כבד את הוריך בחייך

m 10 kabed

ברוך כהנא, פסיכולוג

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ

על הקשר הפסיכואנליטי בין אריכות הימים ואיכותם לבין יחס הכבוד שאנחנו מצווים לפתח כלפי הורינו
רבים סבורים שקיימת סתירה כמעט מוחלטת בין תביעות התורה 'כבד את אביך ואת אמך' ו'איש אמו ואביו תיראו' לבין תובנות פסיכולוגיות מודרניות כדוגמת תסביך אדיפוס. הרי מהכיוון הפסיכולוגי מופנית לא פעם אצבע מאשימה כלפי ההורים, וזה לכאורה בדיוק הפוך מכיבוד ומיראה. ואולם, במידה רבה דווקא הפסיכולוגיה המערבית המחישה עד כמה היחסים עם ההורים מהותיים להתפתחות האדם. לפני שפרויד דיבר על תסביך אדיפוס, למשל, איש לא חלם שיחסים עם ההורים הם עניין כה חשוב שעומד ממש ביסוד החיים הנפשיים. התגלית המרכזית של הפסיכולוגיה האנליטית היא שהיחסים עם ההורים מרכזיים בנפש האדם הרבה יותר מכל מה שמישהו שיער אי פעם.
בפסיכולוגיה מדובר על המושג 'שפה של אובייקטים מופנמים'. דמויות ההורים בעולמנו הנפשי אינן רק של אנשים חיצוניים לנו. אנחנו מפנימים את דמויותיהם וממשיכים לחיות אותם, ובעצם זו כבר לא דמותם אלא דמותנו שלנו המשתקפת באמצעותם. היחס שלנו עם הורינו מופנם לתוך עולמנו הפנימי. חוויה של קשר, של אהבה בלתי מותנית שאדם קיבל מאמו ומאביו ושל הכבוד שהוא רוחש להם, היא חלק מהעיצוב הפנימי ביותר של הנפש שלו. היינץ קוהוט, פסיכואנליטיקאי תיאוריטיקן, הסביר שחוויית העצמי מורכבת משני יסודות עיקריים שאחד מהם הוא תחושת אהבה והתפעלות של ההורים מהילד שלהם, שבאמצעותה העניקו לו את התחושה שהוא ראוי לכך. השני כולל הערצה של האדם את הוריו, שמעניקה לו את התחושה שקיימות בעולם דמויות שאפשר לשאוף אליהן. שני אלו יוצרים לדעת קוהוט את מה שהוא מכנה 'העצמי הדו-קוטבי', שהוא בעצם חוויית האני. כמו שדה מגנטי, רק צירוף שני הקטבים הללו יחד מסוגל ליצור אדם מאוזן.
הרבה לפני הפסיכולוגיה, ידענו תמיד שהעובדה שגדלנו בחסות ההורים מחייבת אותנו בהכרת הטוב כלפיהם, אבל מעולם לא ניסחו זאת בצורה כה עצמתית עד שבאה הפסיכולוגיה. היא סיפרה לנו שאין חוויה של אני, כלומר של אדם, בלעדיהם. תיאורטיקנית נוספת, מלאני קליין, תיארה את תחושת העוינות הבסיסית כלפי העולם שקיימת אצל התינוק האנושי המפוחד, והסבירה שהדבר היחיד שעשוי להציל אותו ממנה הוא חוויה של הכרת תודה. היכולת להכיר תודה, גרסה קליין, היא ההתפתחות המרכזית המאפשרת לאדם חיים תקינים. אמנם היא הייתה יהודייה, אבל התנגדה לכל דת באשר היא. אין שום מקום בכתבים שלה שמעיד שיהדותה הייתה משמעותית לה במובן כלשהו, ובכל זאת היא מתיישרת כאן עם ציוויי התורה ואפילו מעניקה להם נופך מדעי מודרני וקריטי.
בעיני הפסיכולוג, הדבר המשמעותי ביותר הוא להיות מודע למקומם המהותי של הורינו בחיינו ולהגיע גם לפיוס עמם. אין להעמיד את ההורים למשפט שדה ולהטיח בהם 'אתם אשמים', אלא יש לראות את ההורים כבני אדם. ספר התניא בתחילתו מדבר על כך שבקרב כל אדם קיים לבוש נפש בדמות אביו ולבוש נפש בדמות אמו. כלומר, בסופו של דבר דמויות ההורים בנפשנו והמטען שלנו כלפיהם הם רק "לבוש" לצדדים באישיותנו שלנו. אדם יורד לעולם לצורך התמודדות, וגם אם ההתמודדות באה בדמות ההורים – כי הם בני אדם ובני אדם אינם מושלמים – בסופו של דבר ההתמודדות היא לגמרי שלנו עם עצמנו.
מילה שחוזרת הרבה בחשיבה הפסיכודינמית היא 'הכלה'. פירושה הוא שאם בעניין מסוים קיים טוב ולעומתו קיימים גם קשיים, צריך שהטוב יהיה חזק מספיק כדי להכיל את הקשיים. זה, למשל, מה שמאפשר זוגיות. הרי אין זוגיות בלי קשיים.

קוהוט הסביר שחוויית העצמי מורכבת משני יסודות עיקריים שאחד מהם הוא תחושת אהבה והתפעלות של ההורים מהילד שלהם והשני כולל הערצה של האדם את הוריו, שמעניקה לו את התחושה שקיימות בעולם דמויות שאפשר לשאוף אליהן. שני אלו יוצרים לדעתו את מה שהוא כינה 'העצמי הדו-קוטבי', שהוא בעצם חוויית האני. כמו שדה מגנטי, רק צירוף שני הקטבים הללו יחד מסוגל ליצור אדם מאוזן
ברמה הטיפולית, הרבה אנשים מכלים את חייהם במלחמה מתמדת נגד דמויות ההורים, מתוך חשיבה שלו רק ההורים היו נוהגים אחרת כל מציאותם של ילדיהם הייתה משתנה. הקרב הממושך הזה איננו מאפשר לאותם אנשים לסגור את העניין, להשאיר אותו מאחוריהם וללכת הלאה


הפסיכולוגיה חושפת את העומק של מצוות כיבוד אב ואם. היא אומרת: החיים הנפשיים שלי באו ממקור כלשהו. יש במקור הזה המון טוב, המון דברים שעליהם צריך להכיר תודה, אבל לעומתם קיימים בו גם דברים שאתם יש להתמודד. המצווה נועדה לחולל תהליך שיביא לכך שבסופו של דבר הטוב יגבר. המטרה היא "לחדול אש" במלחמות שהכרזנו על הדמויות הפנימיות של הורינו בנפשנו. ברמה הטיפולית, הרבה אנשים מכלים את חייהם במלחמה מתמדת נגד דמויות ההורים, מתוך חשיבה שלו רק ההורים היו נוהגים אחרת כל מציאותם של ילדיהם הייתה משתנה. הקרב הממושך הזה איננו מאפשר לאותם אנשים לסגור את העניין, להשאיר אותו מאחוריהם וללכת הלאה. אדם מסוים שהכרתי פוטר תמיד מכל עבודה, לאחר שנקלע למריבות בלתי פוסקות עם מעסיקיו שזוהו בנפשו עם דמות ההורים שלו. היה עליו להתפייס עם דמות אביו המופנמת, כדי שלא יעביר את הטינה שחש אל מעבידיו.
בסופו של דבר, מטרת התהליך היא פיוס של האדם עם עצמו. דווקא משום שמה שקיבלנו מהורינו בונה את העצמיות שלנו, הפיוס אתם הוא גם פיוס שלנו עם עצמנו. נכון, יש לא מעט מקרים בעולם שבהם מערכת היחסים עם ההורים איננה נורמלית ותקינה, וגם אליהם מכוונת מצוות התורה. במקרים כאלו הכעס קיים והכחשה שלו לא תבטל אותו, אבל דווקא משום כך חשוב לפתח גם במציאות קשה כזו את היכולת להכיר תודה. רק היא תציל אותנו משקיעה במאבקים עצמיים אינסופיים חסרי תוחלת.

atarMbaolam

 

 

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם