ומה אתם הייתם עושים?

4 avinoam

אבינועם הרש

הפחד הקמאי שלי: איך אגיב ומה אעשה אם חלילה אמצע את עצמי בפיגוע טרור, מצד אחד אמור להגן על תלמידי כיתתי ומצד שני מבקש לשמור על החיים של אבי שלושת ילדיי ובעלה של אשתי? תאוות החיים ויצר ההישרדות, המבט של הילדים והאישה לעומת החובה המוסרית שמצופה ממני כמורה בכיתה שאמור לשמור על תלמידיו, שהרי בסופו של דבר ההורים סומכים עליי והפקידו בידיי את היקר להם מכול.

מסוג הדילמות האלה שמה שלא אעשה ואיך שלא אהפוך את זה אף פעם לא אקבל את ההחלטה המושלמת. פשוט כי בסרט הזה היא לא קיימת.

כל המחשבות הללו צפו ועלו לי לפני חודש, כאשר שמענו על הטבח בתיכון מרג'ורי סטונמן דגלס בפרקלנג, פלורידה, שבו נטבחו 17 תלמידים במסע הרג שנמשך שלוש דקות.

ואז הגיעו הידיעות על הירצחו של מורה יהודי ששמו סקוט ביגל הי"ד, שהגן בגופו על תלמידיו בכך שפתח להם את דלת הכיתה. במקום לקפוץ לתוכה ישר ולהציל את עצמו הוא חשב קודם על תלמידיו וכיוון אותם לעבר הכיתה עד שהכדורים של ניקולס קרוז הרוצח תפסו אותו והרגו אותו.

משערים שגופתו של ביגל, ששכבה בפתח הדלת, היא שגרמה לקרוז להמשיך הלאה ולעבור אותה, מאחר שלא חשב שיש תלמידים בכיתה בכלל.

*

בניגוד לשאר האנשים שקוראים את הכתבה וממשיכים הלאה הרגשתי תקוע, שואל את עצמי שוב ושוב את אותה שאלה: "נו, ואם חלילה זה היה קורה לך, איך אתה היית מגיב?" וככל שאני חושב על השאלה המטורפת הזאת אני מגלה שאין לי שמץ של מושג. בחיי. ואולי יש הבדל בין מורה רווק למורה נשוי ואב לילדים? ומה בנוגע לביגל, שהיה מאורס?

*

ושוב חזרו המראות וכותרות העיתונים מהפיגוע בבית הספר במעלות שהתרחש ב-15 במאי 1974 ונרצחו בו 22 בני ערובה נוסף על חייל צה"ל שנהרג, שזעקו באדום: "ילדה בת ערובה כתבה יומן – התלמידים רועדים והמורים נעלמו"; "תלמידה מאשימה: המדריכים קפצו מן החלונות והפקירו אותנו למוות".

תכלס, בינינו, אלו בדיוק המקרים שאין לי אפילו הזכות או היכולת לשפוט אף אחד, כי לך תדע מה אתה היית עושה במקומם. אנחנו חברה שמקדשת את החיים ומנגד מעריכה מעשי גבורה, אבל מי יכול לחשב את החשבונות האלה? תלמידים הרוגים לעומת ילדים שהיו נהפכים ליתומים ונשים לאלמנות בעקבות מעשי הגבורה? ואולי לזה בדיוק התכוונה הגמרא ביומא פב ע"ב: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי?" כלומר, מניין לך שהדם שלך אדום יותר, אולי דמו של חברך אדום יותר? מניין לך שחייך חשובים יותר, אולי חיי חברך חשובים יותר?

אם אמרו לאדם להרוג את חברו, ואם לאו יהרגו אותו – אסור לו להרוג אף אם ישלם על כך בחייו, שכן אין שום ודאות שדמו אדום יותר, כלומר חשוב יותר מדמו של חברו, ועל כן אין הוא יכול להציל את חייו במחיר חיי חברו (מתוך 'ויקישיבה).

*

ואולי בסופו של דבר יש לנו כאן עוד דוגמה למקרה בחיים שאין בו שחור ולבן אלא רק תהייה מלווה בסימן שאלה ענקי שכולנו מתפללים רק שלעולם לא נצטרך למצוא לו תשובה.

איך אמר הפסיכולוג אלפרד אדלר? "אל תברח מפני הפחדים שלך, תמיד רוץ לעברם". רק שאדלר ככל הנראה שכח לציין אם התכוון לרוץ גם במחיר החיים עצמם.

לעילוי נשמת ארבעת הקרבנות היהודים של הטבח בפלורידה: מדו פולאק בת ה-18, ג'יימי גוטנברג בת ה-14, אלכס שכטר בן ה-49, סקוט בייג' בן ה-35 ואליסה אלחדף בת ה-14.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תלמידים יקרים שימו לב

  הרב יונה גודמן במכתב...

סיפוח או נורמליזציה?

  הטור המשפטי של שניאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם