הלהט"בים חשובים לנו?

6 lahatab

אדם פז

דו"ח מקיף וממצה בתחום הפסיכולוגיה של בעלי הנטיות ההפוכות מעיד כי טרם נמצא מחקר מדעי קביל המוכיח כי נטיות הפוכות הן עניין ביולוגי שאיננו ניתן לשינוי * על פי הדו"ח, האוכלוסייה ההומו-לסבית בעולם סובלת בתחום הנפש פי ארבעה וחמישה יותר מכלל האוכלוסייה * הייתכן שהקונצנזוס נשען על כרעי התרנגולת הפלורליסטית בלבד, בלי החותמת המדעית?

עזבו רגע מחקרים ועובדות מדעיות, נניח שהיה אפשר ברצינות להתגבר על גנטיקה ועל טראומות עבר ולשנות את הנטייה המינית שלכם שינוי של ממש. נניח. הייתם רוצים בכלל?
נראה שזו השאלה המרכזית העומדת בבסיס כל הדיון הטיפולי בבעלי נטיות מיניות הפוכות. מבחינה מדעית נראה שלמרות כל המאמרים והמחקרים עדיין אין עובדה מדעית מוגמרת בתחום המחקר שלפיה הנטייה המינית היא עניין גנטי ואיננה יכולה להשתנות.

מרבית הדיונים על זהות מגדרית הם דיונים אתיים, ולרוב הם גם נוגעים אישית לאנשי החדשות, המדיה החברתית ואפילו לאנשי המחקר. התרבות הפופולרית והמדע הפופולרי אינם עומדים בדרישות המדעיות הנוקשות המבקשות להוכיח ממצא ברור ושפיט, וההשלכות פוגעות בעיקר בבעלי הנטיות ההפוכות עצמם.

"מרוב פלורליזם איננו רואים כי הם במצוקה"

ברבעון האמריקני 'ניו-אטלנטיס', המתרכז בממשק שבין טכנולוגיה, מדע וחברה, יוחד גיליון שלם לדו"ח מיוחד של יותר ממאה עמודים על 'מיניות ומגדר', פרי עטם של פרופסור לורנס מאייר ופול מקיו, שני מומחים בפסיכיאטריה מאוניברסיטת ג'ון הופקינס. הדו"ח מבקש למפות שורה ארוכה של מחקרים מדיסציפלינות שונות כדי לעמוד על מאפייני בריאות הנפש הקשורים באוכלוסייה הלהט"בית.

"ההבנה של הנטייה המינית כמאפיין נתון, ביולוגי, של בני אדם – כלומר המחשבה שאנשים 'נולדים כך' – אינה נתמכת על ידי המחקר המדעי", קובעים החוקרים בפתח הדו"ח שלהם, וכבר קביעה מעוררת ביקורת רבה עליהם. לדבריהם, הנטייה המינית נזילה ברוב המקרים, ופגיעה מינית בילדוּת היא נתון ביוגרפי המאפיין את הלהט"בים בשיעור שבין פי שניים לפי שלושה מאנשים בעלי נטייה מינית רגילה.

לצורך עריכת הדו"ח קרא מאייר "יותר מ-500 מחקרים על נטייה מינית וזהות", לדבריו, ונבהל לגלות שבקרב הקהילה הגאה יש שיעור בלתי מידתי של בעיות נפשיות בהשוואה לאוכלוסייה בכללותה. את המחקר הוא מקדיש לכל בעלי הנטיות ההפוכות מתוך רצון לעורר מודעות ציבורית כנה לסבלם הרב. "איננו צריכים להיות דוגמטים, מחויבים להציג מיצג מסוים מאוד מתוך עמדה פוליטית או רעיונית; במקום זאת עלינו להיות מונחים בראש ובראשונה לפי הצרכים הפסיכולוגיים של בעלי הנטיות, הנאבקים לעתים במשברים קשים מנשוא, ועם ראש פתוח דיו כדי למצוא ברצינות ובכבוד דרכים לעזור להם. אפשר שמרוב פלורליזם איננו רואים כי הם במצוקה".

פרופסור לורנס מאייר הוא חוקר במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת ג'ון הופקינס לרפואה, מרצה באוניברסיטת אריזונה לביוסטטיסטיקה ואפידמיולוגיה, בעל הכשרה ברפואה ופסיכיאטריה בבריטניה, ושמו ותאריו הולכים לפניו בכל בתי הספר לרפואה והאוניברסיטאות שעסק בהן בלימוד ובמחקר. הוא העיד על עצמו בטרם ניגש לעבודת המחקר שהוא "מאוד בעד שוויון זכויות ומתנגד לכל אפליה כנגד הקהילה הגאה", ובכל זאת לטענתו ההבנה של נטייה מינית כתכונה מולדת, ביולוגית וקבועה של בני האדם איננה נתמכת בראיות מדעיות. "אם חפצים אנו לקדם את האנשים הללו, אנו מוכרחים לדעת בבירור מהו שורש התופעה. לפי הממצאים נראה ששום מחקר מדעי איננו חזק דיו בתחום", הוא טוען. "מה שכן גילינו הוא שההתערבות הפסיכולוגית לטובת בעלי נטייה מינית הפוכה יוצאות מגדר הרגיל. אף על פי שזה יעצבן רבים, חשוב שכאנשי מדע ורפואה נעז לשאול את השאלה הגדולה: מה קדם למה, הנטייה המינית או המשבר הנפשי?"

עוד כותב מאייר בדו"ח: "יש פער גדול בין הוודאות שבה אמונות מתקיימות בעניינים אלו לבין הערכה מפוכחת של המדע. למראה המורכבות הזאת והאי ודאות, אנחנו צריכים להיות צנועים באשר למה שאנחנו יודעים ולא יודעים. אנו מודים שהדו"ח הזה אינו ניתוח ממצה של הנושאים שהוא מטפל בהם, ובטח שאינו המילה האחרונה בעניין. המדע בשום אופן איננו הדרך היחידה להבנת נושאים מורכבים ומרובים להפליא אלו; יש מקורות אחרים של חכמה וידע, כולל אמנות, דת, פילוסופיה וניסיון אנושי חי. הרבה מהידע המדעי שלנו בתחום זה נשאר מעורפל, ועם זאת אנו מציגים סקירה כללית של הספרות המדעית למחקריה מתוך תקווה שהיא יכולה לספק מסגרת משותפת לשיח אינטליגנטי ונאור בהיבט הפוליטי, המקצועי והמדעי, ויכולה להוסיף לתפקידנו כאזרחים הפועלים להקל על הסבל של אחיהם ולקדם את בריאות האדם ופריחתו".

תמצית טענות הדו"ח
  • אמנם יש ראיות כי גורמים ביולוגיים כגון גנים והורמונים קשורים בהתנהגויות מיניות, אך עדיין אין הסברים ביולוגיים משכנעים לנסיבות האוריינטציה המינית האנושית.
  • סקירה סטטיסטית של מתבגרים מראה שהנטייה המינית נזילה למדי במרוצת החיים בעבור אנשים מסוימים. ההערכה היא שכ-80 אחוזים מאוכלוסיית הגברים המדווחים על נטיות הומוסקסואליות בימי הנעורים כבר אינם חשים כך בבגרותם (אם כי אין הערכה ברורה אם מדובר בבני נוער שרק הרגישו רגשות כאלה או בנוער שחי כך בפועל). זה אומר שבלי כל התערבות שהיא, שלושה מתוך ארבעה בני 16 החושבים שהם הומוסקסואלים, אינם חושבים כך עוד כשהם בני 25.
  • שיעור בעלי הנטייה ההפוכה שחוו התעללות מינית בילדותם הוא פי שניים ושלושה משיעורם באוכלוסיית ההטרוסקסואלים. בני האוכלוסייה ההומוסקסואלית מוערכים בסיכון גבוה פי 1.5 מבני כלל האוכלוסייה לחוות חרדה והפרעות. כמו כן גדל הסיכוי שלהם לחלות בדיכאון ולהשתמש בחומרים ממכרים. אחוז ההתאבדויות בקרב האוכלוסייה ההומוסקסואלית הוא פי 2.5 משיעורו בכלל האוכלוסייה.
  • בני האוכלוסייה הטרנסג'נדרית נמצאים בסיכון גבוה יותר למגוון בעיות בריאות הנפש בהשוואה לבני כלל האוכלוסייה. הנתונים מראים כי שיעור ניסיונות ההתאבדות של טרנסג'נדרים מוערך ב-41 אחוזים לערך מקרב הקהילה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בארצות הברית, שבה שיעור ההתאבדות פחוּת מ-5 אחוזים. במחקר אחר נמצא כי אנשים שעברו ניתוח לשינוי מין היו בסיכון גבוה פי חמישה להתאבדות.
  • יש ראיות, אם כי מוגבלות, כי לחצים חברתיים כגון אפליה או סטיגמות תורמים לסיכון מוגבר של ההומוסקסואלים ללקות בבריאותם בחריפות רבה יותר משאר האוכלוסייה. עם זאת מחקרים איכותיים נוספים נדרשים כדי שמודל 'הלחץ החברתי' יהיה כלי שימושי להבנת בעיות בריאות הציבור.
  • הנוטים לראות את בעיות הנפש כבעיות המתלוות לאדם בעל נטייה הפוכה טוענים שהבעיות נגרמות בשל הוקעתו מהחברה, הסתגרותו והקונפליקט הפנימי שהוא חש, אבל ייתכן שהביצה קודמת לתרנגולת: אין שום אינדיקציה מדעית מוכחת לכך שהזהות המינית מולדת. ההשערה כי הזהות המגדרית היא נטייה מולדת קבועה שאינה תלויה במין ביולוגי, וכי אדם עשוי להיות 'גבר הלכוד בגוף אישה' או 'אישה הלכודה בגוף של גבר', פשוט איננה נתמכת בראיות מדעיות אלא בראיות התנהגותיות-תרבותיות.
  • לפי הערכה אחרונה בתחום, כ-0.6 אחוזים בלבד מהמבוגרים בארצות הברית מזדהים כמין שאינו מתאים למין הביולוגי שלהם.
  • ממחקרים אשר השוו את מבני המוח של טרנסג'נדרים לאנשים שאינם טרנסג'נדרים נראה מתאם חלש בין מבנה המוח ובין הזדהות בין המינים. מתאמים אלו אינם מספקים שום עדות לבסיס נירוביולוגי המוביל לזיהוי בין מגדרי.
  • ילדים הם מקרה מיוחד בעת טיפול בטרנסג'נדריות: רק מיעוט של ילדים שחווים הזדהות בין מגדרית ימשיכו לעשות זאת בגיל ההתבגרות או בבגרותם.

סיעת המתנגדים

כנגד הדו"ח המקיף הזה ניצב איגוד הפסיכיאטרים האמריקני, אך הוא, כמו רוב איגודי העובדים המקצועיים, איננו ארגון מדעי אלא גילדה מקצועית, ולכן כפוף להשפעה פוליטית בצייתנות שמדע כשלעצמו אינו יכול להרשות לעצמו. לדוגמה, החלטתו להסיר מרשימת ההפרעות הנפשיות את ההומוסקסואליות לא נעשתה בהתבסס על ראיות מדעיות כפי שנטען בתפוצה רחבה.

סיימון ליואי, נירואנטומיסט במכון 'סאלק' בסן דייגו, שהשתתף בהכרעה הפסיכיאטרית, טען: "אקטיביזם הומוסקסואלי היה בבירור הכוח שדחף את איגוד הפסיכיאטרים האמריקני להוריד את הסיווג של הומוסקסואליות... לי חשוב להדגיש מה לא מצאתי. לא הוכחתי כי הומוסקסואליות היא גנטית ולא הראיתי שגברים הומוסקסואלים נולדים כאלה. זו הטעות הנפוצה ביותר שאנשים עושים בפרשנות לעבודתי. גם לא איתרתי מרכז הומוסקסואלי במוח... מאחר שהתבוננתי במוחות של מבוגרים, איננו יודעים אם ההבדלים שמצאתי היו שם בלידה או שהופיעו בהמשך". רלוונטית גם אמירתו: "אנשים שחושבים כי הומואים ולסביות נולדו כאלה, סביר יותר כי הם גם תומכים בזכויות ההומוסקסואלים". מעניין לציין בהקשר הזה כי רבים מהחוקרים התוקפים את הדו"ח הם בעצמם בעלי נטייה הפוכה. האם השופט יכול לשפוט את עצמו באובייקטיביות?

מייקל ביילי, פסיכולוג מאוניברסיטת נורת'ווסטרן באילינוי, ערך מחקר ארוך המנוגד לדו"ח של מאייר ומקיו. לטענתו, גנים משפיעים על המיניות של גברים "אף שאינם מספיקים או הכרחיים כדי להפוך את נטייתם המינית". עם זאת גם הוא הודה כי "זו איננה קביעה מוחלטת. אין ספק שיש קשר לגורמים סביבתיים נוספים".

יתר על כן, המחקר של ביילי תרם לדו"ח תרומה עקיפה, משום שנטען בו כי "הומוסקסואליות מציגה תזוזה מהתפתחות נורמלית, והיא קשורה עם תזוזות אחרות שעלולות להוביל לחולי נפשי… עלייה בפסיכופתולוגיה בקרב אנשים הומוסקסואלים היא תוצאה של הבדלי סגנון חיים שקשור באוריינטציה מינית" (ולא בעקבות שלילה או אפליה חברתית).

מן הסתם גם הממצאים הללו לא יקבלו את הבמה הציבורית ולא יערערו את הקונצנזוס התרבותי הדוגל בחופשיותו של האדם לסבול, להסתבך בעצמו ולהדחיק. עם זאת נראה שהדיון המדעי טרם הוכרע. אפשר לצעוק בפומבי על זכויות הפרט, על אפליה, על ניכור חברתי ועל כפייה דתית או על שההלכה משתנה, אך אם אוהבי אדם וחפצי מוסר אנחנו, אסור לנו להשלות את עצמנו כי השלמה עם הנטייה ההפוכה היא מה שטוב ביותר בעבור אחינו. אנו מצווים לברר בירור יסודי מה הצועדים בגאווה ברחובות העיר מבקשים באמת.

תודה ל'השילוח – כתב עת להגות ומדיניות' על ההפניה לנתונים.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עשה את המוות

  הספד על דוד בן...

סיכום שנת התשע"ח

  פוליטיקה, אקטואוליה ותרבות בעיניים...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם