העכבר והחור בחברון

4 feiglin

 

משה פייגלין


בעיתוני סוף השבוע, צדה את עיניי המודעה הבאה: "ממשלת ישראל – מה עשיתם למנוע את ההרס הבא?"
מאז ימית ואוסלו, גוש קטיף ועמונה – לא זכורה לי מעולם מודעה שכזו.
תמיד המודעות והפעולות היו מכוונות נגד הממשלה, שהרי הרשות המבצעת היא הממשלה. לא בג"ץ, לא התקשורת, לא הצבא ולא המשטרה – שלחו הם את החיילים והשוטרים לבצע את ההרס, מי שעשתה זאת הייתה הממשלה.
אילו הייתה המודעה מכוונת כלפי חברי כנסת עצלים בימין, שמצופה מהם לעשות יותר כדי למנוע מממשלת השמאל להוציא לפועל את זממה – היה בה היגיון רב. אבל המודעה מסירה מהממשלה את האחריות ומתייחסת אליה כאל גורם שתדלני בלבד - "מה עשיתם כדי למנוע" - למנוע מאחרים להחריב.
בתהליך ההידרדרות האבולוציוני שעבר הימין, נספגה בתודעתו התחושה שאף שהוא זוכה בבחירות, השליטה נשארת בידי השמאל.
'איזה כיף' להיות חבר בממשלה ימנית. אתה בשלטון, אבל אינך אחראי למעשיך, אינך חייב לבוחריך דבר – השמאל הוא האחראי, ואפילו העתידים להיחרב כבר לא מצפים ממך את הדבר הפשוט ביותר, שלא תחריב, הם מצפים ממך להשתדל למנוע מהשמאל להחריב.
אבל הי, אתם שבשלטון כבר 40 שנה, לא?
מסבירים לנו שמדובר בפסקי דין חלוטים, ירושתן של ממשלות קודמות ולממשלה אין בררה אלא לבצע אותם. חוק הוא חוק!
האומנם?
בתשובה לעתירה לבג"ץ שהגישה תנועת 'רגבים' (פב' 2016) בתביעה להרס בנייה בלתי חוקית שמבצע האיחוד האירופי בשטחי C שבשליטה ישראלית מלאה, השיב בכעס השופט מני מזוז כי "החוק הוא לא חזות הכול – יש גם שיקולים מדיניים". יש שיקולים שגוברים על החוק.
כלומר החוק הוא גמיש.
רגע רגע, אולי בעבור בג"ץ החוק הוא גמיש אבל עבור הרשות המבצעת הוא קשיח?
ובכן, בבית יהונתן שבנתה עמותת עטרת כוהנים במזרח ירושלים חיות כיום שמונה משפחות יהודיות וגם כולל אברכים פעיל במקום. הסיבה לחיים היהודיים השוקקים במקום היא שראש עריית ירושלים ניר ברקת לא ראה בצווי ההרס שהוציא בית המשפט למקום חוק קשיח שיש לקיים. היועץ המשפטי וינשטיין נזף אז בראש העיר – "ביצוע החלטת בית המשפט אינו נתון לשיקול דעתך" - איים, אבל ברקת הזכור לטוב, לא נכנע. הוא הסביר שיש לו הרבה מבנים ערבים הממתינים לביצוע צווי משפט ובית יהונתן ימתין לתורו... וכך, עד היום, בית יהונתן חי וקיים וגם ישראל חיה וקיימת כמדינת חוק. בכל הנוגע לבית יהונתן, ישראל היא מדינת חוק אבל לא מדינת בג"ץ.
חשוב להבין, בג"ץ והתקשורת אינם שומרי הסף של הדמוקרטיה. הם עוד שחקן בזירה. ובזירה כמו בכל זירה, מה שקובע הוא השאלה מהם הגבולות האדומים באמת של כל צד.
אם חורבן יישובים היה קו אדום של ממשלת הימין, חקיקת בג"ץ כלל לא הייתה באה לעולם כי הם היו יודעים שהיא לא הייתה מקוימת. לכן איש לא מעלה על דעתו פינוי כפרים בלתי חוקיים בנגב; אבל חורבן יישובים יהודיים בעבור כל שטות – מקובל בהחלט.
לא העכבר גנב, הסבירו חז"ל, החור גנב.
ה"עכבר" הוא השמאל ובג"ץ, ואשאיר לקורא להחליט מיהו החור – כלומר מיהו הגנב – כלומר מיהו ה"חור"...

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם