נטו שוק

6 kachlon

גם אם נשים בצד את הניחוח הפופוליסטי של תכניות שר האוצר כחלון, הדבר הכי מטריד בהן הוא העיקשות שלו להמשיך לאחוז בשיטות הכלכליות שסבורות שלמדינה יש יכולות להנדס את השוק * לרגל פרסום התכנית החדשה של השר כחלון, "נטו גולן", ננסה לבחון מה עלה בגורלן של תכניות העבר שלו: תכנית הדגל "מחיר למשתכן" לא פתרה את בעיית הדיור, והתכנית להשקעות בסטארט-אפים ישראלים לא הצליחה למצוא ולו משקיע אחד לרפואה * דרוש שר אוצר שבעיקר יניח לשוק לומר את דברו עם קצת פחות הפרעות

שניאור שפירא

בשבוע שעבר התבשרנו על תכניתו החדשה של שר האוצר משה כחלון: "נטו גולן". התכנית היא חלק ממסע הבחירות של מפלגת 'כולנו', שהחל זמן קצר לאחר השבעת הממשלה. 'נטו משפחה', 'נטו תעשייה', 'מחיר למשתכן'. קוראי טור זה כבר הבינו שאני לא חובב באופן מיוחד מעורבת ממשלתית יתרה בכלכלה. מטבע הדברים, תכניותיו של כחלון אינן לרוחי. אולם לרגל התכנית החדשה, ננסה לבחון את תוצאותיהן של תכניות קודמות של השר.

נתחיל כמובן בתכנית הדגל: מחיר למשתכן. כזכור, הבטחת הבחירות המרכזית של כחלון הייתה טיפול במשבר הדיור. מטרה ראויה לכל הדעות. מחירי הדירות בישראל האמירו לשיאים חדשים, ואכן ראוי לפעול למצער לצמצום העלייה במחירים ולמיתונם. נראה שאת התכנית מכיר כל אזרח בישראל – בגדול, המדינה תשווק את הקרקע במחיר אפסי, והקבלן הזוכה יהיה זה שיציע את המחיר הנמוך ביותר לדייר.

בשורה התחתונה, מדובר בכישלון טוטלי. ראשית נתחיל מהתאוריה. בעולם הכלכלי מקובל לדבר על היצע וביקוש. על מנת להוריד מחירים אפשר לצמצם את הביקוש או להגדיל את ההיצע. מכיוון שהאוכלוסייה בישראל גדלה, הביקושים לדיור לא ירדו. אם כן, הדרך היחידה להוריד מחירים היא להגדיל את ההיצע, קרי – להגדיל קצב הבנייה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מיום כניסתו של כחלון לתפקיד (מרץ 2015), אין כל עלייה במספר התחלות ובניה. בשנת 2017 אפילו חלה ירידה קלה.

בתקופה האחרונה אמנם נשמעים קולות המדברים על ירידה במחיר הדיור. אכן, על פי נתוני הלמ"ס, מחירי הדיור הכוללים אמנם ירדו באחוזים בודדים בשנה האחרונה. אולם החלק המעניין בנתוני הלמ"ס הוא פילוח המחירים לפי אזורים. ככל שהאזור מרוחק יותר מהמרכז, כך המחירים ירדו בו באופן משמעותי יותר. לדוגמה: במחוז תל אביב הירידה עומדת על פחות מחצי אחוז ואילו במחוז הדרום - 2.8 אחוזי ירידה.

הסיבה לכך פשוטה: בפריפריה, בשל ריבוי הקרקעות הפנויות בידי המדינה, שיווק כחלון מספר עצום של דירות במסגרת התכנית מחיר למשתכן. שלא במפתיע, הדירות נותרו ללא ביקוש. רבים מהמכרזים בצפון ובדרום נכשלו לאחר ששום קבלן לא ניגש אליהם. אז מה יצא לנו? בפריפריה, שם ממילא הביקוש נמוך, כחלון הציף את השוק באופן שבו הקבלנים כבר לא מעוניינים לבנות יותר. באזורי הביקוש המצב נשאר כשהיה והמחירים אף המשיכו לעלות בתקופת כהונתו של כחלון.

הנתונים על אודות ירידת המחירים הם פיקציה. בסופו של דבר, מחיר למשתכן מעניקה לזוכים את הקרקע בחינם. המדינה מוותרת על חלקה בקרקע, בתנאי שהקבלן יבנה במחיר הזול ביותר. מדובר בהטבה ממוצעת של כ-300,000 שקל ליחידת דיור. מדד מחירי הדיור מתייחס למחירים ששולמו בפועל. הנחת מחיר למשתכן לא נכנסת לחישוב. מכיוון שרוב העסקאות נעשו במסגרת התכנית, חייבים להוסיף למחיר הממוצע עוד 300,000 ש"ח. הפלא ופלא - מחירי הדיור לא ירדו כלל, ואולי אף המשיכו לעלות

מעבר לכך, גם הנתונים לעיל על אודות ירידת המחירים הם פיקציה. בסופו של דבר, מחיר למשתכן מעניקה לזוכים את הקרקע בחינם. המדינה מוותרת על חלקה בקרקע, בתנאי שהקבלן יבנה במחיר הזול ביותר. מדובר בהטבה ממוצעת של כ-300,000 שקל ליחידת דיור. מדד מחירי הדיור מתייחס למחירים ששולמו בפועל. הנחת מחיר למשתכן לא נכנסת לחישוב. מכיוון שרוב העסקאות נעשו במסגרת התכנית, חייבים להוסיף למחיר הממוצע עוד 300,000 ש"ח. הפלא ופלא - מחירי הדיור לא ירדו כלל, ואולי אף המשיכו לעלות.

בשורה התחתונה, מדובר בכישלון נוסף של "תכנית ממשלתית להצלת המצב". עד היום, שלוש שנים לאחר ההכרזה על התכנית, מספר המיזמים שהסתיימה בנייתם ונמסרו לדיירים שואף לאפס. רבות דובר על הבעייתיות בתכנית. על כך שכחלון מחלק הטבות בשווי מאות אלפי שקלים לבני המזל שזכו בהגרלות. שהדרך היחידה להוריד מחירים היא לבנות, לבנות ולבנות. נשמעו אזהרות חוזרות ונשנות שדירות מחיר למשתכן יהפכו לשכונות "סלאמס" מודרניות. מהבטחות מפוצצות להוריד את מחירי הדירות נשארנו עם נתונים מפוקפקים, מחירי דיור בעלייה ושוק דיור תקוע.

מה הרווחנו? בעיקר כותרות

התכנית השנייה שנגיד עליה כמה מילים מוכרת קצת פחות, אבל מעידה בצורה טובה עוד יותר על המגבלות והסכנות שבמעורבות אגרסיבית בשוק מצד רשויות המדינה. שנת 2017 הייתה שנת שיא להיי-טק הישראלי, לכל הפחות מבחינת אקזיטים. חברות סטארט-אפ ישראליות נמכרו בסכום כולל של כ-23 מיליארד שקלים. מדורי הכלכלה געשו בהיסטריה. אפילו הכותרות הראשיות בעיתון עסקו בעניין. סכומי העתק אשר נשפכו על החברות הישראליות הדליקו נורה אצל כחלון וחבריו, והם חשבו על רעיון כיצד לסייע עוד יותר לתעשיית ההיי-טק.

הרעיון שעלה הוא להקים קרנות השקעה, אשר יגייסו מאות מיליוני שקלים מהציבור ומבתי השקעות. הכספים הללו יושקעו על פי קריטריונים שיקבע משרד האוצר במטרה לסייע לחברות שאנשי האוצר חושבים שנכון לסייע להן. בתמורה להכתבת הקריטריונים להשקעה, יזכו הקרנות להגנה מפני הפסדים עד לסך של עשרות מיליוני שקלים.

במילים פשוטות יותר: המדינה תעניק הגנה כלכלית אדירה מפני הפסד לקרנות השקעה שישקיעו כפי שהמדינה חושבת שנכון להשקיע. על פניו נשמע רעיון לא רע. אולם המציאות שוב הכתה על פניו של כחלון. שום קרן השקעות לא עמדה בדרישות המכרז של משרד האוצר; כלומר, שום קרן בכלל לא הצליחה לגייס את הכסף הנדרש על מנת להשקיע בחברות על פי אותם קריטריונים שקבע האוצר.

מדובר בפאדיחה רצינית. על מנת להסביר זאת יש להקדים מעט על אופן הפעולה של שוק ההון (כמובן בקווים כלליים ביותר). חברת סטארט-אפ מתחילה מרעיון. בשלב הראשון משקיע יוזם הרעיון את הונו האישי או של קרוביו על מנת לבחון את הצורך המעשי ברעיון שלו, את העלויות הכרוכות בייצור ואת היתכנותו הכלכלית של יישום הרעיון. בשלב הבא, מכיוון שרוב היזמים לא התברכו בהון הדרוש לפיתוח המוצר – היוזם נדרש לגייס הון. לצורך כך הוא פונה לאנשי עסקים, לקרנות השקעה וכו' על מנת לקבל מהן תקציב, ובתמורה מעניק להם אחוזים מהחברה.

כאשר המוצר יוצא לשוק והופך לרווחי ישנן שתי אפשרויות: האחת היא המשך ניהול החברה והפעלתה בידי היזם והשותפים שגייס בתחילת הדרך. השנייה היא מכירת החברה לחברה גדולה יותר, שזהו למעשה אקזיט – יציאה מהחברה. רוב הסטארט-אפים נופלים כבר בשלב הראשון. חלקם נופל בשלב השני. מיעוטם הקטן, אפילו קטן מאוד, מצליח להפוך לחברה רווחית או לבצע אקזיט. אשר על כן, שוק ההשקעות בסטארט-אפים נחשב אחד המסוכנים ביותר בעולם ההשקעות.

משרד האוצר, במחשבה אולי נכונה של רצון לרכוב על גל ההצלחות של ההיי-טק, שכח שהוא לא קרן השקעות. שאנשי האוצר, עם כל ההערכה ליכולותיהם, לא יכולים להכתיב קריטריונים להשקעה בענף זה או אחר, ולצפות שהשוק "יתיישר" לפי הקריטריונים האלה. ניהול הסיכונים בתחום מורכב כל כך חייב להיות זהיר מאוד. קרנות השקעה לא ישנו את אסטרטגיית ההשקעה שלהן ויסכנו את הונן רק מכיוון שהמדינה נותנת להן הגנה מסוימת.

וגם כאן, בהנחה שהתכנית הייתה יוצאת לפועל, עולה השאלה הכללית מדוע המדינה בוחרת להשקיע דווקא בתחומים מסוימים. בדיוק כמו מחיר למשתכן, שבו בחרה המדינה לסבסד מספר מצומצם של זוכים מאושרים, בוחר כחלון לסבסד חברות סטארט-אפ בתחום ההיי-טק בלבד. מדוע הן ולא חברות לואו-טק? נראה כי הכסף הגדול של האקזיטים שנעשו פה גרם לכמה אנשים לשכוח שעל כל אקזיט אחד ישנם עשרות שכשלו.

לסיכום, שוב מוכח כי התערבות הממשלה בשוק הכלכלי לא עובדת, ואף מזיקה. מעבר לכותרות בעיתונים, אין בה כלום. בטווח הקצר אולי ישנם המרוויחים מתכנית זו או אחרת, אולם בטווח הארוך הכלכלה נפגעת. השרירותיות חוגגת. כל שר אוצר משקיע לפי גחמותיו הפרטיות, אשר אין כל קשר בינן לבין השוק. המרוויח היחיד מכל הסיפור הוא משרד יחסי הציבור של כחלון שדאג למלא את המדינה בשלטי "נטו כחלון". וגם על מסע היח"צ הזה אנחנו משלמים.

צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם