברי חז"ל ממנו הוליכה אמה אל המקדש וסיפקה את צרכיו. "אמת המים הייתה הולכת לו מעיטם", גורס רבי יהושע בן לוי בתלמוד הירושלמי (יומא ג, ה), והיה בתלמוד מי שהסביר שגם מי המקווה שבו טבל הכוהן הגדול ביום הכיפורים במקדש סופקו בעזרת האמה ההיא.

 

כששמואל הנביא ודוד המלך קיימו דיון לילי על תוכניות המקדש, כך מספר התלמוד במסכת זבחים (נד, ב), הם תרו אחר אתר מתאים להקמת המקדש. אחרי שהחליטו שאת ההיכל יש להקים בחלקו של שבט בנימין, בשל העובדה שתיאור גבולותיו כולל רק את השורש על"ה וללא כל ירידה, גמרו אומר לייסד את ההיכל בעין עיטם שבראש ההר. אלא שמחשבה נוספת הביאה אותם לשנות את התוכניות ולהציב את המקדש קרוב יותר לגבול שבט יהודה העובר סמוך לשם. זאת כדי שמעונה של הסנהדרין ייפול דווקא בחלקו של השבט הזה. המלך והנביא גם לא רצו להציב את המקדש גבוה כל כך, והעדיפו את הר הבית הנמוך יותר והמוקף הרים, כך שהאתר הנבחר יהלום את תיאורו בפסוק המתייחס לשבט בנימין, "ובין כתפיו שכן".

 

לד"ר יהושע פלג בעבודת דוקטורט שכתב בנושא הר הבית והמקדש, יש הצעה טובה היכן לאתר את המעיין המסתורי: בבריכה גדולה ועתיקה ליד שער יפו העונה כיום לשם "בריכת חזקיהו". לדעת ד"ר פלג הבריכה הזאת קיבלה את מימיה מאמת המים העליונה שהגיעה מבריכות שלמה שבגוש עציון, אמה שיש חוקרים הסבורים שנוסדה בימי הורדוס. בריכת חזקיהו לא הייתה היעד הסופי של המים הרבים, ולדברי פלג מכאן הוסיפו אלו לזרום היישר אל שתי בריכות ענק ששכנו בצידי המקדש על הר הבית.

 

מכיוון שאמת המים המדוברת הגיעה ירושלימה מסביבת העיר המקראית עיטם – אזור אפרת של ימינו, כנראה גם בריכת חזקיהו עצמה כונתה במקורותינו בשם "עין עיטם". גובהה של בריכת חזקיהו הוא 762.7 מטר מעל פני הים, גבוה מעט יותר מהר הבית המתנשא לגובה של 743 מטרים מעל פני הים. הבריכה המדוברת עשויה להכיל עד 21 אלף מ"ק של מים, ונראה שנזקקו אז בעיר הקודש למלוא הכמות הזאת. כדי לנקות את העזרה מהקרבת אלפי קורבנות הפסח בערב הפסח, למשל, מתארים מקורות חז"ל כיצד הציפו אותה בהרבה מאוד מים שהוזרמו בתוך זמן קצר הודות לאמת המים העלומה מעיטם. גם לטבילתו של הכוהן הגדול ביום הכיפורים נדרשו מקוואות מים, ואלה רק דוגמאות אחדות לצורך החיוני של המקדש ועובדיו בכמויות אדירות של הנוזל היקר והשקוף.

 

אלא שכדי שהמים יגיעו מהאזור הגבוה של שער יפו אל הר הבית עליהם לרדת אל העמק המפריד בין השניים – הטירופיאון (ביוונית: גיא עושה הגבינות) – רחוב הגיא של ימינו, ומשם להמשיך אל הר הבית. המרחק בין בריכת חזקיהו למקדש הוא כ-650 מטרים. לכל אחת מהבריכות שבצידי המקדש, כך על פי פלג, הוליך צינור חרס נפרד, שעבר בתוך מנהרה. מנהרה אחת עברה בקו ישר מבריכת חזקיהו אל ההר, בנתיב העובר מתחת לרחוב דוד ולרחוב השלשלת, רחוב שבמקורו היה גשר ענקי שבשלהי ימי הבית השני שימש מעבר בין העיר העליונה להר הבית. המנהרה השנייה שיצאה מבריכת חזקיהו התחתרה צפונה משם, מתחת לרחוב אל-חלדיה שברובע המוסלמי ולא הרחק מכנסיית הקבר.

 

פלג מוצא לא מעט עדויות היסטוריות לנכונות התיאוריה הזאת שלו. ראשית הוא מדווח על כך שבחפירות ארכאולוגיות טריות מתחת לכנסיית המשיח הסמוכה לשער יפו נמצאה בשנים האחרונות ממש מנהרה הנמתחת מזרחה לאורך כ-450 מטרים ושתחתיתה מצופה בטיח בעובי כחצי מטר המיועד למנוע חלחול מים.

 

עדות לקיומו של הצינור האחר, הצפוני, לומד פלג ממאמר של ד"ר מיכאל בן-ארי שדיווח על טענות לנביעה שהתקיימה בעבר בביתה של משפחה ערבית בשם אל-אסמאר ברחוב אל-חלדיה. הבית הזה, לדברי פלג, מצוי על הקו האווירי המחבר את ברכת חזקיהו עם רחבת כיפת הסלע, ופלג משער שה"נביעה" שעליה דיווחו האסמארים איננה אלא סדק בצינור החרס העתיק שהזרים בימי הורדוס מים מבריכת חזקיהו אל הר הבית והמשיך בפעולתו גם הרבה אחרי שהמקדש נעלם מהנוף הירושלמי. משנות העשרים של המאה הקודמת פסקה ה"נביעה" בחצר אל-אסמאר, ופלג מסביר שזאת בכך שבדיוק אז החליטו הבריטים לנקז את מי בריכת חזקיהו ולייבש אותה מטעמי בריאות.

 

החוקר גם מציין שמוג'יר א-דין, השופט המוסלמי בן המאה ה-16, מזכיר בספרו מעבר תת-קרקעי המחבר את מגדל דוד עם שער השלשלת, ונראה שהוא מכוון לאותה מנהרה שבה הונח צינור החרס בידי פועלי הורדוס. הארכאולוגים הבריטים בני המאה ה-19 צ'רלס וורן וקלוד קונדר כינו את המנהרה שהזכיר מוג'יר א-דין בשם "המעבר הנסתר" ותיארכו אותו לתקופה הרומית – כלומר לימי הורדוס. חלק מהמעבר ה"נסתר" הזה גלוי וידוע לגמרי כיום ומשמש מסדרון כניסה לאתר מנהרות הכותל.

 

החוקר מצטט גם את עדותו של אחד מבעלי התוספות, רבי שמואל בן רבי שמשון, שהגיע ארצה יחד עם חכם מפורסם אחר, רבי יהונתן מלוניל, בשנת 1210. "באנו אל ירושלים ממערבה של העיר", מציין רבי שמואל, "וראינוה וקרענו בגדינו כראוי לנו, ונתגוללו רחמינו עלינו ובכינו בכייה גדולה, אני והכהן הגדול מלוניש (הכוונה לרבי יהונתן מלוניל, א"ס). ונכנסנו בשער עד לפני מגדל דוד, ונבוא להשתטח עד לפני העזרה. וניפול על פנינו לפני שער שכנגדו מבחוץ מֵרוּח לעין עיטם, הוא בית הטבילה לכהנים. ושמה שער, שכנגדו בכותל מערבי. ומיסוד הכותל כעין אולם גדול אחד אשר ביסוד ההיכל, ושם באים הכהנים במחילה לעין עיטם. והמקום ההוא היה בית הטבילה".

 

מחילה, בית טבילה לכוהנים, עין עיטם – יש מי שמשוכנע שהנה לנו בינגו. החידה הנושנה פוצחה.

 
פרה-היסטוריה
 

אי שם ברמת הגולן מגדלים כיום עדר של פרות אדומות במטרה להגיע אל האחת והיחידה שתענה לדרישות ההלכתיות, כזו שנעדרה מכאן במשך קרוב לאלפיים שנה. הפרות הללו עלולות לכרוע רק בשל עומס הציפיות הרובץ עליהן. אסור להטיל עול על פרה אדומה, אבל על אדומות הפרווה הללו הוטל משא הדורות כולם.

 

בניגוד למה שמקובל להניח, פרה אדומה – שאפרה המעורב במי מעיין הוא האמצעי היחיד להיטהר מטומאת מת – איננה יצור נדיר כל כך. אחת לשנה-שנתיים מתפרסמת בתקשורת ידיעה על היוולדה של עֶגלה כזאת. פעם זה קרה בכפר חסידים, פעם בדרום הארץ ופעם בארצות הברית. הבעיה היא שפרה אדומה, שבמושגים בני ימינו פירושה בעצם פרה חומה, צריכה להיות אחידת-צבע לחלוטין. אסור שאפילו שתי שערות שאינן אדומות יצמחו עליה ממקור צמיחה אחד. בעיה נוספת היא שפרה כזו צריכה להישאר אדומה-תמימה עד שתגיע לגיל שנתיים, ובנוסף שלא יעלה עליה עול. אפילו עט או דף אסור להניח עליה, ואסור גם שתהיה מעוברת.

 

בהיעדר אפר פרה אדומה, והוא איננו בנמצא כבר יותר מ-1,700 שנים, אין להיכנס למקום המקדש ואין לאכול מבשר הקורבנות, וגם החלה והתרומה מושלכות במקום להינתן לכוהן. בפעם הראשונה באלפיים השנים האחרונות מתבצע בשנים האחרונות מאמץ שיטתי להשגת פרה אדומה. אין מדובר בלידה מקרית של פרה כזאת, דבר שקרה כאמור גם קודם לכן, אלא בטיפוח עדר שלם של פרות מתאימות במטרה מוצהרת להשיג פרה אדומה תמימה לתהליך הטהרה.

 

הרב עזריה אריאל, בנו של הרב ישראל אריאל – נשיא מכון המקדש, עמל בעניין הזה לא מעט בשנים האחרונות. הוא מספר שזן האנגוס האדום האמריקני, העונה לדעת מומחי ההלכה להגדרה של פרה אדומה, הפך בשנים האחרונות לפופולרי בארץ בשל טעם בשרו המשובח. עוברים של אנגוס אדום הובאו לישראל בפעם הראשונה מארצות הברית רק לפני שנים אחדות, לאחר שהתגלה שזן הבקר הזה, המיועד לבשר ונחשב איכותי ביותר, מתאים מאוד לגידול בארץ ובפרט בנגב. בשנים האחרונות, יהודי שומר מצוות מהגולן המגדל בקר מהזן הזה, נעתר לבקשת מכון המקדש וייעד חמש מפרות האנגוס שלו לטובת המיזם ההלכתי.

 

היה מי שפיצח את ראשי התיבות של השנה החדשה, תשפ"א, במילים תהא שנת פרה אדומה. אמנם לעת עתה אין עוד בעדר שתי פרות אדומות תמימות, אולם מניסיון העבר ייתכן ששתי עגלות פוטנציאליות בעדר שיחגגו בתשפ"א שנתיים לקיומן ויגיעו לגיל הרלוונטי, יהפכו עד אז לאדומות תמימות. אם לא, במכון המקדש לא יתייאשו ויוסיפו להמתין בסבלנות להופעתה של האחת.

 

ברגע שאכן תימצא פרה כזאת, כשרה לתפקידה, היא צריכה להישחט "אל נוכח פני אוהל מועד", ככתוב בספר במדבר פרק י"ט. ובעברית מדוברת: בדיוק מול פתח המקדש, ממזרח להר הבית, בהר הזיתים. הנקודה המזוהה כיום כמקום שרפת הפרה היא חצר כנסיית דומינוס פלוויט שבמחצית שיפולי הר הזיתים. בחצר הכנסייה נמצא כל מה שכתוב במסכת פרה שצריך להיות שם. במשנה נכתב ששרפת הפרה הייתה מתבצעת בתוך גת, ואכן נמצאה במקום גת עתיקה. אמנם לא עתיקה עד כדי כך, היא מהתקופה הביזנטית, אבל לא מופרך שהיא בנויה על גבי גת עתיקה יותר, מימי הבית.

 

בחצר הכנסייה מצוי גם בור מים עצום, שייתכן ששימש לחציצה מ"קבר התהום" – קבר כלשהו המצוי באדמה. הבור עשוי לשמש גם כמקור למי מקווה שעל פי המשנה נמצא במקום בעבור הכוהן השורף את הפרה.

 

יהדות נטולת אפר פרה אדומה, כמו זו של ימינו, היא יהדות נכה. חלק עצום מהמצוות, בין שליש לחצי מכלל התרי"ג, אפשר לקיים רק בתחומי המקדש, ולכך יש להוסיף את התרומות, המעשרות והחלה שבשל טומאת המת אינם נאכלים כיום כמצוות התורה אלא מושלכים אחר כבוד לאשפה. הכלל ההלכתי גורס ש"טומאה דחויה בציבור", ושגם בהיעדר טהרה באפר פרה אדומה הכוהן הגדול מחויב להיכנס אל קודש הקודשים ביום הכיפורים. אבל ודאי שהמציאות התקינה היא שאפר כזה יושג והכוהן הגדול ייכנס למקום הקדוש בעולם לכתחילה ולא בדיעבד. אולי בתום השנה הזאת חלום הדורות הזה יהפוך למציאות ממשית.

 
ניפגש בקלפי
 

מעמד די מזעזע נבחר לעמוד בשיאו של היום הקדוש בשנה. הגורלות נטרפו היטב בקלפי כדי לוודא שהבחירה ביניהם תהיה אקראית לחלוטין. הכוהן הגדול נטל את שניהם והניחם על ראש השעירים הממתינים להכרעת עתידם: מי יישחט כקורבן במקדש, ומי מנגד יובל במהלך שלוש-ארבע שעות עד לצוק בלב הישימון, נושא בין קרניו את חוט השני. והתקווה הלאומית, תקוות חוט השני, היא שֶיקרה נס ולשון הצמר הכתומה תלבין מיד אחרי השלכת נושאה מראש ההר לתחתיתו.

 

רק טבעי היה שלמעשה הזה הוצמדה פרשנות מיסטית מסמרת שיער, למשל זו המופיעה בזוהר שלפיה השעיר איננו קורבן כלל, אלא שי המובל אל מעונו של השטן-העזאזל במדבר, כדי לתת לו את חלקו המגיע לו במכסת העוונות היהודיים. רק כך הוא יניח לישראל להתייחד עם בוראם ביום המחילה והטוהר. ואיפה הוא, משכן השטן? קרוב מאוד. במשנה נכתב שצוק העזאזל מרוחק "תשעים ריס" שהם 12 מיל מירושלים. על פי דעות אחרות בתלמוד המרחק בין הר הבית לבין התהום המדוברת עמד על עשרה מילין בלבד. מיל הוא אלפיים אמה, ולאורך האמה ניתנו כמה שיעורים אפשריים הנעים בין 48 לסביבות 58 ס"מ. בשורה התחתונה נובע מכאן שאת צוק העזאזל יש לחפש במרחק 9.5 עד 15 ק"מ מהר הבית.

 

דרישה נוספת: אתר הצוק אמור להיות ב"ארץ גזֵרה", כלשון התורה, כלומר במדבר ריק מיישוב. זה אומר שיש לחפש את העזאזל דווקא ממזרח לעיר הקודש, במדבר יהודה. ייתכן גם שהביטוי הזה רומז לצורך שהמקום יהיה מצוקי במידה הנדרשת לשעיר ממוצע להתרסק בו אל מותו באופן המיטבי. ארץ גזרה=גזורה, תלולה.

 

איזה הר יזכה בתואר העזאזל הנכסף? רוב החוקרים מסכימים שהראוי לכך ביותר הוא הר טרשים קירח המרוחק 15 קילומטרים מהר הבית, ושמו ג'בל אל-מונטר. מדרונו המזרחי תלול ומרושע במיוחד. פערי גובה של מאות מטרים מפרידים בין פסגת ההר (524 מ' מעל פני הים) לתחתיתו. דרך, שחוקרים שונים התייחסו אליה כקדומה, יצאה מירושלים אל ג'בל מונטר, ולאורכה, במיוחד בקטע שבין ירושלים ואבו דיס, נתגלו בורות מים רבים שנראה שחלקם קדומים. מונטר בערבית פירושו "צופה", או לחלופין "המוקפץ" – מה שעשוי לרמוז לשייכותו של המקום לענייננו. אגב, בקרבת ההר קיימת באר ששמה בערבית הוא ביר א-סוק. פרופ' זאב וילנאי ראה בכך את שימור שמו של הצוק, זה שממנו שולח השעיר לכל הרוחות. וגם ישולח.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם