סיפורי סבתא

4 hersh
 

אבינועם הרש

הסיכוי שילד בישראל 2018 ייזום מעצמו ויבקש מהוריו לשמוע קצת סיפורי סבתא והיסטוריה מגוף ראשון זהה בערך לסיכויי נבחרת ישראל להעלות למונדיאל הקרוב, או במילים אחרות קלוש עד לא קיים, ובכל זאת מסתבר שעובדות ומספרים לא הרתיעו את יוזמי 'הקשר הרב-דורי' כשניגשו להרים את אחד המיזמים החינוכיים והמקסימים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות.

הרעיון של התכנית פשוט: מפגש משותף בין תלמידי כיתות ה–ו לאנשים מבוגרים, שבמרבית המקרים הם הסבים והסבות שלהם. המבוגרים מתחילים לספר את קורות חייהם לתלמידים, והתלמידים מקשיבים לסיפורים על מציאות החיים במדינה שלנו לפני חמישים שנה, כאשר במקום טאבלטים ואייפונים מכרו כאן קרח ובכלל למי היה אז טלפון בבית, אולי רק למיניסטרים.

לאחר מכן התלמידים ניגשים למחשב, והם מלמדים את המבוגרים מיומנויות מחשב בסיסיות תוך כדי הקלדת הסיפור ששמעו זה עתה.

*

ישבתי בבית הספר היסודי 'דוגמא עוזיאל' בנחלאות מול האנשים האלה, מוקף ביותר משש מאות שנות ניסיון וחכמת חיים, ושמעתי על דן הקטן שנאלץ לעזוב את בית הספר שלו בצ'כוסלובקיה בכיתה ג' בגלל גזרות הנאצים, התגלגל לארץ והצטרף להגנה על המדינה. שמעתי על יונה, שהלכה כל הדרך מתימן כדי להגיע לארץ, ועל הלן, שעזבה את אנגלייה והגיעה למדינה שנראתה לה כמו מחנה מלא חול, ועל שפרה, שנולדה בברזיל.

התמוגגתי מהאנשים המיוחדים הללו שישבו ונשמו את הסיפורים ועל הדרך הציפו גם כל מיני פרטי מידע מעניינים (ידעתם למשל שסבא של המפכ"ל רוני אלשיך ישב פעם בכלא בימי המנדט הבריטי? לכאורה).

אחרי שדן סיים לספר על ילדותו גיליתי שהוא בכלל פרופסור למיקרוביולוגיה מהאוניברסיטה העברית, חוקר בעל שם, והוא אפילו לא הזכיר את העובדה הפעוטה הזאת מאחר שלא חשב שהיא ראויה לאזכור.וחשבתי איזה הבדל מהותי יש בין האובססיה שלנו לתארים וליחצ"נות ובין האדם השקט והצנוע הזה, שמבחינתו החיים לימדו אותו שיש בעולם דברים חשובים יותר מתעודות ומתארים.

*

במפגש האחרון ביקשתי מכל אחד מהמבוגרים הללו לספר על דמות מופת בחייהם, ואחת מהם הזכירה בהתרגשות את הרב יהודה לאון אשכנזי (מניטו) זצ"ל, שהצליח להשפיע על כך הרבה לבבות של צעירים יהודים שעלו מצרפת. משתתפת אחרת סיפרה על עיניו הטובות של ר' אריה לוין זצ"ל ועל מבטו המיוחד והחמים ופתאום העיניים שלה האדימו. הלן התנצלה וביקשה לספר על מישהו שאיננו מהעולם היהודי, מנהיג שהיא זוכרת מאוד: וינסטון צ'רצ'יל.

פתאום קלטתי שהאנשים האלה אשכרה חיו בתקופה של כל הענקים שנדמים לנו כאגדות, ושאלתי את עצמי אם גם אנחנו, שלא לומר הדור הבא של התלמידים שלי, נוכל בעוד חמישים שנה לשבת במעגל ולהתרגש כל כך ולהשתנק ולהאדים כשיבקשו מאתנו להעלות בזיכרוננו דמויות מופת שהכרנו שחרתו את פועלן המופלא על לוח לבנו?

לו יהי.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם