הכול חוץ משוויון Featured

 8 gever
גם אנחנו לא ממש ידענו שבשבוע שעבר צוין בעולם ובישראל 'יום הגבר' * לכבודו שוחחנו עם אלעד עומר מארגון 'לצדכם' על מציאות מושתקת של גברים הכורעים תחת נטל של תקינות פוליטית, תשלומי מיסים חסרי היגיון ואלימות נשים במשפחה, שבה שום גוף במדינה אינו טורח לטפל * שוחחנו גם עם עו"ד נעמה סלע על ההשלכות הבלתי נתפסות של האפליה כלפי גברים ועל קריסת גרף הנישואים בגלל חוקים פמיניסטיים הנחקקים נגד כגברים

ארנון סגל

בתחום אחד אלעד עומר ושותפיו לארגוני המאבק של הגברים מסכימים שכבר כיום יש שוויון מוחלט בין גברים לנשים: אלימות במשפחה. מספר הגברים האלימים שווה למספר הנשים האלימות. איך קרה שלא שמענו על כך? לדעתם, בשיח בישראל תשפ"א ניתן מקום רק לצד אחד במשוואה. רק השבוע, למשל, השתתפו ראש הממשלה ואשתו בכנס לציון יום המאבק הבינלאומי ברצח נשים, והכוונה לרצח נשים בתוך המשפחה. לדעת נעמה סלע, עורכת דין חיפאית לא דתייה בעלת משרד עורכי דין עצמאי, פעילה חברתית זה שנים ארוכות בנושא המשפחה היהודית, כפי שהיא מגדירה זו, אלימות במשפחה היא תופעה נדירה מאוד בקרב הציבור היהודי בישראל, ובכל זאת מוקדשת לו תשומת לב אדירה.

"הקרנבל שהתקיים השבוע בכנסת סביב המלחמה באלימות נגד נשים מגוחך", היא טוענת, "כי אלימות במשפחה היא תופעה זניחה לגמרי בישראל. חמש נשים יהודיות בממוצע נרצחות במשפחה בכל שנה. על זה עושים את כל הבלגן. אתה יודע כמה גברים נופלים מפיגומים בכל שנה? כמה גברים נהגי משאיות נהרגים בתאונות דרכים? כמה גברים נהרגים בצבא? למה כל תשומת הלב מוקדשת דווקא לרצח נשים בתוך המשפחה? זה לקחת כסף ולזרוק לפח. אף אחד לא בודק את יעילות העבודה של הארגונים הפמיניסטיים. יש לכל היותר אלפיים נשים בכל מדינת ישראל שסובלות מאלימות במשפחה, אבל הפמיניסטיות מנצלות את העניין כדי להגדיל את הנפח שלהן ובעיקר כדי לשאוב תקציבים. זה כל הסיפור".

אלעד עומר (41) הוא מנהל המידע והמדיה של עמותת 'לצדכם – העמותה למען הגברים בישראל', המסייעת לגברים נפגעי אלימות. הוא גם מנהל דף פייסבוק אישי, 'על גבריות ומעבר לה', תושב ראש העין ועוסק באנימציה ובעיצוב. הוא בכלל רווק, אבל מקדיש בהתנדבות לא מעט מזמנו וממרצו למאבק על זכויותיהם של גברים נפגעי אלימות במשפחה ולסיוע לאבות בעת משבר הגירושין.

"אני בעד חופש הבחירה של כל יחיד וכל זוג לחיות באופן שנוח לו", חשוב לו להבהיר, "אבל אני מתנגד לכפייה. וברגע שיש חוקים שכופים עליי להיות מפרנס, ובזמן גירושין למשל כופים על גבר אפליה כלכלית ומינית מובהקת שנשים לא סובלות ממנה, אפליה שמביאה אבות למשבר כלכלי ונפשי עמוק, אני מתנגד לכך. בעמותת 'לצדכם' אנחנו פועלים לסיים אותה, להיפגש עם חברי כנסת וליצור הסברה בנושא. אין לי ילדים משלי, אבל ראיתי חברים שלי שהתגרשו ונפגעים קשות מאפליה הנובעת מעצם היותם גברים"

אם אתה ממוצא מסוים, ממין מסוים ובעל נטייה מינית מסוימת, יש לך זכויות ברורות וחשובות שצריך לשמור עליהן, אבל אם פוגעים בך ואתה לא מהצד הנכון של המפה הגזעית, המינית והפוליטית, אתה לא ראוי שיילחמו למען הזכויות שלך. על זכויות נשים השמאל נלחם, וזה מצוין, כי כולנו בעד להגן על זכויות האדם, אבל זכויות גברים במקומות שבהם הן נפגעות – ויש הרבה מקומות כאלה – לא מעניינות אותו

 

נכון לומר שאתם מוצאים קשב בימין יותר משאתם מוצאים בשמאל?

עומר מסכים: "למרבה הצער, בשמאל הפרוגרסיבי וגם המתון יש פחות הקשבה למצוקות של גברים משיש בימין. בשמאל אימצו משהו שבימין אימצו הרבה פחות, תפיסה הקרויה 'פוליטיקת הזהויות', שגורסת שיש היררכיה של זהויות. אם אתה ממוצא מסוים, ממין מסוים ובעל נטייה מינית מסוימת, יש לך זכויות ברורות וחשובות שצריך לשמור עליהן, אבל אם פוגעים בך ואתה לא מהצד הנכון של המפה הגזעית, המינית והפוליטית, אתה לא ראוי שיילחמו למען הזכויות שלך. על זכויות נשים השמאל נלחם, וזה מצוין, כי כולנו בעד להגן על זכויות האדם, אבל זכויות גברים במקומות שבהם הן נפגעות – ויש הרבה מקומות כאלה – לא מעניינות אותו".

הורה 2

"החוק הקיים כיום מפלה כמעט אך ורק גברים", מדגים עומר. "חוקים הנוגעים לפנסיה, לשירות בצבא, למיסוי, חוקי הגירושין וההורות כמובן, חוקי המזונות וחזקת הגיל הרך מפלים את הגברים לרעה. כל אלו הן פגיעות אנושות בזכויות של גברים במקומות הקשים ביותר, הכלכליים והמשפחתיים. חזקת הגיל הרך קובעת שהאם היא ההורה העיקרי, והאב מודר אוטומטית, וברגע שמתגרשים הוא צריך להילחם על זכותו להורות שווה ולקשר עם הילדים".

באתר של עמותת 'אבות למען צדק', עוד תנועה הנאבקת על זכויות הגברים, נכתב באשר לחזקת הגיל הרך שזו "חזקה שירשנו מהבריטים, שם שלטה משך 100 שנים, חזקה שלמעשה מבוססת על החלפת הזכות הקניינית המוחלטת של האב בילדיו קודם לכן, בעיקרון שהפך בישראל ל'עיקרון על של טובת הילד'. החזקה הניחה הנחה מוטעית שטובת הילד אצל אמו בגילאים הצעירים". באתר מצוין עוד: "ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שבה החזקה עדיין שרירה וקיימת".

עומר מחזק את הדברים: "סקירה של הכנסת בדקה את המצב בשאר העולם המערבי ומצאה ששם נהוג שבעת גירושין הילד נחשב בחזקת שני ההורים. אין דבר כזה שהאם דווקא נחשבת להורה העיקרי, מה שלדעתי פוגע גם באימהות, כי הוא מקבע אותן כמטפלות, מקשה עליהן למצוא זוגיות חדשה ומקשה עליהן להתפרנס כראוי.

"חשוב שנתקדם ונבין שחוקים כדוגמת תשלומי דמי המזונות באו מהעבר הרחוק, שאז נשים לא עבדו, אבל היום, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-45% מהזוגות האישה מרוויחה בשווה לבן הזוג שלה או יותר ממנו. אנחנו מתעלמים לחלוטין מכך שהמציאות השתנתה, והחוקים המפלים נותרו על כנם. זה מצער מאוד כי זה מסב סבל נפשי רב להרבה מאוד אבות גרושים.

"הדיין הרב אוריאל אליהו יצא לאחרונה בקמפיין אישי בעניין. הוא חישב את העלויות של גידול ילד ומצא שהסכומים נמוכים בהרבה מאלו שבתי המשפט כופים על אבות גרושים לשלם בכפייה חוקית אלימה ותחת איומי מאסר או שלילת רישיון וכיוצא בזה. על אימהות הם כמובן לא כופים דבר. לאחרונה חל שינוי קטן לטובה בעניין, וטוב שכך, אבל רוב האבות הגרושים עדיין סובלים מאפליה. הרב אוריאל אליהו טוען שהסכומים הנגבים מהאבות הגרושים מופרזים ויוצרים עוול ופגיעה קשה בהם. במדינת ישראל אבות יהודים משלמים את המזונות הגבוהים בעולם המערבי".

יש תחושה שהפמיניזם יצר עוינות בין המינים. האם אתם אינכם חוטאים בחטא בכיוון ההפוך, בטיפוח עוינות כלפי נשים?

"ארגוני נשים פועלים במובהק או כמעט במובהק למען זכויות נשים בלבד גם אם הן פוגעות בדרך בזכויות גברים, ואילו ארגוני הגברים שואפים לשוויון מגדרי אמיתי, לא רק לשימוש במושג הזה כמס שפתיים. למשל, הפמיניסטיות פועלות לשמר את חזקת הגיל הרך, שבו כאמור יתרון מוחלט רק לנשים ואפליה מוחלטת של גברים. אם תבדוק תראה שאין אפילו ארגון אחד של אבות שדורש את הדרישה הקשה והמפלה הזאת מהצד הגברי. אנחנו רוצים מעורבות של האם ושל האב יחדיו בגידול הילדים.

"אולי לכן ארגוני ימין מתחברים אלינו יותר, כי הערכים של ארגוני הימין כוללים ליברליות – אמיתית ולא כזו שמתחזה לליברליות – לצד שמירה על ערכי המשפחה. בצד הזה של המפה רוצים את המשפחה מאוחדת ומחוברת, שבה לשני ההורים יש קשר עם הילד. במצע מרצ לעומת זאת נכתב שהמפלגה תומכת בחזקת הגיל הרך, כלומר באפליית אבות".

בחזקת הגיל הרך תמכה גם שולי מועלם מהבית היהודי.

"יש כמובן דוגמאות הפוכות, אבל אלו דוגמאות קצה. רוב הימין תומך בשוויון מגדרי אמיתי. בצלאל סמוטריץ' פרסם פוסט על דברי הרב אוריאל אליהו נגד אפליית אבות".

אגב, הנתונים הרשמיים של משרד הבריאות בנוגע לסטטיסטיקת ההתאבדויות מדהימה למדי, ופלא שלא זכתה לפרסום של ממש. ובכן, על פי מצגת של המשרד מקיץ 2019, בשנת 2016 נרשמו 321 התאבדויות של גברים, ולעומתן 'רק' 69 מעשי התאבדות של נשים. בקיצור, גברים מתאבדים פי 4.6 יותר מנשים. מקרב הגברים הנתון הזה חשוב במיוחד: על פי ממוצע השנים 2012–2016, שיעור ההתאבדות בקרב גברים גרושים בני 25–44 היה גבוה פי שבעה משיעור המתאבדים בקרב הגברים הנשואים והרווקים בני אותו גיל.

לעומר יש הסבר לתופעה הקשה הזאת: "ברגע שחוקים רבים כל כך יוצרים סבל נפשי ממושך של האבות, ובעיקר ניתוק מהילדים שלהם, רבים מהם נקלעים למצוקה נפשית וכלכלית גדולה מאוד, ואת חלקם זה דוחף עד כדי אובדנות. אי אפשר לשבור לב של אבא שהתגרש, שעד לפני רגע טיפל בילדים שלו, קילח אותם והאכיל אותם, ולפתע פתאום מרגע הגירושין הוא מורחק מהם באמצעות כלי נשק אלימים שמשתמשים בהם במסגרת גירושין. אחד מהכלים האלה הוא תלונות שווא, שזו תופעה נפוצה מאוד. תודה לא‑ל, חלק מהאבות תובעים את גרושותיהם על תלונות שווא כאלה ולא פעם גם מקבלים פיצויים. יש גם מה שמכונה ניכור הורי, תופעה רווחת שבה הורה אחד מסית את הילדים נגד ההורה השני. הילדים שונאים את האבא פשוט כי סיפרו להם שקרים עליו.

"לצד כל אלה קיימת מצוקת המזונות. אם גבר מרוויח 8,000 שקלים בחודש וגרושתו גם היא מרוויחה 8,000, ובית המשפט אפילו פסק שהם יוסיפו לגדל את הילדים במשותף, חצי שבוע אצל כל אחד מהם, הגבר יתחיל את החודש עם 4,000 שקלים בלבד, כי כפו עליו לשלם 4,000 שקלים מזונות, ואילו גרושתו תתחיל את החודש עם 12,000 שקלים. נוצרת כאן מציאות של בית עשיר לעומת בית עני. קשה מאוד לשרוד כלכלית עם 4,000 שקלים בחודש, קשה למצוא דירה וגם להמשיך לפרנס את הילדים שעדיין מגיעים לאב לחצי שבוע ולכל שבת שנייה. וזה עוד בלי לדבר על מקרים שבהם אוסרים על הגבר לראות את ילדיו תקופות ארוכות מאוד בגלל תלונות שווא".

חוק ליצירת אלימות כלכלית

גם לעומר חשוב להזכיר את העובדה הלא ידועה שלפיה אלימות נשים במשפחה נפוצה בדיוק כמו מקבילתה: "רוב מוחלט של החוקרים בתחום האלימות במשפחה בארץ ובעולם, מפרופ' זאב וינשטוק וד"ר רונית דרור מאוניברסיטת חיפה ועד הפרופסורים הגדולים ביותר בתחום אי-פעם, כולם טוענים שבאלימות זוגית קיימת סימטרייה מוחלטת. זה נכון בכל הרמות: מהאלימות הנפשית ועד האלימות הפיזית, כולל החמורה, כולל פציעות וצורך באשפוז בבתי חולים וניסיונות רצח.

"הדבר היחיד שיש בו הפרש בין אלימות נגד נשים לזו שנגד גברים זה קצה הקצה של האלימות, שברירי האחוזים שבהם הדברים מגיעים עד כדי רצח. וגם כאן, יש מספיק מקרי רצח גברים בידי נשותיהם כדי לדעת שזו תופעה קיימת. בשנת 2020 היו שבעה ניסיונות רצח של גברים בידי בנות זוגן, חלקם בצורה אכזרית מאוד, שפיכת חומצה או שמן רותח או דקירה.

"אלו מקרים שאנחנו לא שומעים עליהם בכלל, כי מי מפרסם אותם? לא ynet, מעריב והארץ. חלילה שיעזו. זה נגד התפיסה החברתית והנטייה הערכית שלהם. איפה הדברים האלה מתפרסמים? במקומון אשקלון או במקומון קריית ים וכדומה. יש על כך אלפי מחקרים לאורך השנים שמקובלים על רוב המרצים בתחום הזה. נכון, זה לא מקובל על מומחי המגדר, כי הם מרצים אידאולוגיים. זה כמו שאבוא ללמוד על דעות הימין מפי מרצה שמאלני. הם אינם אובייקטיביים. החוקרים בתחום האלימות במשפחה, לעומתם, לא באו מתחום המגדר אלא מתבססים על נתונים ברורים.

"הנתונים האלה מראים שבחמישים אחוזים מקרב מקרי האלימות במשפחה האלימות הדדית, כלומר באה הן מהגבר והן מהאישה. ברבע מהמקרים הגבר הוא האלים, וברבע הנותר האישה היא האלימה. אלו הנתונים העולים ממחקרים מהארץ, מארצות הברית ואפילו ממדינות ערב. ההתעלמות מכך גורמת לאי-טיפול בבעיה, ולכן היא לא תיפתר. מאות מיליוני שקלים מופנים לטיפול בבעיה, וארגוני הנשים נהנים מהם אבל לא מטפלים בבעיה כראוי".

בהקשר הזה עומר נדרש גם להצעת החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה, שהעלתה לאחרונה ח"כ קרן ברק מהליכוד, ועוררה סערה. "אלימות כלכלית היא נושא חדש, ושום מחקרים לא בדקו אותו בארץ", הוא מסביר. "אין שום הגדרה מהי בכלל אלימות כלכלית. כשאין הגדרה ברורה, זה נהיה חוק מסוכן מאוד שמאפשר למדינה להחליט מהי אלימות כלכלית. החוק ניסה למנוע מקרי קצה של אלימות שבהם לאחד מבני הזוג יש שליטה על המשאבים הכלכליים והוא מונע מהצד השני להשתמש בהם. החוק מעוניין להחיל את זה לא רק על זוגות שנפרדים אלא גם זוגות נשואים. אם נחיל את החוק על זוגות נשואים, ניצור תוהו ובוהו, כי מי יחליט איך אנחנו אמורים להתנהל בזוגיות שלנו? אם הבעל לא רוצה לעבוד אלא מעוניין ללמוד בבית המדרש, האם זו אלימות כלכלית כלפי אשתו? אם בת הזוג לא רוצה לעבוד אלא לגדל את הילדים, האם זו אלימות כלכלית? מי מחליט?

"בחוק הזה יש הרבה מאוד בעיות בלי קשר לאפליית גברים. החוק הזה מיותר לחלוטין, כי כל המקרים שהוא מתייחס אליהם כבר מכוסים באמצעות חוקים קודמים. זה חוק מסוכן שמשול לדחפור דורסני ועצום שלא מתחשב בערוגות הפרחים שיש לשמר. באופן רשמי החוק הזה כביכול לא מפלה גברים, אבל בפועל מטרתו היא אך ורק לסייע לנשים נפגעות כלכלית, ומעצם האווירה החברתית של היום, גם בבתי המשפט, בפועל החוק לא יסייע אפילו לאישה אחת – כי החוקים בעניין כבר קיימים – אבל מנגד פותח פתח להרבה מאוד אלימות בצורת תלונות שווא, כי אישה תוכל להשתמש בו בציניות כלפי בן הזוג שלה, לטעון שהוא נוקט כלפיה אלימות כלכלית ולדרוש ממנו כסף רב לפיצוי ואולי אפילו להכניס אותו למאסר.

"מניסיוננו המצער ורב השנים אנחנו יודעים שהכלים האלה יופעלו בידי בית המשפט אך ורק נגד גברים. אגב, לא רק גברים נפגעים מהחוקים נגד גברים. חלקם כבר התחתנו מחדש ויש להם ילדים, אבל הם לא מצליחים לשרוד כלכלית ומצויים במצוקה קשה כי בת הזוג לשעבר מקבלת מהם 4,000 שקלים מדי חודש בגלל חוקים מפלים של המדינה, ולכן אין להם אפשרות להאכיל את הילדים שלהם. אנחנו שואפים לתקן את החוקים האלה, ולצערי ארגוני הנשים עומדים היום מעבר למתרס, בצד שרוצה לשמר את האפליה".

התרסקות מוסד הנישואין

עו"ד נעמה סלע, זה מעט יוצא דופן שנשים מעורבות במאבק למען גברים.

"המאבק של הגברים הוא גם למען הנשים ולמען הילדים. באופן מיידי, בטווח הקצר, זה למען הגברים, כי יש ריק מוחלט בנוגע לזכויות שלהם, אבל בטווח הארוך המאבק שלהם הוא למען שלמות עם ישראל".

איך הגעת לנושא?

"נחשפתי לכך במסגרת תפקידי כיו"ר ועד הורים בבית הספר של הבן שלי בחיפה. התוודעתי שם לעמדות הפרוגרסיביות ולניסיון לקעקע את כל הרבדים במדינת ישראל – החל ממוסדות השלטון, דרך מוסד המשפחה וכלה בזהות הייחודית של הילדים שלנו. בשלב מתקדם יותר גיליתי שלמאבק כביכול למען זכויות האדם יש מנעד מוגבל. זוכה לכך כל מי שמשתייך למה שמוגדר 'קבוצות שוליים', כדוגמת עולים מאתיופיה ולהט"בים, וגם נשים זוכות לתיעדוף ניכר. גברים לא".

אבל את בצד הנכון. את לכאורה אמורה להיות מרוצה.

"אני לא רואה בחיים ניסיון להשיג הישגים אישיים אלא להקים מבנים חסונים כדוגמת המשפחה. העובדה שכאישה אני נהנית מיתרונות מצריכה אותי לבדוק למה זה קרה ולתקן זאת. אנחנו חיים בעולם של מבנים קהילתיים וחברתיים, והמבנה הראשון שיש לחזק הוא של המשפחה. העדפה של נשים על פני גברים, או נכון יותר התעלמות של הממסד מהצרכים של הגברים, היא בראש ובראשונה פגיעה במוסד המשפחה. פגיעה קטלנית. יש לזה המון רבדים. החקיקה בישראל מפלה לטובה נשים בצורה משמעותית. יש המון זכויות יתר לנשים שאין להן מקבילה אצל הגברים".

חוקים כדוגמת תשלומי דמי המזונות באו מהעבר הרחוק, שאז נשים לא עבדו, אבל היום, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-45% מהזוגות האישה מרוויחה בשווה לבן הזוג שלה או יותר ממנו. זה מסב סבל נפשי רב להרבה מאוד אבות גרושים. הדיין הרב אוריאל אליהו חישב את העלויות של גידול ילד ומצא שהסכומים נמוכים בהרבה מאלו שבתי המשפט כופים על אבות גרושים לשלם בכפייה חוקית אלימה ותחת איומי מאסר או שלילת רישיון וכיוצא בזה. במדינת ישראל אבות יהודים משלמים את המזונות הגבוהים בעולם המערבי

 

מהיכן מגיע העיוות הזה?

"חוק זכויות האישה חוקק ב-1951. בעקבות חוק זכויות האישה חוקקה עם השנים סדרת חוקים שחלקם תוקפים באופן ישיר את הגברים בישראל, וחלקם פשוט מעניקים זכויות יתר לנשים. יש התאמה בין כמות החקיקה שפוגעת בגברים ומעדיפה נשים לבין מיעוט חתונות בישראל. החל משנות התשעים נוסף בכל כמה חודשים חוק או תיקון לחוק בנושאים שמהווים פגיעה בגברים. עד שנת 2008 היה שיעור הנישואין בקרב יהודים בישראל פחות או יותר קבוע, כארבעים אלף חתונות בשנה, אבל מ-2008 הגרף מתרסק. על פי נתונים רשמיים שקיבלנו ממשרד הפנים במסגרת חוק חופש המידע, ב-2019 נערכו 27 אלף חתונות בלבד במגזר היהודי, וזה הולך ויורד.

"יש כיום כעשרים חוקים שבהם זכויות יתר לנשים, והדבר המשמעותי יותר הוא ההתייחסות לגברים מצד המדינה כאשמים כל עוד לא הוכחה חפותם. ארגוני הפמיניסטיות מפיצים לאור יום ברשתות החברתיות פרסומים ובהם שנאה לגבר באשר הוא גבר.

"תסתכל גם על חוסר הסימטרייה. אני לא אוהבת להשתמש במילה שוויון כי זו מילה מאוסה בעיניי, אבל מדינת ישראל משקיעה מיליוני שקלים בטיפול במה שקרוי אלימות נגד נשים ואפס שקלים באלימות נגד גברים. כבר משנות השישים ידוע למחקר שהאלימות הנשית במשפחה זהה לאלימות הגברית, אבל מכיוון שארגוני הנשים השתלטו על האוויר במדינת ישראל – אני לא משתמשת גם במילה 'שיח' כי זו מילה פרוגרסיבית – אף אחד לא מדבר על הנתונים האמיתיים. העיתונים הגדולים וכלי התקשורת שותקים. אף אחד לא מדבר על כך.

"יש שני הבדלים בין האלימות הגברית לזו הנשית. כשנשים מגיבות על אלימות של גברים הנזק שנגרם להן גדול יותר, כי גברים חזקים יותר מטבע הדברים. מצד שני, גברים אינם מתלוננים על אלימות של נשים כי הדימוי הגברי שלהם נפגע. אלה ההבדלים, אבל במהות אין כל הבדל".

אם את בעד שמירת המשפחה המסורתית, במשפחה מסורתית הגבר הוא המפרנס, ולכן שיתכבד וישלם מזונות לגרושתו.

"אנחנו מבקשים לבדוק כל מקרה לגופו. מה שקורה בבתי הדין הרבניים ובבתי הדין לענייני משפחה הוא בלתי ייאמן. יש פסיקת בג"ץ שמחייבת התייחסות למשאבים הכספיים של כל אחד מבני הזוג, אבל היא לא מתקיימת. אברי גלעד כבר אמר שנשים רוצחות גברים באמצעות בתי המשפט".

סלע מפנה אותי לכנס שנערך בזום ביום רביעי השבוע ביוזמת כחול לבן לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים, ושר המשפטים אבי ניסנקורן כיבד אותו בנוכחותו. בכנס השתתפה גם סימונה מורי, שרצחה בשנת 1996 את בן זוגה (המתעלל, יש להודות) וישבה על כך בכלא 22 שנים. את הרצח תכננה מורי עם אדם שניהלה איתו קשר רומנטי, והוא שביצע את המעשה.

"משרד המשפטים מחבק רוצחת", סיכמה סלע במשפט קצר את התסביך הישראלי בעניין מה שנוהגים לכנות כאן בביטוי התקין פוליטית "אלימות נגד נשים".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
האומץ לחשוב פעמיים

  הטור של סיון רהב...

הפולמוס על התקווה

  מאמר מאת הרב אברהם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם