עולם תקשורת חדש Featured

7 IGUD

השבוע נערך כנס הייסוד של איגוד התקשורת הישראלי החדש. המטרה המוצהרת: הצבת חלופה יהודית לאומית להתארגנות התקשורתית שמנותקת מעמדות העם * הכניסה לאו דווקא לימניים אלא בעיקר לעיתונאים המבקשים להשתחרר מכללי המשחק של מה מותר לחשוב ולומר

הדס צורי

ביום חמישי שעבר נערך במרכז כנסים בבני ברק כנס הייסוד של איגוד התקשורת הישראלי. את האיגוד ייסדו אנשי תקשורת מהמחנה הלאומי, ובכנס נכחו עיתונאים ואנשי תקשורת מובילים, ובהם אראל סג"ל, ינון מגל, גדי טאוב, אריאל כהנא, שמעון ריקלין, ישראל כהן, יענקי פרבר, יערה זרד ועוד רבים וטובים.

העיתונאי אריאל כהנא, מהדוברים בכנס, אמר: "מרגש להיות פה. אני זוכר את עצמי בשנים הראשונות, מבין איך עובדת השיטה ואומר לעצמי: חייבת לקום התאגדות של עיתונאים לאומיים. לנו כיהודים וגם כאזרחים במדינת ישראל המתחדשת החירות היא ערך עליון, ויש קשר בין אמונה לחירות, כי בלי אמת מגיעים עד מהרה השקר וההסתרה שבחסותם נעשים המעשים הנוראיים ביותר.

"מי שתפקידם להאיר את האפלה באמצעות מאבק על האמת הם העיתונאים. עיתונות חופשית מבדילה בין חברה חופשית לחברה מדוכאת. לא חייבים טנקים ברחובות או מעצר של עיתונאים כדי לשלול את החופש.במדינת ישראל הקטנה השוק נשלט בידי מעטים. כתבים שמתחילים את דרכם קולטים במהירות מה הם הסיפורים שמצפים מהם להביא. ארגוני תקשורת מעטים מסמנים את הדרך ומאלצים את כולם ליישר קו.

"מאז יום הקמת הממשלה החדשה נאלמה לשונם המושחזת של עשרות עיתונאים בכירים, וכבר חודש וחצי שהכול דבש ונופת צופים. זו אינה עיתונות, זו תועמלנות. ושלא אובן לא נכון", הדגיש כהנא, "מותר לתמוך בממשלה החדשה, כי חירות הבעת הדעה אינה עניין פוליטי אלא ערך נצחי, ולכן מייד עם ההודעה על הקמת האיגוד בחרתי להצטרף אליו.

יערה זרד: מקימי מדינת ישראל רצו שהיא תהיה מדינה אירופית ליברלית, בעלת סממנים יהודיים מעטים ככל האפשר, אבל אפילו מי שהקים את המדינה רצה מדינה יהודית יותר ממה שהשמאל רוצה כיום. הם רוצים להפוך את ישראל למדינת כלל אזרחיה. אפשר לראות את זה בשיח ההדתה, בהכפשה ובהשחרה של חרדים ושל מסורתיים. זה נובע מהרצון להיות ככל העמים, והיהדות מפריעה בדרך לשם. הם לא מבינים שהם לעולם יהיו יהודים בעיני העולם

"אני מאמין באמונה שלמה שבישראל צריכה להיות התאגדות עיתונאים שערכי החירות, הלאומיות והחתירה אחר האמת הם נר לרגליה. סבלנו מספיק מחנאות וקליקות. אנחנו צריכים להיות אחרים. להיות יהודים, להיות עיתונאים ולהיות אמיתיים". בסיום נאומו אמר כהנא: "אני מזכיר לכם ולי את הדבר החשוב ביותר – העם איתנו".

לא עיתונאית

"אני לא מגדירה את עצמי עיתונאית", אומרת אשת התקשורת יערה זרד (ערוץ 20, גלי ישראל), ממקימות האיגוד. "התקשורת הפכה במידה רבה לתועמלנית של ארגונים רדיקליים בחברה". זרד טוענת כי התקשורת המיינסטרימית מעוותת את המציאות ואינה מייצגת את הציבור הישראלי. היא עצמה הצטרפה לעולם התקשורת בשל תחושת תסכול עמוקה שלציבור הימני-מסורתי אין ייצוג בתקשורת.

"מטרת התקשורת היא לתווך את המציאות לציבור, אבל התקשורת הישראלית יוצרת מציאות חלופית ומתעלמת ממה שלא מתאים לנרטיב שהיא רוצה לקדם", היא אומרת ומדגימה מהפגנות בלפור מהו סיקור מוטה: "בכל מוצ"ש המהדורות נפתחו בכותרת 'מדינה במחאה' אף שרוב הציבור הישראלי ישב בבית ולא הבין על מה המהומה. בשיא מגפת הקורונה ערכה התקשורת מסע יח"ץ לאנשים שהתחבקו ברחובות במקום לבקר אותם. היא הפכה את ההפגנות ללגיטימיות וראויות".

מהי לדעתך המטרה שעומדת מאחורי הסיקור הזה?

"להטמיע נרטיב שמאלני בדעת הקהל", היא אומרת ומזכירה את התהליכים שהתקשורת עזרה להכשיר, כמו הסכם אוסלו והגירוש מגוש קטיף. השאיפה של חלקים גדולים בתקשורת ובשמאל הישראלי, לטענתה, היא פירוק המדינה היהודית מזהותה. "מקימי מדינת ישראל רצו שהיא תהיה מדינה אירופית ליברלית, בעלת סממנים יהודיים מעטים ככל האפשר, אבל אפילו מי שהקים את המדינה רצה מדינה יהודית יותר ממה שהשמאל רוצה כיום. הם רוצים להפוך את ישראל למדינת כלל אזרחיה. אפשר לראות את זה בשיח ההדתה, בהכפשה ובהשחרה של חרדים ושל מסורתיים. זה נובע מהרצון להיות ככל העמים, והיהדות מפריעה בדרך לשם. הם לא מבינים שהם לעולם יהיו יהודים בעיני העולם".

אני מתרשמת שמייסדי הארגון חשים הרבה כעס כלפי ערוצי התקשורת הוותיקים.

"התקשורת אוהבת לדבר על שיסוי ופילוג ומאשימה בזה את אנשי המחנה הלאומי", היא אומרת, "אבל האמת העצובה היא שהרבה מהכעסים כיום בחברה הישראלית יצרה התקשורת, ולא בתום לב. פעם היינו בבונים וצ'חצ'חים. היום אנחנו ביביסטים ומנשקי מזוזות, שלא לדבר על השיסוי כנגד החרדים, שכל ידיעה בנוגע לתחלואת הקורונה מלווה בתמונות שלהם, ללא שום קשר לתוכן הידיעה".

למה קם האיגוד? האם כדי להחליף איגודים קיימים?

"יש שני ארגוני עיתונאים – מועצת העיתונות ואיגוד העיתונאים – אך עיתונאים רבים חשים שהם אינם מייצגים אותם", מסבירה זרד. "הארגון שלנו בא לתת בית, במה, זהות ומקום לכל איש תקשורת שמבקש להביע את דעתו. ליצור פלטפורמה של תקשורת הוגנת". המייסדים מעוניינים לעודד תקשורת ימנית אך מדגישים שהאיגוד פתוח להצטרפות של כל מי מרגיש שקולו אינו נשמע, ללא קשר לאג'נדה פוליטית.

זרד אינה מרחיבה בעניין מטרות האיגוד המתהווה, מכיוון שהמייסדים מעוניינים לגבש אותן עם כל חבריו. "הארגון יחלק עוד השנה פרס ע"ש העיתונאי אורי דן ז"ל. נקים מעגלי שיח ונבחן מי רוצה ומי יכול להצטרף לארגון, וניצור חשיבה משותפת על מי הוא עיתונאי, מה תפקיד התקשורת. נפתח מחדש את ההגדרות שאבד עליהן הכלח".

הארגון אינו מנסה להכתיב קו מסוים ולא שואף לכוון עיתונאים לסיקור מוטה כזה או אחר. "כמובן, אם יצמחו שיתופי פעולה של עיתונאים, נברך על כך, אבל אנחנו לא מכוונים מחשבות או פעולות. בזירת הארגונים החוץ-פרלמנטריים יש חשיבות גדולה לנוכחות שלנו. בכנס האיגוד, שלהפתעתנו הגיעו אליו יותר ממאה איש, הזמנו אנשים להצטרף, להתנדב ולתרום".

"הם החליטו לפתוח מחדש את הגדרת מי הוא יהודי. אנחנו פותחים מחדש את הגדרת מי הוא עיתונאי"

מעין סמון הוא עורך אתר מידה ואחד ממייסדי האיגוד החדש. "הגיע הזמן שנדאג לעצמנו", הוא אומר. "בניגוד לדיקטטורות הרעיוניות הקיימות, אנחנו לא מסמנים את המטרה מראש: אנחנו אוספים חברים, מקשיבים לצרכים, ולפי זה נבנה את הארגון". סמון מסביר כי יש תוכניות רבות על הפרק: "סדנאות ושיעורי העשרה לעיתונאים, ליווי עיתונאים שצריכים סיוע. אנחנו מקימים מחלקה משפטית, מחלקת דוברות, מחלקת הדרכה. כל מה שנרצה ונצטרך", הוא מצהיר, "כפי שז'בוטינסקי אמר: 'חסר גלגל? אני הגלגל'".

האם זו קריאת תיגר על כלי התקשורת הגדולים?

"מי שמצטרף לערוץ תקשורת ממוסד יודע היטב מה צריך ומותר להגיד כדי להתקבל ולהשתלב ובמה אסור לגעת. המסרים חדים וברורים". סמון מתקומם כלפי הכינוי 'ערוצי המיינסטרים': "לאתר מידה יש חשיפה גדולה, וגם לערוץ 20, שתוכניות הבוקר שלו כמעט משתוות לתוכניות הבוקר בערוצים האחרים מבחינת אחוזי הרייטינג". בעיניו, העיתונות אינה צריכה ואינה יכולה להיות אובייקטיבית, ומצג השווא של האובייקטיביות הוא הבעייתי. "העמדות הפוליטיות של כל כלי תקשורת צריכות להיות על השולחן, וצריך לעמוד מאחוריהן. לכל כלי תקשורת יש עמדה, וזה לגיטימי, רק צריך להגיד את זה".

הוא סבור כי בערוצים מסחריים פרטיים מותר לשדר כל מה שהבעלים רוצים ומותר במסגרת החוק. "אני תומך בשוק חופשי. הרי אם גוף תקשורת משקר ומסלף, הצופים לא ייתנו בו אמון. הקהל לא מטומטם, וכיום יש חלופות תקשורתיות שפעם לא היו. גם הרשתות החברתיות הן כלי תקשורת עוצמתיים ונאמנות למציאות הרבה יותר מכלי תקשורת אחרים".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מסילות התשובה

  מאמר מאת הרב המקובל...

היתר פשוט

  מאמר מאת הרב אברהם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם