מי מחליש את הצבא?

8 lohamot

רועי אהרוני

 

אחרי שבועיים של תדהמה ציבורית רחבה משינוי מבנה הצבא והפיכתו למעורב מתחדדת התעלומה הגדולה: מה גרם לצבא שלם לשנות מדיניות ולנהוג הפוך מהמחקרים שהוא עצמו ערך שוב ושוב? * זה התחיל בשנת 2001 עם הקמת 'צוות היגוי מגדרי' עלום. הצוות הצליח במשימתו ב-2007, עת אומצו בצה"ל המלצות המזכירות הכללית של האו"ם ליישום תאוריית ה-GM (Gender Mainstreaming) בצה"ל * ועכשיו תקראו מה החברות בצוות ההיגוי הזה אומרות בעצמן על מטרותיהן בדבר החלשת הצבא * בלתי נתפס

הכול התחיל כשקבענו לדבר עם האלוף במיל' יפתח רון-טל, שהוביל בזמנו את חיבור פקודת 'השילוב הראוי'. קבענו לדבר אתו ביום ראשון בערב כדי לשמוע את דעתו על אחותה החורגת של הפקודה שחיבר, פקודת 'השירות המשותף', המעודדת שילוב נשים ביחידות קרביות. בבוקר יום ראשון התראיין רון-טל, כיום יו"ר חברת החשמל, בתכנית של קלמן ליבסקינד ברדיו 'גלי ישראל'. בריאיון הוא כינה את מוביל המהלך "מטורלל" ולשילוב בנות בפעילות מבצעית קרא "טירוף מערכות קולוסלי". הוא אף רמז שיש אג'נדה נסתרת לארגונים המובילים את השינויים המגדריים בצה"ל: "אני לא משוכנע שמדובר רק בלובי הנשי שדוחף לכך", הוא אמר. "אני חושש שמדובר בכוחות נוספים, שמעמדה של האישה הוא אחד הדברים האחרונים שמעניינים אותם".

מי שמכיר קצת את משטרת המחשבות מבין לבד שהריאיון של 'עולם קטן' עם האלוף רון-טל כבר לא התקיים באותו ערב. דוגמה מאחת השוטרות הבולטות: חברת הכנסת מרב מיכאלי צייצה בטוויטר כי "רון-טל תקוע בימי האבן ויורק בפרצוף למשרתות בצה"ל ולאלה שאמורות להתגייס. רון-טל צריך להיות מפוטר מכל תפקיד ציבורי, כולל יו"ר חברת החשמל". מפוטר, לא פחות.

מעניין איך הייתה מגיבה חברת הכנסת מיכאלי לו קראה את הדברים שכתב רון-טל בפתח הספר 'נלחמות בצה"ל': "האוזן שומעת, העין קוראת, והראש ממאן להאמין. האומנם? האם יש כאן מטרות נסתרות של פגיעה אפשרית ביכולת צה"ל ובדרכו לשמור על הביטחון הלאומי?"

את הספר 'נלחמות בצה"ל' כתב אל"מ במילואים רז שגיא במשך 13 שנים. הוא מבוסס על מחקרים, על ראיונות ועל מאמרים הנוגעים לשילוב נשים בצה"ל ובצבאות אחרים בעולם. ספק אם אפשר למצוא עבודה כה מקיפה בעניין כפי שעשה שגיא, העוקב אחרי המחקרים על שילוב נשים הנערכים בצה"ל מעת לעת.

 

אל"מ במיל'. רז שגיא: "הם רוצים שעם ישראל יאמין שהמערכה היא דוסים נגד נשים, ואני, חילוני שנולד בקיבוץ של השומר הצעיר, אומר להם: אתם מביאים את מדינת ישראל לסופה"

 

"אני מוכן לחכות עוד 200 אלף שנה", אמר השבוע שגיא ל'עולם קטן'. "אולי אז האבולוציה תהפוך את הנשים והגברים לדומים בעובי העצם, בצפיפות העצם, בגובה, במשקל, בכמות השומן, במסת השריר, במדדי לב-ריאה. אלו המדדים שצה"ל וצבאות העולם בדקו, וכרגע יש שוני בין המינים, מה לעשות".

עוד מדגיש שגיא: "המחקרים כוללים באופן קבוע המלצות להדרת נשים מתפקידי לחימה, אולם לא זו בלבד שהמלצות אלה אינן מיושמות, אלא שבדרך כלל הן מבשרות דווקא על שורת תפקידים חדשה שתיפתח, בבחינת 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת'".

כשאנו מבקשים משגיא להסביר את הדפוס הזה של צה"ל, הוא נעזר בציטוט של אלברט איינשטיין: "אי שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות", ומוסיף: "על העובדה שצה"ל ממשיך לעשות מחקרים כאשר התוצאות בכל פעם פוסלות מכול וכול – איינשטיין היה אומר שמשהו שם לא שפוי. אבל על כך שצה"ל פועל בניגוד לתוצאות המובהקות שהתקבלו – אני כבר לא יודע איך איינשטיין היה מכנה אותו".

אנחנו מעמתים את שגיא עם טענתה של האישיות הצבאית הבכירה שראיינו לפני שבועיים, שנשלחה מטעם הצבא לדבר בשבח הפקודה החדשה: "אנחנו לא מורידים את הרמה כדי לאפשר לנשים להגיע". שגיא מגיב מיד: "שקר וכזב", הוא מטיח. "חיל הרפואה ומחלקת כושר קרבי קובעים במפורש שיש מדדים שונים לגברים ולנשים, אז מי שאמרה זאת או לא יודעת או משקרת, ואני מוכן להתעמת אתה על זה.

"היא כנראה לא אחראית לרף הכשירות וסרגל המאמצים השונה ואינה נמצאת באימונים. חקרנו חיילות, קצינים, מג"דים – והתשובה ברורה. הם לא קוראים לזה 'להוריד את הרף' אלא 'התאמה', שזו מילה מכובסת להורדת הרף. זה כמעט כמו המילה 'לנטרל' שהחליפה את המושג לחסל".

שגיא מביא דוגמה להתאמת הרף לנשים מבית הספר לקצינים של צה"ל, בה"ד 1: "בבוחן הכניסה לבה"ד 1 הנשים עושות פחות קילומטרים מהגברים, מביאות רק שלושה קודים במקום חמישה לבנים וניתן להן זמן ארוך יותר מלגברים. הן הולכות עם מימייה אחת ומחסנית אחת, בעוד הגברים הולכים עם שתי מימיות וחמש מחסניות. בעקבות תלונות הנשים על שהן תמיד מגיעות אחרונות בתחרויות הריצה בבה"ד 1, הפסיקו עם הריצות הקוויות והתחילו לרוץ במעגלים כדי שלא תהיה תחרותיות, והשינוי פגע בתחרותיות ובשיפור הכושר הקרבי. כדי שהן תעבורנה את מבחן הקיר הציבו להן ספסל. מכיוון שלא היה להן נעים לעלות על הספסל, עכשיו בונים קיר נמוך יותר לנשים. חוסר שוויון בשם השוויון".

"אנחנו הצבא שצריכים לעשות עליו את הניסוי השוויוני הזה? שמשמרות המהפכה האיראניות יוכיחו ששילוב נשים הופך את הצבא לטוב ביותר. צה"ל, כמו כל צבא בעולם, צריך לבדוק את עצמו בראש ובראשונה על פי הכשירות המבצעית שלו", אומר שגיא. "צה"ל אינו המערכת לקידום השוויון בארץ. כשאני שירתי בצבא חשבתי שתפקידי הוא לוודא שאזרחי ישראל יוכלו לישון בשקט. נראה לי שמישהו שכח שזה התפקיד שלו, ולא לדאוג לשוויון. עם כל הכבוד למירב מיכאלי, אני רוצה לראות מה היא תגיד ללוחמי דאע"ש שיעיפו את הדלת שלה בבעיטה וייכנסו ברובים שלופים".

שגיא מזכיר בספרו שגם היוהל"ן ערכה מחקרים בעניין, אולם לטענתו: "המחקרים היו חד-צדדיים (מחקרים מטעם) ועסקו בצדדים הסוציולוגיים בלבד, עובדה שלא מנעה מהם להסיק מסקנות בתחומים אחרים. ביוהל"ן לא זו בלבד שלא חקרו כלל את הצדדים העוסקים בתחומי הכשירות והכושר הצבאיים, אלא שבמחקרים שנערכו לא השתתפו בעלי מקצוע בתחומי לחימה, רפואה וכושר קרבי. מובילות המחקרים ביוהל"ן ומטעמה לא הוסמכו באף לא אחד מן המקצועות שלעיל, ולמרות זאת התיימרו לכתוב ולהציג עובדות, לקחים ומסקנות. במקרה הטוב מדובר בשרלטנות לשמה. במקרה הרע מדובר בהונאה ובהטעיה מכוונת. אילו הונו רק את קברניטי צה"ל זה היה חמור למדי, אולם הונאתם פגעה בראש ובראשונה בנשים שהן התיימרו לייצג. החיילות שהתנדבו לשרת בתפקידי לחימה לא ידעו שהן שותפות לניסוי רחב היקף בבני אדם שמובילים אותו שרלטנים. החיילות הטובות ביותר שעם ישראל יכול לגייס לצבא שילמו על כך בבריאותן, ומרביתן יסבלו עד סוף ימיהן".

אשת חיל מי ימצא

אחרי כל כך הרבה נתונים עולה וזועקת השאלה הגדולה: מדוע צה"ל יורה לעצמו ברגל ומשלב נשים בתפקידי לוחמה אף על פי שהשילוב פוגע בהן ופוגע בכשירות המבצעית של צה"ל? האם הרמטכ"ל איזנקוט בוחר כך בכוונה תחילה או שמא מופעלים עליו לחצים כבדים? ואם יש לחצים כאלה, האם המניע שלהם הוא רק ערך השוויון או שהם משתמשים בערך זה כקרדום לחפור בו?

בעקבות הסערה התקשורתית חזר בו האלוף רון-טל מרמיזותיו על מניעים לא טהורים שמובילים את המהלך, אך שגיא משוכנע בעומק לבו בהפך הגמור, וטוען שרון-טל אמר את האמת. "הוא צריך לשמור על פיו כי הוא יו"ר חברת החשמל", אומר לנו שגיא, "אבל הוא אמר את האמת".

כדי להבין את הטענה הזו, שנראית קונספירטיבית במבט ראשון, נצטרך קודם כול להבין את הגוף בצבא שדוחף רבות לשילוב נשים בכלל ובתפקידים קרביים בפרט – היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים), שבאחרונה שונה שמה ליוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר). השם שונה ככל הנראה כדי שלא לפגוע בחיילים שאינם מגדירים את עצמם כגברים או כנשים, ובכתבה נשתמש בשני השמות כדי שלא לפגוע בציטוטים. היחידה הזו שייכת לאכ"א (אגף כוח אדם) ותפקידה לספק מידע והמלצות למטכ"ל, בעיקר בעניין שירות נשים בצה"ל בכלל ובתפקידי לוחמה בפרט.

באפריל 2007 כתב עמוס הראל בעיתון 'הארץ': "בזמן שהגברים היו טרודים בשטחים ובלבנון, נותרו קצינות הח"ן הראשיות (שם התפקיד בטרם שונה ליוהל"ן) ממוקדות במטרה. התא"ליות אורית אדטו, סוזי יוגב, דבורה חסיד והיועצת הנוכחית, תא"ל יהודית גריסרו, קידמו את שילוב הנשים כלוחמות. 'המטכ"ל פשוט לא הצליח לעקוב', מודה כיום אחת מהן. 'מתחת לאפם עשינו מהפכה'".

שגיא נחרד שתא"ל בשירות סדיר בצה"ל יכולה להתגאות שהיא עשתה מהפכה מתחת לאפו של המטכ"ל. לדבריו, "הסתננות תפיסות פוליטיות לצה"ל, מבית מדרשו של השמאל הרדיקלי בישראל ובאמצעות יוהל"ן, עשו לצבא הישראלי בזמן קצר את מה שעשה הקומוניזם לכלכלה הרוסית, ומרבית ההרס הוא בלתי הפיך". שגיא אמר עוד: "כל התופעות שאנו רואים לאחרונה בצבא נובעות מהסתננות זו, והתפיסות הללו מתפשטות כמו סרטן".

היוהל"ן דאז, תא"ל כליפי-אמיר, אימצה בשם צה"ל את המלצות המזכירות הכללית של האו"ם והוועדה הכלכלית-חברתית של האו"ם משנת 1997. היא המליצה ליישם בצה"ל את תאוריית ה-GM (Gender Mainstreaming), ולפיה צורכיהם של גברים ושל נשים יהיו חלק בלתי נפרד מתכנון התהליכים בצבא; יישום שבמהותו מחייב לבטל את 'חסם המגדר' בארגון.

לדברי שגיא, בצה"ל המליצו אז למנות את היוהל"ן לסמכות המקצועית העליונה בתחום. הוחלט כי יישום השיטה יכלול הצבת נציגי GM מטעם היוהל"ן בצומתי קבלת ההחלטות בכלל צה"ל, ונציגים אלו יוכלו לערער על הנחות היסוד הקיימות ולהתאימן ל-GM. בהתאם, ההמלצה היא שה-GM יוטמע כחלק אינטגרלי בתהליכים בצה"ל: קבלת ההחלטות, התכנון, היישום והבקרה בכל התחומים. לשם כך ממליצה ועדת שגב כי יועמד תקציב רב שנתי לקיום פרויקטים של GM בצה"ל ולמימונם.

תא"ל כליפי-אמיר קבעה אז: "אסטרטגיית הפעולה חייבת להיות מערכתית-הוליסטית ונוגעת למכלול תחומים של הפעילות החברתית-הארגונית (של צה"ל, במקרה הנדון). השינוי הוא אבולוציוני: במשך הזמן משתנים חלקי המערכת (גברים, נשים) והמערכת עצמה".

"במילים אחרות", אומר שגיא, "תת-אלוף בשירות סדיר ובתפקיד יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים החליטה להכריז בשם צה"ל כי הצבא קיבל עליו אסטרטגיה שתשנה אותו. האם יעלה על הדעת כי יועץ הרמטכ"ל לענייני כספים (יועכ"ל) יאמץ על דעת עצמו אסטרטגיה חדשה לצה"ל הנסמכת על החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם? נסיגה מלאה מיהודה ושומרון (כך יסביר לנו היועכ"ל בכתבה נרחבת בירחון 'מערכות') תחסוך לצה"ל כסף רב. החיסכון לא רק ישמור על מסגרת התקציב הרב-שנתי אלא יאפשר לצה"ל לעמוד ביעדיו חרף הקיצוץ הנרחב בתקציב הביטחון".

"האם תא"ל יכולה לקום ולהחליט לשנות את תפיסת הצבא היחיד שמגן עלינו מפני האויבים הצרים עלינו"? תוהה שגיא. "אם כן, על כולנו ללמוד שחייה היטב, מפני שהחוף הידידותי הקרוב הוא קפריסין".

ותעש בחפץ כפיה

ב-2011 הוקם בעבור היוהל"ן 'צוות היגוי מגדרי' של נשות אקדמיה, והוא גיבש את הרקע המחקרי לתהליך שילוב הנשים בתפקידי לחימה. עננה מסתורית מרחפת מעל קיומו של הגוף הזה. לדברי שגיא, שמות חברות הצוות והדו"חות שהכינו וחקרו נותרו חסויים אפילו בפני הדרגים הבכירים ביותר בצה"ל. היוהל"ן העידה לפני הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ב-2006 כי קיים גוף כזה: "אני רוצה להודות לאנשים שלי בתוך הגוף, לגופים מחוץ לצה"ל: הרשות לקידום מעמד האישה, שדולת הנשים, נעמ"ת, חוקרות מהאקדמיה שהשקיעו שעות רבות בהבאת ידע, צוות היגוי מגדרי שעובד אתנו, משטרת ישראל. מקוצר היריעה אני לא יכולה להרחיב".

גם הפרופסור חנה נווה, כנראה אחת מחברות הוועדה, העידה לפני הוועדה כי קיים "... צוות היגוי מגדרי, שבו יושבות חמש פרופסוריות בהתנדבות, אחת לחודשיים משעה 09:00 עד 21:00 וחוקרות ללא תמורה, מלבד אישור כניסה למחנה מטכ"ל שאני לא יודעת אם להתגאות בו או להתבזות בו". היא אף הודתה כי הן פועלות מתחת לרדאר הצה"לי: "דוברת צה"ל מעולם לא קראה את 24 הדו"חות של צוות ההיגוי המגדרי... היא לא קראה מילה. היא לא יודעת שעובד צוות היגוי כזה".

אל"מ שגיא עקב אחרי פעילות היוהל"ן ב-13 השנים האחרונות באירועים, בפרסומים ובוועדות למיניהם. גם ארגון ליב"ה ערך תחקיר על "תהליך שילוב נשים בהובלת ארגוני שמאל פמיניסטיים ומטה היוהל"ן". כשאנו מצליבים בין הנתונים מתגלית לפנינו תמונה קרובה לוודאית של החברות בצוות ההיגוי:

ד"ר אורית קמיר, מרצה באוניברסיטה העברית ששימשה חברת הנהלה בארגון 'בצלם' והייתה חברה מייסדת של ארגון 'איתך', כיום חברה ב'קואליצית הנשים לשלום' וב'אתר הגדה השמאלית'; פרופסור פרנסס רדאי, חברת ההנהלה הבין-לאומית של הקרן לישראל חדשה וחברה ב'קואליציית הנשים לשלום' ובתנועת 'פרופיל חדש'; פרופסור נעמי חזן, חברת כנסת לשעבר מטעם מרצ, חברת הנהלת הקרן לישראל חדשה ששימשה גם נשיאתה;פרופסור חנה נווה, ד"ר דיאנה דולב וד"ר אסתר הרצוג, החברות אף הן ב'קואליציית הנשים לשלום' ובתנועת 'פרופיל חדש'.

ארגון העל החוזר כמעט אצל כל המוזכרות למעלה הוא 'קואליציית נשים לשלום'. לדברי ארגון ליב"ה, הארגון 'קואליציית נשים לשלום' הוא תנועת שמאל פמיניסטית המשמשת ארגון גג לשישה ארגונים שונים, ובהם 'מחסום ווטש' ו'פרופיל חדש'. כפי שהתפרסם באתר ynet, חברות הקואליציה סבורות כי "יש להפסיק את המיליטריזם של החברה הישראלית. שכן, כל עוד גנרלים שולטים בממשלות ישראל וכל עוד האלימות היא חלק מן האסטרטגיה הפוליטית, לא ישכון שלום".

לדברי ארגון ליב"ה, 'קואליציית נשים לשלום' תמכה בין השאר בהעמדה לדין בבלגיה את ראש הממשלה המנוח אריאל שרון בשל מלחמת לבנון השנייה, חתמה על עצומה לשחרור טלי פחימה ממעצר וקיימה הקרנה הפגנתית של הסרט 'ג'נין ג'נין'.

עוד ארגון שרבות מחברות 'צוות ההיגוי' של היוהל"ן חברות בו הוא 'פרופיל חדש', הוא 'התנועה לאזרוח החברה בישראל'. ארגון זה הוא תנועה פמיניסטית רדיקלית המעודדת בגלוי השתמטות מצה"ל וסרבנות גיוס. לפי הפרסומים, "תנועת 'פרופיל חדש' עוסקת מאז שהיא נוסדה באיסוף ופרסום מידע בנושא זכות הסירוב לנשים ואופן מימושו... אנחנו – קבוצה פמיניסטית המונה נשים וגם גברים יודעות שאפשר לחיות במדינה שהיא לא מדינת חיילים. מדינת ישראל יכולה לנקוט היום מדיניות שלום נחרצת. היא יכולה להפסיק להיות מדינת צבא. ברור ונהיר לנו שהילדים שלנו, בני הזוג שלנו, אנחנו עצמנו, לא מוכרחות להמשיך להיות מגייסות, לא מוכרחים לחיות כחיילים". הנשים הללו, למרבה האבסורד, הן שלוחצות על צה"ל לשלב את הנשים כלוחמות.

לדברי ארגון ליב"ה, בפעילויות הארגון אפשר למצוא פעילות לעידוד השתמטות משירות בצה"ל, עידוד חיילי צה"ל לסרבנות, עצומה נגד הרצאות קציני צה"ל בבתי הספר, פעילות לביטול שירות חובה בכלל ושירות נשים בפרט ואת התערוכה 'לא ילמדו עוד מלחמה'.

נראה שהחוקרת המרכזית של צוות ההיגוי הזה היא ד"ר אורנה ששון-לוי, מרצה בתכנית ללימודי מגדר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. גם היא חברה ב'קואליציית הנשים לשלום', בתנועת 'פרופיל חדש' וב'מחסום ווטש'. לדברי שגיא, ששון-לוי הוגדרה על ידי היוהל"ן כחוקרת המרכזית בצה"ל בעשור האחרון. יוצא שהחוקרת המרכזית בצה"ל חתומה על עצומת תמיכה בסרבני גיוס ואף הצהירה על תמיכתה בסרבנות גיוס בכנס מגדר שנערך במכון ואן ליר בפברואר 2007.

שגיא מספר לנו על הספר של ד"ר ששון-לוי, 'זהויות במדים': "בתחילת הספר כתבה ששון-לוי כי היא בכלל לא מבינה בצבא, אבל בכל זאת כותבת עליו ספר", אומר שגיא בחיוך. "היא אומרת במפורש שלדעתה צריך לפרק את הצבא כי הוא מיליטריסטי מדי. ברור שהוא מיליטריסטי! זה כמו לומר שאמן הוא יצירתי מדי".

בספר עצמו היא כותבת כך: "יצאתי לעבודה מתוך תפיסה פמיניסטית ליברלית. אולם המחקר עצמו הביא אותי לערער על הגישה הליברלית ולבחון את תוקפה של הגישה הרדיקלית... שירות נשים בשילוב עם גברים מאפשר חתירה תחת המשטר הצבאי... לכן המאבק לשוויון מגדרי בישראל צריך להתמקד בביטול מרכזיותו של הצבא בהגדרת האזרחות הישראלית ולא בהצטרפות של נשים לצבא וללחימה... המשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיצמדות לפתרונות צבאיים כוחניים משרתים את מעמדם של חלק מהגברים בישראל, ואף של מיעוט מכלל הנשים... ההגמוניה של הגבריות הלוחמת והמיליטריזם הישראלי תלויים אפוא זה בזה לשם המשכיות קיומם... צריך להרוס את ההווי הגברי".

שגיא מספר כי בשנת 2006 פורסמה מטעם היוהל"ן החוברת 'נלחמות להילחם', המסכמת את המחקר שנערך בצה"ל בעניין השילוב. קל למצוא במחקר נקודות דמיון רבות לרעיונות שכבר העלתה ד"ר אורנה ששון-לוי בספרה 'זהויות במדים', ולדברי שגיא, ניכר כי דעותיה הפמיניסטיות-רדיקליות של ששון-לוי מעורבות בכתוב בחוברת זו.

גם ד"ר אורית קמיר שותפה לדברים בגנות הצבא. קמיר חתמה על עצומה שכתוב בה: "אין צורך להכביר מילים על כך שהצבאיות הקרבית והמיליטריזם הישראלי הם בבת עינה של הדרת הכבוד הציונית הישראלית בת זמננו. גישה פמיניסטית המחויבת פחות להדרת הכבוד הציונית, יכלה להוביל למאבק על המעטת חשיבותו של הצבא בהוויה הישראלית ו/או על שינוי צביונו הגברי כל כך... מדינת ישראל... כוננה מבנה קולוניאלי המשלב יסודות מובהקים של אפרטהייד עם שרירות לב של כיבוש צבאי אכזרי".

בספרה קמיר חושפת את הקנוניה שיש לטעמה לבצע בצה"ל: "הצבא הוא הביטוי האולטימטיבי להוויה גברית מובהקת, המושתתת על תחרותיות, כוחניות, אלימות, מאבק, הכנעה וביטול הזולת. לפי גישה זו, כניסת נשים לצבא כפי שהוא, משמעה בהכרח ויתורן של נשים על תכונותיהן הייחודיות והפנמה של הוויה גברית. הוויה גברית זו, על פי אותה גישה, לא רק שאינה עדיפה על פני ההוויה הנשית, אלא ניתן לטעון שהיא נחותה ממנה, שכן היא מובילה להרס ולמוות במקום לחיים, לשותפות, להבנה והתחשבות. לפי השקפה זו, גישה פמיניסטית לא תוביל להשתלבות במערכת צבאית, אלא דווקא לניסיון לשנות את הצבא, להמעיט מחשיבותו וממרכזיותו, ולחזק מוסדות חברתיים אחרים על חשבונו".

גם הפרופסור חנה נווה הודתה לפני הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת: "למען הגילוי הנאות, אני נגד גיוס חובה של בנות לצבא, ואני בעד תיקון חוק שירות ביטחון שיחול רק על בנים כחובה... אם עברייה יודעת היום, כי עדיף לה כל ערוץ חתחתים רק לא לשלוח את הבת שלה לצבא". כך גם ד"ר דיאנה דולב, שאמרה ביום עיון היוהל"ן ב-2005: "מטרתי בהרצאה זו להראות עד כמה השירות הצבאי מקבע בנערות ובנערים התייחסות ג'נדרית מזיקה ומסוכנת המחלחלת לאופן בו כאזרחים ואזרחיות אנו מנהלות את חיינו. בעוד שאנו, כפמיניסטיות, מחויבות לשינוי מצב זה בכל מקום ובכל רובד של החיים, אני סבורה שהצבא, כל הצבא, יוצא מכלל זה ושנשים פשוט לא צריכות להיות שם...".

"לאורך השנים פעלו מטה היוהל"ן והעומדות בראשו בתוך בצה"ל כ'גיס חמישי', ופועלן היה עקיב והתפשט כמגמה", מסכם שגיא. "ביוהל"ן למדו לנצל את נקודות התורפה של צה"ל לטובתן, לדוגמה – החלפות תכופות של מפקדים, העיסוק המתמיד בפעילות מבצעית, התבססות על תורות שבעל פה ועוד – כדי לקדם בשיטתיות רעיונות מבית מדרשו של השמאל הרדיקלי באצטלה של פמיניזם".

קמו בניה ויאשרוה

פורום הרבנים הצבאיים במיל' מסר בתגובה: "הטיעונים המוצגים בכתבה מדברים בעד עצמם ויש להצטער על כל אותן אג'נדות ששום מציאות לא תשנה את דעתם. בנוסף לכך, ובנוסף לדברים המדאיגים שהוזכרו בכתבה אודות כוונות ארגוני שמאל קיצוני, הרי שיש להזכיר כל העת שעל צבא יהודי וממלכתי לשמור על מניעת ערבוב בין לוחמים ולוחמות, במיוחד בשדה הקרב ובמחנה הלוחמים, עליו נאמר 'כי ה' א-לוהיך מתהלך בקרב מחניך... והיה מחניך קדוש'".

לרבים מתומכי המהלכים האחרונים של צה"ל בעניין שילוב נשים קשה עם דעותיו של שגיא. "הם רוצים שעם ישראל יאמין שהמערכה היא דוסים נגד נשים", טוען שגיא, "ואני, חילוני שנולד בקיבוץ של השומר הצעיר, אומר להם: אתם מביאים את מדינת ישראל לסופה".

"שילוב נשים בצבא חשוב בעיניי מאוד", מוסיף שגיא בכנות. "אני לא דוס ואין לי שום בעיה עם שילוב נשים בתפקידים שהולמים אותן – וכבר היום הן משולבות ב-92% מהתפקידים. שילובן בשמונת האחוזים הנותרים יהיה בכייה לדורות, ולא רק כי הבנות תיפגענה אלא כי זו תחילת סופו של צה"ל".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "לוחמות צה"ל משרתות בתפקידי הלוחמה השונים בהתאם ליכולות ולנתונים שלהן, ומוכיחות את עצמן פעם אחר פעם במגוון אירועים. צה"ל מוקיר את פעילות הלוחמות וימשיך לשלבן בתפקידים המאפשרים זאת כאשר בראש מעייניו נמצאת בריאות החיילים והחיילות והיא מהווה הגורם המכריע בתהליכי קבלת החלטות. כמו כן, פתיחת תפקידים לשירות נשים מתבצעת בהתאם להוראות חיל הרפואה ותוך יצירת ההתאמות המתבקשות בהיבטי סביבת שירות, עומס פיזי ועוד. 'צוות ההיגוי הסודי' אשר הועלה בכתבה לא קיים ואין לאמירה זו שום ביסוס, היוהל"ם נפגשת מתוקף תפקידה עם אנשי מקצוע רבים העוסקים במגדר."

חרף הכחשה זו, דברי היוהל"ן וחברת צוות ההיגוי ביוני 2006 המופיעים בפרוטוקולים רשמיים של ועדות הכנסת אינם מותירים ספק באשר לקיומו של הצוות האחראי להנחת התשתית לכל מהלך שילוב הנשים הקרביות. מעבר לכך הצגנו בפני דובר צה"ל את שמותיהן של כל נשות האקדמיה המוזכרות בכתבה, אך הן לא הוזכרו בתגובה שנשלחה אלינו. 

 
קיצור תולדות המחקרים הצה"ליים

הבחינה הפיזיולוגית הראשונה שערך צה"ל ב-1999–2000: במעקב מדגמי אחר מחזור טירונות נמצא כי קרוב למחצית מהחיילות סבלו מפציעות אימון יתר, מרביתן שברי מאמץ. בטירונות חי"ר, שבה סרגל המאמצים קשה מאוד, נפגעו רק כ-8% מן הלוחמים הגברים.

במחקר צה"לי שהסתיים ב-2003 נקבע: "הדרישות הפיזיות שמציבים רוב תפקידי הלחימה גבוהות מדי עבור חיילות". בעקבות המחקר המליצו מומחי ענף רפואה כי חיילות יצאו למסעות של 20 קילומטרים בלבד (בעוד חיילים יוצאים למסעות של 60–90 קילומטרים), והוגבל גם המשקל שחיילות יכולות לשאת על גופן (40% ממשקל גופן, לעומת 55% לחיילים). לפי תוצאות המחקר נקבע כי נשים לא תוכלנה לשרת כלוחמות חי"ר, כלוחמות ביחידות מיוחדות, כלוחמות בהנדסה קרבית, כמפעילות צמ"ה בהנדסה, כלוחמות בשריון או בתותחנים.

בשנת 2004 נערכו בצה"ל שני סקרים פיזיולוגיים שערך המכון לחקר רפואת הלוחם. בסקרים אלו נבחנו 14 מקצועות לחימה ושישה מקצועות טכנו-לוגיסטיים, שכולם מאופיינים בדרישה למאמצים גופניים עצימים. הסקרים חשפו כי נשים מועדות לשברי מאמץ ולפגיעות אורתופדיות אחרות בשיעורים הגבוהים פי עשרה ויותר בהשוואה לקבוצת גיל דומה של גברים הנחשפים לעומסים גופניים דומים.

בשנת 2005 פרסם מדור 'תורה ומחקר' במרכז כושר קרבי חוברת ששמה 'אנטומיה ופיזיולוגיה של גוף האדם'. בהשוואה רב-תחומית בין נשים לגברים שנערכה בחוברת נמצא כי: "ההבדלים הגופניים הקיימים בין המתנדבת הממוצעת למתנדב הממוצע, במסלולים הפתוחים לשני המינים, יוצרים לצעירות קשיים אובייקטיביים, הבאים לידי ביטוי באי-יכולת לעמוד במאמצים הנדרשים ובשיעור הגבוה בהרבה (בהשוואה לצעירים) של שברי מאמץ ושל פגיעות אורטופדיות אחרות... במקרים החמורים, מתחייב שיקול מחדש בדבר עצם התאמתן של הנשים לתפקידים מסוימים". המחברים קובעים עוד: "המציאות מראה כי בכל התכונות – גופניות ואחרות – הרלוונטיות לענייני הצבא, הם פועלים לרעת הנשים", וממליצים "להימנע ממסגרות הכשרה מעורבות של נשים וגברים".

בשנים 2004–2009 ערכו במכון לחקר רפואת הלוחם ביחידה לפיזיולוגיה צבאית מחקר מעקב ראשון מסוגו, ובו נבחנו ההבדלים בקרב לוחמים ולוחמות מגדוד קרקל שעוברים הכשרה ושירות צבאי מאוחדים. במחקר נבדקו 226 לוחמות ו-85 לוחמים משלושה מחזורי גיוס שונים, והם נבדקו לאורך הטירונות ואף שנה לאחר סיומה. נמצא כי לגברים יש מעטפת גופנית פיזית חזקה, איתנה ועמידה יותר בפני מטלות הקשורות להכשרה ולפעילות הצבאית הנדרשת. בעקבות המחקר הוחלט בצה"ל להגביל את הזמן שבו הבנות בגדוד המעורב נדרשות להיות בעמידה רצופה. המחקר חשף שהורדה נוספת של רף סרגל המאמצים של קרקל יפגע בכשירות המבצעית.

'קואליציית נשים לשלום', שחברות בה ד"ר אורנה ששון-לוי, ד"ר אורית קמיר, פרופ' חנה נווה, פרופ' פרנסס רדאי וד"ר דיאנה דולב, תמכה בין השאר בהעמדה לדין בבלגיה את ראש הממשלה המנוח אריאל שרון בשל מלחמת לבנון השנייה, חתמה על עצומה לשחרור טלי פחימה מהמעצר וקיימה הקרנה הפגנתית של הסרט 'ג'נין ג'נין'

'פרופיל חדש – תנועה לאזרוח החברה בישראל', שבו חברות ד"ר אורנה ששון-לוי, פרופ' חנה נווה, פרופ' פרנסס רדאי וד"ר דיאנה דולב: "אנחנו – קבוצה פמיניסטית המונה נשים וגם גברים יודעות שאפשר לחיות במדינה שהיא לא מדינת חיילים... ברור ונהיר לנו שהילדים שלנו, בני הזוג שלנו, אנחנו עצמנו, לא מוכרחות להמשיך להיות מגייסות, לא מוכרחים לחיות כחיילים"

ד"ר אורית ששון-לוי: "שירות נשים בשילוב עם גברים מאפשר חתירה תחת המשטר הצבאי... לכן המאבק לשוויון מגדרי בישראל צריך להתמקד בביטול מרכזיותו של הצבא בהגדרת האזרחות הישראלית ולא בהצטרפות של נשים לצבא וללחימה... צריך להרוס את ההווי הגברי"

ד"ר אורית קמיר: "גישה פמיניסטית לא תוביל להשתלבות במערכת צבאית, אלא דווקא לניסיון לשנות את הצבא, להמעיט מחשיבותו וממרכזיותו, ולחזק מוסדות חברתיים אחרים על חשבונו"

ד"ר דיאנה דולב: "מטרתי בהרצאה זו להראות עד כמה השירות הצבאי מקבע בנערות ובנערים התייחסות ג'נדרית מזיקה ומסוכנת... אני סבורה שהצבא, כל הצבא, יוצא מכלל זה ושנשים פשוט לא צריכות להיות שם..."

פרופסור חנה נווה: "... צוות היגוי מגדרי, שבו יושבות חמש פרופסוריות בהתנדבות, אחת לחודשיים משעה 09:00 עד 21:00 וחוקרות ללא תמורה, מלבד אישור כניסה למחנה מטכ"ל שאני לא יודעת אם להתגאות בו או להתבזות בו... דוברת צה"ל מעולם לא קראה את 24 הדו"חות של צוות ההיגוי המגדרי... היא לא קראה מיל לא יודעת שעובד צוות היגוי כזה"

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם