לציונות הדתית דרוש עמוד שדרה

3 ezra

שאול דה מלאך מזכ"ל תנועת עזרא

אחת לכמה שנים נערכים מחקרים הבודקים עד כמה הציבור בישראל דתי. הנחקרים מתבקשים להגדיר את עצמם על פי שיוך דתי, ולענות על שאלות ביחס לאורח חייהם. מרתק לגלות שעד כה לא הצליחו למצוא שום "אורח חיים" המנבא את ההגדרה העצמית של האדם. יש המגדירים עצמם דתיים ומעידים שאינם שומרים שבת, ויש המגדירים עצמם חילונים ואוכלים כשר, וכך כמעט בכל וריאציה.

למרות זאת, ישנו פרט אחד שכן מעיד, ונמצא בהתאמה גבוהה. זו עובדה שאמורה להפתיע ואף לקומם כל מי שהדת אצלו היא לא רק מאפיין סוציולוגי: אם אתה חובש כיפה, בסבירות גבוהה אתה גם דתי. אתה יכול לשמור שבת, לאכול כשר, להתחתן ברבנות ולא להגדיר את עצמך כדתי, או להפך – לא לשמור מצוות ולהגדיר את עצמך דתי. אבל כמעט אין סיכוי שתגדיר את עצמך דתי ולא תחבוש כיפה. מדוע?

התשובה לכך (שאגב, קשורה עמוקות לשיח הער לאחרונה בנושא הדתל"שים) היא שהדת הפכה לזיהוי סוציולוגי. השאלה האם אתה דתי הפסיקה להיות קשורה לתפיסת עולם או אפילו לאורחות חיים, היא פשוט הפכה לשיוך חברתי. לאיזה שבט אתה שייך – האם אתה בן הציונות הדתית, הכיפה הפכה להיות כמו צעיף של בית"ר או מכבי, שלא לומר סמל סטטוס שמבחין האם אתה "משלנו". איך הגענו לכך?

הציונות הדתית (וסלחו לי על השימוש החוזר ונשנה במושג המעורפל) לא מוכנה לראות בעצמה אליטה משרתת, היא לא מוכנה לשאת בהשלכות לכך. כך שבמקום לפעול לשינוי המצב, לאתגור התפיסות הקיימות ולמשיכה אל הקצה, היא רוצה להיות חברתית, לחבק את כולם ולהיות גשר. המשימות הקודמות הושגו (מפעל ההתנחלות יציב, לימוד התורה בישיבות, יש דתיים בצבא), אך משקופלו הדגלים הללו והונף דגל "ההתנחלות בלבבות", קופל יחד עמם החזון. משיוך רעיוני הפכנו למגזר, באין חזון נשאר רק מנגנון. אמנם בשם דגל ה"התנחלות בלבבות" קמו מפעלים גדולים וחשובים, אך זהו דגל שלאורך זמן לא יחזיק מעמד משום שהוא דגל ריק – הכל נעשה מתוך אכפתיות לעם ישראל, ולכן דגל של אכפתיות וחיבור לא יכול להיות נס המתנוסס, להצביע על מה שלא קיים עדיין.

"ומה לגבי החיבור" תשאלו?

החלוצים כולם עלו מתוך חיבור עמוק ותודעת שליחות, כחלוץ לפני מחנה העם, בסבסטיה וביציאה מהחומות, באגם החולה ובחברון, תמיד אנשי הקצה ראו עצמם פועלים למען העם ובשמו, אבל רק בשם בשורה גדולה. הפיכת החיבור עצמו לבשורה יוצר לולאה מעגלית שאין מאחוריה כלום.

המשימות הקודמות הושגו, אך משקופלו הדגלים הללו והונף דגל "ההתנחלות בלבבות", קופל יחד עמם החזון. משיוך רעיוני הפכנו למגזר, באין חזון נשאר רק מנגנון.

זהו מצב מסוכן ביותר. לא רק שאי אפשר להוביל ולהנהיג דרך שיוך סוציולוגי, אי אפשר לחיות כך, הקומה הכי בסיסית תקרוס. חברה שאינה סובבת סביב רעיון, תפיסה משותפת ומערכת של ערכים ומעשים, סופה להתפרק. על מנת להציב עמוד שדרה עלינו לומר אמירות ברורות, להניף את הדגל התורני, לא להתפשר מול תופעות של טשטוש והרחבת השוליים. עלינו לייצר אליטה שמציבה סטנדרט גבוה (מתוך תודעת שליחות עמוקה), פתוחה לעולם אך מציבה רף, המראה לאן לשאוף וכיצד. הפחד ממצוינות תורנית ומקצועית גרם להסתגרות, התאבנות ועצימת עיניים. כל זאת במקום להביע מסרים חיוביים בלי לפחד, במקום לדבר על תורה גדולה המעצבת חיים שלמים, תורה שלא מפחדת מהאקדמיה ומהתרבות, תורה שיש בה בשורה לעולם החול, ובשם כך מוכנה לדרוש, ואף לצאת למלחמות.

עלינו לייצר שְׂדרה של אנשים בעלי עמוד שִׁדרה איתן (אם נצליח בכך גם לא נזדקק למלחמה), כך נעמיק את השייכות המגזרית שלנו ונהפוך אותה לבעלת משמעות רוחנית עמוקה. אחרת, נישאר רק עם דגל גדול וסמל ריק. מן הסתם הוא בכלל יהיה של מכבי.

בחרנו להוביל ולומר הננו – אנחנו אנשים של שדרה. הזזנו השנה את תאריך שבת הארגון כי אנחנו מאמינים שמותר וצריך לשנות מסורות. החניכים עצמם מספיק חכמים כדי לזהות אם חודש הארגון הוא רק פסטיבל של צביעת קירות או שיש לו גם עמוד שדרה ותוכן. החניכים, יותר מכולם, יודעים לזהות מתי אנחנו מעניקים להם עמוד שדרה, ומתי סתם מורחים אותם בצבע.

עזראים, בשרו לכולם – הננו אנשים של שדרה!

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם