"וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה"

4 neta
כשהרגש הלאומי גובר על ההלכה - תגובה למאמר מערכת מהגיליון הקודם

הרב הושע ברוס

במאמר המערכת מהשבוע שעבר תוארו בהתרגשות כמה אירועים משמחים שקרו בשבוע שקדם לו. אך בין שלל האירועים המשמחים, הופתעתי לגלות שני אירועים נוספים:

בין היתר תיאר הכותב את התרגשותו הגדולה מהזכייה הישראלית באירוויזיון: "אנחנו דוסים רציניים יחסית... אז בלי לעשות אידאולוגיה גדולה מהאירוויזיון - נטע ברזילי, שימחת אותנו". סליחה שאני בא לקלקל את השמחה, אך ממש נדהמתי לקרוא את הדברים: הלא שירת אישה בפני גברים אסורה לכולי עלמא, ודאי שאין זה קידוש השם אלא חילול השם גדול, שיהודי מצפצף ברבים על דברי ה' יתברך, ועוד בפני כל העולם. גם אם הזמרת אמרה "לשנה הבאה בירושלים", זה רק מעצים את חילול השם שבדבר - האם בכך נהלל ונכבד את עיר הקודש, בחדירת תרבות הגויים אלינו?! לשמוח על כך זה כמו לכתוב: "אז מה אם הקב"ה עצוב, אנו בוחרים לשמוח יחד עם הישראלים שרקדו ברחובות".

אם ישראל הייתה זוכה בתחרות הבישול העולמית, במתכון של בשר ארנב בחרדל, רחמנא ליצלן, האם גם אז היינו מתרגשים? האם, בלי לשים לב, הרגש הלאומי שלנו גובר על אהבת ה' ויראתו?

מאורע נוסף שהוזכר במאמר - עליית יותר מאלפיים איש להר הבית. על כך נכתב במאמר: "לא צריך להכריע בוויכוח ההלכתי על העלייה להר הבית, בשביל להודות לה' על שיש מי שמושכים אותנו לדבר האמתי". גם פה, אותה נקודה חמורה: הרי הדיון ההלכתי פה הוא לב העניין! הלא לפי הרוב המוחלט של גדולי ישראל בדורות האחרונים, וכן של הרבנות הראשית לדורותיה, יש חששות כרת חמורים בכניסה להר הבית, מכיוון שיש מחלוקות וסתירות במדידות השונות, ואיסורים נוספים. אז כיצד אפשר לשמוח על כך?

במילים אחרות, כאילו נכתב פה: "בלי קשר אם הקב"ה שמח על כך או לא, אנו שמחים על העלייה ההמונית. העיקר שהראינו לערבים מה זה". מילא היה הכותב אומר - "הרב שלי התיר, ואני שמח שמעגל שומעי לקחו התרחב", אך הכותב מציג כאילו השאלה ההלכתית היא עניין שולי פה. ומה גם שבין אותם אלפיים עולים היו גם הרבה נשים שעלו – דבר שנאסר באופן מוחלט גם ע"י גדולי המתירים! גם פה, מדוע מעודדים התלהבות לאומית בלי לבחון אם היא הולמת את תורתנו הקדושה?

שמא תאמרו, אנו שמחים על עצם הרצון הטוב של העולים. ודאי שהרצון הוא טוב, אך גם בחטא נדב ואביהוא היה רצון טוב ונפלא, אי אפשר לתאר איזה רצון קדוש היה לשני הצדיקים הללו, שאיננו מגיעים למדרגתם, ועם כל זה, הסוף המר ידוע – "כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'". כשזה קרה, איש לא כתב מאמר על התרגשותו מעצם הרצון הטהור.

זה מזכיר לי את השמחה וההתרגשות שאחזו בתקשורת המגזרית כשמכבי תל-אביב זכתה באליפות אירופה, כשבדרך, בחלק מהמשחקים, היא רמסה ברגל גסה את קדושת השבת. גם פה – התלהבות הרגש הלאומי, על חשבון התורה.

מרן הרב קוק זצ"ל כתב לתנועת המזרחי שעליהם לבטל את הסעיף המחפיר של התנועה הציונית ש"הציונות דבר אין לה עם הדת" (איגרת תקע"א). על אחת כמה וכמה שהוא לא העלה על דעתו שהציונות הדתית תתמוך בהישגים לאומיים ותעודד אותם גם כשהם נגד הדת. תפקידנו, כציונות דתית, הוא לגשת לציונות דווקא מתוך ההלכה. רק מתוך שמירת התורה הקדושה נבנה את לאומיותינו הקדושה. "תקוות-תחייתנו היא הרבה יותר עליונה מלהיות תלמידים לאירופה... לא ברוח האירופית המודרנית אנו שואפים לקום ולהיות עם. על המזרחי לכתוב: 'הציונות מבוססת על יסוד תחיית האומה בתורתה על אדמתה" (שם).

תגובה קצרה מהמערכת

על השאלה אם היינו שמחים "אם ישראל הייתה זוכה בתחרות הבישול העולמית על מתכון של בשר ארנב בחרדל" תשובתנו היא שלא (ממש כפי שלא שמחנו עם הזכייה הקודמת באירוויזיון כפי ששמחנו עם נטע ברזילי). אכן, לא כל רגש לאומי גובר על כל ההלכה.

האם ההלכה והמסורת מתכתבות בין היתר עם רגשות לאומיים בוסריים? למיטב הבנתנו הדלה וממה שגם למדנו מדמעותיו ומשמחותיו של הרב צבי יהודה, לכאורה התשובה הפעם שלפעמים נראה שכן.

ואכן, הדיון ההלכתי הוא לב העניין, וגדולים ועצומים מכל הצדדים מאפשרים לנו לתלות את שמחתנו בדבריהם.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תלמידים יקרים שימו לב

  הרב יונה גודמן במכתב...

סיפוח או נורמליזציה?

  הטור המשפטי של שניאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם