יומני הרב רונצקי

8 runzki
 
יושב אוהלים חלק 2 – יומן אישי של הרב אביחי רונצקי על תקופת שירותו כרב הצבאי הראשי
קשר עם פצועי צה"ל ועם המשפחות השכולות, זמינות לכל חייל במצוקה, שיפור הכשרות ושילוב הרבנים הצבאיים בכל המערכות – כולל ימי ספורט, והנחיה לרבנים: אתם צמודים לגדודים שלכם בכל פעילות * המשך היומן של הרב רונצקי

חטיפת שני לוחמי צה"ל במילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב הי"ד הייתה הגורם המיידי לפתיחת מלחמת לבנון השנייה.
לאחר אותה מלחמה נפתח מו"מ מול חיזבאללה על החזרת החטופים תמורת שחרור מחבלים.
ראש אכ"א האלוף שטרן ביקש ממני לבדוק מבחינה הלכתית את מעמדם של שני החטופים (אהוד היה נשוי לקרנית, ואלדד היה עדיין רווק).
הרב אייל קרים (הרבצ"ר הנוכחי) ואנוכי חברנו יחד לבדיקת העניין באופן יסודי. ביקרנו ב'מוסד', שם עסקו בכך, ונחשפנו לחומרים סודיים ביותר הקשורים לשאלת היותם חיים או מתים. ביקרנו במקומות שונים שנתנו לנו תמונה מקפת על שני החטופים, והמסקנה הבלתי נמנעת הייתה שאהוד ואלדד אינם עוד בין החיים.
אמרתי זאת לאלוף שטרן, אך קברניטי המדינה העדיפו להמשיך במו"מ עם חיזבאללה על אף ההבנה הברורה שהחיילים הרוגים. כך גם בעניין גלעד שליט. שחרור רוצחים ערבים תמורת השבתו לישראל היה לדעתי חציית קו אדום שאין לנהל מו"מ עם מחבלים. אני זוכר שבמהלך מבצע 'עופרת יצוקה' אמרו הלוחמים שהם מוכנים להישאר בתוככי רצועת עזה זמן רב ובלבד שגלעד שליט יימצא וישוב לביתו.
כניעה למחבלים מפגינה חולשה של ההנהגה ויש בה כדי לזרז חלילה את החטיפה הבאה. נכון שאנו עם של רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, כפי שמלמדים אותנו חז"ל, אך כשמדובר בהתמודדות של מדינה מול מחבלים אין מקום להתנהגות במידת הרחמים.

באחד הימים נודע לי כבדרך אגב שמתקיים יום ספורט לכל קציני הצבא במכון וינגייט, מקצינים בדרגת סג"מ ועד הרמטכ"ל. הרבנים וקציני הדת מעולם לא השתתפו ביום ספורט זה. כתבתי לכלל הרבנים והקצינים שלנו שחובה להשתתף ביום הספורט, ובקשות להשתחרר ממנו יהיו אך ורק דרך לשכת הרבצ"ר. יותר ממאה רבנים מזוקנים לבשו בגדי ספורט והשתתפו עם כלל קציני צה"ל באירוע 
ערב בשבוע אצל משפחה שכולה

עולמן של המשפחות השכולות בכלל ואותן שאיבדו את יקיריהן במלחמת לבנון השנייה נגע מאוד ללבי. עשיתי לעצמי מנהג של קבע לבקר ערב אחד בשבוע אצל משפחה שכולה. ביקשתי מקצינות הנפגעים שלא יתלוו אליי, וכך כשאני בגפי נכנסתי לבית המשפחה שזה עתה איבדה את הבן או את הבעל, והשיח קלח וזרם עד השעות הקטנות של הלילה.
עד היום נשמר הקשר עם רבות מהמשפחות במכתבים שאני שולח להן, באזכרות השנתיות, בחתונות שאני מוזמן אליהן, ובמפגשים נוספים לאורך כל ימות השנה.
למשפחות, וגם לי, חשוב ביותר לנצור את זכרם של אלו שמסרו את נפשם למעננו.

לא אמלט מלתאר משפחה אחת כזו. כוונתי למשפחת סמילג מרחובות, אליעזר ופלורה שלא חדלים לבכות את בנם קובי שנהרג במלחמת לבנון השנייה. רק השבוע ביקרתי עם רונית רעייתי בביתם כדבר שבשגרה. שיחותינו ארוכות עד מאוד על אודות נפתולי החיים ופשרם. בנם קובי גסס במשך שלוש שעות בטרם החזיר נשמתו לבוראו. הוא היה לוחם שריון וננטש בידי מפקדיו בשטח כשהטנק שבו שירת עלה על מטען נפץ וקובי נלכד בין שבריו במשך שעות ארוכות בלי שמאן דהוא מנסה לחלץ אותו.
כך גם החיבור העמוק שנוצר ביני לבין חבורת משפחות בני הקיבוצים מעמק יזרעאל ומבקעת הירדן. משפחת זרחי מנהלל שבנם צור, דור רביעי למייסדי המושב, נהרג כקצין שריון באותה מלחמה. כך גם משפחת ליפשיץ מקיבוץ גזית שבנם אורן, סמל בגדוד הסיור של חטיבת הצנחנים, נהרג אז. הם, אנשי שמאל בהשקפת עולמם, ואני – "המתנחל מאיתמר", היינו לדבוקה אחת ממש. אני זוכר גם את משפחת גלבוע ממעוז חיים שבנם יותם היה פרמדיק ביחידת מגלן ונפל בקרב בניסיונו להציל את חייו של יונתן הדסי מקיבוץ מרחביה, וגם את משפחת לוטן מבית השיטה שבנם יותם נפל בקרב כמ"פ שריון, את משפחת בן יהודה שבנם אליאל נפל בקרב כאיש מילואים, את שמוליק וניצה כהן מקיבוץ אשדות יעקב שבנם מורן נפל בקרב כלוחם בסיירת צנחנים, ועוד משפחות רבות שעמן נקשרנו יחד בקשר של חיים עקב נפילת הבנים, גיבורי ישראל.

עולמם של פצועי צה"ל נמצא גם הוא קרוב מאוד ללבי. בלשכת הרבנות ידעו שבכל עת שמתרחש אירוע שכולל נפגעים מודיעים לי, ומיד הייתי נוסע לבית החולים שאליו הגיעו הפצועים.
היתרון הגדול שבהגעה מידית הוא הפגישה עם המשפחות של אותו פצוע ונתינת הכתף בשעות הקשות. בהמשך הדרך, לאחר שנוצרה היכרות אישית עם המשפחות, הייתי מגיע לניתוחים שעברו הפצועים, וכשהמצב אפשר זאת ישבתי עמם שעות ארוכות והקשבתי לשיח לבם.


התפטרות הרמטכ"ל


כמה חודשים לאחר תום מלחמת לבנון השנייה קיבלתי שיחת טלפון באישון ליל. על הקו היה עוזר הרמטכ"ל אלוף משנה רוני נומה (היום אלוף פיקוד המרכז). הוא בישר לי שהרמטכ"ל דן חלוץ החליט להתפטר מתפקידו והזמין אותי לישיבת פורום המטה הכללי שאמורה להתכנס למחרת היום. באותה ישיבה שטח הרמטכ"ל לפני הנוכחים את השתלשלות האירועים במלחמה והודיע על החלטתו לקחת אחריות על הכשלים ולהתפטר באופן מידי מתפקידו.
לאחר הישיבה שארכה כמחצית השעה עזב דן חלוץ את החדר ונכנס בפעם האחרונה ללשכתו. ביקשתי מרוני העוזר להיכנס אליו. לחצתי את ידו בחום רב. פניו אמרו הכול, עצב רב ותסכול על הכשלים באותה מלחמה. הוא שח את לבו לפניי ואמר שאין מנוס מלקחת אחריות ולהתפטר. אהבתי אותו למרות הכול, ובמהלך התפקיד התפתחו בינינו יחסי ידידות טובים.

ביקור ראשון מאז ימי הרב גורן

בערב חג הסוכות תשס"ז נכנסתי לתפקידי. ימים מספר קודם לכן הוענקה לי דרגת תא"ל במעמד מרגש כשהרמטכ"ל רא"ל דן חלוץ ואבי היקר עונדים את הדרגות על כתפיי.
אבא, שחווה את מאורעות אושוויץ בהיותו נער צעיר, התרגש עד מאוד. להוריי היו השעות הללו של טקס ההעלאה בדרגה אחת מנקודות השיא של חייהם.
האמת ניתנת להאמר שבתוך כשנה וחצי מרגע כניסתי לתפקיד סיימנו לבצע את עיקר השינויים שתכננו עוד קודם, בשלושת החודשים שקדמו להיותי רבצ"ר. לצד החשיבות העצומה שייחסתי להיות הרבנים אנשי שטח וחיוניות היותם מחוברים ללוחמים - ייחסתי חשיבות רבה לנושאים הקלאסיים של הרבנות, כשרות, שבת וההתעסקות בחללים, זו"ק (זיהוי וקבורה).
כמו כן חיוני היה בעיניי לחבר את הרבנים לגוף אחד הפועל במשותף. לשם כך ערכנו כנסים בהשתתפות כלל רבני צה"ל וקציני הדת במרווחי זמן קצרים מאוד. בתחילה כל חודש וחצי, לאחר מכן אחת לשלושה חדשים.
כל כנס כזה נפתח בשיח של אחד מאלופי צה"ל, ובכנס הראשון נכח הרמטכ"ל ואף נשא את דבריו לכלל הרבנים. לדעתי זו הפעם הראשונה שהרמטכ"ל ביקר ברבנות מאז ימי הרב גורן.
ערכנו מיפוי של מצב כלל המטבחים ביחידות צה"ל, כולל המטבחים במוצבים שבגבולות המדינה מצפון לדרום, ומצאנו שוקת שבורה של ממש. לא היו קריטריונים וקביעת זמנים של פיקוח על הנעשה, ועל פי הבנתנו היה צריך להסיר את תעודות הכשרות ולמעשה לסגור מטבחים רבים.
בפגישות שקיימנו עם בכירי אכ"א ואגף הלוגיסטיקה דרשנו להוסיף עוד משגיחי כשרות ונקבעו אבני בוחן לפיקוח על הנעשה.
קשה לרדת כעת לפרטי הביצוע של התכניות בענייני הכשרות, אך לאחר חודשים ספורים בהחלט אפשר היה לומר שניתן היה לאכול בכל מקום בצה"ל ללא כל חשש.
הרב אייל קרים, הרבצ"ר של היום שהיה ממונה אז על תחום ההלכה, עשה עבודה מקיפה עם קציני החיל הראשיים בחילות השונים, והוציא חוברות של הנחיות הלכתיות לכל יחידה לפי הייחוד שלה: עם חיל הים, לגבי התפילות בכלי השיט והכשרות שבהם, וכך גם בחיל השריון, בתותחנים ועד ליחידות העורפיות של המשטרה הצבאית – לכולן נקבעו נהלים מדוקדקים כיצד להתנהג בהיבט ההלכתי של השירות הצבאי.
חידוש נוסף שהנהגנו היה במינוי קצין שיהיה ממונה על עירוב השבת בחילות צה"ל. כידוע, יש איסור הלכתי לטלטל בשבת אלא אם יש עירוב במקום. העירוב נעשה באמצעות מתיחת חוטים שעוברים על גבי עמודים ומקיף את הבסיס או את שטח האימונים.
בעבר נהגו הרבנים לאלתר עמודים וכן חוטי עירוב - דבר שהיה בו קושי רב - ולמעשה לא מעט מבסיסי צה"ל, בעיקר אלו שנמצאים במקומות נידחים, לא זכו לעירוב.
בשיחה עם ראש חטיבת לוגיסטיקה תא"ל ניסים פרץ, הוא הסכים לנפק לנו מאות עמודים תקניים ואף חוטים שעמידים בכל מזג אוויר. בתום התהליך שסיכמנו בינינו, הצלחנו לספק לכל פלוגה קרבית בצה"ל ערכת עירוב.
כדי לטפל בכל אלו ולבדוק את תקינותו של העירוב במחנות צה"ל, מינינו קצין בדרגת סרן שזה היה תפקידו הבלעדי.

לאחר הישיבה שארכה כמחצית השעה עזב דן חלוץ את החדר ונכנס בפעם האחרונה ללשכתו. ביקשתי מרוני העוזר להיכנס אליו.לחצתי את ידו בחום רב. פניו אמרו את הכול, עצב רב ותסכול על הכשלים במלחמת לבנון השנייה. הוא שח את לבו ואמר שאין מנוס מלקחת אחריות ולהתפטר. אהבתי אותו למרות הכול, במהלך התפקיד התפתחו בינינו יחסי ידידות טובים
הטובים לרבנות


על קיר לשכתי בקריה בתל אביב היה לוח שעליו נכתבו שמותיהן של כלל היחידות הקרביות בצה"ל. כל ביקור בגדוד, טייסת, כלי שיט וכן הלאה, צוין על גבי הלוח. כך הקפדתי לעבור יחידה יחידה בתדירות גבוהה, בביקורים שהיו בדרך כלל בתרגילים, באימונים ובעת התעסוקות המבצעיות.
ביקור היה מתחיל בשיח אישי עם מפקד היחידה, ולאחר מכן ערכנו ישיבת עבודה עם מפקדי הפלוגות ומיד אחר כך ירדתי לשטח לפגישה בלתי אמצעית עם הלוחמים. השתדלתי לעשות זאת בגפי ללא פמליה, אף ללא הרל"ש הנאמן אבנר. כל זאת כדי להגיע ללוחם הבודד בשטח ולא להסתפק בקבלת פנים ל"תא"ל הנכבד" שהואיל להגיע לביקור.
עניין נוסף שעסקנו בו סמוך לכניסתי לתפקיד הוא מילוי השורות של יחידות המילואים ברבנים. עשינו בדיקת אמת בגדודים ובחטיבות המילואים. דיברנו עם המג"דים והמח"טים והתברר שקיימות עשרות יחידות ללא רב בפועל כבר שנים.
כפועל יוצא מהמציאות העגומה שפגשנו, החלטנו להכפיל ולשלש את מספר היוצאים לקורס רבנים צבאיים והגענו לכמאה רבנים בקורס הזה. בנוסף, בעבודת מטה מסודרת אך זריזה, העברנו את קורס הרבנים מצריפין לבה"ד 1 שסמוך למצפה רמון, שם נמצאת ההכשרה הצה"לית לקצונה.
גם מהלך זה נעשה במסגרת המשימה שלנו להפוך את הרבנות ליחידה צבאית כשאר יחידות צה"ל. המעבר לבה"ד 1 שדרג את מעמד הרבנים עשרות מונים מאשר היה בעבר. חלק מהמפקדים בקורס היו קציני חי"ר מהבסיס עצמו והם פיקדו על האימונים שכללו ניווטי יום ולילה, תרגילי פרט וכיתה בשטח פתוח ובנוי היו במשותף עם גדוד גפן היוקרתי שבו משתלמים קציני החי"ר של צה"ל.
בתום הקורס שנמשך כחודש וחצי, קיבלו הרבנים סיכת מ"מ מלבד דרגת הסגן. כך הוכשרו בנוסף להיותם רבנים צבאיים אף לשמש קצינים ביחידותיהם, לערוך מטווחים ולהשתתף בפעילות המבצעית של גדודי המילואים.

הקפצה בשבת


חזרנו ואמרנו פעמים רבות בעת ששוחחנו עם הרבנים שעיקר משימתם היא להיות עם כלל החיילים ולאו דווקא עם אלה חובשי הכיפה. הדגשנו את החיוניות של נוכחותם באימונים, בתרגילי היום והלילה, דרשנו שיבקרו את הלוחמים במוצבים ויהיו עמם גם בשבתות. חייבתי את הרבנים לשאת עמם טלפון כל שעות היממה ואף בשבת, כדי שיהיו זמינים לכל קריאה הן מצד החיילים והן מצד מפקדת הגדוד. היה ברור לי שאם 'מקפיצים' את הגדוד למשימה קרבית אף בשבת, הרב חייב להיות עמם.
אספר כעת את שאירע עמי באחת השבתות. הייתי עם משפחתי עם אחד מגדודי בית הספר למ"כים. בצהרי היום, בעת שיחה שלי עם המפקדים, החלו הטלפונים לצלצל, והגדוד שהיה בכוננות פיקודית הוקפץ למשימה קרבית בגבול עם רצועת עזה.
היה לי פשוט שאצטרף אליהם. כך נסעתי בעיצומה של השבת בג'יפ המג"ד יחד עם שלושת מפקדי הפלוגות, כשהגדוד משרך את דרכו מאחור באוטובוסים. אירוע זה, שהיה פשוט מבחינתי, חולל מהומה רבתי בעולם החרדי, אך גם בתוככי הרבנות הצבאית נשמעה ביקורת כלפיי. דברים הוצאו מהקשרם ובאתרי האינטרנט השונים נכתב שנסעתי לבקר חיילים בשבת.
כתבתי מכתב לתפוצת כלל רבני צה"ל בסדיר ובמילואים והבאתי את העובדות לאשורן. נכתב שם שיש מקום חיוני לרב להיות עם יחידתו בעת שזו נלחמת, ואפילו כשזה קורה בשבת. הרב הוא כעין כוהן משוח מלחמה שיוצא עם הלוחמים באשר הם נמצאים ומעודד את רוחם בעצם הימצאו עמהם ובשיחות עם החיילים.
בגרותו, ניסיונו וידיעותיו בתורת ישראל מעניקים לרב יתרונות עצומים לשמש עזר למפקד בחיזוק המוטיבציה ורוח הלחימה.

מורשת שמשון

בתרגילים שהשתתפתי בהם כחייל מן המניין, עם אפוד ונשק, ביקשו מפקדי הכוחות שלצד התהליך המבצעי שלהם אדבר אף אני עמם בעניין חיזוק רוח הלחימה.
זוכר אני את אחת הפעמים שהצטרפתי לגדוד הסיור של גולני שנכנס לרצועת עזה במשימה להרוג מחבלים שירו על יישובי עוטף עזה. טרם חציית הגדר נעמד הכוח של הלוחמים עטויי אפודים וקסדות, מאזינים לפסוקים שהקראתי מהתנ"ך שבידי על אודות שמשון הנלחם בפלשתים בפאתי עזה.
"וכעת אתם", כך אמרתי, "צאצאי שמשון וממשיכי דרכו בלחימה למען עמנו בארץ מולדתנו". לאחר שהכוח חצה את הגדר הצטרפתי לחפ"ק בחטיבה הצפונית של עזה לעקוב דרך מסכי המכ"ם ושאר המכשירים בפעילות הכוח. לאחר ששבו ממשימתם חיכיתי להם ליד מעבר הגבול, ומפקדי הכוח סיפרו לי שלשיח עם הלוחמים טרם חצו את הגדר הייתה השפעה רבה על הלוחמים.

ועוד עשינו במסגרת מטרתנו לשוות לרבנות אופי ותכונות של יחידה דומה לשאר יחידות צה"ל. ביקשנו מהאלוף אלעזר שטרן ראש אכ"א, ואם זיכרוני אינו מטעני אף שוחחתי על כך עם הרמטכ"ל, שהרבנים ישתתפו בבית הספר לפיקוד ומטה (פו"ם) כתנאי לקבלת דרגת סגן אלוף. כך נעשה בכלל צה"ל, וכך ראוי שיהיה אף ביחס לרבנים הצבאיים. לאחר עבודת מטה מסודרת שהוליך יונתן הרמ"ט מול הגורמים המתאימים, החל סבב אצל הרבנים בהצטרפות לקורס היוקרתי בצה"ל לפיקוד ומטה.
אני זוכר שבאחד הימים נודע לי כבדרך אגב שמתקיים יום ספורט לכל קציני הצבא במכון וינגייט, מקצינים בדרגת סג"מ ועד הרמטכ"ל. הרבנים וקציני הדת מעולם לא השתתפו ביום הספורט הזה, ואילו אני לא הייתי מוכן לוותר עליו. כתבתי בדוא"ל (צה"לנט, רשת אינטרנט פנים-צה"לית) לכלל הרבנים והקצינים שלנו, שחובה להשתתף ביום הספורט ובקשות להשתחרר ממנו יהיו אך ורק דרך לשכת הרבצ"ר.
כך השתנו פני אותו יום כאשר יותר ממאה רבנים מזוקנים לבשו בגדי ספורט והשתתפו עם כלל קציני צה"ל באירוע.
באשר אליי כרבצ"ר, חפצתי מאוד להיות שותף בפורומים כלל-צה"לים. כך הצטרפתי להיות שותף בפורום המבצעי של צה"ל שכלל את כל מפקדי הצבא בדרגת סגן אלוף ומעלה, מג"דים, מפקדי שייטות וטייסות עד הרמטכ"ל.
גם מפורום המטה הכללי לא הדרתי את רגליי. בקשותיי החוזרות ונשנות להיות חבר המטה הכללי נענו בשלילה, עד שלבסוף הסכימו שאקבל את לו"ז לשכת הרמטכ"ל ואפשרו לי להשתתף בישיבות שעסקו בנורמות ובערכים ואף להצטרף לרמטכ"ל ולסגנו בביקוריהם ברחבי הארץ.

מספר הטלפון של הרבצ"ר לכל דורש

יצרנו יום פתוח ברבנות הצבאית לכלל חיילי צה"ל. פרסמנו בצה"לנט "קול קורא" למי שיש לו מצוקה כלשהי, רעיון יצירתי וכדומה, שייצור קשר עם הלשכה שלנו ואנו נשתדל להיות לו לעזר. היה חייל בלשכה שהיה אחראי לקשר עם חיילי צה"ל. במקרים הקלים טיפל אותו חייל וכן הרל"ש שלי ומה שלא הצליחו הם עבר אליי. אותם חיילים שנותרו עם בעיותיהם הגיעו לפגישה עמי ביום הפתוח.
אני זוכר שציפיתי מדי חודש ליום המיוחד הזה שבו זכיתי לפגוש עשרות רבות מחיילי צה"ל. שמחה כפולה ומכופלת הייתה שה' היה בעזרי והצלחנו לסייע לרבים מאותם חיילים.
ככלל, מספר הטלפון שלי היה גלוי לכלל המפקדים והחיילים, ורבים מהם התקשרו אליי והעלו את שאלותיהם ומצוקות נפשם בעת השירות הצבאי.
דוגמה אחת מיני רבות: התקשר אליי חייל מחטיבת גבעתי שסיים זה עתה את ההכנה לקורס קצינים וכעת הוא נמצא סמוך לשער בה"ד 1 ומונעים ממנו להיכנס בטענה שהוא נפסל לקורס מטעמים של ביטחון שדה. שאלתיו האם יש דברים בגו, כלומר אם יש אמת כלשהי בטיעון הזה, והוא שלל זאת לחלוטין.
יצרתי קשר עם מח"ט גבעתי וביקשתיו להתערב בעניינו של החייל. תשובתו הייתה שאין לו מנדט להתערב בנושאי ביטחון שדה. לא הסכמתי עמו והתקשרתי לראש מחב"מ (מחלקת ביטחון מידע), קצין בדרגת אלוף משנה, והוא הבטיח לי לבדוק את המקרה הנדון. לאחר כמחצית השעה הוא חזר אליי ואמר שכנראה חלה טעות והוא הנחה את מפקדי בה"ד 1 לקבל אותו לקורס. זה נשמע מעט הזוי לטעות עד כדי כך, אך מניסיוני במערכת גדולה כצה"ל מטבע הדברים נעשים משגים שמצריכים התייחסות ותיקון.
מדי שבוע התארגנתי לשבת בלשכה, ומשם נסעתי לביתי או לחלופין לאחת מיחידות צה"ל שהייתה בכוננות בצפונה של הארץ או בדרומה, או ליחידות שהיו בתעסוקה מבצעית לאורך גבולות המדינה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם