מה נשתנה

14 abu

אשר בן אבו

כולם יודעים שהעניין הגדול של ליל הסדר הוא "שהילדים ישאלו". אבי הבית נאלץ לבצע בארוחת החג כל מיני פעולות שמוציאות אותו קצת סנילי ומוזר - "אבא למה אתה לוקח את הקערה? עוד לא אכלנו", "אבא ממתי אתה אוכל כרפס במי מלח?" "אבא תניח את המפתחות של היונדאי, ביאנקה תעזרי לו עם זה".

עם השנים אנחנו גדלים וכבר מכירים מראש את השאלות וגם את התשובה האחת לכולן - "כדי שתשאלו", כך שזה פחות מסעיר אותנו, אבל אנחנו ממשיכים לעשות את זה כי זה המנהג. כתוב שאפילו אדם שעושה סדר לבד צריך לשאול את עצמו ולספר לעצמו על יציאת מצרים. כשעשיתי פסח לבד בצבא סיפרתי לעצמי בחדר על יציאת מצרים ואז באו וסיפרו לי על הקב"ן ואיזה נפלאות שהוא יודע לעשות.

פעם אחת היינו בליל הסדר אצל קרובי משפחה רחוקים, והיה להם ילד קטן שבדיוק הגיע לגיל שבו הוא חכם מספיק להבין שצריך לשאול שאלות אבל לא חד בכלל בקטע של להבין אילו שאלות לשאול ואילו לא. הגננת בגן "האנתרופונודניק" שלו לימדה אותו ש"העולם סביבנו מלא בסימני שאלה מהותיים, וכיצורים תבוניים מוטלת עלינו החובה לשאול שאלות ללא הרף" (השאלה הראשונה ששאל אותה אחד הילדים הייתה האם אפשר כבר ללכת לשירותים). בקיצור, הילד לא הפסיק לטחון לנו את הראש.

בהתחלה היו אלו השאלות הרגילות על ההסבה, על המצות. אבל אז, כשהוא ראה שמעודדים אותו, הוא נכנס לאקסטזה כזו והתחיל לשאול על כל דבר. זה היה נורא. הוא שאל למה הקירות לבנים ובאיזה שעה המחוג הגדול ייפגש עם המחוג הקטן, למה למצה קוראים מצה ולא "בֵּצַת עין", האם סבתא רחל בהיריון או שהיא סתם עגולה בבטן ולמה הדוד הזה צובט אותי ברגל מתחת לשולחן. זה הייתי אני.

ליל הסדר יצא מכלל שליטה. אי אפשר היה לבצע פעולה יחידה ללא הצל המרחף של הילד. הֶיי יוֹיָה הוא שואל, הֶיי יוֹיָה אנחנו עונים.

השתדלנו לעשות את כל מעשינו בסתר כדי להימנע מחקירה צולבת של ילד הקג"ב הנורא. הוא מסתובב רגע ימינה - מצד שמאל מופיע מרק, הוא מחפש את האפיקומן מתחת לשולחן - כשהוא חוזר פולקעס פזורים על צלחות. ובעיקר בכל פעם שהוא פתח את הפה דחפנו לו מלא מרור, שילעס. אחרי עשר נגלות של מרור כזה הוא הצליח רגע לנשום ואז שאל "למה דחפתם לי מרור לפה?" סוף סוף שאלה לעניין, בחיי.

החלטתי שהשלב הבא הוא פשוט לא לענות לו. ככה עד שיתייאש. זה לא היה קל. השאלות הומטרו עלינו מכל עבר. "למה?" "מתי?" "איך והאומנם?" אחר כך הוא עבר לשפות לעז "וואט?" "האו?" "פורקה?" ואנחנו בשלנו - דממה. תצוין לשבח סבתא ז'ורז'ט שכמה וכמה פעמים מנעה מעצמה להשליך עליו בֵּצה קשה.

המשימה הצליחה. הילד לאט לאט השתעמם והתעייף, ונרדם עם הראש בתוך החרוסת. המשכנו את הארוחה בדממת אלחוט ובטיסה נמוכה של ההגדה, מתחת לרדאר של הזאטוט. הגענו לסוף, לשלב של "אחד מי יודע". הבזיק במוחי רעיון. פצחתי בשירה אדירה "אחד!!! מי יודע???". הילד זינק ממקומו כנשוך נחש ובאופן אוטומטי ענה בשירה "אחד!!! אני יודע!!!". עשיתי זאת. הילד הפך משואל לנשאל, ומתמה ליודע. המשכנו את כל השיר באותו אופן, אנחנו שואלים, והוא עונה.

לימים הילד הפך להיות אדם בלתי נסבל שיש לו תשובה לכל דבר, ואף פעם לא מודה שהוא לא יודע. וכיום הוא פוליטיקאי בכיר במדינת ישראל.

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל"ף-בי"ת בספורט

  מילון מושגי הספורט המלא...

כדור קיבלוה

  יאיר יעקבי בטור ספורט...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם