לחשוב מחוץ לתיבה

6 noahsa c

לחשוב מחוץ לתיבה – אינטגרציה וגבולות בעולם מודרני

הרב חגי לונדין

העולם שבו אנו חיים דומה במובנים רבים למבול. כאוס, טשטוש בין אמת ושקר, בלבול בין טוב לרע, החלפה בין אויב לידיד – כל אלה מאפיינים את התרבות הפוסט-מודרנית. בתוך הים הגועש אנו ניצבים ותוהים: מהי הדרך לנהוג בעת שמתרחש מבול? מה עושים כאשר נדמה שהעולם עומד להיחרב? השאלה הזו יכולה להישאל גם ברמה הפרטית: מה יעשה אדם שמרגיש שהעולם סביבו גורם לו תחושת מחנק? איך מתמודדים עם מפולת בחיים האישיים, בעת משבר משפחתי, מקצועי או רוחני?

על פי רוב אנו נוהגים לדרוש לגנאי את הפתרון שנח בחר בו. רוצה לומר, בניגוד לאברהם שניסה לתקן את העולם, הרי נח נתפס כאדם שבחר בפתרון 'נוח' להציל את עצמו ולהתעלם מן האחרים ('צדיק בפרווה' כפי שהתבטאו גדולי ישראל). יחד עם זאת, הרב קוק בספרו "מוסר אביך" (פרק ב פסקה א), לומד שלעתים הנהגתו של נח היא הנצרכת באופן זמני: "והדבר הפרטי באדם נלמד הוא מהכלל כולו... מעניין המבול ותיבת נח, שדומה לו היה האידרא ('המעגל הפנימי') דרבי שמעון בר יוחאי עליו השלום, שהתיקונים נתקנו בפנים האידרא, כמו שנתקן העולם כולו על ידי גידול בעלי חיים והספקת מזונם, בתוך התיבה, רק לא היה אפשר להתפשט בעולם מצד שמידת הדין גרמה שיהיה מבול על פני כל הארץ, לכלות פשע ולהתם חטאת. וכמו כן התיקונים הגדולים של מאורות הקדושה לא היה אפשר שיתפשטו בעולם, מפני טיפשות לב אנשי העולם על ידי זוהמת מעשים רעים ותשוקות דמיוניות".

בעולם הפוסט-מודרני כל העמדת גבול נתפסת כניכור והתנשאות, ולא בצדק. גם בתוך הציבור הדתי-לאומי ביטויים כמו 'מכנה משותף רחב'; 'אינטגרציה'; 'מעורבות' – מהלכים קסם, ואילו מילים כדוגמת 'גבולות' ו'ייחודיות' – נתפסות כמיושנות

הרב קוק עורך הקבלה בין נח המסתגר בתיבה לרבי שמעון בר יוחאי המסתגר במערה. בשני המקרים מדובר על מציאות סביבתית-קיצונית, שבה לעתים אין מנוס אלא להתכנס בתוך התיבה. למצוא זמן לבירור נוסף, לחשבון נפש, לחשיבה מחודשת ולכינוס הכוחות. אמנם זוהי דרך זמנית, אולם במצבים מסוימים היא בחזקת הכרח בל יגונה. לפעמים המצב דורש לבודד ילד מחברה רעה, לבנות מסגרת נפרדת, לעצב עולם רוחני במשך כמה שנים תוך כדי ליצור ריחוק מהשפעות זרות. כדוגמת נח הנכנס לתיבה ו'אחריו המבול' וזאת על מנת לקיים את המין האנושי לעתיד – כך אנו נאלצים לעתים להתכנס פנימה על מנת לקיים את היקר מכול.

חשוב להדגיש זאת דווקא במציאות התרבותית שבה אנו מצויים כיום. בעולם הפוסט-מודרני כל העמדת גבול נתפסת כניכור והתנשאות, ולא בצדק. גם בתוך הציבור הדתי-לאומי ביטויים כדוגמת 'מכנה משותף רחב'; 'אינטגרציה'; 'מעורבות' – מהלכים קסם, ואילו מילים כדוגמת 'גבולות' ו'ייחודיות' – נתפסות כמיושנות. בעומק הדברים מונחת כאן שתי תפיסות עולם שאחת מודדת את הדברים במישור כמותי והשנייה במישור איכותי. לעתים אין בררה אלא לזכור שהאיכות חייבת לבוא על חשבון הכמות, ולעתים חברה מחליטה להתכנס ברמה זו אחרת בהווה לצורך בניית העתיד.

מובן שזהו אינו המצב האידיאלי, כדבריו של הרב שם: "אבל לא זהו התכלית, רק במשך התיקון צריך האדם לנסות כוחותיו אולי יוכל לשלח חופשי ויעבדו עבודת השם יתברך ביתר שאת; כי אי אפשר לתלמוד תורה להתרחב ולרדת אל עומק החכמה האמתית ולעשות טוב וישר בפעולות גדולות כי אם בנפש מלאה אומץ ורוח גבורה ללכת ברחבה, בלתי מאוסרת. והוא עניין 'שילוח העורב והיונה'. שימצא האדם בנפשו דרכים, שיוכל לנסות כוחותיו בדבר שלא יהיה חשש הפסד וסכנה, כמו נח ששלח מעופפים שכנפיהם מגִנות עליהם ממי המבול, וכשיראה שהקלקול לא נתקן לגמרי יאסוף אותם אל תיבתו, עד שידע כי חרבו פני הארץ... וזהו דוגמת מאמר השם יתברך לנח 'צא מן התיבה'".

לאחר כינוס הכוחות ובניית יציבות אישיותית, אפשר 'לצאת מן התיבה' ולהתחיל ליישב את העולם, אולם זהו תהליך שצריך להיעשות בזהירות: בתחילה שולחים 'גששים' כעורב וכיונה (ולעתים הגשש הראשון נכשל במשימתו וצריך להיות מוכנים גם לזאת); ורק לאחר מכן יוצאים כולם אל הארץ היבשה (וגם אז יש להיזהר 'מהתלהבות יתר' ליישוב העולם כפי שקרה לנח ולכרם שנטע).

נוסיף עוד נקודה אחת להשלמת התמונה: גם בעת ההתכנסות הזמנית (וההכרחית כאמור), מצוי הבדל מהותי בין התכנסות ובין התבדלות, בין בידוד זמני לבין ניכור ואדישות; ההבדל הוא הציווי שאותו מקיים נח: "צוהר תעשה לתיבה". היכולת לקרוע חלון כלפי העולם בחוץ, לחוש את כאבו של העולם המצוי במבול ולהבין את האידיאל הסופי – אלה הם הדברים המאפשרים לצלוח את המים הסוערים ולבנות עולם חדש לאחר שיבשו המים. היכולת להעמיד גבולות ומסגרות ויחד עם זאת לחנך לאידיאל של שיתוף והכלה – היא הבסיס כיום לכל מערכת חינוכית, ציבורית ופרטית. רק לאחר שהבסיס איתן אפשר לעבור לשלב הבא. לא בכדי אנו נפגשים תחילה עם פרשת 'נח' ורק לאחריה עם פרשיית 'לך לך'. רק לאחר שנראית היבשה מסתיים תפקידו של נח ומתחיל תפקידו של אברהם: לקרוא בשם ה' בגלוי ולהניח יסודות לתיקון העולם בפועל.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם