הרב שלמה עמאר

4amar

 רועי אהרוני

"מצב הרבנות בעלייה"  |  ראיון חג עם הרב שלמה עמאר
יהדותה של מדינת ישראל; המערכה על רוח צה"ל; מעמדה הציבורי של הרבנות בישראל; מצב מערך הכשרות; מקומם של דברי הרבנים בעיצוב רוח המדינה; העלייה להר הבית; המאבק על ההתיישבות ביו"ש וגם כיוונים לחיזוק אישי ולאומי לשנה החדשה * הראשון לציון ורבה הראשי של ירושלים הרב שלמה עמאר שליט"א בשיחה חגיגית לערב תשע"ז

 

עָשָׂה כָּל חָי בְּעַצְמוֹ / גַּם הָאָדָם יָצָר בְּצַלְמוֹ / לְהַשְׁלִים תַּכְלִית עוֹלָמוֹ / יוֹם שִׁשִּׁי וַיָּכֻלוּ יָחַד.

וַיְכַל מְלַאכְתּוֹ בַּשְּׁבִיעִי / אוֹתוֹ קָבַע לְשַׁעֲשׁוּעֵי / לְקָרֵב לִי קֵץ יִשְׁעִי / יִוָדַע לה' יוֹם אֶחָד.

את הפיוט הזה, 'ששת ימי בראשית', כנראה לא תאמרו בבית הכנסת ביום בריאת העולם. הסיבה לכך היא שאף על פי שהוא נראה לקוח מסידורי סליחות עתיקים, הוא חובר לפני כשבע שנים בידי לא אחר מהראשון לציון הרב שלמה עמאר שליט"א. הרב עמאר מוכר בשל כהונתו כרב הראשי בעבר וכרבה של ירושלים בהווה, ברם באתר האינטרנט של הרב יש עוד לא מעט פיוטים שיצאו תחת ידו, ונראה שהם מחכים להצטרף לסידורי התפילה בשבתות ובמועדים כמו היו שם מימי הראשונים.

כמי שמכיר את עולם הרבנות כבר יותר מ-30 שנה בשלל תפקידים, כדיין וכרב הראשי של ארץ ישראל ושל שתי עריה הגדולות, אך מתבקש לפתוח את השיחה עם הרב במצב הרבנות הראשית. "הרבנות עושה השתדלות גדולה במערכת הרבנות ובמערכת הדיינות, ויש השקעה רבה של מאמצים ומחשבה. לפי דעתי, מצב הרבנות בעלייה", אומר הרב.

"ואולם", הוא מוסיף, "יש גופים בארץ ומחוצה לה שמכרסמים בכוחה של הרבנות ומביאים את דיבתה. יש להם עניין להבאיש את ריחה ולפגוע בכוח הרבנות והדיינות – או כי הם רוצים להיפטר ממנה לגמרי או שהם רוצים לפתוח אותה לכיוונים שאינם הלכתיים ואינם נכונים. הם צובעים את הרבנים כאטומים ומיושנים כדי להביא אל הרבנות אנשים מחוגים שאינם קשורים ליהדות".

הרב מתרעם על שהם מנסים להציג את עצמם כחלק מהיהדות: "גם לערבים יש מופתים, שייח'ים וקאדים שלהם בבית הדין השרעי, וכך גם בשאר העדות והדתות. הבעיה היא שהרפורמים באים לא כדת בפני עצמה אלא כמייצגי היהדות! אין לך זיוף ושקר גדול מזה. רוב עם ישראל ככולו אוהב את התורה והמצוות, והם מבאישים אותן בעיניהם, מזלזלים בחוקי התורה וההלכה ואומרים להם שהתורה יכולה להיות אחרת, בלי 'הרבנים החשוכים' שהופכים אותה לקשה.

"בניסיונות המכוונים לכרסם הם משקיעים המון כסף וכוחות גדולים. הם קוראים להקל כמו בית הלל. בית הלל ובית שמאי חלקו בתוך המסגרת ההלכתית, שאותה אין פורצים. באים אלו ופורצים גדרים. הם מפחידים את הציבור כדי להניא אותו מלהינשא דרך הרבנות, בעוד בפועל החתונות נעשות בהוד ובהדר. הם תופסים מקרים יחידים ביותר, שכמותם יש בכל משרד, ומקימים עליהם רעש. ברוך ה', אם אחרי שבודקים את הרבנות במיקרוסקופ זה כל מה שמצאו, זה מראה שזה לא רציני.

"אנחנו אוהבים ביקורת, ותמיד פתחתי את הרבנות ואת עצמי לביקורת. היא חשובה מאוד וביקורת בונה יכולה לחזק מאוד. אבל הם שוכרים מקצוענים כדי לצבוע את הרבנות בצבעים שחורים – זו לא ביקורת, זו מלחמה. הם צריכים להחליט האם הם רוצים להיות יהודים או לקרוא לעצמם דת חדשה".

מדוע הרב מגדיר זאת כדת חדשה ולא כזרם טועה?

"אם רב וכומר מחתנים יהודי עם גויה, לא נשאר הרבה מה לדון", הוא אומר. "הרבנים שלהם נוסעים בשבת או עושים גרות בהבל פה, וזו לֵצנות אמתית. כתוב בחז"ל ש'להבדיל בין הטמא לבין הטהור' זה לא בין פרה לחמור אלא בין מצב שבו נשחט רובו של קנה לחציו של קנה, הבדל של חוט השערה. פה לא מדובר בחוט השערה אלא בחבל עבה".

מה אפשר לעשות כדי להרים את קרן הרבנות?

"צריך להמשיך בשני כיוונים – הסברה וביקורת פנימית". אשר להסברה הרב מספר שבזמנו הוא ביקש להעמיד דוברים לבתי הדין. "ראיתי שצריך שמישהו יעמוד ויסביר את הדיינים, בפרט שהם עצמם אינם מתראיינים", אומר הרב. "אבל לממשלה אין תקציב לזה. צריך ליצור מערכת הסברה טובה, אולי גם גופים פרטיים שיהיו כלי עזר בהסברת מה עושים בעולם הרבנות והדיינות. אני מאמין שעוד יקומו גופים כאלה, כי רבים מרגישים בצורך".

גם בעניין הביקורת העצמית יש לרב קבלות, והוא מספר שפתח בזמנו בית דין מיוחד לתלונות שיש על בתי הדין. "פתחנו בית דין מכובד והעמדנו בראשו דיין מוותיקי הדיינים ועוד רבים חשובים", הוא מספר. "על פי רוב התברר שהתלונה אינה כצעקתה, אך כשהתברר שאכן הייתה בעיה – בית הדין לא כיסה שום דבר וגם המליץ על פיטורים. חשוב שיהיה בית דין רשמי כזה, שיקיים 'שמוע בין אחיכם'.

"זה מצוי שאדם שאינו זוכה בדין יוצא לא מרוצה ולכן מתלונן, ולמרות זאת הייתי מגיש כל תלונה ככתבה וכלשונה לאותו דיין ולאותו הרכב בית דין, והם היו צריכים לענות על הטענות שהועלו כלפיהם. במקרה הצורך גם היינו בודקים. זה גם היה טוב בעבור הדיינים, לדעת מה כואב לאנשים ולהרגיש את צערם".

כשרות אמתית

על השולחן של הרב מונחות עשרות תעודות כשרות חדשות לשנת תשע"ז, מחכות לחתימתו. גם בענייני הכשרויות צפות ועולות לא פעם ביקורות ציבוריות. "לדעתי הרבנות היא הכשרות הטובה", הוא אומר. "מי שרוצה להילחם מטשטש את הנתונים שאינם נמצאים בידיהם כלל. הרבנות אינה גובה כסף; האגרות שמשלמים הן לפי מה שקובעים במשרדי הממשלה. המשכורות של הרבנים והמפקחים קבועות על פי חוק ואינן קשורות למספר המקומות המושגחים.

"התשלום של המשגיחים הוא תשלום מזערי, הלוואי שיכולנו להעלות אותו כדי שתהיה להם פרנסה מכובדת יותר. ולמרות הפרוטות שהם מקבלים – הם מתמסרים. גם המפקחים על המשגיחים משתכרים מעט ועבודתם מרובה. אם ימדדו את השכר למול משרדי ממשלה אחרים ועבודות פרטיות, יראו שמדובר במשכורת מהנמוכות ביותר".

הרב מקבל את הביקורת על שמשגיחי הכשרות מקבלים את משכורתם מהמעביד. "הלוואי שישלימו את החוק שמונע זאת", הוא אומר. "כבר לפני 44 שנים, כשהייתי מנהל מחלקת הכשרות של נהריה, כתבתי מכתבים בעניין לכל משרדי הממשלה ובפרט למשרד הדתות. צעקתי ככרוכיה ולא עזר".

עם זאת יש ביקורות שהוא מסרב לקבל. "יש מי שרוצים שניתן הכשר על מקום שפתוח בשבת, וזה לא שייך. יש גופים שהם למעשה לא דתיים ולא רבניים הרוצים לתת את ההכשר בעצמם, אך הם מטשטשים את זה. אני חושב שהציבור חכם, יודע את האמת וסומך על הרבנות, שדורשת שהכשרות שהיא נותנת תהיה אמתית.

"כשהייתי רבה של תל אביב, אמר לי ראש העיר שבעלי המלונות התלוננו שמכבידים עליהם", מספר הרב. "על השולחן היה בקבוק דיאט קולה. שאלתי את ראש העיר מה צריך לעשות חולה סוכרת ששותה מהבקבוק הזה, מקבל התקף ומתברר שיש במשקה סוכר. ראש העיר דיבר בנחרצות על ההליכים שהחולה צריך לעשות, מכיוון שאם כתוב שזה דיאטטי – זה חייב להיות אמתי. אמרתי לו – זה גם מה שאנחנו רוצים, שאם יהיה כתוב 'כשרות' זה יהיה כשר. אני לא מחפש להחמיר או להקל אלא לעשות את מה שכתוב בהלכה. אני רוצה שאם כתוב 'כשר', 'מהודר', 'בשרי' או 'חלבי' – זה אכן יהיה כך".

האם יש ניסיון ללכת לקראת בעלי העסקים כדי שיהיו מקומות כשרים רבים ככל האפשר?

"מובן שאנו רוצים שכל היהודים יאכלו כשר, וחשוב לנו כל מקום שיש בו כשרות", עונה הרב. "עם זאת, אם נעלים עין, מה נרוויח? הרבינו מקומות כשרים אבל הכשלנו את הציבור, וזה חמור יותר. אנחנו משקיעים טרחה ועמל גדול כדי למצוא אפשרויות להקל. אנחנו משתדלים שיהיו כמה שיותר מקומות כשרים – אבל מקומות כשרים באמת".

הרבנות הצבאית היא רוח צה"ל

הרב עמאר שירת ברבנות הצבאית ביחידה לזיהוי חללים, ובשירות המילואים שובץ בתפקיד הוראה הלכתית בתחומי הפעילות של המחלקה. אין פלא אפוא שמצב הרבנות הצבאית בשנה האחרונה הגיע גם לפתחו. "היום היה אצלי מח"ט חשוב", הוא מספר, "והוא טען שלא מדובר במשהו נגד הרבנות אלא ניסיון לגדור את המצב הפרוץ שבו כל מיני גורמים נכנסו לצבא. עם זאת צריך להסביר לראשי הצבא כי הרבנות אינה נטע זר אלא היא-היא הרוח של הצבא. אני מוכן לנסות בזה את כוחי בעזרת ה'.

"נבחר רב חשוב, הרב קרים", הרב נדרש לבחירת הרב אייל קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי. "תלמיד חכם גדול ושקול בעל ניסיון עצום. אני בטוח שהצבא והחיילים ייהנו מההדרכה שלו, וצריך לתת לו הכלים והסמכויות הראויות. במקום לצמצם היה ראוי לחזק ולתת להם כוח הסברה.

"חייבים להשאיר את הרבנות הצבאית כרוח חיה המפעמת בחיילים. קל וחומר בימינו, שיש ברוך ה' הרבה קצינים בכירים יראי שמים, פלוגות שלמות של בני ישיבות, חיילים רבים מבני הציונות הדתית וגם חרדים. יכול להיות שהצבא קצת הקצין במהלכים הללו בגלל כל מיני פרצות, אבל הוא חייב לתת מקום של כבוד לרבנות הצבאית. אסור לנו להזניח את הצד הרוחני של הצבא. מי שחושב שהצבא הוא רק גשמי וטכני – מזלזל בחיילים, יש להם נשמה והם רוצים לשמוע יהדות".

הרב מדגים מניסיונו האישי במבצע 'צוק איתן', כאשר סבב עם אחד המח"טים בין הפלוגות כדי לחזק את החיילים ולהתפלל אתם שעות מספר לפני יציאתם לקרב. "אחרי הרבה פלוגות ראיתי קבוצה גדולה שיושבת מוכנה לקרב", משחזר הרב. "שאלתי את המח"ט שהסתובבתי אתו: מה עם אלה? אמר לי: הם קיבוצניקים, הם לא יודעים מה זו תפילה. אמרתי לו: אולי בכל זאת ניגש ונדבר אתם? הוא לא הסכים אתי, אבל הלכנו בכל זאת.

"אמרתי להם: באתי רק לומר לכם שכל עם ישראל אתכם, הלב של כולם אתכם. כולם חושבים ומתפללים עליכם, עיני כל ישראל נשואות אליכם. אני באתי רק לומר לכם את זה, אבל אם אתם רוצים, אפשר גם להתפלל תפילה קצרה.

"מיד כולם התרוממו. חלקם חבשו כובעים, אחרים שמו ידיהם על ראש חבריהם כדי לכסות את ראשם. תפילה כמו התפילה הזו שהתפללנו עם הקיבוצניקים שלא יודעים תפילה לא הייתה לי בחיים. התפללתי בדמעות".

הרב נוגע גם במגמות המחלישות שמנסות להשתלט על הצבא. "הם לא יודעים עם מי יש לנו עסק", קובע הרב. "יש להם מנטליות שונה. הגורמים הללו רוצים שהחיילים שלנו יהיו טובים לאויב. החיילים שלנו עושים מאמצים אדירים כדי שלא לפגוע, אבל הם צריכים גם להגן על העם ועל עצמם.

"יש שני כללים: הראשון הוא לשמור על כבוד האדם באשר הוא אדם, בכל מצב. השני – הבא להרגך, השכם להרגו. רודף שקם על חברו להרגו, צריך לנסות להציל את החבר בפציעת הרודף באחד מאיבריו, אך אם אין דרך אחרת – יש להרוג אותו. כאן לא מדובר במישהו הרודף אדם אחד – יש פה רודפים של עם שלם! אנחנו רואים מה הם עושים איפה שמתאפשר להם, הורגים מאות ואלפים. צריך לדעת שיש לנו עסק עם טרוריסטיים אכזריים.

"לכן אי-אפשר להחליש את הרוח. התורה מחזקת את הרוח בדרך הנכונה, 'על כן ייאמר בספר מלחמות ה'', המלחמות של ה' הן על פי ספר התורה".

"שלא ניכשל בעוון כרת"

לפני כחמש שנים, בהיותו רב ראשי, כתב הרב עמאר מאמר בעניין 'מלך המשיח ובית המקדש השלישי', ובו ניסה להשכין שלום בין הדעה שבית המקדש ייבנה בנייה חומרית ובין הדעה שהוא עתיד לרדת מן השמים.

"ברמב"ם כתוב בפירוש שהמשיח הוא שבונה את בית המקדש באופן חומרי", מסביר הרב בקיצור את הדברים שכתב. "ושם כתובה באופן יחידאי המילה 'במקומו'. עד בניית בית המקדש במקומו הוא יהיה בחזקת משיח, אך מרגע שייבנה בית המקדש במקומו – נדע שהוא משיח אלוקים.

"רש"י בכמה מקומות בש"ס אומר שהמקדש ירד בנוי. ניסיתי להסביר שלא מדובר במחלוקת אלא בשלבים: בשלב הראשון המשיח יבנה את בית מקדש מאבנים חומריות, ויבנו אותו מהנדסים וקבלני בניין, אולם שכינה לא תשרה עליו. רק לאחר מכן יוריד ה' את המקדש שבעליונים, והוא ייכנס למקדש שבתחתונים.

"רבים טועים בהבנת דברי הרמב"ם מרוב אהבת התורה ואהבת המקדש", סובר הרב. "האהבה לפעמים מקלקלת את השורה. הם טועים בהלכה וחושבים שאנו יכולים לבנות. זו טעות. אין זה תפקידנו ואין לנו רשות לזה. אנו צריכים להתאזר בסבלנות ולהתאפק. אני באמת אוהב את מי שעולים להר, אני יודע שהם עושים את זה מתוך אהבה, אבל חבל על הטעות שהם טועים".

הרב מבטל את הטענה שהעובדה שההר נשלט על ידי המוסלמים משמשת זרז לבניית בית המקדש. "הר הבית נמצא בידם כבר מאות שנים, וזו התקדמות לעומת עובדי העבודה הזרה שהיו שם קודם. עכשיו הכנסיות הן סביב להר הבית, ואת השמירה נתן ה' למי שמאמינים באל אחד, והם שומרים עליו בקנאות. הם 'שומרים לבוקר', שומרים עד בוקרה של הגאולה שבו נראה את חסדי ה' בגלוי, ובינתיים 'יחל ישראל אל ה'', תוחלתנו ותקוותנו היא לה'.

"אסור לנו להיכנס להר הבית כדי שלא ניכשל בעוון כרת, אנחנו לא יודעים את המקומות. כל גדולי ישראל אסרו את זה – הרב קוק, הרב צבי יהודה, הרב שך, הרב אלישיב, הרב עובדיה. אין ספק שהם יודעים מה זה מקדש, הם אוהבים את המקדש, אין אחד מגדולי ישראל שלא רוצה את המקדש. ובכל זאת הם אסרו".

"יש גופים בארץ ומחוצה לה שמכרסמים בכוחה של הרבנות ומביאים את דיבתה. יש להם עניין להבאיש את ריחה ולפגוע בכוח הרבנות והדיינות – או כי הם רוצים להיפטר ממנה לגמרי או שהם רוצים לפתוח אותה לכיוונים שאינם הלכתיים ואינם נכונים. הם צובעים את הרבנים כאטומים ומיושנים כדי להביא אל הרבנות אנשים מחוגים שאינם קשורים ליהדות"

מה בעניין גדולי ישראל שערכו מדידות ועלו להר הבית?

"יש גדולי עולם שצדקו בהלכות אבל טעו במציאות, למשל חשבו שהכותל הוא רק החלק החשוף ולא המקורה, ולפי זה חשבו שהכותל הוא חומת העזרה. הרב עובדיה ביקש מהוואקף למדוד את המרחק מאבן השתייה לכותל, ומשהם אמרו לו שמדובר ב-80 מטר, הבין הרב עובדיה שהכותל הוא חומת הר הבית.

"נכון גם שעלו בעבר אל הר הבית, אבל הייתה להם מסורת. גם הרב שלי, הרב יעקב ניסן רוזנטל עליו השלום, עלה להר הבית לפני קום המדינה. כשהוצאתי את הפסק שאסור להיכנס, אמרתי לו – אתם הלכתם עם גדולי הדור ההוא שהייתה להם מסורת, והיום לא יודעים איפה מותר. אם נתיר, רובא דעלמא ייכנסו בכל מקרה. הרב רוזנטל הסכים אתי. אנשים באים אחר כך ומספרים לי שהרב רוזנטל עלה להר הבית. זה נכון, אבל הם לא יודעים את ההמשך".

"אנחנו נולדנו בחוץ לארץ והיינו רואים את הכותל רק בחומשים ישנים", מספר הרב. "היו מציירים כמה קווים לאורך וכמה קווים לרוחב ואומרים לנו – זה הכותל. פתאום במלחמת ששת הימים לעמוד מול הכותל – זה היה רגע מופלא. כמו הרגע הזה, כך יהיה הרגע שיבוא המשיח, 'בשוב ה' את שיבת ציון' באמת נהיה כחולמים".

לקחי ההתנתקות

לפני כארבע שנים, כשהיה הדיון הציבורי על גורל מגרון, צוטט הרב כאומר שהוא יתפלל בכל לבו ויעשה הכול "כדי שהגזרה הרעה הזו להרס היישוב תבוטל". כמו כן התבטא על החלטת בג"ץ: "נוצר היום מצב לא הגיוני, שחלקים גדולים מהציבור יחד עם חברי כנסת ושרים מבינים שהחרבת היישוב תהיה אסון, אך בית המשפט בשלו". ההיסטוריה העגומה הזו לצערנו חוזרת, ואנו שואלים את הרב לדעתו על חרב הפינוי המתנוססת על עמונה.

"צריך להתפלל", אומר הרב. "זה הדבר הראשון. בדרך כלל משאירים את התפילה לסוף המאבק, וזו טעות. צריך להקדים את התפילה, כי היא העיקר.

"מלבד התפילה, יש להיאבק. אין לנו בררה אלא להיאבק מאבק משפטי מסודר, לקחת יועצים חריפים ומלומדים שינסו להראות תקדימים אחרים עד שבעזרת ה' נצליח".

גם כשהמאבק המשפטי הוא כסות למאבק אידאולוגי?

"אני מבין את מה שאתה אומר, אבל זה שנטען את הטענות האידאולוגיות לא ישנה", עונה הרב. "אם נלחץ מבחינה משפטית ונסביר שלא ייתכן, אם נראה שבמקום אחד פסקו כך ובמקום אחר פסקו אחרת, לא יוכלו לעמוד לאורך זמן נגד זה.

"יש לשופטים הרגשה שהמדינה שבנתה שם זלזלה כביכול בערבים, והם רואים את עצמם המלאך המושיע; כדי להביא לשוויון אמתי הם מנסים לעשות אפליה מתקנת. צריך להסביר להם את העניין, להילחם ולהתפלל. אסור להרים ידיים. יש להמשיך במאבק בכל הדרכים הכשרות".

הרבנים הראשיים צריכים להתערב בעניינים הללו?

"אם יש בידם ויש להם השפעה – אדרבה! ודאי שכולם מעוניינים ביישוב ארץ ישראל, אני בטוח בזה. לפני ההתנתקות אמנם אמרתי שלא לסרב פקודה, כי סירוב פקודה יביא למלחמת אחים. עברתי בכל היישובים בתפילות ובתחינות עם הציבור, אבל קצרה ידינו מלהושיע. אני מקווה שהפעם הציבור למד את הלקח וגם הממשלה".

כוחנו – באחדותנו

לקראת ימי התשובה אנו מבקשים מהרב לכוון אותנו איך להתכונן. הרב מזכיר את דברי חז"ל ששופר הוא מלשון שפרו מעשיכם, והוא רוצה להתמקד בדברים שעל הציבור להתחזק בהם בבין אדם למקום ובבין אדם לחברו.

"במצוות שבין אדם למקום יש לחזק את שמירת השבת", אומר הרב, "גם באופן פרטי וקל וחומר באופן ציבורי. צריכים להתחזק ולהתרחק מאנשים שמנסים לחזק את השבת על ידי נתינת 'קולות' בהלכה. הדרך לחזק את השבת היא בפרסום יופייה, כבודה, מעלתה וחומרתה. לדבר עם אנשים מלב אל לב.

"ודאי שבראש המחנה שבא לחזק את השבת במישור הציבורי צריכים לעמוד הרבנים ולקרוא את קריאתה של השבת. השבת נותנת את המראה היהודי של המדינה. דמוקרטיה זה טוב, אבל המראה צריך להיות יהודי".

באשר לעבודות הרכבת בשבת, הרב סובר שיש להביא את השאלה בפני הרבנים והם יחליטו לפי אמות מידה הלכתיות. "בזמנו באו אליי משדה התעופה וטענו שעליהם לעשות עבודות דחופות בשבת", הוא מספר. "המומחים שכנעו אותי שיש חשש של פיקוח נפש של המונים, והתרנו את זה. אבל כשאין פיקוח נפש, וזה עניין של הוצאה כספית או התאמצות אחרת, זה לא דוחה שבת, עם כל הרצון הטוב".

ואשר למצוות שבין האדם לחברו, הרב עמאר מזהיר מפני מה שהוא מגדיר הסכנה הגדולה לעם ישראל – המחלוקת. "יש יותר מדי מחלוקות ופלגנות", אומר הרב, "ויש לדעת שאין כוחנו אלא באחדותנו. צריך למעט במחלוקות – אם זו מחלוקת דתית או כללית, ימין או שמאל. רוב הרעש הוא סתם התלהמות, אין כזה מרחק בין הדעות כמו שעושים מזה. איפה שיש הבדלים, יש לנהל את המחלוקת בכבוד.

"צריך להסביר לראשי הצבא כי הרבנות אינה נטע זר אלא היא-היא הרוח של הצבא. אני מוכן לנסות בזה את כוחי בעזרת ה'. מי שחושב שהצבא הוא רק גשמי וטכני – מזלזל בחיילים, יש להם נשמה והם רוצים לשמוע יהדות"

"זה מתחיל קודם כול אצל אישי הציבור וממשיך לאנשים הפרטיים –– בין שכנים, אדם עם אשתו ועם בניו". הרב מתחיל לדבר על מחלוקות שהגיעו לרצח וקולו רועד. "אחד הדברים הנוראים הוא שפיכות דמים", הוא אומר. "זה לא היה בעם ישראל, והיום זה נעשה דבר פשוט! הורים שהרגו ילדים, ילדים שהרגו הורים, אישה ההורגת את חברתה על שטות! נעשה הדבר קל. אסור להתרגל לזה או לשתוק על זה. על הממשלה להקים דרכי הסברה ועל הרבנים לדבר על סבלנות ועל ידידות.

"איפה נשמע דבר כזה? פעם אם יהודי היה רוצח, זה היה מרעיש את כל העולם. גם הגויים היו נרעשים – יהודי רצח? היום יש שכירי חרב שמוכנים תמורת כסף להרוג אנשים – זה לא המקצוע של עם ישראל! עלינו לא נאמר ועל 'חרבך תחיה'".

בטרם התחלנו את הריאיון היה הרב עסוק במענה לשאלה על אופניים חשמליים, כי התברר לו שבאיכילוב רוב הילדים הפצועים מהאופניים החשמליים היו מתחת לגיל החוקי. "ההורים קונים להם!" מזדעזע הרב. "יצאתי נגד זה. צריך להחמיר בחוקי הדרכים החמרה גדולה, ואנשים חייבים להחמיר בזה – זה לא רק איסור של חוק אלא גם איסור חמור של תורה, 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' – מאוד! 'לא תשים דמים בביתך', קל וחומר כשאדם לוקח כלי משחית ונוסע. אם הוא לא נזהר או שהוא עובר על החוקים – הוא רוצח ממש! כשיש הרבה תאונות החומה של קדושת החיים נפרצת ואנשים מגיעים לדברים נוראים של קיפוח חיים".

אחרי שהרב הדגיש מה עלינו כציבור לתקן בבין אדם למקום ולחברו, נשאר עוד מישור אחד – בין האדם לעצמו. "מאז שהאינטרנט נהיה בידו של כל נער, הוא עושה שמות", נדרש הרב לתופעת הסמארטפונים. "ישבתי עשרות שנים בבתי הדין וראיתי את כל השחיתויות, אבל לא היו שם דברים כמו שיש היום. מאז שהאינטרנט בטלפונים יש הרס איום, פירוק משפחות על רקע של צניעות. רק אתמול בלילה באו אליי עם עוד מקרה. יש צעירים שנופלים גם בחוג החרדי וגם בחוג הדתי-לאומי, אנשים יראים וטובים, בעלי חכמה ומדע – אבל התאווה גוברת על הכול.

"עד עכשיו מידת הבושה הייתה חומה בפני התאוות, ולכן אמרו רבותינו 'בושת פנים לגן עדן' – הבושה מביאה את האדם לגן עדן כי היא עומדת כחומה. לצערנו, בדורנו החומה הזו נפרצה ואנשים כבר לא מתביישים.

"אני קורא לכל הצעירים והצעירות: סורו נא מהדבר הטמא הזה. מי שעובד וחייב אינטרנט, עליו למצוא דרכים לסנן ולהגן מפני השחיתות. אל יאמר אדם – לי זה לא יקרה. אין לאף אחד ביטוח, במיוחד שפה חז"ל אמרו 'אין אפוטרופוס לעריות', ואפילו צדיק גמור.

"מי שמשפחתו וביתו יקרים לו – חייב להרחיק את המכשירים גם מהצעירים. ומי שיכול להשפיע בזה על אחרים – אשריו ואשרי חלקו".

הרב מבקש לסיים את שיחתנו בברכה: "לכל הקוראים ולכל עם ישראל – שתהיה כתיבה טובה וחתימה טובה לאלתר בספרם של צדיקים. שתהיה השנה שנת גאולה שלמה, שיבוא מלך המשיח וייגלה עלינו, וייבנה בית המקדש בהיתר גמור במהרה בימינו".

 

צילום: חיים זך - לע״מ

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תודה מקיר תזעק

  הטור של סיון רהב...

שני חזיונות על בית המקדש

  חזון בית המקדש של...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם