אהבה התלויה בזקן

12 abu

 

אשר בן אבו

כזכור מהפרק הקודם, הייתי בעיצומה של הכרעה קשה מנשוא אם לבחור באמנות ולהיות דג נטול זקן או לבחור בנאמנות לאשתי ולהיות אבו עם זקן ועם מקום לישון בו בלילה. בדרך כלל כשמגיעות לפתחי דילמות משמעותיות שכאלו אני משתף בהן את ידידי הטוב יניר יעחובי, הוא תמיד יש לו משהו חכם לומר.

"במלח. חד משמעית". הוא אמר. זו הייתה שאלת החימום שלי, מלפפונים בחומץ או במלח. עכשיו כשכבר היינו בעניינים הצגתי לו את השאלה העיקרית. באופן מקרי לגמרי גם יעחובי השתתף באותה שנה בהפקת חנוכה מרשימה וגם הוא התבקש לעשות אי אילו שינויים גופניים כדי להתאים לדמות. "אגיד לך את האמת, לאשתי פחות מפריעים הניואנסים האלו של כן זקן לא זקן, אולי זה כי אצלי העניין הגופני לא היה הדבר שעליו היא תקעה יתדות, מה שנקרא". "אז מה חשוב לה?" שאלתי. "שאני אעשה כלים", ענה יעחובי בלי להניד זקנקן. "אם היה מבקש ממני במאי כלשהו להפסיק לשטוף כלים כי אני צריך לשחק ספיידרמן, הייתי הורג אותו במקום". "למה שספיידרמן לא ישטוף כלים?" "ראית פעם ספיידרמן שוטף כלים?" "לא". "יפה, כי זה כוח העל שלו".

הרהרתי בדבר. "על מה אתה חולם כל היום, אבו? צא לדרך ותראה לבמאי הזה מאיפה מזדקן הדג", הטיח בי יעחובי. "אתה לא תשבור את לבה של אשתך, שמעת אותי? אישה יש רק אחת והופעת חנוכה יש לפעמים ארבע ביום". מעודד מהטון הבוטח מחד ומבולבל מההקבלה הלא ברורה מאידך יצאתי לדרך אל הבמאי ואמרתי לו את הדברים שאמר לי ידידי יעחובי בסדר כזה או אחר.

שמח וטוב לב חזרתי הביתה אל אשתי וגוללתי לפניה את סיפור המעשה ואיך שהזקן הזה הולך להישאר כאן לתמיד. כשסיימתי את ההרצאה, משתדל מדי פעם להגניב לטיפה אל הזקן שלי, אשתי חיכתה קצת ואז אמרה: "אין לי בעיה שתוריד". "מה?" "אבל אתה תצטרך להוריד גם את הראש", היא הוסיפה מיד לאחר מכן. ואומרים שהגיליוטינה ברוטשילד זה לא הסתה.

"תתביישי לך, אישה", זרקתי לעברה, "ככה לאיים ברצח על הגבר שלך?" "איזה רצח, מה אתה השתגעת לי פה? אני אומרת שאם אתה רוצה להוריד את הזקן תצטרך להוריד גם מהראש, זה לא לעניין איש מגולח עם רעמת שיער כזו". אה.

להוריד זקן זו לא בעיה, אבל להוריד ראש זה כבר עניין לסַפָּר. וספר זה עניין של זמן, ועניין של זמן זה שיר שיצא כבר מכל החורים. בימים שלפני חנוכה לא היה לי יותר מדי זמן ללכת לספר או להתקלח, אז דחיתי את שני הדברים. יום עובר יום ושערי הולך וגדל ואשתי הולכת וזועמת מבפנים, רק שפתיה נעות אך קולה לא יישמע, וזה הכי גרוע,את זהכולם יודעים.

והנה הגיע יום הצגת הבכורה. ההתרגשות אחזה בכולנו, בעוד שעה הולכים להגיע ילדים וילדות, הורים והורות וגם סבתא אחת של אשתי על מנת לראות אותי עושה שפגאט בבגד גוף זורח. הבמאי ציווה לנו מנוחה. ניגשתי אל אחד החדרים הצדדיים של היכל התרבות והשתרעתי על הספה. לילות חסרי שינה עשו את שלהם, ואני נרדמתי כמו פשושון שנרדם בזמנו על הכרית הענקית.

התעוררתי אל אסון. הבטתי במראה וגיליתי שאני קירח מכאן ומכאן. ומכאן. ומכל מיני מקומות. "מה קרה לי?!" זעקתי זעקה גדולה ומרה. מאבו יפה תואר אשר רעמתו מתבדרת ברוח הפכתי לאבו נפחא קירח ומנופח. מתברר שבזמן שישנתי (שזה אחלה שם לסרט) הגיח אל מחלפות ראשי כמו משום מקום זוג חד ומבריק של מספריים והחל עושה שמות בשערי. "קששש! קששש! קששש!" הן ליקטו להן עוד ועוד פיסות בר שחורות כתלתלים שחורים. היד גוזמת ואני ישן כי נפלה עלי תרדמת אלוהים. מעשה דלילה נעשה בי. "קששש! קששש! קששש!" נחשפו חלקים עצומים מגבחתי ומפדחתי, שאפילו הן לא מבדילות מי ביניהן זו מי. כשהתעוררתי כבר היה מאוחר מדי והיינו חייבים לעלות לבמה. האורות נדלקו עליי ופדחתי הייתה כאספקלריה המאירה. הבמאי גם הוא זרח אבל מנחת, שהרי עכשיו נדמיתי כליל לדג מן השורה. מבין הכיסאות ביציע זיהיתי את דמות דיוקנה של אשתי מחייכת והמספריים בידה. רק שפתיה נעות אך קולה לא ישמע.

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נס הפרחת השממה

  הרב יואל בן נון...

אל תמסמסו את החיים

  אבינועם הרש בטור כואב...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם