יהודי בביתך ובצאתך

צילום: דו״צ

צילום: דו״צ

הרב יגאל לוינשטיין, המכינה הקדם-צבאית בעלי

סקירה היסטורית על שלוש המהפכות שעברה מדינת ישראל (1948, 1977 והדרמטית מכולן ב1995) >>> כל אחת מהן נשאה בקרבה עולם ערכים שונה >>> ההשתלבות של הציבור הדתי-ציוני עם הציבור הכללי, שהייתה אפשרית בעולם הערכים הקודם, עומדת עתה על פרשת דרכים >>> כיצד העולם הפוסט-מודרני משפיע על הצבא איך אנו יכולים להשתלב עם העולם החילוני החדש, ואיך ניתן כעת, על ידי התעשתות הציבור הדתי-לאומי, להחזיר את שלטון הרוב למקומו >>> קריאה היסטורית-ציונית מחודשת 
מעין מבוא 

התרבות המערבית מתחלקת לשתי תקופות: מודרנית ופוסט-מודרנית. המכנה המשותף של שתי התפיסות, המודרנית והפוסט-מודרנית – שתיהן רואות את האדם במרכז, כלומר האדם הוא מקור הסמכות המוסרית ולא הא-ל. ההבדל בין התפיסות נעוץ בכך שהמודרנית האמינה שיש אמת ושקר, טוב ורע, כמו גם ערכים מטא-היסטוריים שהם נחלת כלל האדם. בתקופה המודרנית האמינו בערכי הלאום וכן האמינו מבחינה אנושית-אוניברסלית בערכים שמרניים כמו התא המשפחתי של איש ואישה.

לעומתה ניצבת התפיסה הפוסט-מודרנית, שנולדה אחרי מלחמות העולם הראשונה והשנייה, שגרמו לאדם לאבד אמון בשכלו המוסרי ובמצפונו כשממדי ההרס שלהם נחשף. החשיבה הפוסט-מודרנית מתאפיינת בכמה היבטים: הטלת ספק בכל קטגוריזציה; קריאת תיגר על כל סמכות מוסדית בעלת גוון ערכי (כגון מוסד הרבנות); העברת כובד המשקל מטובת הכלל לטובת הפרט. 

כיום התפיסה השתכללה והיא כוללת תהליך של טשטוש זהויות לאומיות, מיניות ודתיות. כלומר, האדם הפרטי הוא הריבון היחידי על הגדרת זהותו, ללא קשר ללאומיותו, מיניותו או דתו. מושג "כבוד האדם" הוחלף, ומשמעותו החדשה היא הזכות להגדרה אישית. ערכי השוויון והחופש, שמשמעותם בעולם המודרני הייתה חופש היצירה ושוויון הזדמנויות, הפכה בעולם הפוסט-מודרני לכך שלכל אדם חופש להגדיר את עצמו לפי ראות עיניו, ולכך שבשל עקרון השוויון הגדרתו של כל פרט שווה להגדרת זולתו.

היהדות מסכימה עם המודרניים שיש אמת, אך גם מסכימה עם הפוסט-מודרנה שהאדם לא יכול להיות מקור האמת. זו הסיבה שהיהדות מאמינה שמקור האמת הוא הבורא וגילוי רצונו בתורת משה דווקא. היהדות מדגישה שבעולם קיימים טוב ורע, אמת ושקר; שלעולם יש ייעוד ומגמה, ושלכל נברא יש שליחות בעולם לממש את הייעוד המונח בבריאה. העולם הפוסט-מודרני מחק את כל אלה. אנחנו מתפללים "עשה רצוני כרצונך", והליברל הפוסט-מודרני אומר – "עשה רצוני – רצוני". 

טשטוש זהויות

אם כך, לפי התפיסה הפוסט-מודרנית, גורמי העוול הגדול של דיכוי הפרט המונע ממנו לעצב את זהותו המלאכותית הם שלושה: הלאומיות, המשפחתיות (ובכללה ההגדרה המינית) והדת. 

הלאומיות, מכיוון שהיא תובעת מהפרט לוותר על חלק מצרכיו לטובת הכלל. הלאומיות איננה מאפשרת למיעוטים הזדהות מלאה, ולכן לטענתם לאומיות=גזענות=פגיעה בזכויות אדם. המשפחתיות המסורתית מונעת הכרה באפשרויות אחרות, והדת, מכיוון שהיא קובעת שיש אמונות נצחיות מטא-היסטוריות ושיש טוב ורע מוסרי, לעומת הפוסט-מודרנה שמאמינה שהכול יחסי.

אם מבינים את הפער העצום שבין התפיסה היהודית לפוסט-מודרנית, הרי שקל מעתה להבין את מלחמת החרמה מול הדת והרבנים, מול תפיסות מסורתיות וטבעיות, מול רגשות לאומיים. כדי לתת חופש מוחלט ליחיד להגדיר את עצמו באופן אוטונומי ללא הנחיה אלוקית או אנושית-טבעית, צריך לשבור את כל ההבחנות בין הזהויות הלאומיות ובין זכרים ונקבות. 

זו הסיבה שנושאי התפיסה הפוסט-מודרנית לא רואים בעיה בנישואי תערובת, וכן מגדירים שכל האופציות לתא משפחתי הן לגיטימיות: גברים עם גברים, נשים עם נשים ועוד. הם מחנכים למתירנות כדי לאפשר מימוש מקסימלי של המאוויים, כל עוד זה לא פוגע בזולת. לעומתם, היהדות רואה בטשטוש ההבחנות הללו פגיעה בצלם האלוקים של האדם. כבוד האדם משמעותו גבולות. כבוד האישה הוא דווקא בצניעותה. 

לסיכום, האדם הפוסט-מודרני רואה את התכלית בשאלה מה זכותי בעולם, והיהודי רואה את התכלית בשאלה מה חובתי בעולם.

ההפיכה הפוסט-מודרנית

בתוך התהליך הציוני, השתלבה הציונות הדתית מתוך רצון להיות שותפה בתהליך שיבת ציון, שאליה התפללנו אלפיים שנה. כאן נולדה תפיסת העולם של תורה ועבודה, אנשי אמונה בעולם המעשה, השתלבות במוסדות המדינה, שותפות ולקיחת אחריות - וכל זה מתוך עמדה אמונית. 

חשוב להבחין שההשתלבות תמיד הייתה בנויה משני ממדים: הלכתי ותרבותי. בשנים הראשונות, מִקום המדינה ועד שנות התשעים, ההשתלבות הייתה קשה בממד ההלכתי. רשות הרבים הייתה חילונית במובן ההלכתי, והיה חוסר מודעות לצרכים של האדם הדתי. לעומת זאת, בממד התרבותי הייתה יכולת ההשתלבות גדולה יותר. גם החילוניות הציונית האמינה בערכים שמרניים, כגון: ערך הלאומיות, ערך התרומה לכלל, חובת היחיד לעם, צדקת הדרך של המאבק הלאומי, ערך חיי משפחה וערכי טוב ורע. ביחס ליהדות האורתודוקסית, היא הייתה האפשרות היהודית הבלעדית, גם כשלא קיימו אותה למעשה. 

משום כך, בשנותיה הראשונות של המדינה מערכת הערכים של החברה הכללית תאמה פחות או יותר את מערכת הערכים של החברה הציונית-דתית. למשל, כשהציונות הייתה הרוח הנושבת הכללית, ערכים כמו התיישבות, עלייה וביטחון, עלו בקנה אחד עם ערכים יהודיים. היכולת להיות דתי-ציוני בביתך ודתי-ציוני בצאתך הייתה פשוטה, עם הקושי ההלכתי. 

בעשרים וחמש השנה האחרונות, חלק מהציבור הציוני-דתי החל להפנים את הערכים הפוסט-מודרניים. ההשתלבות הפכה לתהליך התבוללות אטי של הפנמת ערכים לא יהודיים.

בשנות התשעים חלה מהפכה בחברה החילונית, ששמה עיניה מחדש על התרבות המעודכנת של המערב. במשך כל התקופה שמהקמת המדינה ועד שנות התשעים, היינו עסוקים במלחמות קיומיות, ולא היה זמן לעסוק בבירורים תרבותיים. היה בלתי אפשרי אז לייבא את התרבות הפוסט-מודרנית שאפיינה כבר את אירופה ואמריקה. 

אך בשנות התשעים התפתחה לה אליטה תרבותית ישראלית שהכריזה גלויות על אימוץ מערכת הערכים הליברלית-מערבית, שכזכור חדלה להיות מודרנית והפכה לפוסט. משמעותה של מערכת זו היא מעבר ממדינת לאום יהודית למדינת כל אזרחיה, שמעניקה לזכויות הפרט ערך עליון וחופש ליחיד להגדיר את עצמו ללא שייכות לאומית, היסטורית או מינית. האליטה החילונית הישראלית אימצה תרבות של מחיקת זהויות לאומיות ומיניות, במחיר של העדפת הפרט והאוניברסליות.

היה זה אך טבעי, למשל, שהזרם הפוסט-מודרני יכלול בתוכו את התנועה הפמיניסטית. בתחילה התנועה הפמיניסטית לחמה לשוויון זכויות והזדמנויות לנשים, דבר שגם היהדות מחנכת אליו. לאחר מכן, דחפה התנועה לשינוי המשקלים שבין שלושת הממדים באישה: אמא, רעיה, אישה. הפמיניזם העמיד את האישה, כלומר את כישוריה האישיים, לפני היותה אמא ורעיה. דבר זה השפיע על התא המשפחתי, על מספר הילדים ועל מבנה הבית. כיום, התנועה הפמיניסטית עלתה עוד קומה, רדיקלית מקודמותיה: ביטול התכונות הייחודיות של האישה וטשטוש הזהות המגדרית, כדי שתוכל לממש את עצמה באופן "מלא". בכך היא מחקה את היתרון המהותי הנפשי של האישה, הבשורה הנשית מדורי דורות, כדי לתת לכל אישה להגדיר את עצמה מחדש. 

ההפיכה הפוסט-מודרניסטית מתרחשת כבר 25 שנים באטיות, עקב בצד אגודל. זאת, מכיוון שכדי להפוך את החברה הכללית משמרנית לליברלית צריך תכנית מסודרת: תפיסת עמדות מפתח במערכות המחנכות, קרי: משפט, אקדמיה, חינוך ותקשורת, כך שאי אפשר יהיה להזיזן גם אם השלטון יתחלף או ירצה בכך, ועוד להצליח להסתיר את התהליך הזה מעיני העם.

לתכנית הזו יש ארבעה מהלכים:

המהלך הראשון עובר דרך משרד החינוך. רוב האוכלוסייה מתחנכת במשרד החינוך הממלכתי לערכים פוסט-מודרניים. משנות התשעים ואילך אימץ משרד החינוך תפיסות ליברליות פוסט-מודרניות והוא מעביר אותן הלאה דרך בתי הספר והאוניברסיטאות. הקבוצה הדתית-לאומית, מאחר שיש לה תשתית חינוכית עצמאית, מציבה קושי למימוש מהלך זה. אך גם המערכה הזו לא הוזנחה והחלה המלאכה בחיפוש אחר דרכים כיצד לחנך את הציונות הדתית מבפנים, כלומר לגרום לאנשים מן הציונות הדתית לקבל השפעה ליברלית פוסט-מודרנית, מהלך שיש בו ערעור על הנאמנות להלכה, לסמכות תורנית ולפרשנות מסורתית. 

כדי לשמור על אופיו הפוסטמודרני של הצבא, מי שרוצה לשרת בקבע יצטרך להפנים ולקבל על עצמו את מערכת הערכים של ה"רוב" הליברלי-פוסט-מודרני. 

המהלך השני הוא האימוץ של עקרון הפרדת הדת מהמדינה. הדת תישאר לה כביכול ברשות היחיד במסגרת זכויות הדת והמצפון, ותהיה מנותקת מההשפעה על הכלל. בד בבד, המדינה תאמץ את עולם הערכים הליברלי-קיצוני. אימוץ עיקרון זה הוא על פי הדגם של 'הֱייה יהודי בביתך וליברל בצאתך'. לאמור, נכבד את האדם שישמור על אמונותיו הדתיות בביתו, במשפחתו ובקהילתו, אבל לא נאפשר לו להוציא את הערכים שלו אל רשות הרבים. יתרה מזאת: אם ירצה להשתלב במרחב הציבורי, יצטרך להפנים את הערכים הליברליים - לחתור במודע או שלא במודע למדינת כל אזרחיה ולהעצמה נשית, לדבר על זכויות האדם והפרט ולטשטש בין המינים.

המהלך השלישי הוא ערעור על ההגמוניה הדתית-אורתודוקסית ופתיחת אופציות להגדרת זהות דתית אישית בלי מחויבות למסורת האורתודוקסית. אט אט סודקים את הסכר כדי לאפשר לזרמים הקונסרבטיביים והרפורמיים לחלחל לחברה. 

המהלך הרביעי, שמבחינה תשתיתית הוא אולי העצמתי והיומרני מכולם – הוא תהליך ביטול כוחה של הכנסת על ידי בית המשפט העליון. כך, באמצעות המהפכה העמוקה ביותר שהתחוללה כאן מאז הקמת המדינה, נטל לידיו את המושכות המוסד שמגדיר את עצמו כמגן זכויות הפרט והמיעוט, כנגד השלטון שמייצג את רוב העם בכנסת. בשיטת חבר מביא חבר, כאשר כל חבר חייב להיות אקטיביסט-שיפוטי בעל השקפות ליברליות קיצוניות, שועבדו הרשות המחוקקת והרשות המבצעת לרשות השופטת, והפכו את המדינה לממלכת זכויות הפרט. 

הקמת מדינת כל אזרחיה

תהליך שינוי הערכים בחברה הובל על ידי סדרת פסקי דין של בג"ץ בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, שהפך את המדינה ממדינת לאום למדינת כל אזרחיה, או בשפה א- חרת מדמוקרטיה של שלטון העם לדמוקרטיה של ערכים ליברלים פוסט-מודרניים:

א. פגיעה בלאום – פסק דין קציר קבע שציונות במובן ההתיישבותי, כלומר הקמת יישובים בגליל ובנגב למטרת ייהודם, היא מַפְלה. בזה הוא עצר את האפשרות להקים יישובים יהודיים על מנת להמשיך וליישב את ארץ ישראל, במקומות שבהם יהודים הם מיעוט. בנוסף, בג"ץ הכריח את המדינה לשלם פיצויים לאויב הפלשתיני על רכושו שנפגע במהלך 'חומת מגן' באמצעות ביטול חוק שמנע פיצויים. 

ב. פגיעה במשפחה המסורתית – בפסק דין דניאלוב, הדייל בעל הנטיות ההפוכות מאל-על, נקבע שזוגות חד-מיניים שווים לזוגות נורמליים. 

ג. פגיעה באורתודוקסיה – בסדרת פסקי דין הקשורים לרפורמים, יצר תהליך שבו מעמד הרפורמים הולך ומשתווה למעמד האורתודוקסיה. 

כך הוקמה בלי שהרגשנו מדינת כל אזרחיה. אם דוד בן-גוריון הקים לפני כשבעים שנה את מדינת הלאום היהודי על ידי החלטת הרוב, הרי שאהרן ברק ייסד את מדינת כל אזרחיה באישון ליל, בלי שהעם החליט על כך. זהו אולי המקור לתחושות הקשות כלפי בג"ץ שעוטפת חלקים נרחבים בעם: לאומיים, שמרנים, דתיים וחרדים. 

לדעתי הכיוון לפתרון צריך להיות אחר. לא על ידי ניסיונות לשנות את דעתו של החייל הדתי ואת ערכיו, אלא לכבד את אמונתו הדתית ולבחון אותו על פי מעשיו בלבד. כמובן, כל זאת בהתאם למגבלות ההלכתיות הידועות, כגון שבת, כשרות, איסור מגע עם נשים.

אמנם מאז שנת 1977 לזרם הלאומי-שמרני יש רוב כמעט קבוע בכנסת, אך המיעוט הנאור שולט על הרוב השמרן על ידי בג"ץ. כשנשאל המהפכן הגדול אהרן ברק על האבסורד הזה, הוא ענה שהערכים הליברליים הנאורים הם ערכי-על שאינם ניתנים לשינוי על ידי הבחירות הדמוקרטיות. לפי ברק, אף על פי שהרוב אינו מאמין בערכים הללו, מחובתו של המיעוט הנאור "לחנך" את העם לערכים ה"נאורים". 

דתיים פוסט-מודרניים

כעת הציונות הדתית שחרתה על דגלה השתלבות ונאמנות, עומדת מעט נבוכה. הברית עם הציונות החילונית התבססה עד כה על שיתוף בערכי היסוד של הלאומיות והמשפחה, והמחלוקת הייתה רק במישור ההלכתי. והנה בעשרים וחמש השנה האחרונות, חלק מהציבור הציוני-דתי החל להפנים את הערכים הפוסט-מודרניים. ההשתלבות הפכה לתהליך התבוללות אטי של הפנמת ערכים לא יהודיים. או כפי שניסח זאת עיתונאי ב'הארץ': לא הכיפה כבשה את המדינה אלא המדינה כבשה את הכיפה.

זהו ניתוח מדויק של חלק מהציבור הדתי-לאומי. כחלק מהניתוח הוא מהמר שבשנים הבאות המהלך הזה רק יגבר, ובציבור הציוני-דתי הליברליות תנצח את היהדות. ככל שהמעורבות בחברה הכללית תגדל, יותר ויותר דתיים יפנימו שהשתלבות משמעותה "הייה יהודי בביתך וליברל בצאתך". לאורך הזמן יתגלה בוודאי שמי שהפנים את ערכי הליברליזם בצאתו, החדיר אותם בלי משים גם לביתו, ובסוף יפגעו גם בערכיו היהודיים.

אבל בתוך הציבור הדתי-לאומי קיים גם זרם שלא מוכן להיכנע, וקורא בקול רם: הייה יהודי בביתך ובצאתך! הזרם הזה נאבק על אופייה הלאומי-שמרני-יהודי של המדינה, ונאמן לערכי המשפחה השמרניים. הזרם הפוסט-מודרני רואה בזרם הזה איום ומנסה בכל מקום לנטרל אותו בכך שיבטל את השפעתו על השיח הערכי.

ומכאן למערכה על צה"ל

בעשרים וחמש השנה האחרונות מתרחש בצה"ל תהליך שהוביל להתנגשות טקטונית בין תפיסות העולם היהודיות-שמרניות לתפיסות הפוסט-מודרניות. התהליכים שעוברים על כלל החברה הישראלית עוברים גם על צה"ל, דבר שהוביל למתחים שהתרחשו ומתרחשים בצבא. צריך לברר כיצד ממשיכים את ההשתלבות בצבא בלי לאבד את הזהות.

צבא במהותו ובייעודו כולל מערכת ערכים שמרניים לאומיים חזקים. תכליתו היא להגן על העם היהודי, על ארץ ישראל, על המדינה היחידה בעולם של הלאום היהודי. אלו ערכים שמובנים בבסיס צה"ל: צה"ל אינו מגן על מדינת כל אזרחיה ולא על זכויות הפרט אלא על העם היהודי, דבר שהתפיסה הפוסט-מודרנית מתקשה לעכל. 

בשנים האחרונות מתרחש מאמץ גדול מאוד של הצבא לגייס בנות דתיות לשורותיו. המשמעות של תהליך גיוס זה הוא הפנמת ערכי הפמיניזם הפוסט-מודרני. 

צה"ל, בהיותו צבא לוחם, מבחין באופן טבעי בין המינים כדי לנצח – צבא מלחמה נדרש לכוח, חוסן נפשי, רעות, והוא מבליט את היתרון הגברי – אלו ערכים גבריים מאוד מאז ומעולם. דרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אישה לכבוש. 

ההתנגשות הֶחריפה עקב השתלבות ולקיחת אחריות על ידי הנוער הציוני-דתי, כולל ביחידות הטובות ביותר ובעיקר במערכי הפיקוד והקצונה. בצבא יש הרבה קצונה דתית-לאומית זוטרה בכל היחידות ובעיקר בלוחמות האמתיות: גולני, צנחנים, גבעתי וכדומה. גם הציבור הספרדי-מסורתי והעולים מברית המועצות הולכים ותופסים עמדות משמעותיות בפיקוד. 

הסיבה לכך היא שהציבורים הללו מאמינים בערך הלאום היהודי, ומוכנים להקריב את פרטיותם למען הכלל. הם גם מאמינים במסורת ובערכים היהודיים, וגם שבצבא לוחם יש עדיפות ליכולת הגברית. לעומתם, חלק מהציבור החילוני הולך ומפנים את הערכים הפוסט-מודרניים, שלפיהם העיקר הוא המימוש האישי וזכויות הפרט, ואילו הלאומיות היא מקור כל הרע והגזעניות. בלי משים הוא הולך ומסיר אחריות ועושה את המינימום הנדרש – שירות חובה ולא מעבר לכך. יש צוותים שלמים ביחידות מובחרות שיש בהם רוב חילוני מוחלט, אבל לקורס הקצינים יוצא מהם כמעט אך ורק המיעוט הדתי. לא דווקא משום שהם הטובים ביותר, אלא מפני שהם מוכנים להקריב שנים נוספות לטובת העם והארץ על חשבון המימוש האישי ולמרות המחיר המשפחתי הגדול.

נוצר אם כן חוסר פרופורציה בין החברה האזרחית, שבה הדתיים נותרו מיעוט, לבין החברה הצבאית שבה הדתיים תפסו מקום משמעותי. דבר זה משפיע על זהות המפקדים וממילא גורם לדבר שממנו חשש הזרם הפוסט-מודרני – השפעת עולם הערכים היהודי על רשות הרבים. בצבא זה נקרא "הדתה". הצבא מזהה תהליכים אלו, והזרם הפוסט-מודרני מודאג מכך שהצבא משנה את אופיו בגלל ריבוי הקצונה הדתית והמסורתית, כאשר הקצינים הללו מביאים אִתם סל ערכים לאומי, שמרני ויהודי.

מלחמת צה"ל בבעיה המדומיינת

בעבודה מעמיקה ביותר שנעשתה על ידי הצבא בשנים האחרונות הגדירו את הבעיה במדויק ונוצרו תהליכים משמעותיים כדי להביא לפתרון. המטרה: שמירת אופיו החילוני של הצבא בהתאם לאופייה הליברלי-פוסט-מודרני של החברה האזרחית. לפיכך, מי שרוצה לשרת בקבע יצטרך להפנים ולקבל על עצמו את מערכת הערכים של ה"רוב" הליברלי-פוסט-מודרני. 

העולם הדתי-מסורתי זוהה כמאיים על הפוסט-מודרניזם בצבא בכמה אופנים של טענות מדומות: האמונה בצדקת הדרך מביאה למוטיבציה מלחמתית שעלולה לפגוע בחפים מפשע; העצמת הערכים הלאומיים על ידי אמונה באלוקים עלולה להפוך את המלחמה לדתית; שמירת מצוות רצינית תוביל להדרת נשים; ריבוי קצינים דתיים יוביל לכפייה דתית. 

כל הטענות הללו הן כולן שקר וכזב. הקצינים והחיילים הדתיים הוכיחו את עצמם לאורך כל השנים בנאמנות לפקודות וביישומן ככתבן וכלשונן, דווקא בגלל הערכים הדתיים והלאומיים שלהם, גם אם אינם מקבלים את הערכים הפוסט-מודרניים. הם נבחנו במעשים ולא בדעות והוכיחו את עצמם ללא דופי.

כדי להתמודד עם הבעיה המדומיינת, הצבא חושב שהפתרון נמצא בהנחלת הערכים הליברליים הפוסט-מודרניים. כשמדובר בחיילים שאינם מפקדים הנמצאים במערכת על פי חוק שירות חובה, הצבא נזהר יותר. ברם, מי שחותם קבע נדרש לקבל על עצמו את מערכת הערכים הפוסט-מודרניים שהצבא אימץ. כלומר: הייה יהודי בביתך וליברל בצאתך. 

לדעתי הכיוון לפתרון צריך להיות אחר. לא על ידי ניסיונות לשנות את דעתו של החייל הדתי ואת ערכיו, אלא לכבד את אמונתו הדתית ולבחון אותו על פי מעשיו בלבד. כמובן, כל זאת בהתאם למגבלות ההלכתיות הידועות, כגון שבת, כשרות, איסור מגע עם נשים וכו'.

נגועות בהשקפת עולם מסורתית

אחת מהדרכים המשמעותיות להכניס את תפיסת העולם החדשה לממד של פקודה היא פקודת השירות המשותף. מדובר ב"יצירת מופת" פוסט-מודרניסטית שלפיה ערך השוויון הוא הערך העליון. אין הם מסתפקים באפשרות של אישה להיות לוחמת, אלא לטענתם, היחידה הלוחמת חייבת להיות מעורבת עם בנים דווקא. קצין דתי מחויב לקבל ערך זה (דבר שהוא מנוגד להלכה באופן מפורש, איסור נגיעה ואיסור ייחוד), אחרת אינו ראוי להיות קצין. פקודה זו נוקטת פרשנות קיצונית של ערך השוויון, שמשמעותו ערבוב בין המינים ביחידות לוחמות כדי להנחיל את הערכים ה"נכונים" לא רק בתיאוריה בסדרות חינוך אלא בפועל בשטח.

עלינו לשמור על היהדות האותנטית גם בעבור הפוסט-מודרניים, מכיוון שיום יבוא, והריק הקיומי שתרבות זו מציעה יגרום לעצמו התעוררות לחפש את האמת שבתורה.

הרציונל מאחורי תפיסה זו מובע במאמר בכתב העת הצבאי 'מערכות' (גיליון 394). שם נכתב כי "שילוב נשים במילואים הוא סיפור הצלחה מובהק, מכיוון שלראשונה נשים נכנסות לאחד המעוזים הגבריים ביותר בחברה הישראלית, וכניסה זו מערערת קרוב לוודאי את אחד המוקדים העיקריים אשר חיזקו את הסטריאוטיפים המסורתיים ביחס למקומן של נשים, הן בחברה והן בתא המשפחתי... אנו נמצאים בתקופת ביניים שבה צה"ל, כארגון רגיש לסביבתו, נענה לשיח הליברלי, אולם הפרקטיקות היומיומיות עדיין נגועות במידה רבה בהשקפת עולם מסורתית-מגדרית. ההצלחה תושג כאשר המיון והשיבוץ יהיו לא על פי שיקולים מגדריים. כדי שזה יקרה, חייב השיח הליברלי להתקבע בתודעה ובהנחות היסוד של המפקדים". 

אם כן, שילוב נשים ביחידות הלוחמות הוא מבחינתם פסגת השוויון המגדרי. מטרתו – ריסוק התפיסה המסורתית של תפקיד האישה. זו גם הסיבה שפירקו גדוד של חיילים גברים כדי להקים גדודים מעורבים. 

בתחום החינוך, צה"ל ביטל את תחום תודעה יהודית ברבנות אף שלא לימדו הלכה או כפו ערכים דתיים, אלא בשל העובדה שהעצימו את ערכי הלאומיות והמסורת. בנוסף, מעבירים את המפקדים בצה"ל סדרות חינוך והטמעת ערכים ליברליים בכל הקורסים הבכירים: מלט"ק, פו"ם ועוד. בקורסים הללו מביאים מרצים בעלי השקפות פוסט-מודרניות קיצוניות ביותר. בין הנושאים בקורס: תפיסה פלורליסטית רלטיביסטית, שלפיה הכול יחסי ואין צודק או לא צודק, שמשפיעה באופן לא מודע על הנחישות לנצח. 

כמו כן, מנסים לייצר מפגש עם זרמים יהודיים דתיים אלטרנטיביים - רפורמיים וקונסרבטיביים – כדי לערער את ההגמוניה האורתודוקסית. רק לשם הדוגמה, שבוע יהדות בקורס מלט"ק מנוהל על ידי עמותה חיצונית. במסגרת שבוע זה, כל מדריכי היהדות הם חילונים, ובאחד הצוותים "זכו" לזוג מדריכים בעלי נטיות הפוכות. האנשים הללו מעבירים לקציני צה"ל שיעורים ביהדות! מפקדים דתיים מרגישים אי נחת גוברת והולכת בקורסים האלה, ובמיוחד חוששים להביע את דעתם ועמדתם, פן יבולע להם.

בשנים האחרונות מתרחש מאמץ גדול מאוד של הצבא לגייס בנות דתיות לשורותיו. מובטח להן הבטחות הלכתיות כמו חצאית וזמני תפילה. המשמעות של תהליך גיוס זה הוא הפנמת ערכי הפמיניזם הפוסט-מודרני. ברור שגיוס מאסיבי כזה של בנות לצבא שמחנך לערכים ליברליים פוסט-מודרניים יחליש את התפיסות המסורתיות בקרב הבנות הדתיות בדבר תפקיד האישה לפי היהדות. זאת, מכיוון שתפיסות אלו מעצימות את המימוש העצמי על חשבון המחויבות ההלכתית והתרבותית לערכי המשפחה ולתפיסה השמרנית של הזהות הנשית. 

כיצד עלינו כציבור ציוני-דתי לנהוג בשנים הבאות

א. צריך לזכור שרוב העם היהודי הוא בעל ערכים שמרניים ויהודיים. לא השתנה שום דבר משמעותי אצל רוב היהודים. להפך: תהליך ההתקרבות למסורת רק הולך ותופס תאוצה, הגם שאינו בא לידי ביטוי בחקיקה ובאופי המדינה. עלינו להמשיך לעסוק בחיבור וקשר עם כל עם ישראל באשר הוא, מכיוון שהתהליכים צומחים מלמטה למעלה. 

עלינו לשמור על היהדות האותנטית גם בעבור הפוסט-מודרניים, מכיוון שיום יבוא, והריק הקיומי שתרבות זו מציעה יגרום לעצמו התעוררות לחפש את האמת שבתורה. "מתוך החופש הפרוץ יבוא העול האהוב". 

ב. מאבק במסגרת הדמוקרטית על הערכים הלאומיים-יהודיים-שמרניים ברשות הרבים האזרחית. עלינו לחבור לכל הזרמים המבטאים ערכים שמרניים ויהודיים, לאפשר לכנסת למשול ולהטמיע ערכים יהודיים ומסורתיים דרך חינוך, חקיקה ובאמצעות בחירת שופטים התואמים את רוח העם.

ג. חינוך בנינו ובנותינו להבין שיש שינויים בסל הערכים הכללי. בעבר היינו שותפים עם החברה החילונית בסולם הערכים הבסיסי, ולכן לא היה פגם בהשתלבות התרבותית אלא רק קשיים בהשתלבות ההלכתית. ברם, מאז מהפכת שנות התשעים בעיית ההשתלבות היא לא ההלכתית אלא התרבותית. התרבות הפוסט-מודרנית הפוכה בערכיה מהיהודית, בעיקר במודלים הקיצוניים שלה המוחקים כל זהות.

צריך להגדיר מחדש את מושג ההשתלבות בחברה תוך שמירת הזהות היהודית. השתלבות ולא התבוללות. המשמעות היא – הייה יהודי בביתך ובצאתך, ולא יהודי בביתך וליברל בצאתך. לא לפחד לשלם מחיר אישי על שמירת הזהות היהודית, גם אם עלולים להפסיד קידום או מעמד. יראת השמים צריכה להיות קודמת לתפיסה הפוסט-מודרנית. עלינו לנסות למצוא את הדרכים שבהן לא תהיה סתירה בין ההשתלבות לבין השמירה על הזהות, אבל לא על ידי קיפול דגלי הזהות היהודית.

ד. החינוך במוסדות החינוך צריך לשים דגש על ההבדלים בין יהדות לליברליות. צריך להדגיש את הנאמנות למקור הערכים – נאמנות לבורא ולתורתנו. לחנך לתפיסת "משה אמת ותורתו אמת" ולא לתפיסה האומרת "אין אמת".

הבשורה הגדולה תהיה שהיהדות יכולה להיות שותפה בבניין המדינה דווקא על ידי הבאת ערכיה לרשות הרבים, ולא על ידי טשטוש הזהות היהודית. זה החידוש הגדול. אם לא נצליח, הציבור ייחלק לשניים: חלק יאבד את זהותו במסגרת ההשתלבות וחלק יימנע מהשתלבות כדי לשמור על זהותו. תוצאה זו תהיה הצדקה היסטורית לתפיסת העולם החילונית והחרדית, שלפיהן אי אפשר לשלב את היהדות במדינה מודרנית. 

אנחנו מאמינים שאפשר לשלב. דבר זה נובע מההבנה שהמדינה אינה דווקא של הזרם הפוסט-מודרני בעל הערכים המנוגדים ליהדות, אלא מדינת לאום דמוקרטית המבטאת את ערכי הרוב היהודי. מכיוון שזה רוב החברה בישראל, יש לנו תקווה גדולה שהתהליכים אכן יקרמו עור וגידים בשנים הבאות. אם באמריקה גברו השמרנים על הליברלים נגד כל הסיכויים, קל וחומר בארץ – שיש רוב לשמרנים בכנסת. צריך רק לדעת לתרגם את הרוב הדמוקרטי הזה גם לרוב של ערכים לאומיים שמרניים ויהודיים, ואז גם בצבא יתרחשו בהתאם אותם תהליכים. 

הציונות בעין התחלופה התרבותית בחברה הישראלית – סיכום התהליכים שהתרחשו ב-70 שנה:

א.הקמת המדינה ע"י מפא"י.

ב.מהפך 77' - הימין בשלטון ומאז יש רוב לימין השמרני, והוא הולך וגדל.

ג.מהפך 95' - עליית אהרן ברק לכס הנשיאות בבית המשפט העליון. ברק יצר מהפך ערכים ממדינת לאום למדינת כל אזרחיה, מתפיסת הדמוקרטיה כשלטון הרוב לשלטון של ערכים פוסט-מודרניים.

ד.סל הערכים הראשון: ציונות, זכויות העם היהודי, התיישבות, עלייה וביטחון; מודרנה מדעית ותעשייתית; ערכים שמרניים כמו התא המשפחתי הנורמטיבי; תפיסה אורתודוקסית של היהדות - אמיתות היסטוריות של היום אינן נרטיב אלא אמת; צדקת הדרך והמאבק.

ה.סל הערכים של המהפך השני: פוסט-מודרניות. פלורליזם, אין אמת, זכויות הפרט, אין טוב ורע, אין צדדים במלחמות. בערך הלאום יש גזענות ופגיעה בזכויות אדם. מתירנות מינית. הרחבת מושג המשפחה גם למשפחות חד-מיניות. מחויבות האדם לעצמו.

ו.הציונות הדתית חרתה על דגלה השתלבות שמשמעותה להיות שותף בהקמת המדינה מתוך בנייתה ושגשוגה בלי לאבד את הזהות הדתית. בסל הערכים הראשון קל מאוד היה להשתלב מכיוון שכולם חולקים את אותם ערכים – היהדות, הציונות והמשפחה, ונשאר לשמור על הלכה של היחיד כשהוא ברשות הרבים. אפשר להיות יהודי ציוני בביתך וציוני בצאתך גם אם בצאתך ישנה אי נוחות הלכתית. 

ז.בסל הערכים הפוסט-מודרני שבו נמחק ערך הלאום, הפכו זכויות הפרט והמיעוט ערך עליון – לרוב אין ערך והדיקטטורה המשפטית לא מאפשרת לבטא את ערכי הרוב היהודי. מתפתחת חתירה לטשטוש זהויות לאומיות, משפחתיות ודתיות, שעומדת בסתירה לערכי היהדות - דבר שמקשה על אדם דתי להשתלב במרחב הציבורי. 

ח. עם כל זה, אנחנו מאמינים בכוחו של העם היהודי שלא ייטוש את זהותו אחרי אלפיים שנות גלות, ויעצים את ייחודו כעם שיש לו תרבות ייחודית: "ואעשך לגוי גדול... ונברכו בך כל משפחות האדמה".

 

b7underdos5

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
גם בשדרות בוכים על עמונה

  הרב נסימי מזדהה עם...

מושחתים, הסתדרתם

  מה שכדאי שתדעו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם