חירות ואחריות

3 Zafit Stream Tragedy

שניאור שפירא

בעקבות האסון בנחל צפית קולות התגלתה לכאורה פירצת אחריות: המכינות הקדם צבאיות אינן נמצאות תחת פיקוחם של משרד החינוך או משרד הביטחון. האם פיקוח ממשלתי ייטיב יותר מאשר ייחרב?

האסון הנורא בנחל צפית בשבוע שעבר עורר, מטבע הדברים, תגובות רבות וסוערות. קשה להישאר אדיש לנוכח מותם הטרגי כל כך של הנערים. רבות מהתגובות עסקו בחיפוש האחראים למחדל, והגדיל לעשות משרד הביטחון, שמיד עם היוודע האסון רץ להכריז כי האחריות למסעות מסוג זה אינה בתחום אחריותו כי אם באחריות משרד החינוך.

ברחבי הרשתות החברתיות קראו פוסטים רבים לטפל במחדל החמור ושאלו: "כיצד אירוע כזה יכול להתרחש?" "היכן הפיקוח?" וכו'. בשלב הבא עצרה המשטרה את ראש המכינה לצורך חקירה, מעצר הכולל לינה בבית מעצר כאחרון העבריינים.

חשבו על זה רגע. האם מעצר של ראש המכינה שעות אחדות לאחר האירוע הוא מהלך ראוי? המכינה הזאת היא מפעל חייו, הוא יצטרך לחיות את שארית חייו בידיעה שתחת הידיים שלו נהרגו עשרה נערים; אי אפשר לתת לו להתאבל מעט על אסונו? מה היה קורה לו דחו את חקירתו בכמה ימים? האם באמת יש חשש שיברח? שיעלים ראיות?

התופעה הזאת, של חיפוש אשמים באופן מידי, רווחת מאוד לצערי בחברה הישראלית. לעניות דעתי יש לתופעה שתי סיבות. האחת, שלפעמים קל יותר לעכל אסון כאשר יש אדם להאשים בו. זה עצוב וכואב, אבל טבעי. הסיבה השנייה, והיא המסוכנת יותר בעיניי, היא היחס הכללי של החברה הישראלית למדינה, לשלטון ולסמכות. רבים מאוד בישראל מטילים על המדינה את האחריות לכל דבר: המדינה אחראית לחינוך הילדים. המדינה אחראית לצמצום תאונות הדרכים. המדינה אחראית למצב הכלכלי. המדינה אחראית ליוקר המחיה. הטלת האחריות על גורם אחר מאפשרת לאדם להמשיך בשלו אגב האשמת גורם עלום, 'המדינה', בכל צרותיו.

עריפת ראשים וחיפוש אשמים בטווח הקצר תגרום פגיעה אנושה בחברה שלנו בטווח הארוך. המהפכות הגדולות בהיסטוריה קרו בזכות אנשים אשר סיכנו רבות למען מטרתם. החמרת הענישה וחיפוש האשמים תמנע מיזמים רבים לקדם את רעיונותיהם מחשש לעונש. למשל, לפני כארבע שנים הורשע מנהל ישיבה תיכונית בירושלים בגרימת מוות ברשלנות בעקבות מוות טרגי של תלמיד בזמן ששחו בבריכה במהלך טיול.

על פי התקן, נדרש להעמיד מלווה על כל 15 תלמידים, אך בפועל היה מלווה לכל 20 תלמידים בערך. האם לכן נהרג התלמיד? קשה לטעון זאת, שהרי התקן של 15 ילדים למלווה איננו קדוש, זו הערכה גסה של פקיד שהחליט כך באופן שרירותי. אבל הנה, נמצא האשם ובא לציון גואל. התוצאה של פסק דין זה היא ביטול טיולים. מורים חוששים לקחת את תלמידיהם לטיולים, בוודאי לטיולים מאתגרים, מחשש שייפגעו. ובצדק.

למעשה מדובר במחלוקת עמוקה ביותר בנוגע לתפקיד המדינה. גישה אחת, הגישה הסוציאליסטית, סבורה שעל המדינה מוטלת החובה להיות אקטיבית, שעליה להתקין תקנות ונהלים, להתערב בכלכלה התערבות של ממש כדי למנוע פגיעה בחלשים, לפעול לחינוך וכו'. הבעיה בגישה זו, חוץ מזה שלא עבדה בשום מקום שנוסתה בו, היא התמריץ השלילי לאזרחים. אין לאזרח כל אינטרס לפעול כל זמן שהמדינה היא האחראית לכול.

לעומת זאת הגישה הליברלית סבורה שהמדינה אינה יכולה לנהל ביעילות את חייהם של כל האזרחים החיים בה, שאין לה הכלים לתכנן לכל אחד מה נכון לו. גישה זו תומכת בהעברת מלוא האחריות למעשיו של האדם עליו. התערבות המדינה בניהול החיים הפרטיים של האזרח צריכה להיות מוגבלת ביותר; רק כך האזרח יכול לממש את יכולותיו ואת כישרונותיו באופן המתאים לו.

דמיינו לעצמכם ילד קטן שהוריו לא עושים בשבילו הכול. מטבע הדברים, ככל שהילד מתבגר מוטלת עליו אחריות גדולה יותר ומשימותיו גדלות ומתרבות. ואולם ילד מפונק שדואגים לו לכל צרכיו בלי שיתאמץ, ימשיך להיות אותו ילד גם כשיתבגר. אין לו שום תמריץ להשתנות. זה בדיוק היחס בין האזרח למדינה: ככל שתקטן אחריותה של המדינה – תגדל אחריות האזרח, ולהפך. לצערי, השיח הציבורי במדינת ישראל הולך לכיוון הגישה הראשונה, וכולנו מפסידים מכך.

נחזור לאסון מהשבוע שעבר. האם כשלו מנהלי המכינה? סביר להניח שכן. קשה לחשוב על שבוע מסוכן יותר לטייל בו, ולא היה קורה דבר לו דחו את שבוע הגיבוש למועד אחר. ואולם אני סבור שבאסונות מסוג זה אין מקום ואין טעם לחיפוש אשמים, לא באנשי המכינה ולא שום אדם אחר. טעויות קורות. סביר להניח שראש המכינה היה מוכן לוותר על חייו שלו ובלבד שהגלגל ישוב לאחור.

ואולם אפשר ללמוד מהאסון הזה את חשיבות קבלת האחריות. בסופו של דבר 'המדינה' אינה יכולה לקבלת אחריות לחיים שלנו, וודאי שהיא לא אמורה לעשת זאת. זה נכון בטיול, זה נכון בחינוך, זה נכון בהתנהלות כלכלית וזה נכון בכל תחום אחר.

תכף מתחיל הקיץ, ורבים מאתנו יצאו לחופשות ברחבי ישראל. אם רק נקבל מעט אחריות ונפסיק להיתלות בגורמים עלומים שיהיו אחראים לחיינו, סביר להניח שחייהם של רבים יינצלו וחייהם של רבים עוד יותר ישתפרו לאין ערוך. אחריות היא המפתח לחירות וחירות היא המפתח לאחריות. ערכים אלו מזינים את עצמם. אדם שיקבל אחריות לעצמו יהיה חופשי יותר לעשות את רצונותיו, ומדינה שתיתן חירות לאזרחיה תקבל אזרחים טובים יותר. 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם