התיקון המושלם (כמעט)

12 abu

אשר בן אבו

מני ואני החלטנו שזה לא לעניין כל המצב הזה של שבועות בלילה. רק בגלל שהחבר'ה נמנמו בהר סיני אנחנו לא ישנים? צריך לעשות מעשה. אז כמו יהודים טובים בנינו מכונת זמן. התכנית פשוטה: נחזור אחורה בזמן ונדאג שבני ישראל יישארו ערים למתן תורה. אם יישאר זמן נקפוץ גם אל אימא של רונאלדו ונדאג שתתחתן עם אבא של מסי וכך ניצור את שחקן-העל של כל הזמנים. אחר כך נחזור חזרה לימינו אנו - ליהנות מהתוצאות.

אבא של מני עובד בתעשייה האווירית אז הוא סיפק לנו ללא ידיעתו כמה חלקים שימושיים כמו מדחף ודלק טילים. אני הייתי אמון על התכנון והסחת הדעת מהעוברים והשבים ("אדוני לא ראה מעודו תלמידים עובדים על ביוטופ? התקדם בבקשה"). העבודה על המכונה לקחה זמן ובכל פעם כשסיימנו את ההספק היומי היינו מברכים בשם ומלכות "היום כך וכך ימים למכונה המטריפה שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים בהתאמה", (אחרי שבועיים מני כבר ספר בלי לברך החנטריש).

ערב שבועות הגיע והמכונה עמדה על בסיסה מוכנה לשיגור! אין לתאר את ההתרגשות. ציפור לא צייצה, שור לא געה ומני לא היה שם. איפה המני הזה? הלכתי לבית שלו לראות איפה הוא ומצאתי אותו ישן באוהל שלו מחוץ לבית ונוחר עד לב השמים. הוא ישן באוהל מאז שהתחלנו את הפרויקט שלנו כי הוא פחד שמישהו ידובב אותו מתוך שינה והוא ייאלץ להסגיר את הפרטים.

הוצאתי את מני הנוחר מתוך אוהלו. "מני!" צעקתי אליו. הוא נעור בבעתה. "איך אתה מסוגל לישון באירוע מרגש כל כך?!" מני אמר שהוא הלך לישון כדי שיוכל להיות ער בלילה. מיד סטרתי לו. "אתה רציני אתי?! הרי כל המסע שלנו בזמן מטרתו היא שנוכל לישון בלילה". "ומתי נעשה את המסע הזה?" שאל מני. "הלילה!" עניתי. "נו אתה רואה! בשביל זה ישנתי, כדי שאני אוכל להיות ער בלילה". הרגשתי שאני נכנס למסע בזמן של שלוש שניות שחוזרות בלופ. עצרתי את הדיון ושלפתי את מני מהאוהל היישר אל מכונת הזמן שלנו, שהשארתי מונעת בחניה, אומרים שלכבות ולהדליק מבזבז יותר דלק טילים מאשר להשאיר מונע.

המראנו. אין ספק, החבר'ה בתעשייה האווירית יודעים מה הם עושים. הזמן חלף מכל צדדינו במהירות, משאיר מאחוריו רק שובל מתפורר של מאורעות היסטוריים כמו קום המדינה, המרוץ לחלל והקרנות הסרט בחזרה לעתיד, מה שגרם לנו לבלבול קל. נחתנו בחבטה עזה על חול מדברי קריר. מדבר סיני.

יצאנו מהמכונה וראינו מולנו את הר סיני עוד לפני שהתחיל לחמם מנועים. הגענו בזמן. התרחקנו מההר לכיוון האוהלים הרבים הפזורים בשטח. אנשים התכוננו ללכת לישון איש איש באוהלו. מיד התחלנו את שלב ב' בתכנית הגאונית שלנו. פיזרנו מודעות על "שיעורים אל תוך הלילה" שיתקיימו בכל בתי הכנסת (שהקמנו לצורך העניין) עם מיטב המרצים (אני ומני). הקפדנו לתת שמות מפוצצים לשיעורים כדי שאנשים ירצו לבוא: "מה ראתה שפחה על הים? על לימוד נבואה לנשים", "וממדבר מתנה - על איסור נתינת מתנה בשבת", ו"מה היה חטאם של בני ישראל בעגל - ספויילר אלרט". מני ואני התרוצצנו בכל המחנה והרבצנו שיעורים מסביב לשעון. עוד זה מסכם את דבריו - "יהי רצון שנזכה…", וזה פותח את דבריו - "אני יודע שהשעה קצת מאוחרת רבותיי אבל ננסה בכל זאת להחזיק ראש בדף ל עמוד ב' במסכת עירובין".

ויהי בהיות הבוקר, ויהיה קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד. אבל אז נשמעה תרועה אחרת, מכיוון בתי הכנסת המאולתרים שלנו. חשכו עינינו. כל הקהל הקדוש נרדם בתרועות נחרה על דפי המקורות. "קומו! קומו אבות אבותינו!" געינו בבכייה. בכייה לדורות. ציפור לא צייצה ושור לא געה, כי גם הם לא החזיקו ראש בעירובין ונפלו שדודים ארצה.

חזרנו אל המכונה בברכיים כושלות וטסנו בחזרה הביתה להספיק את תיקון ליל שבועות. מרוב הבלגן שכחנו לעצור אצל גברת רונאלדו. בדרך במכונה אמרתי למני שכנראה את ההיסטוריה אי אפשר לשנות, אבל אולי אפשר לנסות לתקן את העתיד. "פחות דפי מקורות", הוא אמר לי. הנהנתי בשקט.

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תלמידים יקרים שימו לב

  הרב יונה גודמן במכתב...

סיפוח או נורמליזציה?

  הטור המשפטי של שניאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם