"עוד יברכו על הממשלה הזאת" Featured

 6 hauzer
"היה לי קשה להשלים עם המחשבה שהציונות עושה 'אחורה פנה'"
כך הגיע נער "התחיה" של שנות ה-80 להיות אחד הצירים המרכזיים בכחול לבן בממשלת האחדות הנוכחית * ח"כ צביקה האוזר, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, מסביר בראיון החג איתו מדוע הוא עדיין משוכנע שעוד יגיעו ימים ואזרחי ישראל יברכו גם על ממשלת האחדות הנוכחית, ומדוע מבחינתו ממשלה עם הערבים היא כמו צלם בהיכל. הוא חושש מאוד מהמדרון התלול שהפלגנות עלולה להוביל אותנו, אומר כן לפסקת ההתגברות מול בג"ץ, ובאותה נשימה דורש רוב גדול יותר בכנסת לחקיקה נגד בית המשפט. מצד שני, את אותו דבר הוא מוכן לדרוש גם מהשופטים * "אנחנו עדיין דור של מכוננים שכותבים את החוקה לאלפיים השנים הבאות"

ארנון סגל

גיליון מעריב מט' בניסן תשמ"ו, 18.4.86, דיווח בהרחבה על ועידת תנועת התחיה, מעין מפלגת הבית היהודי של הימים ההם, שהתכנסה באותה עת בקריית ארבע. דמות בולטת בוועידה היה צביקה האוזר בן ה-17.5, שמיניסט מבית ספר בליך ברמת גן, ששנה קודם לכן מונה לתפקיד יו"ר נוער התחיה אחרי שהיו"ר הקודם (צעיר בשם גדעון סער) התגייס לצה"ל ופרש מהתפקיד.

"צביקה הצבר בא דווקא מבית של תומכי מערך מובהקים", דיווח כתב העיתון. "אצלנו בבית לא שרו שירי בית"ר ועל הקיר לא התנוססה תמונה של ז'בוטינסקי", סיפר האוזר לכתב. "קיבלתי חינוך ציוני טוב כמו רבים אחרים. לתנועת התחיה הגעתי בעקבות ההחלטה לפנות את סיני. סבא וסבתא גרים בצרפת ותמיד ידעתי מדוע אני לא חי שם, אבל בעקבות פינוי סיני הציקה לי המחשבה למה אני פה. לא היו לי סנטימנטים למדבר, לדיונות, אבל היה לי קשה להשלים עם המחשבה שהציונות עושה 'אחורה פנה', שאפשר בהינף יד לעקור יישובים. השבר האידאולוגי הזה היה טראומטי מבחינתי".

האוזר הצעיר נשאל אז, כפי שנהוג לשאול ימנים מאז ולתמיד, על סירוב פקודה במקרה של החרבה נוספת של חבלי ארץ. "בשעת הכרעה", הוא השיב תשובה מורכבת, "כששלטון החוק עובר על עקרונות שהם לא פחות חשובים מהחוק עצמו, נוצר קונפליקט. בעיניי אקט של החזרת שטחים הוא לגאלי אך לא מוסרי. השאלה שתעמוד לנגד עיניי היא אם ההתנגדות לא תהרוס משהו חיוני. משום שגם בהתקוממות כללית אלימה יהיה משום חיסול החזון הציוני". בבחירות דמה שנערכו באותה שנה בבליך, אגב, זכתה התחיה ל-44 מנדטים, הרבה יותר מכל מפלגה אחרת. זה קרה לא מעט הודות לפועלו של האוזר הצעיר.

חלפו 34 שנים. האוזר הספיק מאז למלא שורת תפקידי מפתח במדינה. הוא נקרא בידי נתניהו לשמש יועץ פוליטי כשנתניהו שימש יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה בראשית שנות התשעים. בבחירות 96' היה האוזר חבר בצוות הפוליטי של בנימין נתניהו (אביגדור ליברמן היה אז מנכ"ל הליכוד) והגה את הסיסמה "עושים שלום בטוח", שאם להודות באמת נתפסה – כמו נתניהו עצמו – די פרווה מבחינה ערכית. בכהונתו השנייה של נתניהו, בין 2009 ל-2013 שימש האוזר מזכיר הממשלה לבקשת ראש הממשלה.

במערכת בחירות 2019 א' הצטרף לתל"ם, מפלגתו של משה בוגי יעלון, שבהמשך הצטרפה בעצמה לכחול לבן. שלוש פעמים נבחר לכנסת בשלוש מערכות הבחירות שחווינו בתוך שנה. אחרי הבחירות האחרונות מנע עם יועז הנדל את האפשרות להקים ממשלת מיעוט בגיבוי הרשימה הערבית המשותפת. רק הודות לשניים האלה לא נותרה ברירה והוקמה ממשלת אחדות. מקרטעת, מרירה, מסונדלת מכל כיוון אפשרי – אבל אוטוטו סוגרת חצי שנה ועוד היד נטויה. במסגרת ממשלת האחדות האוזר משמש כיום יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ואילו הנדל הוא שר התקשורת.

התחיה הייתה המפלגה היחידה בפוליטיקה הישראלית שאיחדה אנשים שהיו קודם לכן חברים במפלגת העבודה, אנשי תנועת העבודה ההיסטורית, עם יוצאי חירות, אנשי העמק כדוגמת רפול שהיה בראשית הדרך חבר בתחיה, צבי שילוח שהיה מקורב לבן גוריון לצד גאולה כהן, וכן בוגרי מרכז הרב כדוגמת חנן פורת, הרב ולדמן וגרשון שפט. כולם אנשים גדולים ויקרים ששמו את המחלוקות העקרוניות בצד בשל הבנה גדולה ועמוקה של הצורך באחדות ישראל, בהגברת העלייה ובהתיישבות

 

לפני מעט יותר מחודש, ברגע האחרון, הציע האוזר את הפשרה הקרויה על שמו לדחיית תקציב המדינה ב-120 יום. מריבה לא עקרונית ולא חשובה בין שני מרכיבי הממשלה העיקריים – אם להעביר תקציב דו-שנתי או חד-שנתי – הביאה לכך שלא הועבר כל תקציב, לא חד-שנתי ולא דו-שנתי. שעה קלה לפני שהכנסת התפזרה לבחירות בגלל השטות הזאת השתכנעו שני הצדדים לאמץ את פשרת האוזר, וכך זכתה המדינה למרווח נשימה. אולי מדובר בדחייה בלבד של הסוף הבלתי נמנע של הממשלה המוזרה הזאת, אבל אין ספק שבעידן של סגר כללי הדבר האחרון שהיינו צריכים הוא בחירות נוספות.

האוזר, 52, הוא אב לשניים, אחד מהם הוא הכתב הפוליטי של גלי צה"ל מיכאל האוזר-טוב. בת זוגו של האוזר כיום היא ראש מערך הדוברות וההסברה בחברת החשמל, דליה בודינגר. בניגוד למה שאולי נדמה, האוזר גדל בבית חילוני לחלוטין. בבית לא צמו ביום הכיפורים אבל כבר מגיל 13 החליט צבי הצעיר לצום, וכן הקפיד מאז על כשרות.

דרך ארץ? לא שונה כל כך מ"התחיה"

האוזר סבור שהשוני בין שתי התחיה לכחול לבן איננו גדול כפי שנדמה: "הציווי הציוני שהביא אותי לתחיה מדבר על עם ישראל וארץ ישראל וזה לא השתנה. התחיה הניפה גם את דגל ה'הולכים יחד'. הרעיון של אחדות ישראל היה בבסיס תנועת התחיה. זו הייתה המפלגה היחידה בפוליטיקה הישראלית שאיחדה אנשים שהיו קודם חברים במפלגת העבודה, אנשי תנועת העבודה ההיסטורית, עם יוצאי חירות, אנשי העמק כדוגמת רפול שהיה בראשית הדרך חבר בתחיה, צבי שילוח שהיה מקורב לבן גוריון לצד גאולה כהן, וכן בוגרי מרכז הרב כדוגמת חנן פורת, הרב ולדמן וגרשון שפט. כולם אנשים גדולים ויקרים ששמו את המחלוקות העקרוניות בצד בשל הבנה גדולה ועמוקה של הצורך באחדות ישראל, בהגברת העלייה ובהתיישבות. אלו מקורות ההשראה שלי בפעילות הפוליטית.

"באותה מידה הצטרפתי לכחול לבן ולתל"ם בשל דעותיי ולא למרות דעותיי. היה שם מערך של אנשים בעלי דעות שונות שהבינו שיש להתלכד. הפלג של יש עתיד בכחול לבן וכן חלק מתל"ם חשבו אמנם שאחרי שלוש מערכות בחירות צריך להקים ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. מבחינתי זה היה צלם בהיכל ודבר שנוגד תפיסת עולם בסיסית שלי, ולכן לא הצטרפתי לזה ופעלתי בכל כוחי להקים ממשלת אחדות. בפיצול הזה, שקרה תוך כדי תנועה, שמרתי על עמדותיי, ויועז הנדל ואני הקמנו את 'דרך ארץ'".

מה מייחד את דרך ארץ? מה אתם מציעים שמפלגות אחרות לא מציעות?

"אנחנו מציעים תמהיל של מפלגת ימין שהיא גם ממלכתית. אנחנו פונים אל הליבה המרכזית של הציבור הציוני ולא אל השוליים שמשני צידיה. אפילו הליכוד מחק מזמן את כותרת המשנה שלו, שבה הוגדר כמפלגה לאומית ליברלית. הם כבר לא מתגאים בשילוב בין שני המרכיבים הללו, אבל דרך ארץ נושאת את הדגל הזה בגאון".

עם זאת יש לציין ביושר שעל פי כל הסקרים מפלגתם של הנדל והאוזר לא מגרדת את אחוז החסימה. לאור זאת ההנחה היא שהשניים ימצאו בסופו של דבר את מקומם בתוך מפלגה אחרת, אולי אפילו בימינה אצל נפתלי בנט.

באווירת יום הכיפורים שחלף, מהו חשבון הנפש שאתה עורך בימים אלו?

"אני שואל את עצמי אם אני מצלצל חזק מספיק בפעמונים כדי להתריע ולהפנות את תשומת הלב של חבריי לאתגרים העומדים בפנינו ולמציאות שאני רואה כמדרון תלול. בעוד אני מדבר איתך ניצבת מולי על הקיר קריקטורה של זאב ממאי 73' שבמרכזה רואים את גולדה, ראש הממשלה דאז, עם כתר על הראש מחזיקה עוגת יום הולדת לכבוד מלאת 25 שנים למדינת ישראל, וסביבה שרי הממשלה לוחמים זה בזה ומתווכחים. מדובר על חמישה חודשים בלבד לפני מלחמת יום הכיפורים, ורואים היטב שגם אז הייתה תפיסה של עסקים כרגיל והתמקדות בקרבות הפנימיים, כלומר בעיסוק בשוליים ולא במהות. כשרואים את העיוורון מול מה שהתרחש אז, אני שואל את עצמי אם אנחנו מצויים בגרסה מעודכנת של אותה קריקטורה".

כשאתה מדבר על אתגרים אתה מתכוון לקורונה?

"לא רק. אני מתכוון ל-360 מעלות של אתגרים המקיפים את מדינת ישראל. אני מוטרד בגלל אובדן האמון שבעניינו הגענו אל מתחת לקו האדום, כשאף אחד כבר לא מאמין לאף אחד, בגלל אובדן של תחושת אחדות הגורל, בגלל שכחת העבר המשותף והעיוורון אל מול עתיד משותף שהוא לאו דווקא חיובי, בגלל איום בריאותי וכלכלי של הקורונה וגם איום ביטחוני, וכיו"ר ועדת חוץ וביטחון אני יכול לומר לך שאויבינו אינם מניחים את נשקם כשהמאבק העולמי מתרכז בקורונה. להפך, הם מאיצים את התוכניות ההרסניות שלהם".

איך מחזירים את תחושת אחדות הגורל שאבדה?

"חלק מזה תלוי במתן דוגמה מצד הקברניטים. קודם כול אחדות, שילוב ידיים במאבק מול האתגרים העומדים לפנינו".

היום הביטוי "ממשלת אחדות" נתפס כנלעג. הכול יש פה מלבד אחדות.

"הוא נתפס כנלעג כי אנשים לא חושבים על החלופה. הרי אם בימים אלו היינו עומדים בעיצומה של מערכת בחירות, זה היה נלעג יותר. לחלופין אם היינו מתמודדים היום עם כל מה שאנחנו מתמודדים איתו כשבראשנו ממשלת מיעוט בתמיכת 15 ח"כים ערבים של הרשימה המשותפת, זו הייתה ממשלה סחיטה שהייתה מגדילה את השסע ואת אובדן האמון. אם היינו צריכים לנהל את כל הדברים הללו בממשלת 61 שתלויה על חודו של קול – זה היה גרוע בהרבה. האם מישהו חושב שממשלה כזו הייתה מנהלת את האירוע הנוכחי כשרק 20 אלף איש מפגינים בבלפור? מיליון איש היו מפגינים ברחובות נגד ממשלה צרה כזו. לכן התלכיד הפוליטי הנוכחי המכונה אחדות הוא התשובה היחידה האפשרית מול האתגר העומד לפנינו".

אחדות אמיתית ומהותית היא חלום בלתי מושג?

"אינני יודע, אבל גם האחדות שקיימת היום איננה דבר של מה בכך. לשם השוואה, בשנת 84' כשישראל התמודדה עם משבר כלכלי שהיה עלול להגיע לפגיעה ביסודות החוסן הלאומי – ואילו היה נמשך היה מונע ממדינת ישראל לקלוט בעשור שלאחר מכן מיליון יהודים ממדינות ברית המועצות – השכילו הגורמים הפוליטיים להקים ממשלת אחדות וחירום. וזאת אף שליצחק שמיר הייתה אפשרות להקים ממשלה צרה. בדיעבד ברור היום לכולם עד כמה זו הייתה החלטה נכונה וראויה. גם אז, במאה הימים הראשונים להקמתה נרשם חוסר שביעות רצון בקרב חלקים גדולים מהציבור. הפערים הפוליטיים בין שמיר לפרס היו הרבה יותר גדולים מאלה שבין נתניהו לגנץ. אפשר להיזכר בנפתולי אותה ממשלה, למשל בהסכם לונדון שפרס רקח מתחת לאפו של יצחק שמיר. ולמרות זאת, בתמונה הכוללת ברור שזה היה הדבר הנכון לעשות.

"אני סמוך ובטוח לאור מה שמתרחש בשנה הזאת, שההסדר הפוליטי של איחוד כוחות וממשלת חירום הוא הדבר הנכון. גם אם יש לא מעט אנשים שמעקמים את אפם לנוכח ביצועי הממשלה שאינם מיטביים ומול קלקולים רבים שאנחנו רואים, אני בטוח שההיסטוריה תצדיק את המהלך הזה".

"ברשתות נוצרת טעות אופטית"

איך הגענו למציאות שבה דחיית התקציב ב-120 יום נחשבת הישג גדול?

"אינני יודע אם היא הישג גדול, אבל שוב – בהינתן החלופה, כשמגיעים ליותר מ-8,000 נדבקים ביום ונתוני האבטלה קשים כפי שהם, אם בנוסף לסגר היינו מצויים כעת בעיצומה של מערכת בחירות זה היה נורא. לכן קודם כול – מנענו בחירות. זה אומר חיסכון של 5.3 מיליארד שקלים. אבל זו לא רק דחייה. מלבד זאת נכללת במה שמכונה פשרת האוזר תוספת של 11 מיליארד שקלים שמאפשרת לכל ארגוני המגזר השלישי ולכל מערכות התמך החברתיות כדוגמת קרן 'קרֵב', תנועות הנוער והספרייה הלאומית, להמשיך לפעול, ואלה מערכות שהיו קורסות ונסגרות אילו היינו יוצאים לבחירות. הועברה גם תוספת תקציב קריטית של 3.1 מיליארד שקלים למערכת הביטחון.

"כלומר, בלמנו פגיעה בהיערכות ובאיתנות הביטחונית של ישראל. אגב, מנענו פגיעה גם במעמד הכלכלי של ישראל, כי אין לי ספק שאילו היו מתרחשות כעת בחירות חברות דירוג האשראי היו מורידות את דירוג האשראי הישראלי והיינו חשים זאת מיד בעליית ריביות, בייקור המשכנתאות ובייחוד בכל ההלוואות שישראל נטלה בהיקף חסר תקדים, שמעולם לא היה כאן במסגרת ההתמודדות עם הקורונה. החזרנו את המדינה להתמקד במשבר הקורונה. הרי אי אפשר היה לנהל בחירות ולהטיל סגר. גם כך היה קשה מאוד להטיל אותו".

ובכל זאת, נדמה שמפלס השנאה בין תומכי נתניהו למתנגדיו ובין שמאל לימין איננו הולם את הדיבורים שלך על אחדות כביכול.

"נכון, וזה חלק מהסיבה שבגללה אני מכניס את ידיי למים הרותחים. שיח השנאה הגיע לרמה שבה הוא מתחיל לסכן את הלכידות הלאומית ואת החוסן הלאומי, והוא מגיע מכל הכיוונים. בשנה האחרונה חוויתי אותו גם על בשרי, מאותם גורמים שאינם שבעי רצון מדרך האמצע של פשרה מלכדת. זה כולל ביטויים שלפני שנים ספורות היו נחשבים מעבר לסף הלגיטימיות והסובלנות. חופש הביטוי נבחן ברגעים קשים, אבל יש כאלה שבשם חופש הביטוי מפיצים שנאה. השיח הזה פוגע לא רק במושא אותו שיח אלא גם בחוסן הלאומי.

"בגלל שינויים טכנולוגיים ושינויים באופני צריכת התקשורת, אנחנו רואים יותר ויותר תופעות שבהן שוליים הופכים להיות מרכז, ולהפך. זה גורם לכך שבשיקוף של המציאות ברשתות החברתיות נוצרת טעות אופטית. אני עדיין חושב שהרוב המוחלט, הרוב השקט והדומם, מורכב מאנשים שמבינים את המטרה הציבורית של ישראל, כואבים את כאבה של המדינה ומבינים ששיח שנאה איננו מוביל לשום מקום. בהיבט הזה אני מקווה שכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו, ישאל את עצמו איפה הוא היה כשהשנאה השתוללה ברשתות. נכון יהיה לנצל את יום הכיפורים שעבר עלינו ולפתוח דף חדש גם בהקשר הלאומי. גם אני עצמי מודה שחלק מהביטויים ומהמעשים שנקטתי בשלוש מערכות הבחירות שעברנו ייתכן שלא היו צריכים להיאמר ולהיעשות".

בשנת 84', כשישראל עמדה בפני משבר כלכלי שהיה עלול להגיע לפגיעה ביסודות החוסן הלאומי – ואילו היה נמשך היה מונע ממדינת ישראל לקלוט בעשור שלאחר מכן מיליון יהודים ממדינות ברית המועצות – השכילו הגורמים הפוליטיים להקים ממשלת אחדות וחירום. זאת אף שליצחק שמיר הייתה אפשרות להקים ממשלה צרה. הפערים הפוליטיים בין שמיר לפרס היו הרבה יותר גדולים מאלה שבין נתניהו לגנץ. אני בטוח שההיסטוריה תצדיק את המהלך הזה

 

לא בדחפור

אתה בצד שמבקש לשמר את כוחה של מערכת המשפט או בצד שמנסה להקטין אותו? אתה מבין את הכאב בימין ביחס למערכת המשפט? קיימת שם תחושה עמוקה של חוסר צדק, הבנה שלמצפה כרמים למשל אין שום סיכוי לקבל דין צדק בבית המשפט.

"ודאי שאני מבין. חלק ממה שפוגע בחוסנה של המדינה הוא אובדן האמון במערכות, וזה כולל לא רק את המערכת הפוליטית אלא גם את מערכת המשפט. כמו מערכות אחרות גם מערכת המשפט לא חפה מטעויות ואסור שתהיה חפה מביקורת, אבל יש הבדל בין ביקורת בונה לבין לעלות עליה בדחפור, כלומר רצון להרוס את כל אותן מערכות. חדוות ההרס איננה מובנת בעיניי אלא כשיירים של אינסטינקטים גלותיים. בעיניי השתלחויות כאלה בבית המשפט הן ביטוי מילולי לשאיפות כמוסות שהיו בקרב יהודים כמיעוט בגולה במסגרת חקיקה מפלה נגדם, ביטוי לגלותיות בתוך ארץ ישראל. לממלכה צריכים להיות מוסדות חזקים ומשמעותיים ובהם מערכת משפט".

ולגופו של עניין, בעיניך אין בעייתיות בכך שהיועץ המשפטי לממשלה למשל מחזיק בידיו כוח עצום? זה לא ממש דמוקרטי כשגורם לא נבחר יכול לעשות ככל העולה על רוחו.

"במשך שנים נשאתי את דגל המאבק למען הסדרת היחסים בין יועצים משפטיים לבין הדרג הנבחר. אי-ההלימה בין אלו שנושאים באחריות לאלו המרכזים בידם סמכויות אכן הולך וגדל. זה דיון שמתמקד במשפט ציבורי ומנהלי אבל עד 2015 מעולם לא חצה את סף המשפט הפלילי. בהקשר של חקירות ראש הממשלה נוצר עירוב מושגים, ודיון חשוב, רעיוני ועקרוני במשפט המנהלי הוסט למשפט הפלילי, מקום שבו מעולם לא הוצב סימן שאלה. והכול בגלל מקרה מסוים אחד, של ראש הממשלה, שאין ברירה אחרת ובין אם אנחנו אוהבים אותו ובין אם לאו צריך להתברר במקום אחד – בבית משפט. אותם כללי משחק שקבענו לגבי כולם צריכים להתקיים גם במקרה הזה".

עם זאת, האוזר איננו שולל העברה של פסקת ההתגברות, המאפשרת לכנסת לחוקק מחדש חוקים שמערכת המשפט פסלה: "צריכה להיות פסקת התגברות כחלק מהסדר כולל, אבל הדיון הוא על הרוב שיידרש בכנסת כדי לשנות את החלטת בית המשפט. טענו שהתגברות כזו צריכה לעבור ברוב של 61 בלבד, אבל כשבכנסת הנוכחית כמעט עברו ברוב כזה חוקים נגד אפשרות של ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום להוסיף לכהן, אותם תומכים בהתגברות בנוסח הזה נזכרו לפתע שאלו חוקים לא ראויים כי הם אישיים ורטרואקטיביים.

"שאלתי אותם אם הם אינם לומדים מכך לקח, שלא נכון לנהל כך את העניין ולנצל רוב מקרי שבמציאות מסוימת משרת את ענייניך כדי לקבל הכרעות – שבמציאות אחרת עלולות להתהפך לרעת מחולליהן. זו הסיבה שאני עצמי התנגדתי הן להתגברות שתושג ברוב של 61 בלבד והן לחוקים האישיים נגד ראש הממשלה, חוקים שנקבעים לפי תועלת פוליטית ולא מתוך דיון עקרוני משמעותי. היחסים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת צריכים להיקבע בהסדר חדש ומעודכן, בהסכמה רחבה ככל האפשר ובהבנה שכללי המשחק אמורים לשרת את האינטרס הציבורי בכללותו ואמורים להגן על עניינים שיקרים לכולנו – בין אם אני עצמי באופוזיציה ובין אם בקואליציה".

האוזר מציע לצאת מהכאן ומהעכשיו ולאמץ נקודת מבט מקיפה יותר: "הייתה לנו כאן ממלכה של אלף שנה שאחריה הלכנו לגולה למשך אלפיים שנה. קיימנו נס גלוי ובלתי מוסבר באמצעים רציונליים – איך קהילה שמרה על זהותה במשך אלפיים שנה ללא טריטוריה – והקמנו פה מחדש מדינה מתוך רצון שזו תהיה מדינת מופת ואור לגויים. עוד לא הגענו אפילו לתחילת הרבעון הרביעי של המאה הראשונה לעצמאות ישראל. כלומר, אנחנו דור מייסדים. אנחנו דור מכוננים ובמו ידינו אנחנו כותבים את החוקה הישראלית, לרבות מערך היחסים בין הרשות השופטת, המבצעת והמחוקקת. הוא ייקבע מתוך מכלול האמונות והרעיונות הציוני הרחב בראייה של אלפיים שנה לאחור ואלפיים שנה קדימה, ולא על פי עניינו של אדם זה או אחר העומד בראשות ממשלה בשנה כזאת או אחרת".

האוזר איננו מוכן לנקוב במספר הח"כים הדרוש לדעתו לצורך ההתגברות על פסק בג"ץ, אבל מפתיע ומגלה שבמסגרת ההסדר הכולל הראוי לדעתו, גם יכולתו של בג"ץ לפסול חוקים תוגבל לרוב מובהק יותר מקרב השופטים: "היום בית המשפט יכול לפסול חוק ברוב של שני שופטים נגד אחד, ובעיניי זה לא סביר. צריך שדברים כאלו ייקבעו רק ברוב מהותי ומתוך דיון שיתקיים בהרכב שופטים רחב".

כלומר בעיניך גם בבית המשפט עצמו צריך להיות רוב מיוחס כדי לפסול חוק.

"ודאי. אלה דברים מורכבים ופסקת ההתגברות היא רק חלק מחבילה כוללת. בכל מקרה הכול חייב להגיע מנקודת מוצא של בנייה ולא של הרס".

עזה? הבעיה הכי גדולה של ישראל

מה לדעתך צריך להיות הפתרון לבעיית עזה?

"פירוז עזה מרקטות, נקודה. האוכלוסייה האזרחית בעוטף עזה היא היחידה על פני כדור הארץ שמתמודדת באופן שגרתי עם ירי רקטות. עיקר כוח האש של חמאס מכוון לאוכלוסייה אזרחית וזו מציאות שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם. לדעתי ישראל הגיעה לקצה גבול ההכלה של אותה אסטרטגיה של האויב. יש לזה פתרון זמני הגנתי של כיפת ברזל וכדומה, אבל כל אלה הם פתרונות ביניים. ישראל צריכה לשאוף להכרעה ברצועת עזה שעיקרה הפסקה מוחלטת של אפשרות ירי על אוכלוסייה אזרחית. זה ההישג הנדרש בעיניי.

"בניגוד לכמה מחבריי, לא הייתי נכנס לשאלה מי ישלוט בעזה, חמאס או הרשות הפלשתינית. אינני מכריע בשביל תושבי עזה מי יחליט על גורלם, אבל אני צריך לסמן קו אדום ברור באשר לירי על אוכלוסייה אזרחית. אנחנו מדברים על תופעות שנמשכות בעוצמה כבר 12 שנים. אמנם היה ירי עוד לפני כן, למשל קטיושות בצפון, אבל במקרה ההוא היה מדובר בסכסוכי גבול שזולגים לעיתים גם לירי על אוכלוסייה ואילו כאן זו אסטרטגיה מגובשת ומובהקת של חמאס. מלבד זאת, מה שקורה בעזה מביא לאובדן הרתעה שמשפיע גם על כושר ההרתעה שלנו בצפון. אני חושב שעזה היא הבעיה המשמעותית והגדולה של מדינת ישראל כיום".

מה צריך להיות הפתרון ביהודה ובשומרון?

"תמכתי ואני תומך בכך שישראל תחיל את הריבונות ביהודה ובשומרון אחרי 53 שנים של שליטה שם בפועל. יהודה ושומרון הם השטח המכונן של ההוויה היהודית. איננו זרים בשטח. יהודה ושומרון לישראל אינם מה שהייתה אלג'יר לצרפתים. אנחנו מדברים על התיישבות יהודית לאורך חצי מאה ומספר המתיישבים שם קרוב לחצי מיליון. זה מספר בלתי הפיך.

"פתרון הסכסוך האתני בין ישראל לפלשתינים ביהודה ובשומרון לא יכול לכלול בעיניי – לא מוסרית, לא מהותית ולא מעשית – העברת אוכלוסייה. הדגם של העברת אוכלוסייה עוצב לראשונה בהסכמי השלום עם מצרים, אז ישראל העבירה מבתיהם בסיני כ-3,000 איש. בעיניי, כמי שהגיע מהתחיה, זה היה האירוע שעיצב את עולמי. אותו רעיון שיושם בסיני על 3,000 איש, יושם אחר כך ברצועת עזה על 8,000 מתיישבים. אני התנגדתי גם להתנתקות וגם להרס ימית ומשוכנע שפתרון סכסוך בשלום איננו יכול לטמון בחובו העברת אוכלוסייה, אבל כך או אחרת פתרון כזה איננו ישים ואיננו סביר ביחס למה שמתרחש ביהודה ובשומרון כי מספר המתיישבים שם אחר לגמרי וגדול בהרבה. הבשורה הגדולה של השנה האחרונה היא בתוכנית טראמפ, תוכנית בינלאומית ראשונה שקובעת שאי אפשר לפתור את הסכסוך האתני בינינו לבין הפלשתינים באמצעות העברת אוכלוסייה יהודית".

בשורה התחתונה הממשלה שבה אתה שותף לא החילה את הריבונות אף על פי שהבטיחה.

"נכון. התנאי של הליכוד לממשלת אחדות היה החלת הריבונות, אבל לצערי זה לא קרה ולכן הגשתי הצעת חוק שמיישמת מרכיב ליבה של הריבונות, והוא החלת חוק משאל עם על היישובים היהודיים ביהודה ובשומרון. בעבר ראינו שהחלת ריבונות בפני עצמה איננה מונעת קיום משא ומתן על עתיד השטח. הגולן יוכיח זאת. כמה ממשלות הסכימו עקרונית למסור אותו, לרבות ממשלה בראשות נתניהו שהן במשמרת הראשונה שלו ב-96' והן במשמרת השנייה ב-2011 ניהלה משא ומתן על ירידה מהגולן. לאור זאת, ההתניה בחוק שהצעתי היא שבמקרה שיהיה הסדר שיכלול נסיגה תהיה על הממשלה החובה החוקית להביאו למשאל עם, ולא יהיה די ברוב אקראי בכנסת. ברקע עומדת ההעברה של הסכמי אוסלו על חודו של קול. אם כבר תחליט ממשלה עתידית על פינוי יישובים, בואו לפחות נסכים בינינו איך ראוי לקבל החלטות היסטוריות מסוג זה".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם