מרד מתיסיהו

mu10mathisyahu

איילת כהנא

מתיתיהו שאול מילר, יעני מתיסיהו בראגיית, יודע שדתיים קצת כועסים על שהסיר את הכיפה, אבל מבטיח שזה לגמרי חלק ממסע אישי שלו אל ה' יתברך, שבמהלכו אין הוא חדל מלבקש היישר ממנו הדרכה וכוח * בינתיים הוא מחובר לישראלים יותר מתמיד ויוצא למרוד בכל מי שמעזים ללכלך על מדינת היהודים או להחרים אותה * וגם חשיפה ראשונה של התכנית שיקדם כשיעלה לארץ ביום מן הימים * ריאיון לקראת ההופעה בברכת הסולטן (ישי ריבו פותח!) מיד לאחר יום כיפור

 

סצנת הרגאיי אינה נוף מפותח כל כך במוזיקה הישראלית, ובכל זאת יש מי שעושה כבוד לישראל בסצנת הרגאיי העולמית: מתיסיהו, שהוא אולי האמן היהודי המצליח ביותר בעולם היום, מגיע להופעה בישראל בפעם העשירית מאז פרץ לתודעה עם השיר 'ג'רוזלם' בשנת 2006. אז הוא היה עטור פאות, זקן וחליפה, וב-2011 הוא הדהים את קהל המעריצים שלו כשפרסם תמונה שלו מגולח ומסופר. היום הוא בן 37 ואינו מגדיר את עצמו דתי, אך מהשיחה אתו – וגם מהעברית המתובלת הגייה אשכנזית-חסידית – ניכר שהמסע הזה עוד לא נגמר.

זו הפעם העשירית שלך בישראל. מה מתחדש לך בכל ביקור?

"קודם כול, אני בכלל לא בטוח שזו הפעם העשירית שלי. הגעתי לפה כל כך הרבה פעמים שאני כבר לא זוכר איזה מספר ביקור זה", הוא מתאר בשיחת טלפון רגע לפני שהוא עולה שוב על המטוס לישראל. "כל ביקור בארץ הוא שונה, אבל מה שהתחדש לי בביקור האחרון בשנה שעברה הוא שאני פשוט מגיע בממד אחר לגמרי. הגעתי לכאן מיד אחרי התקרית מול תומכי ה-BDS שהפגינו מולי בהופעה בפסטיבל בספרד". בקיץ שעבר התיישבו תומכי BDS בשורה הראשונה בהופעתו של מתיסיהו בפסטיבל המוזיקה בספרד, הניפו דגלי אש"ף, צעקו והפריעו להופעת האמן היהודי ואף ניסו לעלות לבמה ולמנוע אותה.

"עד הנקודה ההיא היו ישראלים שאולי אהבו את המוזיקה שלי והיו ישראלים שחשבו שמגניב שיש אמן אמריקני יהודי-חסידי שזוכה להצלחה ולהכרת המוזיקה שלו כמוזיקת מיינסטרים, אבל אחרי מה שקרה לי בספרד אני מרגיש שזה השתנה. עמדתי למען ישראל מול המפגינים האלה ולא נכנעתי ללחץ כאמן אמריקני יהודי, ואולי עמידה זו היא שגרמה לקהל הישראלי לחוש קשר חזק יותר אליי ולמוזיקה שלי. ההפגנה הזו הרי לא הייתה על יהדות או על דת, שאליה בוודאי לישראלים ולי יש קשר, אלא הייתה ספציפית על 'הישראליות'. הייתי צריך להתמודד עם משהו שהרבה ישראלים צריכים להתמודד אתו כל הזמן, ואני חושב שזה העצים את הקשר ביני ובין האנשים בישראל".

פחדת ברגעים ההם?

"לא הייתי אומר שפחדתי, אבל זה בהחלט היה חזק. היו מעורבות בהופעה הזו הרבה רגשות. בואי נגיד שאני מפחד מעצמי בקטעים כאלה יותר משאני מפחד מאחרים", הוא צוחק, "אני לא טוב כל כך במצבים האלה. יש לי מזג חם ולא הייתי בטוח מה זה יוביל אותי לעשות".

אתה חושב שלמוזיקה שלך יש יותר מקום של כבוד בישראל אחרי התקרית בספרד?

"אני לא יודע בעניין המוזיקה; אני מרגיש שמכבדים אותי יותר. מוזיקה היא מוזיקה; אנשים אוהבים או לא אוהבים אותה, ובאמת חלק מהשירים שלי נעשו המנוניים כאלה לישראלים ולאמריקנים, כמו 'ג'רוזלם', 'ואן דיי' ו'סאן שיין', שצילמתי בישראל. אני חושב שישראלים אוהבים לדעת שיש אמן יהודי שתומך בישראל וב"ה גם מצליח, אבל באופן ספציפי אחרי מה שנאלצתי לעבור בקיץ שעבר הרגשתי קשר טוב יותר עם מה שקורה כאן".

אתה מרגיש שליח של עם ישראל במקרים כאלה?

"אני מרגיש את זה במיוחד עכשיו, בעוד תנועת ה-BDS גדלה ובאמריקה נהיה מגניב לשנוא את ישראל. בגלל מה שעברתי בספרד נהייתי התומך של ישראל, בין רציתי בכך ובין לא, וככה הקהל האמריקני רואה אותי. כלומר תמיד הייתי תומך של ישראל, תמיד אהבתי את ישראל; כל המסע שלי התחיל בביקור שלי פה כשהייתי בן 16, המוזיקה והרוחניות שלי – כל זה התחיל בישראל; אבל אחרי התקרית בספרד תויגתי יותר".

מתיסיהו מספר שבשנה האחרונה הוא חווה עוד כמה מצבים לא נעימים בעקבות התיוג שלו כתומך ישראל. "יש לי קליפ חדש לשיר שלי שנקרא 'לאב בורן'. מי שהיה אמור לעשות את הקידום לווידאו הזה הוא אתר היפ-הופ מסוים; הייתי בקשר עם עורך האתר ובמשך שבועות התכוננו לזה. הכול היה מוכן לצורך העלאת הווידאו לאוויר, ובבוקר, כשהקליפ היה אמור להשתחרר, הם פתאום אמרו לי: 'יש לנו עוד כמה שאלות לפני שאנחנו יכולים להעלות את הקליפ, כמו למשל, מה היחס שלך לתנועת ה-BDS?' כתבתי להם תגובה מפורטת מאוד בעניין והם כתבו לי בחזרה: 'אנו מצטערים אך לא נוכל להעלות את הווידאו שלך ולקדם אותו'".

מה הקשר בין מוזיקה לדעות פוליטיות שם באמריקה? גם מתיסיהו לא יודע לענות על כך. "פניתי ישירות למי שאחראי על האתר וביקשתי הסברים. הוא ענה לי כך: 'אתה ידוע כתומך של צה"ל ואנחנו מזהים תמיכה זו כדעות פוליטיות ימניות; כאילו היית תומך במשטרת ניו-יורק'. זה ההסבר הכי שטותי שיכלו לתת". בסופו של דבר העלה אתר אחר את הקליפ וקידם אותו. "זה מסוג הדברים שקורים לי עכשיו", מסכם מתיסיהו. "אז כן, נראה שאני שליח של ישראל", הוא מחייך.

אתה מתרגש לחזור?

"כן. אני אוהב לבוא לישראל".

ר' שלמה ואני עברנו מאבקים דומים

מת'יו פול מילר, או בשמו העברי מתתיהו שאול, נולד בניו-יורק וגדל בבית יהודי המשתייך לתנועה ליהדות מתחדשת (רקונסטרוקטיבי). כשהיה בן 16 השתתף בתכנית שהציעה לתלמידים יהודים אמריקנים להכיר את המורשת היהודית, ושהה בארץ חודשים מספר בכפר הנוער ע"ש ב"צ מוסינזון בהוד השרון. כשחזר לניו-יורק פרש מהלימודים וטייל ברחבי אמריקה. בסופו של דבר הצטרף לטיול לנוער במסגרת משקמת, ולבסוף סיים את התיכון באורגון. בשנים ההן, מתיסיהו מעיד, הוא התחיל לגבש לעצמו את זהותו היהודית, והיא נעשתה, לדבריו, הרבה יותר רלוונטית בעבורו.

כשחזר לניו-יורק החל לפתח את סגנון מוזיקת הרגאיי שלו והחל את לימודיו ב'ניו סקול' קולג', שבו השתתף בשיעורי יהדות עם חברו הטוב והסקסופוניסט לעתיד דניאל זמיר. מתיסיהו החל לנהל אורח חיים דתי אורתודוקסי, ובחיפושיו הרבים אחר בית כנסת מצא עצמו בבית כנסת קרליבך באפר ווסט סייד בניו-יורק. "ר' שלמה היה הדלת הראשונה שנפתחה לי לעולם היהודי", הוא נזכר. "כשהתעניינתי יותר באורח החיים הדתי בזמן הלימודים בקולג', חיפשתי מקום אותנטי שאני יכול להשתייך אליו. הסתובבתי הרבה בין בתי הכנסת במנהטן, ושום דבר לא דיבר אליי באמת. בסופו של דבר מצאתי את עצמי בבית כנסת קרליבך. קראתי את הספרים של ר' שלמה, את הסיפורים שלו, התפללתי בנוסח שלו, שמעתי את המוזיקה שלו – וזה מה ששימש 'קרש קפיצה' של ממש בדרך שלי לחיות חיים דתיים".

אמרת פעם בריאיון שר' שלמה משמש לך השראה. מאיזו בחינה – מוזיקלית או אמונית?

"תמיד הרגשתי קשר אתו אף על פי שמעולם לא הכרתי אותו. הדור שלי אולי שונה, אבל אני חש שאני עובר מאבקים דומים למה שהוא עבר".

לעצמך לפחות אתה שר קרליבך לפעמים?

"הייתי שר אותם הרבה בעבר וגם היום אני קצת שר אותם לעצמי", הוא מעיד. "ניגון קרקוב למשל הוא הניגון האהוב עליי". אך הסיפור שלו עם ר' שלמה אינו מסתיים בזה; "עברתי לניו-יורק לפני שנה, לבית שנקרא 'הבית הרדוף'", הוא מספר. "זוג חברים ממונסי ביקר אותי פה בבית הרדוף, וכשהם חזרו למונסי הם סיפרו לחבר שלהם שהם בדיוק חזרו מ'הבית הרדוף' בניו-יורק. החבר אמר להם: 'מה אתם אומרים?! ר' שלמה קרליבך חיתן אותי בבית הזה!' מהסיפור ההוא התברר לי שר' שלמה היה מרבה לבקר בבית הזה, שכנראה חיו בו זוג יהודים דתיים שהיו מחוברים אליו. הוא היה עושה שם המון שבתונים וחתונות, וממש הגניב אותי שהגעתי לגור בו".

בשנת 2001 התחיל מתיסיהו ללמוד בישיבת חב"ד בשכונת קראון הייטס בניו-יורק בעקבות היכרותו עם הרב החב"די של אוניברסיטת ניו-יורק. אז גם החל להופיע עם הלהקה היהודית 'פ"א-דל"ת'. במקביל להתפתחותו הרוחנית החלה גם התפתחות הקריירה המוזיקלית שלו. ב-2004 הקליט את האלבום הראשון שלו, ובשנה ההיא גם התחתן עם טליה, סטודנטית יהודייה אמריקנית, ובהמשך נולדו להם שלושה ילדים. חמש שנים אחר כך, אחרי המופע הראשון שלו בישראל, כיכב שירו 'מלך בלי כתר' ברשימות ההשמעה בארצות הברית כמו גם הווידאו-קליפ לשיר, שבו נראה מתיסיהו בלבוש חב"די מלא.

את המסע שלו בחסידות חב"ד סיים מתיסיהו בשנת 2007. בעקבות חופשה משפחתית בנחלאות בירושלים התחבר לחסידות קרלין לתקופה קצרה. קריירת המוזיקה שלו המשיכה לנסוק, ועוד שיר כבש את מצעדי המוזיקה העולמיים – 'ואן דיי'. אף אחד לא ציפה שיהיה אמן רגאיי יהודי-חסידי מצליח כל כך, ואולי ההפתעה היא אחד הגורמים להצלחתו. כאמור, ב-2011 הציג מתיסיהו בפרופיל הפייסבוק שלו תמונה שהוא נראה בה ללא זקן, ובהמשך הבהיר בריאיון כי מדובר בתהליך של 'התבגרות דתית' וכי הוא "עדיין נאמן ליהדות ולחיפוש האמת במסגרת ההלכה ושמירת המצוות". עם זאת בשנת 2012 החל להופיע ללא כיפה, ובשנתיים האחרונות אינו מגדיר עצמו דתי.

מה שהלב אומר

ברור גם למצלמות שמסע התשובה של מתיסיהו עוד לא נגמר. "המשמעות של המילה תשובה היא לחזור לאמת, ואני מרגיש שלהיות בקשר עם עצמי, להיות בקשר עם אלוקים, להיות בקשר עם הדברים האמתיים שבחיים שלי – זה מה שחשוב. זה גם מה שכל יהודי יכול להתחבר אליו בימים של תשרי; צריך לקחת את הזמן לחשוב על החיים, לחשוב על מה שחשוב, להתרכז מחדש במטרות שלי בחיים".

אתה לא חושב שהאמת היא פשוט האמת האלוקית?

"אני לא מרגיש שיש דרך נכונה ולא נכונה בזה", הוא מתאר בכנות את הרהוריו בעניין. "אף אחד לא יודע מה נכון ומה אמתי בנוגע לאמת האלוקית; כל מה שאני יודע הוא מה שהלב שלי אומר לי. זה לא אומר חלילה שיש לי איזה אישיו עם התורה, אבל אני חושב שתשובה היא דבר עמוק יותר מעבר ל'נכון–לא נכון', ואני חושב שגם אנשים דתיים יסכימו עם האמירה הזאת. להיות בקשר עם אלוקים זה בעיקר לעשות הִסבויננוס אמתית" ('התבוננות' בהגייה אשכנזית), הוא שולף את ההיבריש שלו.

למה הכוונה?

"הייתה לי בעבר תחושה חזקה לראות ולנהוג על פי 'נכון–לא נכון', ושהדבר שנכון לעשות הוא להתפלל ולחשוב על אלוקים. אני לא מרגיש ככה עוד", הוא מודה. "כלומר אני לא חושב על זה עוד במובן של נכון או לא נכון; אני חש מבורך שיש לי את זה בחיים, אבל אני לא מרגיש שאני חייב שיהיה לי את זה בחיים, ושאם אין לי את זה – אני עושה משהו לא נכון".

כלומר החשוב ביותר מבחינתך הוא להיות בקשר עם עצמך?

"אני לא אוהב את איך שזה נשמע", הוא מסתייג, "הלוואי שהייתה לי דרך טובה יותר לומר את זה. הייתי בצד הדתי, לכן אני יודע איך נשמע: 'תהיה בקשר עם עצמך'", הוא מטעים את המשפט באינטונציה מזלזלת. "אבל זה דבר אמתי".

איך היחסים שלך עם הקב"ה היום?

"הם טובים", הוא אומר בסיפוק. "כשנהייתי דתי חיפשתי הרבה דברים, אבל הדבר שחיפשתי היה משמעת בחיים שלי. חיפשתי שמישהו יאמר לי מה לעשות; חיפשתי שביל והוראות הגעה ספציפיות לאורח חיים רוחני, והעולם הדתי באמת שירת את המטרה הזו לתקופה. בתהליך שאני עובר בשנים האחרונות הייתי צריך להפסיק עם כל הרעיון של מה חשבתי שהוא אלוקים, ובמובן מסוים אני חושב שזה היה תהליך שטוב לעבור. הרי אנחנו לא יודעים מהו אלוקים, ואנחנו רק מקרינים את הרעיונות שלנו ואת התפיסה שלנו את העולם על הרעיון שלנו של מהו אלוקים. התשובה שעשיתי עכשיו, בלא להיקרא 'דתי', הייתה להפסיק להקרין על אלוקים את הרעיונות שלי ולהשאיר אותו כמעין תעלומה. מאז חזרו היחסים שלי עם אלוקים להיות אישיים יותר", הוא מתאר בכנות. "אני מתפלל אליו ומבקש כוח והדרכה ומחפש משמעות בעולם שלי".

אמנם היום מתיסיהו אינו דתי, אבל הוא שמח מאוד שהילדים שלו מתחנכים בבית ספר דתי. "הילדים שלי הולכים לבית ספר דתי, מודרן אורתודוקס" – בית ספר של כיפות סרוגות. "זו בעיקר הבחירה של אשתי לשעבר, אבל לא נלחמתי בזה. אני חושב שטוב מאוד שהם שם. ילדים היום באמריקה צריכים את הזהות היהודית החזקה, ובשביל לקבל אותה הם צריכים ללכת לבית ספר דתי". באתר של מתיסיהו יש סרטון שלו בטיול כיתתי עם אחד הילדים שלו, חובש כיפה סרוגה.

עד כמה המוזיקה קשורה לעולם האמוני שלך?

"מוזיקה בעבורי תמיד הייתה המקום שבו התקשרתי עם אלוקים. השירה ויצירת המוזיקה הן השיטה שלי לדרוש את אלוקים. כשאני מופיע, יוצר ושר, זו ממש תפילה מבחינתי".

לאיזו נקודה בתפילה בימים נוראים אתה הכי מתחבר?

נדרש לו זמן לענות על התשובה. "מאחר שביליתי המון זמן בחב"ד, אני חושב שאני הכי מתחבר לניגונים שלהם לתפילות בראש השנה וביום כיפור. אני אוהב אותן מאוד, למשל את הניגון של חב"ד לאבינו מלכנו" (לחן המיוחס לאדמו"ר הזקן).

מרכז דגירה לאמנים צעירים

מתיסיהו אמנם מרבה לבקר בארץ בהשוואה לזמרים בין-לאומיים אחרים, אך מודה שכמעט שאינו מכיר אמנים ישראלים. "חוץ מדניאל זמיר, שהוא אחד החברים הטובים שלי, אני מכיר כמה אמנים יחידים, כמו עידן רייכל והחבר'ה של אינפקטד משרום, אבל אני לא מצוי כל כך בסצנה המוזיקלית בישראל. אני מקווה שאנשים ישלחו לי קצת מוזיקה ויכניסו אותי לעניינים..."

מה מצפה לנו באלבום הבא שלך?

"האלבום הבא שלי לא יהיה דיגיטלי כמו שהייתי רגיל עד עכשיו. זה יותר אלבום שלי עם הלהקה שאני מופיע אתה כבר שנה – נוצר בינינו קשר חזק, ואנחנו כותבים היום מוזיקה יחד. יש לזה ממד אורגני ודינמי יותר, והשירים אינם שירי פופ של שלוש דקות, לא רצועות דוגמה שנתנו לי מפיקים ואולי אבצע אותם, אלא יותר מאמץ משותף שלי עם הלהקה. הם ארוכים יותר ויש בהם מרחב דינמי יותר של רגשות. בעבר בכל שיר אחד שלי היה רגש אחד; השירים הפעם למעשה לוקחים את המאזינים למסע במנעד רגשות רחב יותר".

כישראלים טובים היינו חייבים להעלות לסיום את השאלה האחרונה. התשובה של מתיסיהו אמנם לא הפתיעה, אבל הפירוט שלה דווקא כן:

היית רוצה לעלות לישראל?

"הייתי ממש רוצה לעשות עלייה, אבל זה לא בתכניות שלי עכשיו. בכל מקרה זה לחלוטין חלום שהייתי רוצה להגשים. כרגע המצב קצת מורכב – הילדים שלי פה ולומדים בבית ספר, רוב המוזיקה שלי היא באמריקה, החיים שלי הם די כאן – אבל בשלב מסוים החלום שלי הוא לעלות. בעוד עשר שנים נגיד, כשאתקרב ל-50 וירד לי קצת הלחץ בחיים", הוא צוחק. "אבל בכל הרצינות, החלום שלי הוא לפתוח מעין 'מרכז דגירה' לאמנות לנוער בסיכון. מין חווה הוליסטית כזו, עם כל מיני מוזיקאים ומפיקים שעבדתי אתם שיבואו לעבוד עם נוער מוכשר שנאבק לא מעט בחיים שלו, שייצרו אמנות יחד. האמת היא שכבר פתחתי עמותה ואפילו התחלתי לגייס כספים", הוא מגלה. "זה בהחלט עתיד לקרות".

Lead

העמידה מול מחרימי ישראל: "בואי נגיד שאני מפחד מעצמי בקטעים כאלה יותר משאני מפחד מאחרים. יש לי מזג חם, ולא הייתי בטוח מה הוא יוביל אותי לעשות"

"לאלבום הבא שלי יש ממד אורגני ודינמי יותר, והשירים אינם שירי פופ של שלוש דקות. הם ארוכים יותר ויש בהם מרחב דינמי יותר של רגשות. בעבר בכל שיר שלי היה רגש אחד. השירים הפעם למעשה לוקחים את המאזינים למסע במנעד רגשות רחב יותר"

"אני חושב שתשובה היא דבר עמוק מעבר ל'נכון–לא נכון'. אני חושב שגם אנשים דתיים יסכימו עם האמירה הזאת. להיות בקשר עם אלוקים זה בעיקר לעשות הסבויננוס אמתית"

"התשובה שעשיתי עכשיו, בלא להיקרא 'דתי', הייתה להפסיק להקרין על אלוקים את הרעיונות שלי ולהשאיר אותו כמעין תעלומה. מאז היחסים שלי עם אלוקים חזרו להיות אישיים"

 

צילום: יח"צ

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם