דילמות קיציות

m 2 dilemah

הרב אלי שיינפלד, רב קהילת נווה הגבעה בגבעת זאב ובוגר מרכז ברקאי להכשרת רבני קהילה

את השיעור המשמעותי הראשון בהוראה מעשית קיבלתי מילד חמוד בן 9. בהיותי תלמיד ישיבת הסדר התבקשתי לשמש מורה מחליף לכיתה ג'. נעניתי בשמחה. הגעתי ללמד את הכיתה מתוך התלהבות וציפייה גדולה. היה לי חשוב שבשיעורים תהיה אווירה טובה ונעימה, לכן החלטתי לתת מקום גדול לחופש ולחוויה, ולמעט בענישה ובגבולות. נכנסתי לכיתה והתחלתי ללמד. כגודל הציפיות כך היה גודלן של האכזבות. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי נלחם ללא הצלחה בבלגן ובהמולה שנוצרו בכיתה. לא הצלחתי ללמד אפילו רגע, והאווירה שנוצרה הייתה רחוקה מלהיות נעימה. תוך כדי ההמולה ניגש אליי בשקט ילד חמוד ולחש באוזניי: "כדאי לך להעניש את מי שמפריע, בלי זה אתה לא תצליח...". בתום לבו רמז לי הילדון כי אני חייב להציב גבולות ברורים, לטובת הכיתה, שכן בלעדיהם כל האווירה הופכת ללא נעימה.

אז הבנתי שהגבלות ואיסורים אינם מעכבים תהליכים חינוכיים, אדרבה, הם רק מאפשרים להם להתרחש. הם מאפשרים למורים ללמד, ולמתחנכים להיות ממוקדים ולא "להתפזר". השכלתי לדעת כי הצבת דרישות ברורות ומטלות אינה עומדת בסתירה לאהבה וחום.

כשם שבלימודים ובהוראה ישנה חשיבות גדולה להצבת גבולות, כך הדבר נדרש גם מההורים. משימה זו איננה פשוטה, שהרי על פי רוב ההגבלות גוררות חוסר הסכמה, וממילא נוצרת אווירה לא נינוחה. לעתים הבלגן גדול כל כך והפיתוי להיכנע לילד קורץ עוד יותר, ובלבד שהשקט והשלווה יחזרו לשרור בבית. כאמור, זוהי טעות. בטווח הקצר סביר להניח שהאווירה תהיה פחות נעימה, אבל לטווח הרחוק היא תשתלם ותוצאותיה יתבררו.

בחופש הגדול, משימה זו קשה אפילו עוד יותר. הילדים מסתובבים משועממים ואנו ההורים שמחים ל"קצת שקט", לכן אין בכוחנו וברצוננו להציב גבולות ולקבוע סדר יום ברור.

עם זאת, אין שום היגיון להפוך את חודשי הקיץ לחודשים של פורקן ושל חופש מוחלט. האם יש הורה שירשה לבניו או לבנותיו לטייל במקומות מפוקפקים ללא השגחה וללא הגבלה? אם התשובה היא "לא", אז מדוע אנו מרשים להם לשוטט באתרי אינטרנט שעות רבות מדי? מדוע הם יכולים "להטעין" את נפשם העדינה בכל מיני תמונות של זוועה בלי שנמנע זאת מהם? האם השקט שלנו שווה מצב שבו הם הולכים לישון לפנות בוקר ומתעוררים רק סמוך לחצות היום? חובה עלינו להגיד לילדינו גם את המילה לא.

כדאי וראוי שתקופת החופש הגדול תהיה תקופה משמחת וטובה שבה הקשר המשפחתי יתחזק, אולם במקביל אסור להורים להתבייש או לחשוש מלהציב גבולות. רק כך נוכל לעבור את הקיץ בשלום.

בהקשר זה הנה לנו שלוש עצות מעשיות:

עצה ראשונה: לא כדאי שבבית יישמעו רק איסורים והגבלות, מה לא לעשות וכיצד לא לנהוג. חובה על ההורים לאפשר, ואף ליצור, מרחב גדול מאוד של דברים שאותם אפשר לעשות בחופש, דברים מהנים ומאווררים. דברים שמיוחדים לחופש הגדול. החוויה החיובית והנעימה צריכה להיות מורגשת בימי החופשה וכך גם השדר הנפשי שלנו. במקום לסנן מבין שינינו "אוף, מתי החופש הזה ייגמר", נראה שעלינו לומר בפה מלא "כמה טוב ששבתם הביתה. חיכינו לכם, כל כך. באמת".

עצה שנייה: תכנון. צריך לתכנן מראש את החופש הגדול ולא "לזרום" ולהגיב לבטלה ולשעמום. לבנות סדר יום ברור, ולחשוב היטב כיצד להטמיע אותו.

עצה שלישית: מומלץ שההורים לא "ינחיתו" את הגבולות על הילדים. כדאי לשבת יחד, כמובן בהתאם לגיל הילדים, לתאם ולתכנן ציפיות להמשך החופש. בשיחה כדאי להסביר את ההיגיון שבהגבלה, ולהראות עד כמה שאפשר כי כל מטרתה היא לטובתם.

רוצים להציב לנו גבולות? בבקשה שזה יהיה בגבולות

יהודה דינר, בוגר ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

בכל 12 שנות לימודיי בבית הספר אני זוכר את השיחה שהייתי שומע עשרות פעמים לקראת חופשת הקיץ. השיחה שבכל שנה החלה כמו שעון אחרי פסח ונגמרה ביום האחרון ללימודים. תוכן השיחה תמיד היה זהה: איפה שמים את הגבולות בחופש, כמה חשוב לא לשבת ימים ולילות מול המחשב והטלפון וכמה חשוב לשמור על שגרת חיים דתית גם בחופש.

בכל פעם ששמעתי את השיחה הזאת ניסיתי להבין את המניע של מעביר השיחה.

נער שלא רוצה להתפלל בימות השנה לא יגלה בחופש רחשי לב סודיים שיגרמו לו לקום לוותיקין כל בוקר. כמו כל פעולה בחיים, כשאין רצון והבנה זה פשוט לא יקרה.

נכון, אני האחרון שייתמם ויגיד שבחופש אין תחושת שיכרון מיוחדת, תחושה שכולם מכירים. אני מסכים שבחופש הגדול רוב הזמן עובר ללא השגחת מבוגרים ויש רצון לנסות דברים חדשים שלא בהכרח עומדים בקריטריונים הדתיים והערכיים שכל אחד מאתנו מציב לנגד עיניו יום יום.

אני גם באמת יכול להבין הורים שרוצים לגונן על הילד שלהם, לעטוף אותו בצמר גפן ובכך לגרום לילד שלהם להישאר תמים וחסר ניסיונות קשים באמונה. אבל אם השאלות לא יעלו בחופש, עם חברים טובים שבאים מאותו רקע ומערכת ערכים דומה - זה יקרה בצבא או בשלב מאוחר יותר בחיים. לצערי החיים במציאות שלנו לא מאפשרים לתחזק תמימות שכזו לאורך זמן.

אבל שלא תחשבו לא נכון, אינני חושב שההורים צריכים להניח את הילדים שלהם בכיכר העיר עם כסף ביד ולקחת אותם משם בחזרה בסוף החופש.

ההורים צריכים לראות שהילד לא מבזבז את החופש ושהוא משתמש בזמן שיש לו לחוות ולהכיר את העולם, לעבוד על המידות שלו, להשקיע זמן בללמוד משהו מעניין, לעבוד או ללמוד נהיגה. בנוסף, תמיכה הורית מאוד חשובה גם לנו, אנחנו רוצים לראות שחשוב לכם מה אנחנו עושים אבל אנחנו גם רוצים שתיתנו לנו להחליט מה טוב בשבילנו. לא תמיד נבחר בדרך הנכונה ביותר, אבל גם מטעויות לומדים.

אם כל אותם מחנכים והורים היו מבקשים ממני עצה לקראת החופש. אני הייתי ממיר את הזמן שמבוזבז על שיחות שאומרות כמה גבולות הם דבר חשוב, והייתי מסביר דווקא את מהות הגבולות. הייתי מקדיש זמן ללימוד למה אנחנו מתפללים ומהו הטעם של מצוות ציצית. לדבר על גבולות כל היום – זה אולי יפה בתיאוריה אבל במבחן המציאות זה רק גורע מהמטרה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם