משחרר את הרוח Featured

14 akiva

עקיבא תורג'מן לא פרץ לחיינו; המוזיקה הישראלית גילתה אותו לאט לאט, ואין לכם מושג כמה הוא שמח על כך * איך מתמודדים עם פחדים על משמעות בחיים, מה שומר אותו מחובר למציאות אחרי הופעות שמעיפות לשמיים ואם יש רגעים שבהם הוא נוגה ורציני קצת פחות * אלבום חדש ('אל תעזבי ידיים'), ריאיון חדש

נדב גדליה

בדיוק כשחשבנו שכבר לא שרים עוד על משפחה ובית הגיע עקיבא והביא את הסינגל 'שלום בבית', ששם על השולחן את הערכים שאולי קצת שכחנו בלהט העשייה, המטרה שלשמה נתכנסנו בעולם: בית ושלום.

"יש פה אמירה חזקה מאוד", הוא אומר לי. "התנועה הזאת בשיר היא בשורה. רוב העולם משדר את התנועה ההפוכה, ואני מרגיש שיש היום צורך, לפחות לי, לומר לאנשים: חברה, אתם מדברים על אהבה. אבל יצרים הם לא אהבה. יש שתי אפשרויות בעולם: או ללכת על פי צו ה' ולהגדיר גבולות קהילתיים על פי ההלכה, או להגיד שאני חי בעולם ומתנהג לפי מה שהולך שם.

"כשאני נפתח לעולם שבחוץ הסכנה היא שגם הדברים השליליים ייכנסו אלינו. המושג אהבה למשל רווח בעולם באופן הפוך מדרך צניעות ושקט כמו שהוא בעולם היהודי. באמת הרבה יותר קשה לכתוב שיר אהבה צנוע".

להצליח לנחות בשלום

עקיבא תורג'מן (30) נשוי לצורית, השותפה בכתיבת חלק משיריו, ואב לארבעה. יודעי דבר מכירים אותו מזמן. זה יותר מעשור שהוא פועל בתעשיית המוזיקה היהודית. לפני כארבע שנים הוציא את אלבום הבכורה שלו, שהצליח לגעת בלא מעט לבבות, אך הפריצה למיינסטרים הגיעה לא מזמן בזכות הלהיטים החדשים 'אל תעזבי ידיים' (שיר הנושא של האלבום החדש, מקום ראשון במצעד גלגלצ), 'שלום בבית', 'רק עוד רגע', 'אתה הולך איתי' ועוד.

קולו הקטיפתי של עקיבא מניח אותו במנעד המעודן, בין רייכל המערבי לישי ריבו הדוסי. הוא בוגר ישיבת רמת גן, חובש קסקט. שר שירי קודש אבל גם שירי אהבה שנפסלים להשמעה בחלק מהתחנות החרדיות.

אנו צופים כעת בשידור חי בהתפתחותה של המוזיקה היהודית וכניסתה למיינסטרים הכללי בעצימות הולכת וגוברת.

מה המחיר של להיות במיינסטרים?

"המחיר רלוונטי לכל אדם שחי בעצימות גבוהה ובמובן מסוים מצליח בתחומו", אומר עקיבא. "תשמע, זה לא טבעי להיות במיינסטרים, העומס לא רגיל. יש אנשים שנפגעים מזה. יש רבים שאני מכיר שהשליחות הזאת מעמיסה עליהם, וצריך להתפלל על בריאות נפש טובה. אני מתפלל על זה בכל יום. הפרטיות וזה שכל הזמן אני 'עקיבא' בתפקיד של עצמי".

כבר הייתי מוכן לשלם את המחיר של ההצלחה. הרבה מהחברים שלי בתחום – ישי, חנן, אמיר דדון, נתן גושן – כל אחד חווה את ההצלחה אחרת. דיברנו הרבה לפני מה שנהייתי כביכול. ראיתי את היתרונות ואת החסרונות פחות יותר. האיזון מבחינתי זה הבית שלי, המשפחה. לכל אחד יש איזון משלו. אני חוזר מהופעה עם הראש בעננים לשטוף כלים ונזכר מי אני באמת

אז מה אתה עושה?

"אני משתדל שיהיו לי נקודות מילוט. הולך לטבע להתבודד, לתפוס רגעים שאני לא צריך לתת דין חשבון, או נכון יותר רגעים שאני נותן דין חשבון לעצמי ולה' ולא לבני אדם. אני מודה על כל הטוב. זה יותר טוב מלא טוב. ב"ה שלא הגעתי למקום שאני נמצא בו מכלום. לא הגעתי מפריצה ברגע או מתוכנית ריאליטי".

הייתה בכל זאת נקודת מפנה?

"כן, זה קרה כששיר שלי, 'אל תעזבי ידיים', היה חודשיים מקום ראשון במצעד בגלגלצ. יש מושג של פריצה לתודעה של מאפס למאה רק ביחס לקהל, וזה קרה לי, כן. כי פתאום הקהל שמע אותי ברדיו. אבל בסופו של דבר במובן המקצועי בכל פעם התקדמתי קצת ועוד קצת".

במה עזרה לך ההדרגתיות?

"היא עזרה לי לדעת לאן אני נכנס ולבוא למקום הזה בענווה ולא לקבל את זה כמובן מאליו. כבר הייתי מוכן לשלם את המחיר של ההצלחה. הרבה מהחברים שלי בתחום – ישי, חנן, אמיר דדון, נתן גושן – כל אחד חווה את ההצלחה אחרת. דיברנו הרבה לפני מה שנהייתי כביכול. ראיתי את היתרונות ואת החסרונות פחות יותר. האיזון מבחינתי זה הבית שלי, המשפחה. לכל אחד יש איזון משלו. אני חוזר מהופעה עם הראש בעננים לשטוף כלים ונזכר מי אני באמת.

"אשתי הייתה שמחה אם הייתה עוזרת", צוחק עקיבא, "אבל ההשתדלות היא להישאר פשוטים. גם אם נביא עוזרת, ה' יעזור לנו להגיע לאיזון. יש מספיק דברים על הגב ועל הראש. במובן התודעתי אני רואה בעצמי איש משפחה לפני שאני זמר ומפורסם בכלל. זאת האמת. זה מה שהייתי עוד לפני ההצלחה הגדולה יותר: נשוי ואב לילדים, לפני הכול. זה מאוד שומר עליי".

איך הילדים מקבלים את ההצלחה?

"אנחנו משתדלים למצוא את המקומות הנכונים, ואני מרגיש שכעת לא בכל מקום מזהים אותי ומבקשים להצטלם. הילדים בכלל מקבלים את זה באהבה ובכיף. אני לפעמים בא למעיין, אנשים יודעים מי אני, קופצים לרגע אבל לא לוחצים. הם מבינים".

יומיום אני

אפשר להגדיר את המוזיקה של עקיבא במשפט "אמרת עקיבא – אמרת יומיום. החיים עצמם". לא חלומות באספמיה על אהבה ערטילאית ולא נגיעה בבלתי מובן. "לכל דבר בחיים יש חן ויופי", שוטח עקיבא את משנתו. "שיר הוא תמצית של אנרגיה, רגשות שמנסים להעביר מאדם לאדם. לפעמים זה שיר אהבה לילד או לעצמי, לילד שהייתי.

"היום הנושא של רוב השירים הוא אהבה, ואני מנסה להתחקות אחרי כל התחומים של החיים ולא רק אחר הרגש הפשוט שקל להתחבר אליו. ניסיונות באמונה, למשל. קונפליקטים עם ההורים, חבר שנפטר, ילדה חולה שהלכתי לנגן אצלו. יש תחושות ותנועות בעולם שאפשר לדבר ולשיר אותן. אגב, יש דברים שבחדר העריכה אני בוחר שלא לשתף. על כל שיר שיוצא יש בערך שמונה שירים שנגנזים".

למה?

"אנחנו מוגבלים באנרגיה ובזמן, ויש גם דברים מסוימים שאני מרגיש ששיתפתי בהם יותר מדי. שזה אישי מדי".

ד"ש לדימונה

ילדות בדימונה, אבא מרוקאי, אמא מקנדה, ובאוזניות של עקיבא הנער המנעד המוזיקלי רחב. "לד זפלין כשהייתי בן 12, מאיר אריאל כשהייתי בן 15 ופיוטים", הוא מחייך. "אני משתדל מדי פעם להכניס סלסול קטן או כלים אתניים. יש לי קשר עמוק לעולם המוזיקה המרוקאית, הפיוט, שירת הבקשות. אני מאוד מתחבר לזה וגדלתי על זה. מצד שני גדלתי על מוזיקה מערבית, ונוצר שילוב של כמה דברים. בעולם קוראים לזה פיוז'ן; אני קורא לזה קיבוץ גלויות".

יש בחירות מסחריות כמו זה שאני בוחר איזה שיר יצא כי נראה שהוא יגיע ליותר אנשים, זה כן, אבל זה לא נכנס לתהליך היצירה. הסיבה שאני כותב מלכתחילה היא לא כדי לעשות קריירה

יש סיכוי שנשמע ממך יותר פיוטים הארד-קור?

"כן, יכול להיות שאעשה אלבום של פיוטים פרופר, וחוץ מזה יש בי גם צד חסידי. למדתי בישיבת רמת גן, ויכול להיות שמתישהו בחיים אגע גם בצד החסידי יותר. בסוף בשולחן שבת אני לא שר 'אל תעזבי ידיים' אלא 'אליך אקרא י-ה' ו'אעופה ואשכונה'. מזה אני חי".

איך נמדדת הצלחה של זמר יהודי היום, ומה אתה חושב על התפיסה המקובלת של אומנות ומסחור? הילכו שניהם יחדיו?

"אני מפריד כל הזמן בין הצלחה להצלחה מסחרית", אומר עקיבא. "הצלחה זה כמו מה שקרה לי לפני כמה ימים: הוצאתי את השיר 'כמו שאת' עם קליפ קטן, ומישהי שלחה לי הודעה שהיא שמעה אותו חמש פעמים ברצף. היא בהיריון, חווה תסמונת לא פשוטה, והרגישה שזה נכתב עליה והיא קיבלה מזה כוח לאורך כל הלילה הקשה שעבר עליה.

"יש מצב שהיא לא תגיע להופעות ולא קנתה את האלבום, אבל מבחינתי זאת ההצלחה שאני מייחל לה; שהשירים ייגעו באנשים מבפנים. אם יש לזה תרגום גם לפרנסה ולזאפות ולקיסריה בע"ה, מה טוב. זה רק אמצעי להגיע לאנשים, זה הכול".

מה זה דורש ממך, לחיות בתנועה הזאת?

"אני שואל את עצמי שאלות קשות: מה, אתה מנצל רגשות ניצול ציני כדי להתפרנס? זאת שאלה שצריך לשאול בכל בוקר. יש אנשים שעושים את זה, ב"ה אני לא מכיר אותם אישית. אני מקווה שזה לא קיים בארץ ומתפלל ומאמין שאין יהודי שהוא כזה. והכי חשוב: קודם כול מתפללים על זה. עצם ההכרה ב'לפתח חטאת רובץ'".

ועדיין, המסחור מה יהא עליו?

"יש בחירות מסחריות כמו זה שאני בוחר איזה שיר יצא כי נראה שהוא יגיע ליותר אנשים, זה כן, אבל זה לא נכנס לתהליך היצירה. הסיבה שאני כותב מלכתחילה היא לא כדי לעשות קריירה".

השליח של העדינות

"עם הפרסום וההצלחה מגיע גם קורטוב גדול של פחד", מגלה עקיבא. "באופן כללי חשוב לפתח פרקטיקה של נתינה; כמו שאביתר בנאי שר 'בואי החוצה, בואי נצא'. אני מרגיש שמה שמציל אותי מהחרדה זאת תחושת שליחות אמיתית. גם על זה צריך להתפלל, ואני גם נופל לזה לפעמים", עקיבא עוצר לרגע, ואני מבין שזו נקודה מהותית אצלו.

"אני אהיה איתך גלוי לב", הוא אומר לי, "הדופק שלי עולה מהמחשבות על מה יקרה אם אחזור להיות אנונימי. אבל הקב"ה שם אותי בתפקיד. רבי נחמן אומר שכבוד זה מלשון כובד, וצריך לקחת את הכבוד בצורה עניינית. מה שנקרא פרודוקטיביות. לדוגמה, לחשוב: כרגע אני זמר מצליח – תודה לה'. אני משתדל להיות ולעשות את מה שאני יכול, וזה מבטל את המשוואה של 'יש לי מה להפסיד ולכן אני מפחד'.

"זה לא רק לגבי קריירה, זה גם לגבי משפחה וילדים. אני לא רוצה להיות חרד לגבי הילדים. זה לא נכון. היו לי חברים שההורים שלהם היו חרדתיים. חרדות קיימות בכל מקום, והאדם צריך לעשות עבודה נפשית של פיתוח מודעות למקום שלו.

"ימימה קוראת לזה הכרת המקום האישי: הקב"ה רוצה שאני אשמח במה שיש לי ושלא אפחד על מה יהיה הלאה. זה המתכון הבסיסי, ואני מגדיר את עצמי אדם שמח ומשתדל להיות בשמחה בלי קשר לכלום. לחיות את הרגע ממקום של שליחות לאו דווקא כזמר: כהורה, כמדריך, כאדם. חלמתי להיות מדריך נוער באיזו עמותה וגם הייתי כזה במעגלים. אבל המוזיקה שבי הייתה חלק באישיות שהיה צריך לקבל מקום.

"כשיוסף היה נאמן לעצמו בלי להביט על הזולת התנכלו אליו. אבל הרבי מלובביץ' אומר שברגע שיוסף הבין שגם בבור הוא יכול להיות שליח ופונה לשר המשקים ולשר האופים כדי לעזור להם, שם הוא מתהפך ועולה. האמת היא שאדם יכול שליח בכל מקום: בבמה, עם הילדים, ומה, אם אין הופעות אז מה? אין עקיבא?"

לא מעייף לחיות כשליח תמידי?

"להפך, השליחות נותנת לך כוח. מעייף לדאוג רק לעצמך. שליחות זאת מילה מפוצצת, אבל היא בסך הכול שפע שעובר דרכך ואתה מעביר אותו הלאה. גם היי-טק זה להעביר שפע. מי שיודע ורוצה להעביר שפע הוא לא חרדתי".

שלום ירושלים

לפני חודשים אחדים עברה משפחת תורג'מן לירושלים היישר מתל אביב הגדולה, וכאן המראיין שואל למה. "גרנו בתל אביב שבע שנים וחצי, נולדו לנו שם עוד שלושה ילדים, אבל עכשיו רצינו לקבל מהקדושה של ירושלים. העומס של תל אביב לא התאים. המרחב הפיזי של תל אביב התאים פחות. היינו צריכים רגע לנשום, ויצאנו למסע הזה. לא יודעים איפה נהיה בהמשך, ולכל יהודי יש מקום בירושלים".

בינינו, מה מצחיק אותך בחיים כשאתה רוצה להירגע מכל העומק הזה?

"אני יכול לשבת עם חברים ולחפור בסרטונים מצחיקים", צוחק עקיבא לרגע, "אבל מה שמשחרר אותי באמת זה לצאת עם חברים לאיזה מקום שבו אני לא 'עקיבא', אנחנו יושבים בשטח ליד מעיין עם כמה בירות ואני מוצא את עצמי מנגן בגיטרה ושר שירים ברוסית. אני יודע שאני יוצא כבד לפעמים, אבל תהיה רגוע, אני גם משתולל ומשתטה עם הילדים. בוא נאמר שבשמחת תורה לא היה אדם שלא שמח בזכותי".

אנשים מדברים איתך על הכבדות ועל העומק?

"לפני כמה שנים נגש אליי זוג אחרי הופעה ושאל: 'למה אין לך שירים שמחים? אתה הרי נראה אדם אופטימי'. הגברת ניגשה אליי, נופפה באצבע המורה ואמרה בנימה של פקודה: 'תכתוב שירים שמחים!' אמרתי או-קיי מגומגם והלכתי לכתוב שיר שמח. זה אומנם לא לקח רגע, אבל בסוף זה הגיע, וקיבלתי כמה שירים אופטימיים כמו 'שלום בבית' ו'הכול עוד אפשרי'. לסטנד-אפ עוד ניאלץ לחכות. לאט לאט".

לתגובות: www.nadavgedalia.com

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היהודי הראשון

  הטור של סיון רהב...

כל מנצח צריך תזמורת

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

עדן 050-903-1533

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם