יומן מלחמה Featured

10 kipur

מלחמת יום הכיפורים – יומן מלחמה:

 

יום הכיפורים תשל"ד (6.10.73), שבת

 

בשעה 14:00 פתחו המצרים בהרעשה ארטילרית כבדה לאורך כל תעלת סואץ, ובחסותה צלחו חמש דיוויזיות חי"ר מצריות את תעלת סואץ באמצעות סירות גומי ונאחזו לאורך הגדה המזרחית שלה. המצרים הקימו גשרים על התעלה והעבירו לסיני במהלך הלילה כוחות שריון של הארמייה השנייה. חיל האוויר המצרי ביצע מתקפה רחבת היקף על שדות התעופה הישראלים בסיני, בסיסי פיקוד, סוללות טילי הוק ומטרות נוספות. שדה התעופה רפידים הושבת.

 

במקביל נפתחה האש גם ברמת הגולן: שלוש דיוויזיות חיל רגלים ממוכן סוריות ושתי דיוויזיות משוריינות תקפו את כוחותינו. במקביל בוצעה התקפה רחבה של 132 מטוסי קרב סוריים על מטרות בצפון. מוצב החרמון הישראלי נפל בשעה 16:00 בידי כוח צנחנים וקומנדו סורי שהוטס למקום במסוקים. בדרום הרמה הצליחו הסורים להבקיע את המערך הישראלי, וחטיבה 188 הושמדה כמעט לחלוטין. היישובים בדרום הגולן פונו מיושביהם. צה"ל החל בגיוס מילואים כללי.

 

י"א בתשרי תשל"ד (7.10.73), ראשון

 

כוחות שריון של הארמייה השלישית חדרו לדרום סיני. בסך הכול עברו לסיני כמאה אלף חיילים מצרים וכארבע מאות טנקים. בתום היום היו למצרים שלושה עשר גשרים על תעלת סואץ. כוחות חי"ר מצריים מצוידים בטילי סאגר גרמו אבדות כבדות לשריון הישראלי, שלא היה ערוך ללחימה כזו. הכוחות הסדירים של צה"ל בסיני איבדו עד סוף היום שני שלישים מכוחם. שני מעוזים נכנעו למצרים. המצרים נאחזו בעמדות לאורך הגדה המזרחית של התעלה ברצועה שרוחבה שלושה-ארבעה ק"מ ולא ניסו להמשיך ולהתקדם מזרחה. המצרים חסמו גם את מצרי באב אל-מנדב בדרום ים סוף. הרמטכ"ל דוד אלעזר אמר למפקדים בסיני: "אני מבקש שתזכרו ששתי האוגדות שלכם הן כל מה שיש בין המצרים לבין תל אביב".

 

בצפון: הסורים פרצו אל עבר חושנייה שבמרכז רמת הגולן. חטיבה משוריינת סורית ניסתה לאגף את חטיבה 7 באזור קוניטרה. כוח טייגר של חטיבה 7 ארב לסורים והצליח לפגוע בכשישים כלים סוריים. דיוויזיית השריון הראשונה הסורית התקדמה מחושנייה צפונה במקביל לכביש הנפט עד נפאח. בנפאח התפתח קרב בין קבוצת טנקים בפיקוד מח"ט 188 יצחק בן-שהם לבין הכוחות הסורים. במהלך הקרב נהרג בן-שהם. בדרום התקדמו הסורים אל מעברי הירדן והגיעו עד מושב נוב, מרחק שבעה קילומטרים מהכינרת. עד הערב, במאמץ רב ובסיוע מסיבי של חיל האוויר, הצליחו הכוחות הישראליים לבלום את התקדמות הסורים.

 

י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.73), שני

 

מעוז ישראלי שלישי נכנע בסיני. המצרים המשיכו להעביר כוחות לגדה המזרחית על גבי הגשרים שהוקמו לאורך תעלת סואץ. צה"ל יצא למתקפת נגד, אך היא נכשלה. בעקבות כישלון המתקפה הרחיבו המצרים את אחיזתם והגיעו במקומות מסוימים לציר המצוי 8–10 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ. ברמת הגולן עבר צה"ל למתקפת נגד. אוגדת פלד תקפה מדרום, אוגדת לנר תקפה במרכז, ובצפון הרמה נמשכה הבלימה. כוח של גולני ניסה לכבוש את מוצב החרמון מהסורים אך נסוג לאחר שספג אבדות.

 

י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.73), שלישי

 

לנוכח הכישלון בדרום הורה הרמטכ"ל על הפסקת היוזמה ההתקפית ושיפור עמדות לאחור. שני מעוזים ישראלים נוספים נכנעו. הסתיים פינוי אחד עשר מעוזים. בצפון נערך קרב עמק הבכא: הסורים ערכו מאמץ גדול להבקעה בגזרת קוניטרה, אך נכשלו ואיבדו כשלוש מאות טנקים. חלק ניכר מהכוח הסורי הפולש הושמד בקרבות שריון. חיל האוויר הישראלי תקף בסוריה תחנות כוח, בתי זיקוק, מאגרי דלק, שדות תעופה, את בניין המטכ"ל הסורי ואת מפקדת חיל האוויר הסורי בדמשק.

 

י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.73), רביעי

 

צה"ל הוסיף לערוך קרבות בלימה בדרום. בצפון: חיל האוויר הישראלי תקף שדות תעופה בסוריה, את תחנות הכוח הגדולות של סוריה (התקפה שגרמה לשיבושים קשים בחשמל הסורי עוד חודשים אחרי המלחמה). הסורים נהדפו מכל השטחים שכבשו בתחילת המלחמה למעט מוצב החרמון לאחר שאיבדו תשע מאות טנקים.

 

ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.73), חמישי, סוכות

 

בסיני נערכו קרבות תותחים. בצפון פלש צה"ל לסוריה והתקדם אל מזרעת בית ג'אן שבמורדות החרמון.

 

ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.73), שישי

 

קרבות טנקים נערכו בדרום. המצרים העבירו מזרחה כוחות שריון ונ"מ בהיערכות למתקפה כללית של הארמייה השנייה והארמייה השלישית. מעוז המזח נכנע. בצפון: שתי אוגדות צה"ל המשיכו בדרכן לעבר דמשק. חיל האוויר הסורי ביצע למעלה ממאה גיחות תקיפה של הכוח הישראלי במובלעת והאט את ההתקדמות הישראלית. בקרבות אוויר ובאש נ"מ הופלו תשעה מטוסים סוריים. חיל המשלוח העיראקי, שהגיע לחזית רמת הגולן יום קודם לכן, פתח במתקפה בעוצמה של שתי חטיבות על כוחות צה"ל שהחזיקו במובלעת. הקרב נמשך עד בוקר המחרת ועצר את התקדמות אחת האוגדות.

 

י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.73), שבת

 

האלוף אלברט מנדלר, מפקד אוגדת סיני (252), נהרג מפגיעה ישירה בנגמ"ש הפיקוד שלו. בצפון: חיל האוויר הסורי המשיך במאמץ לבלימת הכוח הישראלי במובלעת וביצע יותר ממאה גיחות. בחלק מהגיחות הותקפו בטעות כוחות סוריים ועיראקיים. בקרבות אוויר הופלו אחד עשר מטוסים סוריים. אחת האוגדות טמנה מארב לכוח העיראקי והכתה בו בעוצמה רבה. בלילה כבש גדוד צנחנים את תל א-שמס שבמורדות החרמון. ירדן שלחה חטיבת שריון לרמת הגולן.

 

י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.73), ראשון

 

המצרים פתחו במתקפה בחמש נקודות לאורך החזית במגמה להבקיע לעומק סיני. כוחות קרקעיים של צה"ל, בסיוע נרחב של חיל האוויר, בלמו את המתקפה. המצרים איבדו במהלכה כמאתיים טנקים, לעומת עשרים טנקים שאבדו לצה"ל. התבוסה שכנעה את הממשלה לאפשר לצה"ל לצלוח את התעלה. ארצות הברית החלה לשלוח נשק לישראל ברכבת אווירית.

 

י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.73), שני

 

גם בסיני עבר צה"ל ממגננה למתקפה, צלח את תעלת סואץ והחל להשתלט על שטחים ממערב לתעלה, ביבשת אפריקה. משימת הצליחה הוטלה על אוגדת שרון וכוחות ההנדסה של פיקוד הדרום. בלילה שבין 15 ל-16 בחודש צלחו כוחות צנחנים בסירות גומי בפיקודו של המח"ט דני מט את התעלה באזור התפר שבין הארמייה השנייה לשלישית, מצפון לאגם המר, ותפסו ראש גשר ממערב לתעלה.

 

כ' בתשרי תשל"ד (16.10.73), שלישי

 

לאחר שגשר הדוברות וגשר הגלילים נתקעו בדרך הגיעו דוברות תמסח של צה"ל לאזור הצליחה והעבירו גדוד טנקים (עשרים ואחד טנקים) לצד המערבי של התעלה. גדוד טנקים ונגמ"שים של צה"ל חצו את התעלה ויצאו לפשיטה על בסיסי טילים מצריים. חיל האוויר פגע במטרות עומק במצרים ושיבש את צירי האספקה של המצרים. בצפון: עם שחר בוצעה תקיפה משולבת של כוחות סוריים, ירדניים ועיראקיים על כוחות צה"ל במובלעת שכבש. ההתקפה נהדפה בידי צה"ל.

 

כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.73), הושענא רבה, רביעי

 

חיל ההנדסה הישראלי הקים גשר ראשון על התעלה. ב-18:30 החלה הצליחה של כוחות השריון על גבי הגשר. טורי שריון של הכוח הישראלי המשיכו להתקדם בגדה המערבית של התעלה והשמידו בדרכם בסיסי טילים וסוללות ארטילריה. גדוד 890 של חטיבת הצנחנים ספג אבדות כבדות בקרב החווה הסינית. כוחות מאוגדת מגן ומאוגדת סיני השמידו חטיבה מצרית שנעה לאורך האגם המר.

 

כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.73), שמחת תורה, חמישי

 

בלילה החלה אוגדת אדן לחצות את התעלה, והתקדמה תוך כדי השמדת סוללות טילים. חטיבה 421 הרחיבה את ראש הגשר עד לעומק של תשעה ק"מ לתוך השטח שממערב לתעלה תוך כדי השמדת בסיס טילי קרקע אוויר ויותר מארבעים טנקים מצריים, ללא אבדות לצה"ל. כוחות אוגדת שרון כבשו את החווה הסינית. חיל האוויר המצרי ביצע מאמץ מרוכז לתקיפת ראש הגשר הישראלי.

 

כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.73), שישי

 

כוחות צה"ל הרחיבו את האחיזה בראש הגשר. חיל ההנדסה הישראלי וכוחות שריון פרשו גשר גלילים על פני התעלה. חיל הים הישראלי הפגיז דרכים, מתקנים ומחנות צבאיים בדלתא של הנילוס.

 

כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.73), שבת

 

החלה ההתקדמות מראש הגשר. אוגדת שרון התקדמה צפונה בשתי גדות התעלה, ועד 22 בחודש הגיעה למבואות אסמעיליה. אוגדת אדן התקדמה דרומה, ובעקבותיה, ממערב לה, התקדמה אוגדת סיני לעבר העיר סואץ ונמל עדבייה. השריון הישראלי החל לכתר את הארמייה המצרית השלישית, שהתמקמה והתחפרה ממזרח לתעלת סואץ בימי המלחמה הראשונים. בצפון: צה"ל התייצב במובלעת שכבש מידי הסורים אגב לחימה בכוחות סוריה ועיראק ובכוח שנשלח מירדן.

 

כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.73), ראשון

 

צה"ל הרחיב את ראשי הגשר במערב התעלה וחדר כ-15 ק"מ לעומק מצרים. כוח צנחנים במילואים הונחת בחרמון הסורי וכבש את המוצבים הסוריים. בקרב קשה ורב נפגעים שנמשך שתים עשרה שעות כבש כוח גולני בחזרה את מוצב החרמון שנפל בידי הסורים בשעות הראשונות למלחמה.

 

כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.73), שני

 

כוחות צה"ל ניתקו את הקשר היבשתי בין אסמעיליה לסואץ, התקדמו על כביש סואץ–קהיר והגיעו לקילומטר ה-101 מקהיר. מועצת הביטחון של האו"ם החליטה על הפסקת אש שתחל מהשעה 18:50 לפי שעון ישראל; ממשלת ישראל הסכימה להיענות לבקשה.

 

כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.73), שלישי

 

הפסקת האש לא נשמרה על ידי שני הצדדים, ומנגד הושלם כיתור הארמייה השלישית של מצרים, שכוחותיה נמצאו בסיני. הפסקת האש הופרה גם בצפון: הסורים הפגיזו את כוחות צה"ל ברמת הגולן ויישובים בעמק החולה. חיל האוויר הישראלי פגע בבתי הזיקוק שבחומס ובמאגרי דלק בחאן עייש שבצפון סוריה.

 

כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.73), רביעי

 

כוחות שריון של צה"ל כבשו את נמל עדבייה בחוף המערבי של מפרץ סואץ. ספינות דבור של חיל הים תפסו את הנמל. אוגדת אדן ניסתה לכבוש את העיר סואץ, אך נתקלה בהתנגדות עזה וספגה אבדות כבדות. הפסקת אש בדרום ובצפון. בצפון צה"ל הגיע עד 46 קילומטרים מדמשק. בדרום עד מאה ק"מ בלבד מקהיר. הארמייה השלישית כותרה, וחייליה היו נתונים בסכנת גוויעה בצמא וברעב. תמה מלחמת יום הכיפורים.

 

 

 

המלחמה שנתנה את המשמעות לששת הימים – סיפורו של פרופ' יואל אליצור

 

"הלכנו למלחמה כאדם מסוג אחד, וחזרנו אחרים לגמרי", מתמצת פרופ' יואל אליצור. אליצור, כיום ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללת הרצוג ובמכללה בירושלים ואז בוגר כרם ביבנה, עשה את היום הקדוש עם אשתו הטרייה דווקא בישיבת הכותל. אזעקות החרידו את המתפללים ובישרו שלא הכול כשורה. הוא זוכר בעיקר את שורות המתפללים הולכות ומידלדלות בשעת נעילה, כשכל העת מגויסים עוד ועוד לוחמי שריון.

 

"בתחילת המלחמה שהינו במחנה סירקין. הגיעו אלינו מדובר צה"ל ואמרו לנו שכוחותינו כבר נמצאים מעבר לתעלה. זה היה שקר. מה שזעזע אצלנו את אמות הסיפים היה כשגילינו עד כמה המצב קשה. אני זוכר במיוחד את הביקור באל-עריש. השק"ם באל-עריש היה גדול כמו קניון מלחה. היו בו שלוש קומות והוא היה מלא בכל טוב. הנוכחות שלנו באל-עריש סימלה בעבורי את העוצמה שהייתה לנו בשנים שלפני יום הכיפורים. ילדים ערבים היו רודפים אחרינו ומבקשים לצחצח לנו את הנעליים תמורת כמה אגורות. בניגוד לאופנה המחשבתית של היום, ראיתי את זה בחיוב רב. אמרתי לעצמי שאני שליח של הרבה דורות של יהודים שסבלו מנחת זרועם של הגויים, שמסתמא נעים להם מאוד לראות אותי, חייל יהודי, כשילדים ערבים נאבקים מי יזכה לצחצח לו את הנעליים.

 

והנה, כשהגענו כעת לאל-עריש פתאום הכול היה שומם. תחנת הדלק הצבאית עזובה, וכל אחד תדלק כמה שרצה. השמועות אמרו שהמצרים כבר כאן. בלילה, ברפידים, אמרו לנו שהקומנדו המצרי תכף מגיע, ואישרו רק לשליש מהחיילים לישון. כשבניתי סוכה קטנה לכבוד סוכות בא אליי קודקוד אחד וציווה לפרק אותה כי היא בולטת בשטח ועלולה להסגיר אותנו. הייתה תחושה קודרת מאוד ומפחידה.

 

"המהפך שקרה ביום שני בלילה בחול המועד, צליחת התעלה, שינה בבת אחת את ההרגשה שלנו. מבחינתנו זה היה מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. אנחנו היינו הראשונים לצלוח, מאחר שהיו לנו זחל"מים תקינים. עברנו בין שני טורים של לוחמים שלנו, והם נפנפו לנו בהתרגשות, עדיין לא הבנו למה. זרקו עלינו סוכריות ממנות קרב. הבנו שהולך לקרות משהו. קיבלנו הנחיות מאיזשהו קודקוד שהסביר לנו שאנחנו עוברים את התעלה ומייד אחר כך יגיע גשר הגלילים, ואחר כך הזחל"מים. הוא אמר לנו 'אל תיקחו כלום – תשאירו הכול בזחל"מים וקחו רק נשק ותחמושת'. גם את עוקב המים השארנו. אחר כך, כשחזרנו, ראינו מה עשו ההפצצות לעוקב המים והבנו שזה היה יכול לקרות גם לנו. עברנו בציר עכביש וטרטור בדרך לתעלה ובדרך ראינו המון חיילים פגועים וטנקים שרופים. זה היה מזעזע מאוד, אבל היינו עייפים אפילו מכדי להזדעזע.

 

"הגענו לסירות ועברנו את התעלה. כל ההנחיות וההבטחות שנתנו לא התגשמו. אמרו שנלך דרומה והלכנו צפונה, אמרו שיחכה לנו נצנץ מעבר לתעלה ולא חיכה לנו שום דבר. אחרי הצליחה עלינו כמו טור ברווזים על גבעה שהתבררה בבוקר כמוצב מצרי, הם יכלו לגמור אותנו, אבל מרוב פחד הם התחבאו. היחידה שלי לא נלחמה היטב, ואחר כך פורקה, אבל הקדוש ברוך הוא ריחם עלינו ובכל המלחמה היה לנו הרוג אחד בלבד".

 

מדי שנה טורח יואל אליצור לציין את ליל הצליחה במסיבת הודיה שהוא מקיים בסוכתו בליל כ' בתשרי. דווקא הנהי הישראלי בנוגע למלחמה ההיא נטע בו את התחושה שחובה לחגוג את נס התשועה הגדול: "אני חושב שזו הייתה הצלה בסדר גודל היסטורי, בוודאי גדולה יותר מנס פורים".

 

אליצור ממשיל את השפעת המלחמה על הציונות הדתית לניסיון להדליק מדורה כשהעצים עוד לחים: "במשך זמן רב יש בעיקר עשן ולא בערה ממשית, אך פתאום ברגע נדלקת להבה גדולה. הנמשל הוא אנחנו, שגדלנו בבני עקיבא שהייתה בזמננו מסגרת בעלת אמירות ריקות מתוכן. למשל, בפנקס החבר היה כתוב שמטרת כולנו להיות חברי קיבוץ. הלכנו לבני עקיבא כדי לבלות עם הבנות, ומה שנטעו בנו שם היה בעיקר אהבה לתנאי שדה ולטיולים בארץ. על הנייר היה גם הערך של יישוב הארץ, שנאמר כמעין צפצוף הזרזיר. בילדותי לא עלה בדעתי מעולם שאנחנו צריכים לבנות את הארץ. התפיסה שלנו הייתה שהחבר'ה יפי הבלורית והתואר מעמק יזרעאל הם בוני הארץ, הם נלחמים ואנחנו עוזרים להם, נראה לנו מוזר לחשוב שהמשימה מוטלת עלינו.

 

"אבל בחודשים ששכבנו בשוחות באפריקה וספגנו הפגזות, ובתחושת החרדה מהסכנה להשמדת המדינה שהייתה מוחשית מאוד בימים שבין יום כיפור לסוכות תשל"ד, פתאום חלחלה בי וכמדומני שגם ברבים אחרים ההבנה שצריך ללכת לבנות את הארץ. ייסרנו את עצמנו בשאלה איך לא עשינו כלום מאז ששת הימים ועד עכשיו בחבלי הארץ שקיבלנו במלחמה ההיא. 'למי חיכינו?', הקשינו על עצמנו. 'הרי יפי הבלורית והתואר לא יעשו את זה. אנחנו צריכים לעשות את זה'. ההבנה שהמשימה הזאת מוטלת עלינו הייתה אז חזקה מאוד.

 

"אני לא יודע כמה הגשמנו מתוך זה. בנינו הרבה, אבל לי היה אז חלום שדיבר על תחייה רוחנית גדולה, בניין חדש של עם ישראל בצורה מקורית. אולי זה היה ילדותי, אינני יודע. על כל פנים כל הטיולים בארץ ומחנות הקיץ של בני עקיבא התנקזו בתודעתנו לעבר המטרה החדשה: לרוץ לגבעות וליישב את הארץ בעקיפת כל המסגרות.

 

"אחי אורי ז"ל, שהיה מראשוני גוש אמונים, סיפר שאברהם מלמד, מראשי המפד"ל, נזף בו בזמנו ואמר: 'אי אפשר סתם לבנות. צריך להקים גרעין ולפנות למוסדות המיישבים ולקבל הקצאת קרקע', אבל אנחנו חשבנו אחרת. פשוט עלינו והתיישבנו. אלו היו ימים גדולים ומרגשים, ובפירוש תוצאה של מלחמת יום כיפור. הרי המלחמה הולידה גם תנועות מחאה שרצו להוריד מהשלטון את גולדה ודיין, אבל אנחנו הבנו שזה לא זה, שהלקח האמיתי ממנה הוא להיענות לאתגר שהקדוש ברוך הוא הציב בפנינו בששת הימים".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מסילות התשובה

  מאמר מאת הרב המקובל...

היתר פשוט

  מאמר מאת הרב אברהם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם