עצמת הבחירה

15 sivan
 

סיון רהב מאיר

1. עצמתה של הבחירה החופשית היא אחד הנושאים המרכזיים בפרשות האחרונות. השבוע לפני 813 שנים נפטר הרמב"ם, מענקי היהדות בכל הדורות. מתוך הגותו הרחבה הנה רק קטע אחד, שבו הוא כותב בחריפות על כך שהאדם צריך לבחור בין טוב לרע: "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו". אבל הרמב"ם לא עוצר כאן, וממשיך: "אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות, ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן. אין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים – אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה".

בהמשך הוא כותב שכל אדם יכול להיות צדיק כמו משה רבנו, עד כדי כך, ומוסיף: "ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה".
זה לא הסוף. כנראה חשוב לו שנקלוט ונפנים: "אין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה, אלא לבם מסור להם. מעשה האדם ביד האדם. ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך".
ידוע שכל מילה אצל הרמב"ם מדודה ושקולה. ובכל זאת, הוא כנראה ידע שננסה למצוא תירוצים והצדקות למעשינו, לתלות דברים באחרים, ולכן הוא מתאמץ ומדגיש ומפרט שוב ושוב – עד כמה הדבר בידינו.

2. אבל האם הבחירה החופשית שלנו יכולה להיעלם פתאום? בואו נתמקד לרגע בלב של פרעה. האם פרעה מחליט לבד? למה נאמר שאלוקים "הכביד את לבו"? יש לו בכלל בחירה חופשית? אחד ההסברים שמצאו חן בעיניי הוא שהבחירה החופשית של פרעה הולכת ומצטמצמת. בהתחלה לכולנו יש בחירה חופשית, אבל אם אנחנו מתמידים לבחור ברע – מרחב התמרון הולך וקטן עם הזמן. אנחנו כבר כאילו "נאלצים" לבחור ברע. עברה גוררת עברה, כידוע. במנה הראשונה של הסם או בסיגריה הראשונה יכולת הבחירה שלך אדירה. בפעם ה-100, אתה עדיין יכול לצאת מזה, אבל הבחירה החופשית הרבה יותר קטנה. המדרש אומר שאלוקים אמר לפרעה: "מלכתחילה אתה היית מכביד לבך, מכאן ואילך אני מוסיף על לבך". כלומר, זו ממש תוצאה טבעית של הבחירות הרעות של פרעה. הלב שלו הופך לאט לאט יותר אטום ומושחת וחסר רגישות. ככל שאנחנו מתרחקים מעדינות וממוסר, הם מתרחקים מאתנו.
לדעתי אפשר להסתכל על המנגנון הזה גם מהצד השני, החיובי: ככל שנתמיד לבחור בטוב, כך ייפתחו לנו מרחבי בחירה חדשים בצד החיובי.

3. "נקודת ההבדל בין צדיק לרשע אינה בכך שאחד מתחרט והשני לא. שניהם מתחרטים", כך כותב הרב אביגדור נבנצל, רבה של העיר העתיקה, על פרשת השבוע. אנחנו הרי קוראים שוב ושוב שפרעה מתחרט על מעשיו ומבטיח להתנהג אחרת. ומה קורה אז? זמן קצר אחר כך הוא מתחרט על החרטה שלו.
הרב נבנצל מסביר שזו נקודה יסודית מאוד בחיינו. לא רק בחיים של פרעה, אלא של כל מי שלומד את הפרשה, שמדברת אלינו כידוע. וכך הוא כותב: "גם לפרעה היו מחשבות טובות של שיפור, כמו לכולנו. עיקר ההבדל הוא בביצוע של אותן מחשבות טובות בחיי המעשה. כשעולה לנו מחשבה טובה – יש להתכונן מיד למערכה העיקרית שתתחיל מחר בבוקר, כשרושם הדברים יפוג באופן טבעי. ההבדל אינו בחרטה אלא ביישום המעשי, היומיומי, העקבי, של החלטות הלב הטובות. ניתן לומר שההבדל בין צדיק לרשע הוא במרחק שבין התעוררות אחת לשנייה. אצל הרשע – קיים חלל גדול ביניהם. כל הרהור תשובה חולף ביעף, ועד להרהור הבא – הרשע הולך בשרירות לבו. ואילו הצדיק רוצה ליצור קביעות ואורך ימים להתעוררות הלב, הוא מושך את ההשפעה על פני זמן רב ככל שניתן. הוא רוצה 'לתפוס' את ההברקות ולאמץ אותן אל הלב, לשמר את רגעי האמת כמה שיותר".

4. מקובל לקרוא לשומרי המסורת "שמרנים", אבל הנה קטע מקסים שכתב טל לסר, עובד סוציאלי במקצועו, שטוען שזה הפוך לגמרי. הטקסט הקצר הזה גרם לי להסתכל אחרת על סיפור יציאת מצרים שקוראים בימים אלה בפרשות השבוע:
"רובנו לא באמת מעוניינים בשינוי. נוח לנו עם המוכר והידוע, עם הקפה והעיתון וההרגלים הישנים. מצרים היא סמל ליציבות וקביעות – מְצָרים ברורים של חוקי טבע קבועים: הנילוס תמיד זורם ללא תלות בגשם, העבדות היא חוק טבע, השושלת הפרעונית קיימת מאז ומתמיד ואפילו לאחר המיתה הפרעונים נחנטים ונשארים לנצח.
יציאת מצרים נותנת תקווה לאנושות: אפשר לפרוץ את המעגל הסגור של חוקי הטבע העיוורים והקבועים שבהם רק החזק שורד. אפשר לשנות את המציאות ולתת לאור ה' לחדור לתוכה ולהאיר אותה באור מוסרי. אפשר לעשות תשובה.
כנראה לא סתם יציאת מצרים באה על ידי מכות מצרים שמערערות את תחושת היציבות הקיומית (תיאורטית אפשר היה להגיע לתוצאה של יציאת מצרים גם בדרך אחרת, ללא שינוי סדרי הטבע): הנילוס הכל כך קבוע הופך לדם, האדמה היציבה פתאום רוחשת כינים והשמש שתמיד זורחת פתאום נעלמת. אלה מצבי חירום שמטרתם לערער קצת את היציבות שלנו, את הקיבעון, את האמונה ש'ככה זה היה וככה תמיד יהיה'. מקובל לקרוא לנאמנים לדרך התורה אנשים 'שמרנים' או 'מסורתיים', אבל בעצם, התורה היא דרך של פריצת הגבולות הטבעיים וחתירה תמידית לשינוי".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם