זיכרונות מֵרב רגיש

4 hadari

הרב יוסף אליהו

הבנת נפש התלמיד:

אף שחלפו 45 שנה, איני יכול להפסיק להתפעל מאותה שיחה עם הרב הדרי: נכנסתי אליו בהיותי בשיעור א' בישיבה, לאחר כשלושה חודשי ישיבה בלבד, וּבפי הצהרה: "השיעור בעיון לא מדבר אליי... אני מכין, משתתף, ערני בשיעור – אבל כשאני מסכם מה זה בנה בי עד היום, אני מרגיש שלא הרבה".

שנים אחר כך, בהיותי מחנך, שאלתי עצמי עשרות פעמים: מה הייתי עושה, אם תלמיד היה בא אליי עם טענה כזו, ורוצה שלא להיכנס לַשיעור. בוודאי הייתי משיב: "מה פירוש 'השיעור לא מדבר אליי'?! אנו בסך הכול בחודש כסליו, אתה חדש בִּישיבה-גבוהה, ייקח זמן עד שתתרגל לשיטת הלימוד שלנו". וכי כל צעיר בשיעור א' יעמיד קתדרא לעצמו, ויפרוש מלימוד הגמרא?

אבל לא אצל הרב הדרי. הוא מיד היה אתי, ולאחר כמה שאלות ניגש למעשה: "מה היית רוצה ללמוד?" עניתי שאני מתעניין בספרי השו"ת שנותנים מענה לחידושים בעולמנו. בו במקום הִתווה לי תכנית: לעבור על ספרי השו"ת של חכמי הספרדים, "ישכיל עבדי", "חזון עובדיה" ועוד. אך בד בבד עם נתינת החופש, סימן באחריות את גבולות הגזרה: לאחר כמה חודשים, כשהבחין שמצד אחד 'נרגעתי' מחוסר ההתאמה של הלימוד ב"עיון", ומאידך גיסא אני מתחיל לְמצות את ספרות השו"ת, מתחיל להבין שכל תשובה חדשנית נשענת על קטע גמרא – החזיר אותי בעדינות וביד אומן אל הגמרא, ויצר בעבורי תכנית אישית נוספת: בחינה בעל פה על מסכתות שלמות בבקיאות עם הרא"ש שמסכם את ההלכה, אצל מורי ורבי הרב נבנצל שליט"א.

"הרב הדרי מסר לי את הכתובה למשמרת עד החופה, ובחלוף זמן רציתי לשחרר את ידיי, והכנסתי אותה לתומי לתוך חומש שלמדתי בו. ראה זאת הרב נבנצל וביקש ממני את הכתובה: "חומש הוא ספר קודש; לא נאה שהוא יהיה כ'מחזיק' לכתובה, שאין בה קדושה". באותה שנייה 'קפץ' הרב הדרי, 'חטף' את הכתובה מידי הרב נבנצל וקרא בהתרגשות: "אם לא שמים כתובה בתוך חומש, אז בתוך ספר תורה מהלך ודאי שאסור!"

"חנוך לנער על פי דרכו" – בגדלות נפש של מחנך דגול קִיים בי הרב הדרי את שני הפירושים לְפסוק זה: אַפְשר לְצעיר הנמצא על פי – על פתח – דרכו בחיים, ללמוד "על פי" השיטה שנפשו נמשכת אליה. ש"אין אדם לומד, אלא היכן שלִּבו חפץ".

'החופש האקדמי' הזה היה כְּזֶרע שהרב הנביט בנו, ואִפשר לי לימים להימנות על מפיצי שיטת הבקיאות במוסדות החינוך.

*

הרגישות וה'ירידה' לכל עניין: אחד החברים בשיעור התארס, ובא לשפוך את לבו שההורים משני הצדדים לא כל כך מסתדרים, ועוד. היינו בחדר האוכל כשחזר הבחור וסיפר, שהיה המום איך הרב ישב בסבלנות והקשיב לכל בעיה קטנטנה שהציג. השיא היה, כשהבחור אמר שהוריו טוענים שהבחורה מעט מלאה... הרב הסביר לבחור הצעיר שכדאי שהבחורה תלך בנעלי עקב, כי אז הרגל תקבל זווית אחרת, שתנעם יותר לעיני הוריו...

*

אתה נשוי כבר שנתיים, וראש הישיבה מבחין שעדיין אין ילדים. הוא עושה את הבירורים שלו, ושומע שהאברך ואשתו חסרי האמצעים הכספיים, מטפלים בַּבעיה במסגרת קופת החולים הציבורית. הוא קורא לך לַקיטון הקטן שלו, ולאחר שני משפטים תוקע לידך מעטפה ובה שטרות כסף: "כדאי שתפנו לשירותי הרפואה הפרטיים, לִפרופסור פלוני. אל תדאגו, וגם אל תחסכו כסף".

רגעים בחיים, משפטים, שלא תשכח לעולם.

"תורת חיים" – כך מפנימים התלמידים הצעירים שהתורה קשורה לחיים, גם לִיצירת חיים כפשוטם.

*

השנינות שלו הייתה כלי חינוכי רב-עצמה: נסענו פעם לחתונה רחוקה מירושלים, באוטובוס ששלח החתן. הרב הדרי מסר לי את הכתובה למשמרת עד החופה, ובחלוף זמן רציתי לשחרר את ידיי, והכנסתי אותה לתומי לתוך חומש שלמדתי בו; בין העמוד האחרון לַכריכה האחורית. ראה זאת הרב נבנצל שליט"א, וביקש ממני את הכתובה; מסרתי לו, ושאלתי לשם מה הוא צריך אותה (חשבתי שרצה לעיין בה). אמר הרב נבנצל: "חומש הוא ספר קודש; לא נאה שהוא יהיה כ'מחזיק' לכתובה, שאין בה קדושה". באותה שנייה 'קפץ' הרב הדרי שהיה עֵד לדו-שיח, 'חטף' את הכתובה מידי הרב נבנצל וקרא בהתרגשות: "אם לא שמים כתובה בתוך חומש, אז בתוך ספר תורה מהלך ודאי שאסור!"

*

בימי מועד ובִמסיבות הודיה בישיבה, היה אדם אחד שלא ישב במקומו, עד שלכל אישה בַשורה האחורית בעזרת הנשים, יש כיסא לשבת עליו – זה היה הרב הדרי. כיום זה מתועד: בא' ניסן תשע"ז נערך אירוע היובל לישיבת הכֹּתל ב"בנייני האומה", ומי שיצפה בשיעורו של הרב יראה שכעבור שתי דקות מהפתיחה, הוא מפסיק את השיעור ומפנה ידו לעבר השורות האחרונות: "תיכנסו, יש עוד מקומות ישיבה; אתם יודעים שאני לא יכול לראות אנשים עומדים".

וּבְלילות שבת, גם בשבתות שעון-הקיץ, לא פנה לביתו לעשות קידוש לִבנות-ביתו הממתינות, עד שווידא שלכל בחור ואורח יש מנה בחדר האוכל, וגם קציצת געפילטע-פיש.

כל זאת ועוד למדנו, מראש הישיבה היחיד והמיוחד "של פעם"; האיש שפתח לאלפים צוהר לתורת החסידות של ר' צדוק הכהן מלובלין, ל"שפת אמת", ל"מי השילוח" ולרב קוק – אך גם למילֵי דחסידות על כל צעד ושעל.

חבל מאוד על דאבדין.

 צילום: ישיבת הכותל

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל"ף-בי"ת בספורט

  מילון מושגי הספורט המלא...

כדור קיבלוה

  יאיר יעקבי בטור ספורט...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם