כדור קיבלוה

ms 20 yaakobi

איזו קבוצה אנחנו בוחרים לאהוד ולמה, ולמה לא בטוח שצריכה להיות לזה סיבה רציונלית

יאיר יעקבי

שנת תשס"ב. זמן קיץ. 30 תלמידי שיעור א' בישיבת ההסדר קריית שמונה יושבים בכיתה ומחכים לרבם שיגיע למסור את השיעור היומי במסכת קידושין. אחרי כמה דקות ארוכות מגיעה ההודעה שהרב ייאלץ להיעדר מהשיעור באופן חריג. בשלב זה התלמידים, עצובים על ביטול השיעור אך שמחים על שיעמדו ראשונים בתור לארוחת צהריים, החלו עושים דרכם במעלה המדרגות בחזרה לבית המדרש, כשארז, אוהד ברזיל מינקות, עמד ראשון על עצמת הרגע. "יש עכשיו ברזיל–טורקיה!" אמר ופניו אורו, "אם נלך עכשיו נספיק לראות את כל המחצית השנייה". מיד פנו שלושים התלמידים כאיש אחד בלב אחד והחלו לצעוד יחד לכיוון מלון צפון, כי שם לא עלינו הייתה טלוויזיה ברוך השם.

בשלושים הנערים הללו צעדתי גם אני, אוהד הולנד בכלל ואוברמארס בפרט, מבסוט מהחיים ורזה מתמיד. אבל אז, אחרי חצי דקה של צעדה בטוחה לכיוון חיי שעה, עצר ארז פתאום ופניו כבו משל היה אוהד נבחרת אנגליה בדו-קרב פנדלים. "בעצם זה ביטול תורה", אמר ברגע שלמפרע אגדיר מכונן, והפך כיוון בחזרה לחיי תורה. שאר החברים עמדו נבוכים רגע או שניים, ואז החלו להפוך פניהם ולהישמט אחד-אחד מהשיירה המובילה ברזילה. האחרון שהסתובב, לא תאמינו, היה עבדכם הנאמן, שבאמת רצה מאוד לראות עשרה מטומטמים רצים אחרי כדור, אבל בעקבות לחץ חברתי חיובי הלך לראות שלושים צדיקים רצים לחיי עולם הבא.

"בעצם זה ביטול תורה", אמר ברגע שלמפרע אגדיר מכונן, והפך כיוון בחזרה לחיי תורה. שאר החברים עמדו נבוכים רגע או שניים, ואז החלו להפוך פניהם ולהישמט אחד-אחד מהשיירה המובילה ברזילה. האחרון שהסתובב, לא תאמינו, היה עבדכם הנאמן, שבאמת רצה מאוד לראות עשרה מטומטמים רצים אחרי כדור, אבל בעקבות לחץ חברתי חיובי הלך לראות שלושים צדיקים רצים לחיי עולם הבא

שש עשרה שנים וארבעה מונדיאלים חלפו, והסיפור הזה עדיין יושב לי בראש כמעט כמו ההרכב ההולנדי דאז. והאמת היא שלא רק ביטול תורה הוא העניין, במונדיאל ובענפי ספורט בכלל יש הרבה דברים שנתפסים כהפוכים רעיונית לכל מה שהיהדות אמורה לייצג. וכאן יהיה לי פשוט יותר להעביר את רשות הדיבור לרב שלי מהתיכון. הדקו את חגורות הבטיחות:

"רבויסוי! מה יהיה אתכם, הא? את מי אתם מעריצים בדיוק, תגידו לי? את מראדונה הרמאי? את פלה העמרץ? את בלם נבחרת איטליה אלסנדרו קוסטקורטה???" (איכשהו הרב שלי מהתיכון הכיר טוב מאוד את כל הספורטאים שאנחנו לא אמורים לעקוב אחריהם.) "מה יש לבן תורה לחפש באצטדיון כדורגל, מה? קללות? אלימות? מוכר פופקורן ביציע 7 המערבי שעושה מחיר טוב אם אתה אומר שאתה מכיר את יעקב??" (שוב, ספציפי באופן מחשיד.) "רבויסוי, עזבו אתכם שטויעס, אתם יודעים למה קוראים לזה כדורגל? כי זה כדור-עגל! עגל הזהב הכוונה! הבנתם???"

ובכן, הרב שלי מהתיכון, על אף השנינות הבינונית שהפגין, באמת עלה על כמה נקודות נכונות:

  1. אלימות – אצטדיון כדורגל באמת יכול להיות מקום אלים וגס מאוד, ויעידו על כך אינספור אימהות תמימות שחטאן היחיד הוא שבנם נעשה שופט. וזה עוד בלי לדבר על השחקנים עצמם, שלא כולם בדיוק ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, ומספיק להיזכר איך זידאן נגח במטראצי כאילו היה שור מועד על סטרואידים.

  2. רמאות – ראיתם פעם שחקן כדורגל שמסכים עם השופט? אני לא. שחקן כדורגל יכול לקחת חולץ פקקים ולעקור ליריבו את העיניים, ואז, עם הישמע השריקה, להרים את הידיים למעלה ולזעוק בחרדת קודש "בקושי ליטפתי אותו!" זכורני מקרה אחד שבו החלוץ רובי פאולר, זכר כדור לברכה, הודה שהעבירה שנשרקה לטובתו לא הייתה עבירה. הוא קיבל גביע על הגינות, ואף אחד מכם לא מכיר את השם שלו. מראדונה לעומת זאת הבקיע שער ביד, וכולנו יודעים מי הוא.

  3. מבחן התוצאה – רוברטו באג'יו סחב את נבחרת איטליה על הגב כל הדרך לגמר מונדיאל 1994, ואז בגמר בעט פנדל לשמים ונכתב ונחתם בספר לוזרים גמורים לאלתר עוד השנה. בספורט הדרך לא מעניינת אם התוצאה הסופית לא משקפת. זה נראה קצת לא יהודי.

אם כן, מה יש בו בכל זאת בספורט הזה ובטורניר הזה שממגנט אליו חצי עולם ויעקביני אחד שלא מבין איך הולנד נפלה במוקדמות? אם אהיה סוציולוג לרגע (ולמדתי קורס סוציולוגיה כחלק מלימודי תואר ראשון בחינוך, אז בואו), אני חושב שהאהדה לקבוצה נותנת לאנשים את ההזדמנות להיות חלק מקבוצה, ממשהו גדול מהם. נוסף על כך קבוצת הכדורגל עצמה היא דוגמה לחבורה של אנשים שתלויים זה בזה כדי להצליח. ההכרה שאנחנו לא רק זקוקים לאחרים כדי להצליח אלא מעדיפים להיות חלק מחבורה היא מחשבה מעודדת, כי אף על פי שאנחנו חיים בחברה שמקדשת מאוד את האינדיווידואליות ואת ההצלחה האישית, כנראה יש בנו משהו שרוצה מאוד להיות בורג במכונה גדולה.

אני מניח שהרב שלי מהתיכון היה אומר שזה מגיע מהכרה עמוקה שרק התבטלות מביאה לקיום אמתי, אבל היי, אני לא הרב שלי מהתיכון.

נוסף על הניתוח הסוציולוגי המבריק שלעיל צריך לומר שספורט מעודד תחרותיות והישגיות. שני דברים, אומר בזהירות, שנעדרים לפעמים מהמסגרות שאנו מתחנכים בהן. בשורה התחתונה, כמו כל מוצר שאנחנו צורכים, גם ספורט צריך לצרוך באחריות, כי בסופו של דבר המונדיאל הוא טורניר יפה ומסעיר שנחמד פעם בארבע שנים להיסחף אתו.

באשר לי, השנה כאמור הולנד בחוץ, אז במחילה מכבודכם אני אצפה בשידורים חוזרים של מונדיאל 1998 בצרפת ואעמיד פנים שפרנק דה בור לא מחמיץ את הפנדל ההוא בחצי הגמר. ואם יהיה לי זמן, לכו תדעו, אולי אפילו אפתח גמרא קידושין.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל"ף-בי"ת בספורט

  מילון מושגי הספורט המלא...

כדור קיבלוה

  יאיר יעקבי בטור ספורט...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם