זה לעומת זה

 15 sivan

סיון רהב-מאיר

1. בכל פעם אויבינו שוברים שיא חדש של אכזריות. כבר נקברו פה לצערנו תינוקות רכים וגם משפחות שנרצחו יחד, אבל קורבן הטרור הצעיר ביותר במאבק שלנו נטמן בשבוע שעבר, עובר ששהה ברחם אמו שבעה חודשים.

בכל פעם אנחנו שוברים שיא חדש של סולידריות. מיליונים ברחבי הארץ והעולם עקבו אחרי שירה ועמיחי איש-רן המצפים לילד הראשון. אנשים ראו את סרטון החתונה שלהם והתרגשו כאילו היו חלק מהמוזמנים. בשבוע שעבר בתור בחנות שמעתי ילד שואל את אימו "מה שלום התינוק?" והיה ברור על איזה תינוק מדובר. באתר "תהילים יחד" ראיתי שכמעט 60,000 (!) פרקי תהלים נאמרו מאז הפיגוע, על ידי כ-20,000 (!) אנשים שונים. וזה רק אתר אחד. רוב הפרקים הרי נאמרו בלחש, בלי קליק בסוף. וחלק מהפרקים, כמו שאמרה לי השבוע מישהי, נאמרו "בלי שאני בכלל יודעת מה זה ובלי שאני מתחברת לזה, אבל שמעתי שזה מה שהמשפחה מבקשת, אז עשיתי". הסבא חיים סילברסטיין אמר בהלוויה בהר הזיתים: "הנכד שלנו, ה' ייקום דמו, עשה רבות אפילו בטרם נולד. בארבעה ימים הוא איחד את עם ישראל".

חברה נמדדת בגיבורים שלה. יש מולנו חברה שאדם שיורה באישה הרה, פוצע אותה ורוצח את עוברה – הוא גיבור התרבות שלה. אלמלא חוסל היה מתקבל בצהלות ובסוכריות, וכעת יהפוך לשאהיד. ומנגד יש חברה שגיבורי התרבות שלה השבוע הם זוג צעיר ואמיץ, והיא עוטפת אותם בדאגה ובאהבה, ובתפילה שיצליחו להתחזק ולראות מעתה רק טוב.

2. דוד הלפרין המציא את המשפט "לשון הרע לא מדבר אליי". הוא עומד בראש הקמפיין המצליח הזה, לזכר אביו, מתאבק-העבר הרב רפאל הלפרין. השבוע סיפר לי שגם ילדים מקיבוץ מזרע וגם ילדים מתלמוד-תורה חרדי הזמינו ממנו ערכות. בשני המקומות התחברו לרעיון.

זו הרבה יותר מסיסמה קליטה: לקראת סיום ספר בראשית, אפשר לראות איך לשון הרע היא הסיבה שמוציאה אותנו לגלות. העונש שקיבלו אדם וחוה על כך שהאמינו ללשון הרע של הנחש היה גלות, גירוש מגן עדן. יוסף דיבר לשון הרע על אחיו, הביא את דיבתם רעה, וירד למצרים ובעקבותיו כל המשפחה. בהמשך המרגלים הוציאו דיבה על הארץ, ובני הדור ההוא נשארו במדבר 40 שנה ולא זכו להיכנס אליה. אחר כך שנאת חינם, הלשנות ורכילות גרמו לחורבן הבית. מה הקשר בין לשון הרע לבין גלות? ארץ ישראל היא מקום מיוחד לחיות בו. היא דורשת מאיתנו דיבור חיובי, מתוקן, אמיתי. יש אומרים שהחפץ חיים לימד בתחילת המאה הקודמת את הנושא הזה בעוצמה רבה כל כך – דווקא לפני החזרה שלנו לארץ בתקופה הזו.

תרבות דיבור היא לא עניין שולי, המילים שיוצאות לנו מהפה (ומהמקלדת) הן אלה שבונות פה את החברה, והשיח שבו כל אחד מאיתנו יבחר – יכריע אם נשרוד כאן. התורה לא מנסחת את זה כסטיקר, אבל המסר מהדהד מאז ספר בראשית: לשון הרע, לא מדבר אליי. 

3. הזמר אהרן רזאל סיפר פעם שהילדים שלו עשו תחרות ריצה כדי לראות מי משיג, ואז אחד מהם אמר: "אי אפשר להשיג ביחד?"

יש בעיה שמלווה את העולם מאז תחילת ספר בראשית: קין רוצח את הבל. אחר כך יצחק וישמעאל מתפצלים לשני עמים, ובהמשך גם יעקב ועשו. נראה שבכל פעם מישהו צריך לנצח את מישהו, לזכות בבכורה באופן בלעדי. גם הבנים של יעקב אבינו כנראה סבורים כך. הם מנסים להזיז את יוסף הצידה, כדי שלא ינהיג לבדו וידיח אותם. אבל הסוד הגדול שמתגלה השבוע בפרשה הוא שהכללים השתנו: הפעם יש כאן משפחה שצריכה להמשיך קדימה יחד. אף אחד לא מודר, אף אחד לא זוכה לבדו. מעכשיו אין פה הורדות ידיים, אלא נתינת ידיים. בפרשה האחרונה בספר בראשית, יעקב מכנס את צאצאיו סביב מיטתו, ולפני שהוא נפטר – מברך כל אחד מהם בברכה ייחודית. זה האתגר הקשה שלנו מאז ועד היום: להמשיך את דרכו של יעקב אבינו, אבל מתוך כבוד למגוון שיש בינינו. להקשיב היטב לצוואתו ולדבוק בה, אבל לא לזרוק שום אח לשום בור. להשיג ביחד.

4. פרופורציות. זה אחד הדברים שהכי חסרים לנו בחיים. זוכרים את נח שבנה תיבה? חכמינו מספרים שנח היה אדם יוצא דופן - כי הוא היחיד שראה את העולם הבנוי שלפני המבול, ראה את החורבן עצמו במבול, ואז ראה את העולם שנבנה אחר כך. הרי כמעט כל שאר האנושות חיה לפני המבול והושמדה, או חיה אחרי המבול ולא זכרה את העבר. רק נח חווה על בשרו את היש, את האין ושוב את היש - ולכן הייתה לו פרופורציה, השקפת עולם מאוזנת ובריאה יותר על החיים.

בימים אלה הלך לעולמו בגיל 92 נח קליגר, עיתונאי, ניצול שואה מפורסם. במובן מסוים, בימים אלה נפטר עיתונאי צעיר מאוד. קליגר היה סקרן, נלהב, בשיא פעילותו. הוא סיקר את משפט אייכמן ואת משפט דמיאניוק ונתן במהלך חייו עשרת אלפים (!) הרצאות על השואה, ללא תשלום, בכל רחבי העולם. "איני יכול להסביר את השואה, כי אין לה הסבר", נהג לומר, "אבל אני יכול לספר, וזו שליחותי".

לספר האחרון שלו, האוטוביוגרפיה שלו, קרא "אלה תולדות נח", ואלה ממש אותן מילים שנאמרו בתורה על נח ההוא. גם נח קליגר ניחן באותה תכונה - קליגר זכר היטב את העולם היהודי המפואר שלפני השואה. הוא גם חווה על בשרו את הזוועה באושוויץ - רעב, חולי, צעדות מוות, ואפילו סלקציה של מנגלה שממנה יצא בחיים: מנגלה שלח אותו שמאלה, למוות, וקליגר דיבר ושכנע עד שמנגלה העביר אותו לימין, לחיים. הוא שרד את ה"מבול" וזכה לראות את ה"יש", לחיות את התקומה ולכתוב עליה. כך קיבל את מה שחסר כל כך לרבים מאיתנו - פרופורציות. הוא לא הכריז כל יום שהמדינה בדרך לאבדון ולא מיהר להתייאש ממה שנבנה כאן. גם בסיומו של השבוע הקשה והעצוב שעבר עלינו בוודאי היה אומר את המשפט האופייני שלו: "ישראל השיגה ב-70 שנותיה יותר ממה שמדינות אחרות השיגו ב-700 שנה". נח קליגר ז"ל גם השמיע ביקורת וחשף מחדלים, אבל סיקר מתוך אהבה ואכפתיות, כמי שיודע, יודע היטב, שיש לנו מה להפסיד.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פגע וברח

  הנשים שנפגעו מעזרא שיינברג...

על ברווזים וניצים

  צער בעלי חיים בשידור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם