איך מסתכלים על זה

15 sivan
 

סיון רהב מאיר

1. בכל שנה מחדש אנחנו נתקלים בפרט הקטן הזה רגע לפני קריעת ים סוף: "חֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", נכתב בפרשה, ורש"י מפרש את המילה 'חמושים' בשתי דרכים: האחת, כמובן, נושאים כלי נשק. הפירוש השני הוא כזה: חמושים – כלומר אחד מכל חמישה. חמישית. חמישית בלבד מבני ישראל יצאו ממצרים, וארבע חמישיות נשארו שם ומתו במהלך מכת חושך כי לא רצו להיות חלק מיציאת מצרים ולא האמינו ובכלל לא התחברו לרעיון ולבשורה. באחוזים מדובר על 80%. זה רוב אדיר. מי שהסתובב במצרים ערב השחרור שמע בעיקר את הקולות שלהם. מי הם היו? למה לא הצטרפו? והעיקר: מה הם מלמדים אותנו על יחסי רוב–מיעוט?

נכון, דמוקרטיה היא שיטת הממשל הכי פחות גרועה. יש לכבד את הכרעת הרוב ולנהוג על פי חוק. אבל האם הרוב תמיד צודק? האם הרוב יודע להבחין בין נכון ללא נכון (לא רק במובן של בחירה בין מפלגות אלא במה שקשור לתרבות, לרוח, לערכים)? האם מה שטרנדי, שנחשב, שכולם נוהים אחריו, הוא האמת? האם אין בהיסטוריה דוגמאות רבות לכך שהרוב טעה? וכמה פעמים אנחנו הולכים לכיוון מסוים רק כי 'כולם' אומרים ועושים כך?

זה נתון מעורר מחשבה, והוא מפציע בכל שנה מחדש בדיוק לפני הדרמה ההיסטורית הגדולה: מתברר שלא רק פרעה שמע את המילים "שלח את עמי" וסירב לקריאה הזו לצאת מעבדות לחירות. גם 80% מבני ישראל. מה זה אומר לנו היום?

2.

רגע אחד אנחנו קוראים על קריעת ים סוף ועל שירת הים המרגשת, וכמה פסוקים אחר כך מגיעה הנחיתה הכואבת והמאכזבת. בני ישראל אומרים למשה ולאהרן: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". רגע אחד איפוריה, רגע אחד דפרסיה. איך ההתלהבות מהנס והשמחה האדירה של אתמול הופכות מהר כל כך לאכזבה, לגעגוע לשעבוד, לדיבורים על מוות? הנטייה האנושית הזאת לנוע בין 'היי' ל'דאון' תמשיך ותלווה את המסע במדבר ובעצם את כל חיינו.

תנועת מטוטלת כזו אפשר למצוא למשל בתגובה למלחמת ששת הימים ואחר כך בתגובה למלחמת יום כיפור. או אפילו בקטנה, בפרשות ובסערות שחוזרות על עצמן בחדשות: בהתחלה זעזוע והלם (מוגזם) ואחריה הכאה על חטא (מוגזמת). מעניין לראות כמה מהר הכול קורה – שמונה פסוקים בלבד מפרידים בין סופה של שירת הים לבין התלונה שמצוטטת פה למעלה. כנראה היסודות האלה מתרוצצים בתוכנו יחד גם כפרטים וגם כעם. ואחרי כל זה, לדורות, בסידור התפילה, מנצחת כמובן שירת הים, ואותה אומרים בכל בוקר בתפילה, לא את פסוקי התלונה.

3. שמעתי השבוע פרשנים שמסבירים שביקור פנס לא באמת חשוב ומשמעותי. אז חזרתי לנאום המפורסם של אובמה בירושלים ב-2013, להשוואה קצרה מול נאום פנס.

מיקום: אובמה בחר שלא לבוא לכנסת אלא נאם בבנייני האומה מול סטודנטים מכל הארץ. סטודנטים מאוניברסיטת אריאל הפגינו אז במחאה על כך שלא הוזמנו כחלק מהסטודנטים הישראלים.

פנס הגיע לכנסת ישראל, וקיבל מיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין מתנה – מוצרים שעובדים ישראלים ופלשתינים מייצרים יחד, באזורי תעשייה ביהודה ושומרון.

שגרירות ארה"ב לירושלים: אצל אובמה – לא הוזכר. פנס: "הנשיא טראמפ תיקן עוול של 70 שנה. השגרירות האמריקאית תועבר לירושלים עד סוף השנה הבאה".

טרור אסלאמי: אובמה – לא השתמש בביטוי. פנס: "הטרור האסלאמי הקיצוני פוגע באמריקה, בישראל ובמדינות המזרח התיכון. הוא פוגע ביהודים, בנוצרים ובעיקר במוסלמים. זה טרור שלא מבין דבר פרט לכוח, ויש לחסלו בכוח".

מדינה פלשתינית: אובמה אמר שרק זו הדרך: "הדרך היחידה שישראל תוכל להחזיק מעמד ולשגשג כמדינה יהודית ודמוקרטית היא הקמת מדינה פלשתינית בת-קיימא". פנס בעצם אמר לנו – טוב, רק אם אתם רוצים: "הצדדים יקבעו הכול ביניהם. הנשיא טראמפ הבהיר שוב כי אם שני הצדדים יסכימו - ארה"ב תתמוך בפתרון שתי המדינות".

העם הפלשתיני: הפלשתינים מחרימים את ביקורו של פנס ולא זכו להתייחסות רבה, מעבר לקריאה לחזור לשולחן המשא ומתן, לדיאלוג למען השלום. אובמה: "יש להכיר גם בזכותו של העם הפלשתיני להגדרה עצמית וצדק... אין זה הוגן שאלימות מתנחלים נגד פלשתינים נותרת ללא ענישה. אין זה הוגן למנוע מהפלשתינים לעבד את אדמותיהם, להגביל את חופש תנועתם של סטודנטים בגדה המערבית, או להעביר משפחות פלשתיניות מבתיהם. לא כיבוש ולא גירוש הם התשובה. כפי שישראלים בונים מדינה במולדת שלהם, כך לפלשתינים יש זכות להיות עם חופשי בארצם".

איראן: אובמה אמר: "דיפלומטיה חזקה ונחושה היא הדרך הטובה ביותר להבטיח שהממשלה האיראנית תוותר על נשק גרעיני". פנס: "ארצות הברית לא תאשר יותר את הסכם הזה, יהיה מה שיהיה במשא ומתן, יש לי הבטחה נאמנה לישראל, למזרח התיכון ולעולם כולו: ארה"ב לעולם לא תאפשר לאיראן להתחמש בנשק גרעיני".

אווירה כללית: אובמה: אני אוהד גדול שלכם, אבל באתי להציל אתכם מעצמכם. פנס: אני מעריץ אתכם ואת הסיפור שלכם, אתם מקור השראה לי ולעולם כולו.

4. לפעמים, דווקא גורמים מבחוץ מזכירים לך מי אתה ומה תפקידך. כשהתורה מתארת את פרעה בפעם הראשונה, נכתב עליו: "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". הוא הראשון שמאבחן שאנחנו לא סתם אוסף משפחות שגרות במצרים, אלא אומה בפני עצמה. עם של ממש.

סיפור יציאת מצרים מתקדם, פרעה משחרר את העם ואומר למשה ולאהרן "קומו צאו מתוך עמי", ואז מכריז – ואלה המילים האחרונות שהוא משמיע באוזניהם: "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹותִי". לומר, אותו עם שפרעה ניסה להשמיד יוצא מעבדות לחירות, ופרעה מבקש, רגע לפני שהם עוזבים את ארצו, שהעם הזה יברך גם אותו. הוא מבין שיש לעם הזה תפקיד משמעותי: להיות ברכה, להשפיע ברכה לעולם כולו.

בימים האחרונים שמענו מראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, סוג של אמירה כזו, "ובירכתם גם אותי". הוא מנהיג מדינה שיש בה יותר ממיליארד אזרחים, אבל הוא לא מפסיק להסביר עד כמה עם ישראל הוא מודל בעבורו: "התפתחות של מדינה אינה תלויה בגודלה אלא ברוחם של האזרחים. לכן ישראל הקטנה היא השראה בעבורנו", אמר. טראמפ כבר אמר פעמים רבות שהיהודים הם "מגדלור של אור בהיסטוריה", והשבוע בכנסת עמד סגנו ותיאר שוב ושוב איך אנחנו מקיימים את הבטחת הנביאים התנ"כית, ועד כמה זה מרגש אותו. "העם היהודי הוא סמל לאמונה, לתקווה, לנחישות, להתמדה", אמר.

מודי הוא הינדי. פנס הוא נוצרי אדוק. טראמפ הוא... טראמפ. אבל מדהים כמה הדברים שהם אומרים עלינו שונים כל כך מפס הקול שאנחנו שומעים כאן ביומיום. אולי הם פשוט מזכירים לנו, מבחוץ, את התפקיד שלנו.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל תסגרו את החינוכית

  שוקי ברקן, עובד החינוכית...

נועריבונות

  הכירו את נוער הריבונות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם