כשכוחות הנפש מרוכזים

m 12 tinaff


הרב חגי לונדין


לֹא תִנְאָף


כאשר מזכירים באוזנינו את הדיבר 'לא תנאף', אנחנו קצת מתכווצים במקום. קשה לנו להבין איך בעשרת הדיברות הקדושות יש תזכורת בוטה כל כך לנושא רגיש כל כך. לא ש'לא תרצח' או 'לא תעשה לך פסל' הם איסורים חמורים פחות, אבל איכשהו ב'לא תנאף' אנחנו מקבלים אגרוף ישר לבטן הרכה. מה לנו ולזה? האם זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה להזכיר לנו ברגע המרומם של מעמד הר סיני?! האם אלו המילים שיהיו תלויות מעל ארון הקודש בבית הכנסת בכל יום לנגד עינינו?!
במבט עמוק קצת יותר מתברר שהאיסור 'לא תנאף' רלוונטי מאוד לכולנו. לא רק כי "אין אפוטרופוס לעריות" אלא בעיקר מפני ש'לא תנאף' הוא ציווי מקיף הרבה יותר מהפרת קשר הברית בין בני זוג. התפיסה האמונית הישראלית היא תפיסה אחדותית, דהיינו הבנה כי כוחות המציאות כולם – אף על פי שהם נדמים במבט ראשון כסותרים ומתנגדים זה לזה – שורשם במקור אחד; באלוקים! "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". להבנה זו יש נגזרות נפשיות: כשם שיש קו אחדותי החורז את המציאות כולה בקו אחד, כך אני אמור לאגד את כל כוחות הנפש שלי באחדות אחת; "כל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות ב, יב), וממילא אקטיביות, שליטה ונמרצות הן לב לבה של עבודת ה' (בשפתם של ראשונים רבים מכונות לעתים התכונות הללו "שמחה"). גם ריכוז בתפילה, שמירת הלשון ושמירת הברית, כולם שייכים לאותו רעיון של שליטה ומיקוד כוחות הנפש.
תפיסת המערב, ששורשה בתרבות האלילית-יוונית, היא השקפת עולם שבבסיסה מצוי חוסר האמונה באלוקים. במילים אחרות, אין הרמוניה כוללת המאחדת את כלל הכוחות. המציאות נתפסת כאוסף כוחות העומדים בפני עצמם (אלילים), הסותרים זה את זה ונלחמים זה בזה, וממילא פרטיות, פסיביות, שאיפה של כל כוח להתכנס בעצמו (אגוצנטריות) עומדות במוקד התרבות. תופעות כדוגמת קשיים בניהול חיי משפחה ומערכות זוגיות, עצבות, ספקנות כרונית ותחושת בדידות מאפיינות את החברה המערבית. צרכנות מופרזת של מדיה חזותית סבילה (טלוויזיה, סרטים), עודף גירויים, בריחה לעולמות וירטואליים (אינטרנט, פייסבוק) – כל אלו הם תוצרי מדיניות חיים של פיזור כוחות הנפש, ובלשון חכמי ישראל שורש התופעות הללו מכונה 'ניאוף'. הגמרא במסכת סנהדרין (צט ע"ב) דורשת על הפסוק "נואף אשה חסר לב" (משלי ו, לב) כי זהו "הלומד תורה לפרקים", קרי לימוד תורה באופן חסר ריכוז (מפורק) – ובעומק העניין חוסר יכולת ריכוז בכל תחום בחיים – נמשל לניאוף.
ניאוף הוא ביטוי לאי-יכולתו של האדם למצוא משמעות, סיפוק ואושר במסגרת הנישואין שהוא מצוי בה, ולכן הוא בורח לאשליה שאם ישבור מסגרת זאת ויפזול למסגרת נישואין אחרת, שם ימצא את האושר; כמו הנואף גם אדם חסר ריכוז אינו מסוגל למצוא את שמחתו בעיסוקו הנוכחי ובורח כל העת לגירויים חיצוניים. בעומק הדברים חוסר ריכוז הוא כישלונו של האדם וייאושו מלמצוא את אלוקים בחייו, ולכן הוא מנסה כל העת לברוא אלילים, אלים קטנים, שבהם הוא מדמה למצוא את מנוחתו.
באופן טבעי, תרבות 'נואפת' תאופיין בנהנתנות, פינוק, ספקנות וקושי בקבלת אחריות, ועם הזמן היא תייצר גם טכנולוגיה שתענה על הצורך בגירוי וחוסר ריכוז מתמיד. האיפון עומד לעת עתה(!) בראש החץ של המהלך התרבותי הזה, ועל דרך המליצה אפשר לומר ש'איפון' הוא אותיות 'ניאוף' (ואשר לאנדרואיד נצטרך למצוא משחק מילים אחר...). אבל לא רק אייפון; כל בריחה לעולמות שאינם שלנו היא ניצוץ מאיסור הניאוף.
רבנו בחיי ב'חובות הלבבות' מדבר בשער הביטחון על שאדם מאמין לעולם אינו רוצה להיות במקום שונה מהיכן שהוא נמצא עכשיו. אין הכוונה שאדם מאמין אינו רוצה להתקדם או שאסור שתהיה לו ביקורת על המקום שהוא נמצא בו; הכוונה היא שאדם מאמין צריך לחיות בתחושה שאם הוא עושה כמיטב יכולתו, גם אם הוא מוצא את עצמו במקום שונה משתכנן, סימן שאלוקים אוחז בידו ומוביל אותו בדיוק במסלול שמתאים לו. הדמיונות של 'אילו נולדתי במקום אחר'; 'לו רק היו לי כישורים כמו שיש לה'; 'אילו רק ידענו לפני חמש שנים את מה שאנחנו יודעים היום' – כל המחשבות הללו הן בחזקת 'ניאוף' – ניסיון 'לבגוד' בחיים שלנו ולקחת חיים של אחרים.

עודף גירויים, בריחה לעולמות וירטואליים – כל אלו הם תוצרי מדיניות חיים של פיזור כוחות הנפש, ובלשון חכמי ישראל שורש התופעות הללו מכונה 'ניאוף'
אם כן, איך משתחררים מהצורך 'לנאוף'?
מעמיקים בלימודי אמונה ומוסר העוסקים בפיתוח האחדות והריכוז בנפש. ספרים כדוגמת שמונה פרקים לרמב"ם ו'מוסר אביך' לרב קוק יכולים לעזור מאוד.
בונים אורח חיים מלא נמרצות ומיקוד: כושר גופני; סדר יום דינמי; מסגרות מחייבות; הצבת מטרות ברורות וכל דבר שהוא ההפך משעמום ופסיביות. סדר חיצוני מעצב סדר פנימי.
שוקעים מעט ככל האפשר בעולם הדמיון. ממעטים בבהייה בעולם וירטואלי חסר ממשות: יוצאים מהבית; פוגשים חברים; יוצאים לטיולים; מוצאים תחומי עניין יצרניים; קובעים זמנים מוגדרים של עיסוק בטלפון וכו'.
סגולה מיוחדת לחג: נכון שקשה ללמוד תיקון ליל שבועות, אבל לימוד כזה פעם בשנה מחדיר בנשמה מסר חשוב, והוא שתורה לומדים מתוך עמל ומיקוד! ו"כל הלומד תורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום" (ולו רק בגלל הפס במצח מהשולחן שמנקרים עליו במהלך המשמר). מתגברים על הפסיביות ועל העייפות ומשתחררים לכל השנה מהחשש ליפול בדיבר השביעי.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חוזרים לתוכנית אלון

  מאמר מאת ח"כ מוטי...

הסמארטפונים כאן כדי להישאר

  מאמר מאת הרב יניב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם