דלתות סגורות וגאווה יהודית

5 hersh

אבינועם הרש

בכל פעם שאני מגיע לשבת לבית הוריה של אשתי במושב, דעתי כעירוני שמאמין שדלתות נועדו שישתמשו בהן ויסגרו אותן אינה נוחה מכך שכל הבית פתוח. מה העניין גם לגור בבית במושב שפתוח לכול וגם לא לסגור שום דלת?

בתרחישי הבלהות שלי רצים כל מיני דמיונות בעקבות מקרים שכבר קרו לא עלינו, על משפחות בהתנחלויות שישבו בשולחן שבת ואכלו ופתאום התפרצו לבית כל מיני אורחים לא צפויים.

כששמעתי שהדלת של משפחת סלומון הי"ד הייתה פתוחה, בהתחלה הרהרתי במחשבה: אם רק היו סוגרים אותה. אבל מההיכרות שלי עם בני המשפחה שגרים בשטחים השאלה לא מתחילה בכלל: לסגור דלת? ממתי? ולמה? אנחנו פוחדים ממישהו? יש לנו מה להסתיר?

אני לא יודע אם השוני המחשבתי הכל כך נבדל הזה בין אסכולת אנשי העיר שדוגלים ב'ביתי הוא מבצרי' ודלת נועדה להיסגר לבין אנשי המושבים וההתנחלויות שמרגישים שאדמתם היא מבצרם קשורה לתסביכי דור שני ושלישי לשואה.

אני כן יודע שדווקא עכשיו, כשחשבתי על זה ועל כל העניין של משפחת סלומון, פתאום התכונה הזו, של לשבת בשולחן שבת בבית שלך, לדעת שאתה גר בהתנחלות ובכל זאת להשאיר את הדלת פתוחה, נראית לי כל כך ראויה להערצה - כי יש בה מן ההתממשות של כל העניין המהותי של 'עם השב לארצו'.

וגם אם אני, עירוני שכמוני, בכל זאת אעדיף לסגור את הדלתות שלי, כולי מלא הערצה ליהודים הגיבורים שמתנהלים בארץ הזו כבשלהם. כי מצד האמת, אתה לא צריך דלת כדי להכריז על השטח שלך שהוא בבעלותך

בגולה ישבנו בסתר מאחורי דלתות סגורות ונעולות. בגולה קפצנו מכל דפיקה בדלת והסתכלנו מבעד לעינית כדי לראות מי מגיע. בגולה אכלנו את המרק בחשש כאשר אוזן אחת מקשיבה לדברים מסביב לשולחן והאוזן האחרת נמצאת בהאזנה תמידית למתרחש בחוץ. אבל כאן בארץ שלנו, לא עוד!

כאן אנחנו נשב בהתנחלות ונשיר 'צמאה נפשי לא-לוהים' בקול שיישמע ויהדהד בהרים ובגאיות. והבית שלנו יישאר פתוח ומי שרוצה לבוא ולבקר אותנו, בעלי הבית, מוזמן, ומי שרוצה לבוא ולבקר בבית שלנו ולהתנהג בצורה שאינה ראויה לאורחים... שייקח בחשבון את כל התוצאות, ואם לרגע אחד עוד חשבתי לבקש מכמה אנשים יקרים לי שגרים בהתנחלויות בחיאת, תעשו לי טובה ותסגרו לפחות את הדלת - המחשבה המגוחכת הזו עברה מעיניי, כי בעצם בסגירת הדלת הזו יש בדיוק כל מה שהחלטנו שכבר לא שייך לנו יותר: פחדנות וחשש שעטופים ברציונליזם של זהירות.

וגם אם אני, עירוני שכמוני, בכל זאת אעדיף לסגור את הדלתות שלי, כולי מלא הערצה ליהודים הגיבורים שמתנהלים בארץ הזו כבשלהם. כי מצד האמת, אתה לא צריך דלת כדי להכריז על השטח שלך שהוא בבעלותך.

ודווקא משום שהמחיר על המדיניות הזו שלהם יקר וכואב כל כך, הערכתי אליהם גדולה שבעתיים!

נ"ב

לקראת הערב קיבלתי על העניין תגובה מחבר והוא אמר שגם בצבא מדווחים לחיילים כי המחבלים מודעים לעניין סעודות השבת והחג והדלתות הפתוחות של היהודים, ושנמצא שדלת סגורה יכולה להציל חיים.

"עם כל ההערכה והכבוד", חתם החבר, "עדיף שיסגרו את הדלתות".

קטונתי.

לעילוי נשמת יוסף חיה ואלעד סלומון הי"ד.

וכן לעילוי נשמת סבי הרב אליהו גלייכמן זצ"ל, רב קהילת בויואור בהונגריה שנפטר בראש חודש אב לפני חמישים שנה.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם