שימו נר על החלון

m 3 yemima

 

הרבנית ימימה מזרחי

המדרש לחנוכה מספר לנו שהיוונים גזרו גזרה משונה - לתלוש את הדלתות מהבתים. היוונים רצו בית חדיר, בית נטול אינטימיות זוגית והורית. ואז, המדרש מביא את הסיפור הנהדר של נס פך השמן של אשת עובדיה הנביא המתחיל במילים מהפסוק במלכים ב' (ד, ד): "וסגרת הדלת בעדך". את רוצה נס? שואל אלישע הנביא את אשת עובדיה. את רוצה שהנושה לא ייקח את ילדייך? "ובאת וסגרת הדלת בעדך... וְהִיא מוֹצָקֶת" (שם, ד'-ה'). 'תיצקי שמן' אומר לה אלישע. אבל הפך ריק! עונה לו אשת עובדיה. את תראי שאת ובנייך תחיו בנותר, עונה לה הנביא. בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר אומר שלזה התכוון הפייטן של מעוז צור. "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים". מהשמן הנותר בקנקנים, נעשה נס לבניה של אשת עובדיה הנביא ולא נלקחו בידי הנושה.

בדרך כלל אנו עומדים בחלון המואר כדי לראות מה יש בחוץ. אך בא נר חנוכה ואומר לנו להפסיק להסתכל החוצה. כל כך קר שם בחוץ. תסתכלו בחלון שלכם שבחנוכה הופך למראה מכוח הנר. תראו כמה דברים ששכחנו להביט בהם משתקפים לנו בחלון - ילדים, סופגניות, בית קצת מבולגן. משתקפים להם חיים

למה קוראים לבנים שושנים? השושנה כזו מדהימה ולכן צריך להקיף אותה בקוצים. גם את הילדים צריך להקיף בקוצים כדי שהנושה לא ייקח אותם לעבדים. אז ראשית, וסגרת הדלת. וכעת, אנו עוברים לחלון. אדמו"ר הזקן מסביר שמדליקים חנוכייה בחלון מכיוון שהוא כמו מראה, והאדם יכול לראות בהשתקפות שבחלון כמה יש לו. בדרך כלל אנו עומדים בחלון המואר כדי לראות מה יש בחוץ. בא נר חנוכה ואומר לנו להפסיק להסתכל החוצה. כל כך קר שם בחוץ. תסתכלו בחלון שלכם שבחנוכה הופך למראה מכוח הנר. תראו כמה דברים ששכחנו להביט בהם משתקפים לנו בחלון – ילדים, סופגניות, בית קצת מבולגן. משתקפים להם חיים.

האזור שמפיל לנו היום הכי הרבה ילדים וילדות הוא השוק, ואנו מדליקים אור בחלון כדי ש'תכלה רגל מן השוק'. לא מעניין שם. את לא רוצה להפוך לסחורה חס ושלום. אתה לא רוצה שיפנו אליך כל מיני סוחרים בשוק. אז שימו נר על החלון כדי שתכלה רגליהם מהשוק.

ואז - הכר באבהותך אבא.

כל השנה הם רואים אותך בורח, עסוק בתורה, בסחורה. "הכר נא" מבקשת תמר, והיא הראשונה בתנ"ך שמבקשת אי פעם הכרה באבהות.

אני לא יכולה שלא להשמיע את צעקות אבני הקודש שלי, תלמידי הישיבה שהקמנו בעלי ואני, "אבא אני רוצה לעמוד מולך". רק לעמוד מולך. התחינה האילמת הזו שהוא אומר לאבא שלו אומרת - אני מבקש ממך אבא, אל תאמין לאלה שיאמרו לך טרוף טורף. אל תאמין לאלה שיראו לך את כותונתי המגואלת. נכון, היא כבר לא לבנה כמו פעם. אך אל תאמין להם שחיה רעה אכלתני. אבא, דווקא אתה ולא אמא, תמשיך לבכות עליי שאחזור. תאמין שעוד בנך חי. אני מבטיח לך אבא, אני אהיה כזה מלך. כזה מלך... אל תזלזל בחלומות שלי אבא. אתה תהיה גאה במשפחה שתהיה לי כי אתה היית לי כזה אבא. כי אתה שמת לי נר על החלון. "ראה פניך לא פיללתי ועתה הראני אלוקים גם את זרעך".

פרסומי שמֵא

כל מה שקנה יוסף, אומרים חז"ל, היה מאבא שלו שהיה משחק אתו, "כי בן זקונים הוא לו". אנו יודעים כי חזון הגאולה מתאר כיצד "עוד ישבו זקנים וזקנות... וילדים וילדות משחקים" (זכריה, ד'), והרד"ק יאמר: "משחקים עם הזקנים והזקנות".

על הקרבה הבין-דורית הזו אומר ר' שלמה זלמן אויערבך - אתה לא מבין מה זה משחק עם ילד. איך זה מחשיב אותו. על הסימנים של הסביבון הוא אומר: נותן לו נפש, נותן לו גוף, נותן לו השגחה, נותן לו שמחה.

השבוע פתחנו את הצוואה של אבי מורי הרב אלינתן רוטשילד ז"ל, הריני כפרת משכבו, ודאגתי כי בת זקונים אני לו, שרק לא יכתוב את שמי יותר מדי פעמים על פני אחיי. והמילים הראשונות שהוא פתח בהן היו: "הרי אני מעיד על עצמי שתמיד אהבתי את כל בניי במידה שווה". כל הנרות באותו גובה, ואסור שאחד יהיה גבוה מרעהו. "לעולם לא ישנה אדם בנו בין הבנים". אך בגלל שאנו מתייחסים לכולם במידה שווה, לפעמים אנו מתייחסים אליהם כאל ועד עובדים. לכן צריך לזכור שכל אחד הוא אור קטן. לכל אחד יש סוג בעֵרה משלו. אחד בכיין, אחד גבוה וטמיר ומואר. אחד כבה בשעה מוקדמת מאוד. והכי חשוב - שימו לב לילד השקוף. 

הבת שלי מחנכת כיתה והשבוע הן עשו טבלה לתלמידות וביקשו שכל אחת תכתוב שלוש בנות שהיא אוהבת ורוצה להתחבר אליהן ושלוש בנות שאינה רוצה להתחבר אליהן. בין כל הטבלאות, בתי הראתה לי ילדה שהטור שלה ריק. אף אחת לא רצתה להיות חברה שלה, אך גרוע מזה - אף אחת גם לא אמרה שהיא לא רוצה להיות חברה שלה. לילדה הזו קרואים הילדה השקופה. ואין בית שאין בו ילד שקוף. זה בדרך כלל הסנדוויץ', הנר האמצעי, זה שהאש של הנר שעומד לימינו כל כך ענקית והאש של זה שלשמאלו גם כן והוא נמס באורם הגדול. את הילד השקוף הזה צריך להתחיל לפרסם. לעשות לו פרסומא דניסא.

מהי ההמלצה החינוכית? כמה שיותר פעמים להגיד את השם שלו. להוציא לו שם טוב. שזה כל עניין החנוכה – "טוב שם משמן טוב". להכריז על השם הזה, על הנס הזה. זה נורא חשוב. שם שמוציאים לילד בביתו כשעושים לו פרסומי ניסא בבית הופך אותו לא-שקוף גם מחוץ לבית. ואפשר להתחיל מהרגע. אך הכי חשוב - לעמוד שם מלמעלה כמו השמש ולתת להם אור ועוד אור. כמה שאפשר במשך שמונה ימים להרעיף עליהם אור.

ומאור שבם יחזירם למוטב.

 

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

שימונרעלהחלון

הרבניתימימהמזרחי

המדרש לחנוכה מספר לנו שהיוונים גזרו גזרה משונה - לתלוש את הדלתות מהבתים. היוונים רצו בית חדיר, בית נטול אינטימיות זוגית והורית. ואז, המדרש מביא את הסיפור הנהדר של נס פך השמן של אשת עובדיה הנביא המתחיל במילים מהפסוק במלכים ב' (ד, ד): "וסגרת הדלת בעדך". את רוצה נס? שואל אלישע הנביא את אשת עובדיה. את רוצה שהנושה לא ייקח את ילדייך? "ובאת וסגרת הדלת בעדך... וְהִיא מוֹצָקֶת" (שם, ד'-ה'). 'תיצקי שמן' אומר לה אלישע. אבל הפך ריק! עונה לו אשת עובדיה. את תראי שאת ובנייך תחיו בנותר, עונה לה הנביא. בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר אומר שלזה התכוון הפייטן של מעוז צור. "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים". מהשמן הנותר בקנקנים, נעשה נס לבניה של אשת עובדיה הנביא ולא נלקחו בידי הנושה.

למה קוראים לבנים שושנים? השושנה כזו מדהימה ולכן צריך להקיף אותה בקוצים. גם את הילדים צריך להקיף בקוצים כדי שהנושה לא ייקח אותם לעבדים. אז ראשית, וסגרת הדלת. וכעת, אנו עוברים לחלון. אדמו"ר הזקן מסביר שמדליקים חנוכייה בחלון מכיוון שהוא כמו מראה, והאדם יכול לראות בהשתקפות שבחלון כמה יש לו. בדרך כלל אנו עומדים בחלון המואר כדי לראות מה יש בחוץ. בא נר חנוכה ואומר לנו להפסיק להסתכל החוצה. כל כך קר שם בחוץ. תסתכלו בחלון שלכם שבחנוכה הופך למראה מכוח הנר. תראו כמה דברים ששכחנו להביט בהם משתקפים לנו בחלוןילדים, סופגניות, בית קצת מבולגן. משתקפים להם חיים.

האזור שמפיל לנו היום הכי הרבה ילדים וילדות הוא השוק, ואנו מדליקים אור בחלון כדי ש'תכלה רגל מן השוק'. לא מעניין שם. את לא רוצה להפוך לסחורה חס ושלום. אתה לא רוצה שיפנו אליך כל מיני סוחרים בשוק. אז שימו נר על החלון כדי שתכלה רגליהם מהשוק.

ואז - הכר באבהותך אבא.
כל השנה הם רואים אותך בורח, עסוק בתורה, בסחורה. "הכר נא" מבקשת תמר, והיא הראשונה בתנ"ך שמבקשת אי פעם הכרה באבהות.
אני לא יכולה שלא להשמיע את צעקות אבני הקודש שלי, תלמידי הישיבה שהקמנו בעלי ואני, "אבא אני רוצה לעמוד מולך". רק לעמוד מולך. התחינה האילמת הזו שהוא אומר לאבא שלו אומרת - אני מבקש ממך אבא, אל תאמין לאלה שיאמרו לך טרוף טורף. אל תאמין לאלה שיראו לך את כותונתי המגואלת. נכון, היא כבר לא לבנה כמו פעם. אך אל תאמין להם שחיה רעה אכלתני. אבא, דווקא אתה ולא אמא, תמשיך לבכות עליי שאחזור. תאמין שעוד בנך חי. אני מבטיח לך אבא, אני אהיה כזה מלך. כזה מלך... אל תזלזל בחלומות שלי אבא. אתה תהיה גאה במשפחה שתהיה לי כי אתה היית לי כזה אבא. כי אתה שמת לי נר על החלון. "ראה פניך לא פיללתי ועתה הראני אלוקים גם את זרעך".

פרסומישמֵא

כל מה שקנה יוסף, אומרים חז"ל, היה מאבא שלו שהיה משחק אתו, "כי בן זקונים הוא לו". אנו יודעים כי חזון הגאולה מתאר כיצד "עוד ישבו זקנים וזקנות... וילדים וילדות משחקים" (זכריה, ד'), והרד"ק יאמר: "משחקים עם הזקנים והזקנות".

על הקרבה הבין-דורית הזו אומר ר' שלמה זלמן אויערבך - אתה לא מבין מה זה משחק עם ילד. איך זה מחשיב אותו. על הסימנים של הסביבון הוא אומר: נותן לו נפש, נותן לו גוף, נותן לו השגחה, נותן לו שמחה.

השבוע פתחנו את הצוואה של אבי מורי הרב אלינתן רוטשילד ז"ל, הריני כפרת משכבו, ודאגתי כי בת זקונים אני לו, שרק לא יכתוב את שמי יותר מדי פעמים על פני אחיי. והמילים הראשונות שהוא פתח בהן היו: "הרי אני מעיד על עצמי שתמיד אהבתי את כל בניי במידה שווה". כל הנרות באותו גובה, ואסור שאחד יהיה גבוה מרעהו. "לעולם לא ישנה אדם בנו בין הבנים". אך בגלל שאנו מתייחסים לכולם במידה שווה, לפעמים אנו מתייחסים אליהם כאל ועד עובדים. לכן צריך לזכור שכל אחד הוא אור קטן. לכל אחד יש סוג בעֵרה משלו. אחד בכיין, אחד גבוה וטמיר ומואר. אחד כבה בשעה מוקדמת מאוד. והכי חשוב - שימו לב לילד השקוף.

הבת שלי מחנכת כיתה והשבוע הן עשו טבלה לתלמידות וביקשו שכל אחת תכתוב שלוש בנות שהיא אוהבת ורוצה להתחבר אליהן ושלוש בנות שאינה רוצה להתחבר אליהן. בין כל הטבלאות, בתי הראתה לי ילדה שהטור שלה ריק. אף אחת לא רצתה להיות חברה שלה, אך גרוע מזה - אף אחת גם לא אמרה שהיא לא רוצה להיות חברה שלה. לילדה הזו קרואים הילדה השקופה. ואין בית שאין בו ילד שקוף. זה בדרך כלל הסנדוויץ', הנר האמצעי, זה שהאש של הנר שעומד לימינו כל כך ענקית והאש של זה שלשמאלו גם כן והוא נמס באורם הגדול. את הילד השקוף הזה צריך להתחיל לפרסם. לעשות לו פרסומא דניסא.

מהי ההמלצה החינוכית? כמה שיותר פעמים להגיד את השם שלו. להוציא לו שם טוב. שזה כל עניין החנוכה – "טוב שם משמן טוב". להכריז על השם הזה, על הנס הזה. זה נורא חשוב. שם שמוציאים לילד בביתו כשעושים לו פרסומי ניסא בבית הופך אותו לא-שקוף גם מחוץ לבית. ואפשר להתחיל מהרגע. אך הכי חשוב - לעמוד שם מלמעלה כמו השמש ולתת להם אור ועוד אור. כמה שאפשר במשך שמונה ימים להרעיף עליהם אור.

ומאור שבם יחזירם למוטב.

ליד:

בדרך כלל אנו עומדים בחלון המואר כדי לראות מה יש בחוץ. אך בא נר חנוכה ואומר לנו להפסיק להסתכל החוצה. כל כך קר שם בחוץ. תסתכלו בחלון שלכם שבחנוכה הופך למראה מכוח הנר. תראו כמה דברים ששכחנו להביט בהם משתקפים לנו בחלון - ילדים, סופגניות, בית קצת מבולגן. משתקפים להם חיים

בגלל שאנו מתייחסים לכולם במידה שווה, לפעמים אנו מתייחסים אליהם כאל ועד עובדים. לכן צריך לזכור שכל אחד הוא אור קטן. לכל אחד יש סוג בעֵרה משלו. אחד בכיין, אחד גבוה וטמיר ומואר. אחד כבה בשעה מוקדמת מאוד.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מורים שלא כהלכה

  תגובת נגד לפולמוס הר...

כנגד ארבעה חוקים

  שניאור שפירא על טלטלות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם