עשה את המוות

3 ben david

דברים לזכרו של דוד בן יוסף ז"ל

נתנאל אלישיב

בעת חילופי המשמרות של שנות תשע"ז ותשע"ח נלקח מעמנו איש יקר, אוהב ואהוב, הסופר ואיש החינוך דוד בן יוסף.

כְּרוב בני הנוער הדתיים בני דורי, שמעו של בן יוסף הגיע אליי לראשונה עת למדתי בישיבה התיכונית. סירבתי לקרוא באותן השנים את ספריו כי הם נתפסו אצלי כ"ספרות לאולפניסטיות", ואני בדיוק הייתי טרוד ועסוק בתהליכי התבגרות וגבריות וכיוצא בזה. אולם בהמשך הדרך, בשנותיי בישיבה הגבוהה, כשחיפשתי דברים אותנטיים שיעזרו לי לעשות את החיבור המסובך בין הרעיונות הגדולים שעסקנו בהם בבית המדרש לבין חיי המעשה היומיומיים, ספריו היו לי בבחינת מים קרים על נפש עייפה. כתיבתו הייתה חיה וקולחת, חופשית, משוחררת ומשחררת. הוא כתב על אמונה ואהבה, על בריאות ושמחה, דברים שיצאו מעומק הלב והנשמה, ובהתאם לכך מצאו מסילות לחדרים הפנימיים של הנפש.

ספרו המוכּר ביותר הוא 'האם יש סיכוי לאהבה?' שהיה לרב-מכר גדול, אך לא מספיק אנשים התוודעו לשאר ספריו (כשה"שרוט" מכולם הוא גם החביב עליי מכולם – 'יש חיים אחר ייאוש'). הם התקשו לעמוד בכתיבה ששוברת את כל הכללים, בדרך כלל בכתב יד מנוקד שנעשה לסימן ההיכר שלו, תוך שילוב גזרי עיתונים ורסיסי מידע מכאן ומשם, עם תמונות של נכדיו, ללא מספרי עמודים וללא חלוקה מקובלת לפרקים ולנושאים ברורים. בספריו ביקש דוד לעמוד על הקשר בין שמחה וחינוך לבריאות ואמונה.

פעם ביקש ממני לתלות מודעת פרסומת לספריו על לוח המודעות של הישיבה, ואז הוסיף, כמעט בתחינה: "אולי כך נצליח להציל נפש אחת מישראל". כך ראה את שליחותו – הצלת נפשות, אם ממחלות הגוף ואם מייסורי נפש, שנגרמו בראייתו לא אחת כתוצאה ממערכת חינוך שקידשה את הציונים במקום את החיים, וטיפחה קונפורמיזם במקום ייחודיות

בימים הללו אנו מרבים בתפילה ומכנים את הקדוש ברוך הוא בתואר מיוחד – מלך חפץ בחיים. לו היו נותנים לאדם דתי ממוצע להשלים לבדו את המילים "מלך חפץ ב..." אני חושב שרק מעט היו בוחרים במילה "חיים". דוד נמנה על מיעוט זה. הוא האמין בכל לבו בכך שהקדושה והחיים אינם סותרים, אדרבה, הקדושה היא שיא החיים והעצמתם. הוא אהב את החיים, נלחם למען החיים ואפילו הקים תנועה שנקראה "לחיים" וכך גם קרא לאחד מספריו.

פעם ביקש ממני לתלות מודעת פרסומת לספריו על לוח המודעות של הישיבה, ואז הוסיף, כמעט בתחינה: "אולי כך נצליח להציל נפש אחת מישראל". כך ראה את שליחותו – הצלת נפשות, אם ממחלות הגוף ואם מייסורי נפש, שנגרמו בראייתו לא אחת כתוצאה ממערכת חינוך שקידשה את הציונים במקום את החיים, וטיפחה קונפורמיזם במקום ייחודיות.

במסגרת מאבקו למען החיים האיש נהג לרפא את עצמו ממחלות קשות בכל שני וחמישי, בעיקר ממחלת הסרטן (אל תנסו את זה בבית, הוא היה אדם מיוחד). הוא עשה את המוות למלאך המוות, אשר כבר בא לקחת אותו לפני עשרות שנים, ללא הצלחה. בכל כמה שנים ניסה שוב, עד שעתה, בגיל 84, יכול לו. בכל זאת בן אדם. בעיני רוחי אני רואה איך רבים מרופאיו מקבלים את פניו בעולם האמת ותמהים: "בן יוסף, היכן היית? היינו בטוחים שתגיע לכאן הרבה לפנינו!"

בעקבות הספרים גם התפתח בינינו קשר אישי חם. לא אחת התכתבנו או שוחחנו בטלפון. תמיד התייחס בחום ובאהבה, שניכרים גם בהקדשות שכתב בספריו, הקדשות ששמורות אצלי ואצל רבים מקוראיו. אבל הייתה גם שיחה מלחיצה אחת, שבה הוא פנה אליי לפתע ואמר: "שמע, אני מרגיש שאתה היחיד שבאמת מבין אותי ואת מה שאני מנסה ללמד, אתה תמשיך אחריי". במשך כמה ימים הסתובבתי נסער – האם אני באמת אהיה ממשיך דרכו של דוד בן יוסף הגדול? האם גם אני אכתוב ספרים לאולפניסטיות ואחיה על הקצה, בלי לעשות חשבון לאף אחד ולשום דבר? נרגעתי רק כששוחחנו שוב, התקשרתי אליו ולקח לו כמה דקות לזכור מי אני. אז הבנתי – כשהוא שוחח עם אדם הוא התמלא באהבה ובאמפתיה עד כדי כך שבאותו רגע, אותו אדם היה בעיניו היחיד שבאמת מבין אותו והחבר הכי טוב שלו.

"מי בקצו ומי לא בקצו". על אנשים רבים נהוג לומר ש"הוא ינוח רק בקבר", אבל מבין כל האנשים שזכיתי להכיר, אין אדם שמשפט זה נכון יותר לגביו מאשר דוד. לא היה טעם לשמור את הכתובת שלו, כי עד ששבת לכתוב לו הוא כבר היה במקום אחר. קריית ארבע, בית אל, סנסנה, עמק חפר, שילה, קשת... וכשם שעבר מיישוב ליישוב, כך קפץ מפרויקט לפרויקט, כאחוז תזזית. הוא הקים ארגונים ותנועות, בנה ופירק שיתופי פעולה עם גורמים שונים, אבל בעצם הוא תמיד היה עסוק באותו הדבר: שכלול טיב הנגו"ן (נפש, גוף ונשמה), שלו ושל אחרים, וגמילה מעצבות, אם כל המחלות, הנפשיות והפיזיות.

לפני כמה שבועות עליתי עם תלמידיי מהמכינה הקדם-צבאית בְּעֵלִי לפסגת הר הסרטבה. כשהתבקשתי לשאת דברים בפניהם, לא מצאתי מילים טובות יותר מאשר מילותיו של דוד, שבהן סיפר על הרופא שמצליח להתמסר לשליחותו תוך התגברות על קשיים אדירים, בזכות הסיסמה "אני בחלוק לבן":

"...אני שולף מהכיס שלי מילת קסם, מילה שהופכת אותי מיד לאדם אחר לגמרי. אדם רגוע ושלו. המילה היא 'אבל'. ראשי תיבות: אני בחלוק לבן. או אני בא לעזרתך.

המילה הזאת מחוללת נפלאות. כל התחושות השליליות שלי כלפי אנשים מתנדפות, ורק תחושה אחת משתלטת עליי. תחושת אחריות.

היא ממלאת את כולי, ואיננה משאירה בי מקום לשום תחושה שלילית. לא שנאה, לא נקמנות ולא תוקפנות".

בכלל,לא אחת הקראתי לחניכיי ולתלמידיי מספריו של דוד, אבל הרבה יותר מכך – במודע ושלא במודע, ניסיתי להעביר להם דברים שלמדתי ממנו.

היה שלום איש יקר!

לכאורה האור שלך כבה עכשיו, אבל הלא כך לימדתנו – "אור יכול גם לפעול לאחור".

הכותב הוא ר"מ במכינה הישיבתית הקדם-צבאית 'בני דוד' בעלי ועומד בראש הוצאת הספרים 'מכון בניין התורה'.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם